עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 3646/12

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

רע"א 3646/12

לפני:

כבוד השופט י' דנציגר

המבקש:

אלעד מלכה

נ ג ד

המשיב:

קצין התגמולים

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי חיפה מיום 01.04.2012 בע''ו 26308-12-11 שניתנה על ידי כבוד השופטת ב' בר-זיו, השופט ד"ר ע' זרנקין והשופטת ב' טאובר

בשם המבקש: בעצמו

החלטה

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ב' בר-זיו, השופט ד"ר ע' זרנקין והשופטת ב' טאובר) בע"ו 26308-12-11 מיום 1.4.2012, בו נדחה ערעור על פסק דינה של ועדת ערר לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט 1959 מיום 23.10.2011, במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על קביעת קצין התגמולים לפיה אין להכיר במחלת הסכרת ממנה סובל המבקש כמחלה שנגרמה לו בזמן ועקב השירות הצבאי.

רקע עובדתי בתמצית והליכים קודמים

1. המבקש לא צירף לבקשתו את פסק דינה של ועדת הערר ומשכך אין לי אלא להסתמך על האמור בפסק דינו של בית המשפט המחוזי באשר להליכים שהתנהלו לפניה. כעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, טען המבקש כי נשלח במסגרת שירותו הסדיר בצה"ל לתורנות אבטחת ישובים מיום 30.7.2007 ועד ליום 12.8.2007. לטענתו, לא קיבל הדרכה בטרם הגיע למתקן הצבאי בו שהה לצורך ביצוע המשימה. עוד נטען כי במהלך התורנות התבקשו החיילים להגביר ערנות. בהמשך לכך נטען על ידי המבקש כי בליל 8.8.2007 בעת שהתקלח בסביבות חצות, נשמע פיצוץ שהבהיל אותו. הסתבר למבקש כי רעש הפיצוץ לא היה אלא דלת חדר המקלחת שנטרקה בחוזקה על מבנה המקלחת ומכיוון שמדובר היה בדלת ברזל אכן נשמע קול עז. לטענת המבקש החל מיום 10.8.2007 הוא חש בתסמינים כגון עייפות וחולשה וצמא שחייב שתייה מרובה. בבדיקות רפואיות מיום 19.8.2007 נתגלה כי המבקש סובל מסכרת ולטענתו לקה במחלה זו כתוצאה מסטרס קיצוני אשר היה מצוי בו לאור האירוע הנ"ל.

2. המבקש הגיש מטעמו חוות דעת שנערכה על ידי ד"ר חוליו וינשטיין, מומחה לרפואה פנימית וסכרת. ד"ר וינשטיין גרס כי המבקש סובל מסכרת נעורים (סכרת סוג 1), אשר נגרמת על ידי גורמים גנטיים יחד עם גורמים נרכשים, כאשר בין הגורמים הסביבתיים אשר יכולים לגרום לה קיים גורם של מצב סטרס קיצוני. עוד גרס המומחה כי מחלת הסכרת הופיעה אצל המבקש בסמיכות לאירוע הסטרס הקשה ולנוכח זאת קבע כי המבקש סובל מסכרת סוג 1 אשר נגרמה כתוצאה מתנאי שירותו. מנגד טען קצין התגמולים כי אין קשר בין מחלת הסכרת בה לקה המבקש ובין תנאי שירותו. המומחה מטעם המשיב, פרופ' עינת, גרס כי המבקש סובל מסכרת מסוג 2 ובכל מקרה לא עבר אירוע חריג במהלך שירותו ותנאי שירותו היו תקינים. פרופ' עינת הוסיף כי סכרת סוג 2 היא מחלה קונסטיטוציונאלית אשר על פי הספרות המקובלת ברור שדחק נפשי אינו גורם להופעתה. הצדדים הגיעו להסכם דיוני ובו ויתרו על חקירת המומחים. במסגרת ההליך לפני ועדת הערר נחקרו המבקש ומפקדו.

3. ועדת הערר קבעה כי לא הוכח לפניה מצב של סטרס קיצוני אשר ניתן לטעון כי בעטיו לקה המבקש במחלת הסכרת, בין אם מדובר במחלת סכרת מסוג 1 ובין אם מדובר במחלת סכרת מסוג 2. ועדת הערר הבהירה כי אין די באירועים הנטענים על ידי המבקש כדי להניח קיומם של אירועי סטרס קיצוניים. בהקשר זה ציינה ועדת הערר כי התורנות בוצעה באזור המצוי בתוך "הקו הירוק", המבקש לא נטל חלק במבצע או תרגיל שסיכנו אותו וגם מהתנהלות המבקש במהלך האירועים ולאחריהם לא עולה כי הוא נחשף למצב של סטרס קיצוני אשר יכול היה אולי לגרום להתפרצות מחלת הסכרת. ועדת הערר הדגישה כי "הפיצוץ" שנשמע כביכול לא היה אלא טריקת דלת כבדה, המבקש הבין מיד במה הדברים אמורים והתנהלותו מיד לאחר אירוע זה הייתה התנהגות רגילה ונורמטיבית אשר איננה מצביעה על לחץ או פחד יוצאי דופן. כנגד פסק דין זה ערער המבקש לבית המשפט המחוזי.

4. בית המשפט המחוזי קבע כי השאלה האם מדובר באירוע אשר יש בו מצב של סטרס קיצוני הינה שאלה עובדתית שנקבע בה ממצא על ידי ועדת הערר. קביעותיה של ועדת הערר מעוגנות היטב בחומר הראיות והמבקש לא הצליח להוכיח כי נחשף לאירועי סטרס קיצוניים וכי מחלת הסכרת ממנה הוא סובל נגרמה כתוצאה מחשיפתו למצבים מעין אלה. בית המשפט המחוזי הוסיף כי גם לו היה מאמץ את קביעותיו של ד"ר וינשטיין לפיהן אפשר לקבוע קשר בין מצבי סטרס קיצוניים והתפרצות מחלת הסכרת, בין מסוג 1 ובין מסוג 2, לא הוכח קיומו של מצב סטרס קיצוני. מטעמים אלו דחה בית המשפט המחוזי את הערעור.

כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי מכוונת הבקשה שלפני.

תמצית נימוקי הבקשה

5. לטענת המבקש ברע"א 8138/07 פאר נ' קצין התגמולים (לא פורסם, 21.6.2011) (להלן: עניין פאר) קבע בית משפט זה כי יש לפרש את הביטוי "אירוע חריג" כחריג יחסית לשגרת עבודתו של החייל ואין צורך שהאירוע החריג יהיה קיצוני באופיו. לטענת המבקש בית המשפט המחוזי לא פירש את הביטוי "אירוע חריג" כפי שנקבע שיש לפרשו בעניין פאר אלא קבע רף גבוה ומחמיר מדי. לטענת המבקש בתי המשפט שבים ומתעלמים מההלכה שנקבעה בעניין פאר. עוד טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי כשפסק לחובתו הוצאות בסך 3,000 ש"ח.

דיון והכרעה

6. לאחר שעיינתי בבקשה ובפסק דינו של בית המשפט המחוזי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, אף מבלי להיזקק לתשובת המשיב.

7. הלכה מושרשת היא כי אם אין מתעוררת שאלה בעלת חשיבות כללית או ציבורית החורגת מעניינם של בעלי הדין וכאשר לא נדרשת התערבותו של בית משפט לשם מניעת עיוות דין, לא תינתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" [ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 633-632 (מהדורה עשירית, 2009); משה קשת הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי ב 1273-1271 (מהדורה חמש עשרה, 2007)]. מגבלה זו על היקף ההשגה הערעורית נועדה לאפשר ערעור ברשות בנסיבות המתאימות, אך בה בעת למנוע פגיעה בסופיות הדיון, בוודאות המשפטית וביעילות המערכתית [ראו: גיא שני "רשות לערער על בקשת הרשות לערער ('בגלגול שני')" עיוני משפט ל(1) 71, 78 (2006)]. משכך, האיזון הראוי מחייב כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן מקום בו הדיון בפני ערכאה שלישית יביאה לקידומה של סוגיה משפטית עקרונית מעבר למחלוקת הפרטנית שבין הצדדים או כאשר עיוות הדין שיגרם לבעלי הדין, אם לא תינתן רשות ערעור, יהיה בלתי מתקבל על הדעת.

8. בעניינו של המבקש לא מתעוררת שאלה משפטית עקרונית כאמור. כפי שציינתי לאחרונה ברע"א 1483/12 מרקוביץ נ' קצין התגמולים (לא פורסם, 28.3.2012) (להלן: עניין מרקוביץ), ההלכה בנוגע לבחינת קיומו או היעדרו של קשר סיבתי בין תנאי השירות לבין התפרצותה של מחלה קונסטיטוציונאלית הותוו היטב בהלכה הפסוקה (שם, פסקה 6 והאסמכתאות הנזכרות שם) ולאחרונה זכתה להתייחסות נוספת של בית משפט זה בעניין פאר. טענתו של המבקש נוגעת ליישומה של הלכת פאר על נסיבותיו הקונקרטיות של המקרה דנן ומשכך אינה מצדיקה מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" הניתנת במשורה. המבקש אף לא הניח תשתית עובדתית מעבר למקרה הפרטני שלו על מנת לבסס טענתו כי "בתי המשפט שבים ומתעלמים" מההלכה שנקבעה בעניין פאר.

9. איני סבור כי דחיית הבקשה תגרום למבקש עיוות דין. כפי שהטעימו הערכאות הקודמות הנסיבות אותן תיאר המבקש כ"אירוע חריג" אינן עולות כדי נסיבות המצדיקות הכרה בקשר סיבתי, כך לדידו של המומחה מטעם המשיב וכך אף להתרשמותי (ראו והשוו: עניין מרקוביץ, הסיפא לפסקה 6). זאת ועוד, ממילא בית משפט זה אינו נוטה להתערב בשאלת ההוצאות שנפסקו לחובת בעל דין ולא ראיתי מקום לחרוג מכלל זה בעניינו של המבקש.

10. אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה איני עושה צו להוצאות לטובת המשיב. המבקש ישא ב- 2,000 ש"ח לטובת אוצר המדינה.

ניתנה היום, כ"א בסיון תשע"ב (11.6.2012).