עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 4144/12

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון
	רע"א 4144/12
	רע"א 4861/12

לפני:

כבוד השופט צ' זילברטל

המבקשים ברע"א 4144/12 וברע"א 4861/12:

1. אמירה עזאיזה

2. נאיף עזאיזה

3. מרות עזאיזה

נ ג ד

המשיבות ברע"א 4144/12 וברע"א 4861/12:	1. מרים מסאלחה
	2. כלל חברה לביטוח בע"מ

בקשות רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 29.5.12 בת"א 282/07 שניתנה על ידי כבוד השופט מנחם רניאל

בשם המבקשים ברע"א 4144/12 וברע"א 4861/12:

עו"ד ש. ברוידה-בן דוד; עו"ד א. כהנא רזניק

החלטה

1. לכאורה לפניי בקשת רשות ערעור על החלטה שדחתה בקשת תובע להתיר לו לשלוח שאלות הבהרה למומחה מטעם בית משפט, שמונה בגדרה של תובענה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. הלכה למעשה מדובר בשאלה אחרת - האם יש לאפשר לתובע "לפתוח" את הדיון בתביעה לאחר שתם שלב ההוכחות ולאחר שאף הוגשו סיכומי הצדדים וניתן ליתן פסק דין.

2. המבקשת 1 (להלן: המבקשת), ילידת 1991, נפגעה קשות בתאונת דרכים שאירעה בשנת 2006, עת היתה כבת 14 שנה. עיקר הפגיעות היו בראשה של המבקשת. התביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו למבקשת בתאונה הוגשה בשנת 2007 לבית המשפט המחוזי בחיפה (ת"א 282/07). ביום 23.1.2012, לאחר כחמש(!) שנות התדיינות, הוגשו סיכומי התשובה מטעם המבקשים לסיכומי המשיבות. לכאורה, התיק "בשל" למתן פסק דין (בכפוף להשלמת הליכים במוסד לביטוח לאומי ולבירור נוסף בנושא אף-אוזן-גרון).

3. ביום 13.1.2012 הגישה המבקשת בקשה "לעכב את מתן פסק הדין ב-60 ימים", נוכח אפשרות לביצוע ניתוח לשיפור מראה פניה ומצב אחת מעיניה בבית חולים בגרמניה. בית המשפט (כבוד השופט מ' רניאל) החליט ביום 1.2.2012 כי אין מניעה ליתןן פסק דין בתביעה.

ביום 16.2.2012 הגישה המבקשת עדכון ובקשה נוספת לעכב את מתן פסק הדין, כיוון שהיא מתכוונת לטוס לגרמניה להיבדק שם על-ידי מומחה. ביום 4.3.2012 החליט בית משפט קמא כי אין מקום להמתין לתוצאות המהלך הרפואי בגרמניה, ואין מקום לפתוח מחדש את שלב ההוכחות. בית המשפט ציין בהחלטה זו, כי יש להגיש תביעה כאשר היא בשלה להכרעה, ומשהוגשה התביעה כבר לפני כחמש שנים, המומחים שמונו על-ידי בית המשפט נחקרו וקבעו שמצב המבקשת סופי, והצדדים הגישו סיכומים, הגיעה העת לשים קץ להתדיינות.

4. על אף החלטה ברורה זו, לא אמרו המבקשים נואש. לאחר שהמבקשת נבדקה על-ידי המומחה בגרמניה, נמסר לה שהרופאים שם מוכנים לנתח ולנסות לשפר את צורת הגולגולת שלה, לרבות מצב העין. נוכח מידע זה שבה המבקשת ופנתה לבית המשפט ביום 26.3.2012 בבקשה נוספת לעיכוב מתן פסק הדין "לאור נתונים חדשים". המבקשת פירטה בבקשה זו את הנתונים הנוגעים לבדיקות, לממצאים ולהמלצות שקיבלה בבית החולים בגרמניה, וציינה כי אין מקום לסיים את ההתדיינות במתן פסק דין, שכן היא מתעתדת לעבור ניתוח בחו"ל "אשר השפעותיו על נכויותיה עשויות (וחלילה עלולות) להיות משמעותיות". המבקשת הוסיפה שבכוונתה לבקש לחייב את המשיבות במימון הוצאות הניתוח בחו"ל, וכי אלמלא היתה זקוקה למימון האמור, היתה מסכימה למחיקת התביעה ולחידושה מהנקודה בה הופסקה לאחר שיתבררו תוצאות הניתוח.

בית המשפט דחה גם בקשה זו. בהחלטה מיום 1.5.2012 נאמר, בין היתר, כדלהלן:

"רצונה של התובעת לעבור ניתוח נוסף ולשפר את מצב פניה אינו חדש. הוא הוזכר שוב ושוב על ידי ב"כ התובעת במהלך שמיעת הראיות. איש לא מנע מהתובעת להוכיח במסגרת שמיעת הראיות, שהטיפול בתובעת לא הסתיים ועליה באמת לעבור ניתוח נוסף, כרצונה. לא מצאתי בטיעונים ובראיות שהגישו התובעים הסבר מספק מה מנע מהתובעת למצוא את המנתח שישפר את מצבה כבר לפני שנתיים ושלוש, הרבה אחרי שהטיפולים הקודמים בה הסתיימו".

בית המשפט הוסיף, שאין כל אינדיקציה שחל שינוי במצב הרפואי מאז שנשמעו המומחים או מאז שניתנו חוות דעתם. גם אין קביעה של מי מהמומחים שמונו בדבר צורך בניתוח נוסף.

5. בניגוד מוחלט למשתמע מההחלטה הנ"ל, שבה המבקשת ופנתה לבית המשפט בבקשה שמשמעותה היא "פתיחת" ההתדיינות והלכה למעשה דחיית מתן פסק הדין. ביום 10.5.2012 הגישו המבקשים בקשה להתיר להם לשלוח שאלות הבהרה למומחים מטעם בית המשפט, ובכללן שאלות ביחס לתכנית הניתוחים שהוצעה על-ידי הרופא הגרמני וביחס לממצאי הבדיקות שהתקבלו בגרמניה. ביום 10.5.2012 הורה בית המשפט למשיבות להשיב לבקשה הנ"ל, בציינו, כי נראה שהמבקשים אינם מסכימים להחלטה מיום 1.5.2012, ובמקום לבקש רשות לערער עליה הם מגישים בקשה "מנוגדת" להחלטה האמורה.

6. בשלב זה, עוד בטרם ניתנה ההחלטה לגוף הבקשה מיום 10.5.2012 (הבקשה לשלוח שאלות הבהרה למומחים) הגישו המבקשים לבית משפט זה את בקשת רשות הערעור בתיק רע"א 4144/12 (הוגשה ביום 24.5.2012), בה הם מבקשים רשות לערער על החלטותיו הנ"ל של בית המשפט המחוזי מיום 1.5.2012 ומיום 10.5.2012.

7. ביום 29.5.2012 ניתנה החלטתו של בית המשפט המחוזי בבקשה להתיר משלוח שאלות הבהרה. בהחלטה נקבע כי "שאלות ההבהרה שמבקשים התובעים לשאול באשר לניתוח אינן נחוצות לשם הבהרת [ה]שאלות השנויות במחלוקת", ועל כן נדחתה הבקשה.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור בתיק רע"א 4861/12.

8. להשלמת התמונה יצוין, כי במסגרת בירור התביעה מינה בית המשפט שישה מומחים לבחינת נכויותיה של המבקשת, בתחומים הבאים: רפואת עיניים, כירורגיית עיניים, כירורגיה אורתופדית, נוירולוגיה, פסיכיאטריה ורפואת פה ולסת, ונקבעו למבקשת נכויות בשיעורים גבוהים.

9. בבקשות רשות הערעור טוענת המבקשת, כי היא מיצתה את האפשרויות הניתוחיות בארץ, ורק לאחרונה נודע לה על האפשרות לשפר את מצבה ומראה בעזרת מומחים בבית חולים בהנובר שבגרמניה, שם הוצע לה לעבור ניתוח שונה במהותו מהניתוחים שהמומחים הישראלים ביצעו.

המבקשת מדגישה כי היא מעוניינת להקטין את נזקה ומודעת לכך שאם הניתוח יעלה יפה, יקטן שיעור נכותה ובמקביל יופחת הפיצוי לו היא זכאית. לשיטתה של המבקשת, חל שינוי במצבה מאז נבדקה על-ידי המומחים מטעם בית המשפט, והוא המהלך הרפואי בו החלה בבית החולים בגרמניה, מהלך שננקט על ידה תוך זמן סביר לאחר הניתוח האחרון שעברה בישראל.

עמדת המבקשים היא כי השאיפה לסיים את ההתדיינות אינה שקולה כנגד החתירה למתן פסק דין צודק ונכון לאחר מיצוי בירור כל העובדות. על פי טענת המבקשים, יש לקבל את עמדת המומחים שמטעם בית המשפט בשאלה אם מדובר בטיפול מתאים ונכון למצבה של המבקשת ואין לחסום את דרכה לברר עימם סוגיה זו. המבקשים סבורים כי הניתוח צריך להתבצע בברכת המומחים שמינה בית המשפט, לאחר שאלה יחוו דעתם באשר לנחיצותו.

דיון והכרעה

10. לאחר שעיינתי בחומר הרב מאד שנפרש לנגד עיניי על-ידי המבקשים, הגעתי למסקנה כי אין מקום ליתן להם רשות ערעור, זאת מבלי שיש צורך לקבל תחילה את תשובת המשיבות, ומבלי שאכריע בסוגיות המועלות על-ידי המבקשים לגופן.

11. כפי שעולה מהשתלשלות העניינים שפורטה בהרחבה לעיל, השאלה אם רשאים המבקשים לשלוח שאלות הבהרה למומחים, אם לאו, אינה השאלה האמיתית העולה בגדר בקשת רשות הערעור דנא, שכן התשובה לשאלה זו תלויה בתשובה לשאלה העומדת בבסיסה של שורת הבקשות שהמבקשים הגישו לבית המשפט המחוזי וביסוד ההחלטות שניתנו על-ידו בבקשות אלו: האם נכון וראוי "לפתוח" את ההתדיינות במצב הדברים המתואר לעיל.

12. באשר לשאלה "האמיתית" הנ"ל ניתנה החלטה מפורטת ומנומקת עוד ביום 4.3.2012. בהחלטה האמורה נפסק בצורה ברורה וחד משמעית שבית המשפט המחוזי אינו רואה לנכון לעכב את מתן פסק הדין לאחר שנשלמה פרשת ההוכחות והוגשו סיכומים, ולאחר שלפי הנתונים שלפניו ועדויות המומחים, מצבה של המבקשת סופי. והנה, המבקשים לא הגישו בקשת רשות ערעור על ההחלטה האמורה. בקשות רשות הערעור על ההחלטות המאוחרות יותר, מהתאריכים 1.5.2012, 10.5.2012 ו-29.5.2012, אינן אלא ניסיון לתקוף את ההכרעה המהותית שהתקבלה כבר ביום 4.3.2012. די בכך כדי לחרוץ את גורל בקשות רשות הערעור שלפניי.

הלכה למעשה מבקשים המבקשים להתמודד עם ההחלטה שלא לעכב את מתן פסק הדין נוכח ההתפתחויות הקשורות למהלך הרפואי בגרמניה, והסירוב לאפשר להם לשלוח שאלות הבהרה אינו אלא פועל יוצא של ההחלטה האמורה, שהתקבלה כבר ב-4.3.2012. בעת שהוגשו בקשות רשות הערעור דנן, כבר חלף המועד לבקש להשיג עליה בבית משפט זה (השוו: רע"א 6538/00 אלישע נ' אלישע (לא פורסם, 20.2.2001); רע"א (חי') 1157/97 אביטן נ' בנק הפועלים בע"מ (לא פורסם, 27.9.1999).

13. לגופם של דברים, איני סבור שיש מקום שבית משפט זה יזקק עתה לשאלה, האם, לאחר ששמיעת ההליך בבית המשפט המחוזי הסתיימה (פרט לבירורים בעניינים שוליים יחסית) והתיק בשל למתן פסק דין, יש מקום לפתוח מחדש את הפרשה. ככל שתתקבל עמדת המבקשים, המשמעות המעשית היא דחיית סיום ההליך לפרק זמן ממושך, ואולי אף לשנים לא מעטות – למקרה שהניתוח יבוצע ויהיה צורך להמתין להתייצבות מצבה של המבקשת. אין בפנינו מצב בו לאחר סיום ההוכחות והסיכומים מתבקשת הגשת ראיה מסוימת או בירור נוסף עם המומחים. המבקשים מבקשים להתיר להם לנקוט במהלך שיש אפשרות של ממש שמשמעותו, במידה רבה, פתיחת כל ההליך מחדש. השאלה אם להתיר להם להביא לכך, אם לאו, הוכרעה על-ידי הערכאה הדיונית, וגם אם יכולות להיות דעות אחרות באשר לדרך בה יש לנקוט, אין לומר שנפלה תחת ידה שגגה המחייבת התערבות מיידית של ערכאת הערעור. העמדה שהציג בית המשפט המחוזי מבטאת את התפיסה, שמן הראוי לפנות בתביעה לבית המשפט רק לאחר התייצבות המצב הרפואי של התובע, ואין להלום מצב של ניהול הליך משפטי במקביל לקיום מהלכים רפואיים שנועדו לייצב את הנכות (אלא אם כן חל שינוי בלתי צפוי במצב), כאשר המומחים שמטעם בית המשפט הופכים למעין רופאים מייעצים לגבי הטיפול עצמו. קל וחומר שאין לאפשר זאת כאשר ההליך כבר מצוי על סף הכרעה. אין לומר כי מדיניות זו אינה ראויה, ואימוצה על ידי בית המשפט המחוזי אינו בגדר טעות שתצדיק התערבות ערכאת הערעור. מדובר בהחלטה שנוגעת לאופן ניהול ההליך, עניין המסור לשיקול דעת הערכאה הדיונית, כשהתערבות ערכאת הערעור בהחלטותיה בנושאים אלה מצומצמת ביותר.

14. לא זו אף זו – לכשיינתן פסק דין, יתכן שהמבקשים ייווכחו שסכום הפיצוי הכולל שייפסק לזכותם (ושמן הסתם יחושב על-פי מצבה הנוכחי של המבקשת, בטרם הניתוח אותו היא מבקשת לעבור) מספק אותם ומאפשר להם אף לממן את הניתוח בחו"ל. אכן, במקרה כזה תוצאות אי הצלחה (חס ושלום) של הניתוח בחו"ל לא תוכלנה ליפול על שכם המשיבות, אך יתכן שזו תוצאה של ניהול הליך ממושך שנפתח כאשר מצב המבקשת עדיין לא נעשה לסופי ויציב. מכל מקום, כשמתן פסק הדין מעבר לאופק ממש, יש לאפשר לבית המשפט המחוזי להשלים את המלאכה. ככל שהסוגיה תוסיף ותהיה אקטואלית למבקשים נוכח תוצאת פסק הדין, וכלל לא בטוח שכך יהיה, הם יוכלו להעלות את ענין הניתוח בחו"ל, כמו גם השגות אחרות שאולי תהיינה להם, במסגרת הערעור על פסק הדין כולו. או-אז, תעמוד לנגד עיני ערכאת הערעורים תמונה שלמה של כל היבטי הפרשה, וניתן יהיה להכריע בסוגיות השונות לרקע מכלול הנתונים ולהגיע לתוצאה שתהא ראויה בכללותה.

15. המבקשים הגישו בקשה להוספת ראיה לבקשת רשות הערעור – מכתב סירוב שירותי בריאות כללית לממן את הוצאות הטיפול הרפואי בחו"ל. אינני סבור שיש בראיה זו כדי לשנות את החלטתי נוכח הטעמים העומדים ביסודה.

16. נוכח כל האמור לעיל, סבורני כי אין מקום ליתן רשות ערעור. אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"א באב התשע"ב (9.8.2012).