עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 2137/12

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

בש"פ 2137/12

לפני:

כבוד השופט צ' זילברטל

המבקשת:

מדינת ישראל

נ ג ד

המשיב:

ביינה סמרהרט

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 13.3.2012 בעמ"י 20968-03-12 שניתנה על ידי כבוד השופט ד"ר ע' מודרק

תאריך הישיבה: כ' באדר התשע"ב (14.3.2012)

בשם המבקשת: עו"ד שאול כהן

בשם המשיב: עו"ד גלאון קפלינסקי; עו"ד לירון שרקוביק

מתורגמן לשפה התיגרית: מר דניאל אבבה

החלטה

לפניי בקשת רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (עמ"י 20968-03-12, כב' השופט ד"ר ע' מודריק) מיום 13.3.2012, אשר דחתה את ערר המבקשת על החלטת בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (מ"י 8273-03-12, כב' השופטת מ' ברק נבו) מיום 12.3.2012, לפיה שוחרר המשיב ממעצר בתנאים מגבילים.

1. ביום 5.3.2012 נעצר המשיב בחשד לביצוע עבירת אינוס בנסיבות מחמירות, ניסיון למעשה סדום ועבירה של חבלה בכוונה מחמירה. כפי שעולה מנימוקי הבקשה, למשיב מיוחסים ביצוע מעשה אונס ברוטאלי ואכזרי ומעשי אלימות קשים. על פי הנטען בבקשה, המשיב, אזרח אריתריאה, הגיע ביום 13.11.2011 לבית קפה שעל לקוחותיו נמנים בעיקר אזרחי אריתריאה השוהים בישראל. הוא נכנס לשירותים, פגש שם במתלוננת ודרש ממנה לקיים עמו יחסי מין. משסירבה המתלוננת לעשות כן, החל המשיב לחנוק אותה ולחסום את פיה. בהמשך, הפיל המשיב את המתלוננת לרצפת השירותים וכשהתחננה שיעזוב אותה, הרימה באמצעות משיכת שערותיה, הכה אותה בראשה בבקבוק בירה ודחף את פניה לתוך מי האסלה. בהמשך ניסה המשיב להחדיר את איבר מינו לפי הטבעת של המתלוננת, ומשלא הצליח, החדיר את איבר מינו לאיבר מינה עד שהגיע לפורקן. אז הדפה המתלוננת את המשיב וניסתה לברוח מהשירותים אולם המשיב החל להכותה בצינור ברזל, הטיח בגבה כיור אותו תלש מן הקיר, הפיל אותה ארצה, דרך על בטנה, חנק אותה וברח מהמקום. עד כאן תיאור המעשה שבו חשוד המשיב, כפי שפורט בבקשה דנן. להשלמת התמונה אוסיף, כי, כפי שעולה מהדיון מיום 6.3.12 בסיומו הוארך המעצר לצורך החקירה, נמצא DNA של החשוד בתחתוני המתלוננת ונמצאו סימני חבלות באזור איבר מינה.

2. לטענת המבקשת, נעשו ניסיונות שונים לאתר את המשיב, שאין לו כתובת קבועה, ורק ביום 5.3.2012 עלה בידי המשטרה לעוצרו. ביום 6.3.2012 התבקשה הארכת מעצרו בשבעה ימים, לצורכי חקירה. בית המשפט (כבוד השופטת י' פרדלסקי) נעתר לבקשה והאריך את מעצרו של המשיב עד ליום 11.3.2012. אציין, כי המשיב אינו דובר עברית ובדיון זה נכח מתורגמן לשפה אותה הוא דובר – השפה התיגרית.

ביום 11.3.2012 הובא המשיב לדיון נוסף בבית משפט השלום, בו היתה המדינה אמורה להגיש הצהרת תובע ולבקש להאריך את מעצרו של המשיב בגדר הוראת סעיף 17(ד) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים). בדיון זה לא נכח מתורגמן לשפה התיגרית. במשך כמה שעות נעשה ניסיון לאתר מתורגמן, ומשלא צלח הדבר, הסכים בא כוח המשיב להארכת המעצר עד למחרת בבוקר. נוכח הסכמה זו, האריך בית המשפט (כבוד השופטת מ' ברק נבו) את המעצר עד ליום 12.3.2012 בשעה 10:00, והורה על זימון מתורגמן לדיון .

3. על אף הוראת בית המשפט, לא הגיע מתורגמן לדיון שהיה קבוע ליום 12.3.2012 בשעה 10:00. לפיכך, ביקש בית המשפט (כבוד השופטת מ' ברק נבו) מנציג המשטרה שזו תדאג להתייצבות מתורגמן, על מנת שניתן יהיה לקיים את הדיון. כפי שעולה מהחלטת בית המשפט שניתנה בשעה 14:23, הודיע נציג המשטרה כי אין בכוונת המשטרה לשלוח מתורגמן, שכן אין זה מתפקידה. משכך היו פני הדברים, והשעה כבר הייתה 15:00, החליט בית משפט השלום לשחרר את המשיב בתנאים הבאים: מעצר בית עד ליום 18.3.2012; התחייבות עצמית בסך 5,000 ש"ח; ערבות צד ג' של ערב ישראלי, בסך 5,000 ש"ח; הפקדה של 2,000 ש"ח במזומן; איסור יצירת קשר עם כל המעורבים בפרשה למשך 15 ימים; איסור להתקרב למתלוננת ברדיוס של 500 מטר למשך 30 ימים. אקדים המאוחר ואציין, כי, כפי שהתברר בדיון בבקשה דנן, נראה שהמשיב אינו מסוגל לעמוד בתנאים.

בהחלטתו זו, עמד בית משפט השלום על מורכבותה של הסיטואציה שנוצרה, כשנגד המשיב קיימת עילת מעצר בעבירות חמורות ביותר, שכן נראה כי חומר החקירה בו עיין בית המשפט מקים בסיס סביר לחשד כי הוא קשור למיוחס לו. משכך, האינטרס הציבורי הוא להאריך את מעצרו. מאידך גיסא, ניצבת זכות יסוד מהותית של המשיב להבין את הדיון בעניינו, אשר נשללה בהעדרו של מתורגמן. בית המשפט נדרש לקושי בעריכת איזון בהתנגשות אינטרסים זו וסבר כי "הקושי הולך ומתעצם לאור העובדה כי כבר אתמול הוריתי על הארכת המעצר עד היום, ללא קיום דיון לגופו של עניין, משום שאתמול הערכתי שהאינטרס הציבורי גובר, אך ככל שחולף הזמן – משתנה נקודת האיזון". חרף חומרתן הרבה של העבירות שבביצוען נחשד המשיב, הורה, כאמור, בית המשפט על שחרור המשיב בתנאים המפורטים לעיל. לבקשת המדינה, עיכב בית המשפט את ביצוע החלטת השחרור עד ליום 13.3.2012 בשעה 10:00.

5. על החלטה זו עררה המדינה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. ביום 13.3.2012 התקיים דיון בערר. אציין, כי בדיון בערר נכח מתורגמן לשפה התיגרית. לאחר שנשמעו טענות הצדדים, דחה בית המשפט (כבוד השופט ד"ר ע' מודריק) את הערר. בית המשפט נדרש למצב הבלתי אפשרי השורר בבתי המשפט באזור תל אביב וחלק ממחוז מרכז, אשר כולם נסמכים על שירותי תרגום של מתורגמן אחד לשפה התיגרית. לפיכך סבר בית המשפט כי "ייתכן שמהלך קיצוני כזה של שחרור חשוד בעבירה חמורה שיש לה השלכה על שלום הציבור, עשוי לעורר את דעתם של הגורמים המוסמכים על מנת שהמציאות העגומה הזו תבוא על תיקונה. מעז אולי יצא מתוק". עוד הוסיף בית המשפט כי החלטתו אינו סותמת את הגולל על האפשרות לבקש מחדש את מעצרו של המשיב עם הגשת כתב האישום. בית המשפט חתם סוגיה זו באומרו כי "אני מקווה שלכל הפחות הדיון הזה יתקיים בסיוע מתורגמן דבר שיאפשר לבית המשפט לקבל החלטה עניינית". על החלטה זו מבקשת המדינה רשות לערור.

6. במסגרת הבקשה טענה המדינה כי בפרשה דנן מתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות מתן רשות ערר לפי הוראת סעיף 53(א1) לחוק המעצרים.

לגופו של עניין נטען, כי החלטותיהן של הערכאות הקודמות, לפיהן שוחרר ממעצר חשוד בעבירות חמורות, אך בשל העדרו של מתורגמן, אינן סבירות ויש בהן כדי לפגוע בשלום הציבור ובבטחונו. לטענתה, שיקול זה מתעצם נוכח מסוכנותו הגבוהה ביותר של המשיב, הנלמדת בין היתר, מכך שהוא ביצע את המיוחס לו פחות מחודש ימים לאחר ששוחרר ממאסר, אותו ריצה בעקבות הרשעתו בעבירת אלימות. כמו כן, טוענת המבקשת כי בנסיבות בהן למשיב אין כתובת מגורים קבועה, ולמשטרה נדרשו מספר חודשים כדי לאתרו, קיים חשש ממשי כי שחרורו יביא להימלטותו מהדין. באשר לסוגיית התרגום, סוברת המבקשת כי היא בסמכותה ובאחריותה של הנהלת בתי המשפט, ואין להטיל את האחריות ואת הנשיאה בעלות התרגום על המשטרה או על גורמי התביעה. המבקשת הוסיפה שאף אין להביא לכך שהציבור כולו ישלם את מחירו של המחדל. בדיון טען בא כוח המבקשת, כי התקלה שמקורה בהעדרו של מתורגמן באה על פתרונה בדיון בערר בבית המשפט המחוזי, כך שניתן וצריך היה לקיים אז את הדיון לגופו.

7. בדיון בבקשה, בו נכח גם המתורגמן לתיגרית מר דניאל אבבה (אשר שימש כמתורגמן גם בבית המשפט המחוזי), הסכימו באי כוח המשיב להארכת המעצר עד ליום 15.3.12, כפי שהתבקש, ולו מהטעם המעשי שהמשיב אינו יכול למלא אחר תנאי השחרור שנקבעו. עם זאת, ביקשה הסנגוריה להדגיש את המצב הקשה והבלתי תקין שנוצר כאשר מתנהלים בבתי המשפט דיונים בעניינם של נאשמים דוברי תיגרית (יוצאי אריתריאה ואזורים נוספים בקרן אפריקה, שלא מעטים מהם שוהים בישראל, כדין או שלא כדין). על פי הטענה, שלא נסתרה, רק מתורגמן אחד לתיגרית מועסק ע"י הגוף המספק שירותי תרגום להנהלת בתי המשפט, לפחות באזור מרכז הארץ. הסנגור המלומד טען כי ידועים לו מקרים רבים בהם נדחים דיונים בהעדר מתורגמן, נאשמים וחשודים שוהים במעצר רק מטעם זה, ומשפטים מתארכים.

עקב הסכמת הצדדים לעניין הארכת המעצר, התייתר לכאורה הצורך לדון בבקשה, אלא שנוכח מה שנאמר בהחלטות בתי משפט השלום והמחוזי בענייננו ונוכח דברי באי כוח המשיב, ראוי להוסיף מספר מילים בנושא התרגום וההתנהלות במקרה הנדון.

8. לא יכולה להיות מחלוקת בדבר חשיבותו ונחיצותו של תרגום ההליך המשפטי לחשוד או לנאשם, אשר אינו מבין את השפה העברית, הן בחקירה והן בדיון בבית המשפט. בע"פ 8974/07 לין נ' מדינת ישראל, פס' 8 לפסק דינו של השופט דנציגר (לא פורסם, 3.11.2010) נאמר, כי: "כאשר לא זוכים החשוד או הנאשם לתרגום אפקטיבי הרי שנפגעת זכותם להליך הוגן, שכן נשללת מהם הזכות להבין את אשר הם מואשמים בו כמו גם יכולתם להסביר את עצמם ולהתגונן כנגד ההאשמות באופן שעשוי אולי להביא לטיהור שמם" (ראו גם: ע"פ 6952/10 בשימוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 13.1.2011); בש"פ 501/09 היועץ המשפטי לממשלה נ' מאיו, פס' 7 (לא פורסם, 10.5.2009)). אך לאחרונה פסק בית משפט זה כי: "יש מקום כי רשויות האכיפה והמשטרה תהיינה ערוכות לחקירה בעזרת חוקרים מומחים ומיומנים שהם דוברי אותה השפה של הנחקר" (ע"פ 3250/10 מדינת ישראל נ' פלוני, פס' 15 לפסק דינו של השופט ג'ובראן (לא פורסם, 12.1.12)). זאת ועוד, סעיף 16(2) לחוק המעצרים קובע, כי למעט בנסיבות חריגות, דיון במעצר חשוד או נאשם יתקיים בנוכחותו. כפי שציינה שופטת בית משפט השלום בענייננו, פעמים אין די בנוכחותו הפיסית של חשוד בדיון כדי למלא אחר הדרישה האמורה, זאת כאשר החשוד אינו מבין את השפה העברית וממילא את הנעשה בדיון המתקיים בעניינו.

מקובלת עלי עמדת המבקשת כי אין זה מחובת הפרקליטות או מחובת המשטרה לדאוג לתרגום בעת הדיון, אלא, ככלל, חובתו של בית המשפט לעשות כן. סעיף 140 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, קובע כי: "הוברר לבית המשפט שהנאשם אינו יודע עברית, ימנה לו מתרגם או יתרגם לו בעצמו". כן נקבע, כי "ככלל, כאשר מובא לדיון אדם אשר אינו מדבר ואינו מבין את שפת הדיון, על בית המשפט להזמין מתורגמן ואי הזמנתו של מתורגמן יש בה כדי לפגום בתקינות הליך הפלילי" רע"פ 3195/11 מגלשווילי נ' מדינת ישראל, (לא פורסם, ‏29.5.2011).

קשה להלום מצב של חוסר חמור בבמתורגמנים לשפה, שכפי שנמסר ע"י הסנגוריה, דובריה מוצאים עצמם לעיתים מזומנות מעורבים בהליכים פליליים. על האחראים לנושא בהנהלת בתי המשפט לתת דעתם לסוגיה ולספק בדחיפות פתרון הולם, שכן עסקינן בזכויות עצורים ונאשמים ובתקינותם של הליכים פליליים, נושאים שחייבים להימצא במקום גבוה בסדרי העדיפות של מערכת המשפט. אין גם להשלים עם העיכובים והדחיות הנגרמים עקב כך, מה שמשבש את ההתנהלות התקינה של בתי המשפט ואגב כך פוגע גם בכלל ציבור המתדיינים.

9. בצד כל האמור לעיל, איני יכול שלא להתייחס לנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה.

ראשית, ספק בעיני אם הערכאות שקדמו לי איזנו כראוי, במקרה דנן, בין האינטרסים השונים. אין להקל ראש בזכויות חשודים אך גם אין להקל ראש בחובת בתי המשפט לשמור על שלום הציבור בכלל ועל שלום נפגעי עבירות מין בפרט. המעשים המיוחסים למשיב ומקצת הראיות שנאספו נגדו פורטו בהרחבה בראש הדברים, ולא בכדי. מדובר, לכאורה, באדם שביצע מעשה חמור עד למאוד ושהוכיח בהתנהגותו שפגיעתו רעה וקשה. כמפורט לעיל, גם קיים בסיס מוצק לחשד. אפשר להבין את מורת הרוח של שופטת בית משפט השלום, שעל אף כל מאמציה והוראותיה המפורשות לא אותר מתורגמן ולא ניתן היה לקיים את הדיון כהלכתו. אלא שספק בעיני אם הפתרון שנמצא מתיישב במקרה דנן על נסיבותיו עם האיזון הראוי שבין האינטרסים הנוגדים. יפים לעניין דברים שנאמרו ע"י השופט (כתוארו אז) א' ברק בבש"פ 608/85 מדינת ישראל נ' לינזר פ"ד לט(2), 783, 784 (1985), אשר עסק בשחרור עצור בשל אי הבאתו בזמן לדיון בעניינו:

"מבין אני לנפש השופט, אשר ביקש להביע את מורת רוחו על האיחור בהבאתו של המשיב. עם זאת, אין בידי להצדיק את החלטתו. התנהגותם הבלתי ראויה של השלטונות היא עניין אחד, והחלטתו השיפוטית של בית המשפט היא עניין אחר. אין בית-משפט 'מעניש' את המשטרה בכך שהוא מורה על שחרורו של עצור בלא לעיין בחומר החקירה ובלא להתחשב במידת הפגיעה באינטרס הציבורי אם לא ייעצר. הנענש הוא הציבור כולו".

בידי בתי המשפט דרכים שונים ומגוונות להביע מורת רוח, להתריע, להורות, לצוות, ולהשמיע קול, מבלי לנקוט בצעד הקיצוני של שחרור חשוד מסוכן לציבור, כשקיימת תשתית לכאורית ממשית לחשד וכשקיים חשש הימלטות מאימת הדין. במיוחד כך הם פני הדברים כשהמחדל אינו של זרועות החקירה והתביעה, אלא של מערכת בתי המשפט עצמה.

שנית, נראה כי התקלה שהתרחשה בבית משפט השלום באה על פתרונה בעת הדיון בערר בבית המשפט המחוזי, דיון אליו התייצב המתורגמן. ראוי היה לקיים באותו מעמד גם את בירור בקשת המעצר לגופה ולא להסתפק בהתייחסות לשיקולי בית משפט השלום, שעמד בפני מצב דברים שונה בתכלית, בהעדרו של מתורגמן. כידוע, הדיון בערר על החלטת מעצר אינו ערעור במובן הצר של המונח, אלא שמיעה מחודשת, שבגדרה אפשר גם להביא ראיות ולטעון טענות שלא היו לפני הערכאה הראשונה כדי שהדיון וההחלטה יתייחסו למצב הדברים העדכני:

"בענייני מעצר, שלא כבעניינים אחרים, ידו של בית-משפט שלערעור היא כידו של בית-משפט קמא, וכל אחד מאלה אמור להחליט על-פי שיקול דעתו שלו ועל אחריותו. הנה-כי-כן, אפשר שיימצא לי כי החלטתו של בית-משפט קמא בענייני מעצר 'אינה נראית מופרכת', אלא שאני הייתי מגיע למסקנה אחרת לולא אותה החלטה. במקרה מעין זה חייב אני להחליט על-פי דעתי, ואמירה כי לא אתערב בשיקול דעתו של בית-משפט קמא אין היא אמירה במקומה. טעם הדבר הוא, שכל ערכאה בענייני מעצר דנה 'דה-נובו', ועל דרך העיקרון שיקול 'מיתחם הסבירות' שיקול זר הוא בהחלטות על מעצר" (בש"פ 8445/01 יעקב זוארץ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.11.2001), ההדגשות הוספו - צ' ז').

כך גם סעיף 53 לחוק המעצרים קובע, כי שופט הדן בערר רשאי להיזקק לחומר ראיות חדש. הנה כי כן, על אף התקלה החמורה, עליה אין חולק, שארעה בדיונים בבית משפט השלום בשל העדרו של מתורגמן, היה בית המשפט המחוזי יכול לדון בבקשת המעצר לגופה, משבשלו התנאים לעשות כן במסגרת הערר, ולא היה צריך להסתפק בבחינת סבירותה של החלטת בית משפט השלום בהתאם לנסיבותיה, נסיבות שהשתנו בינתיים ולא התקיימו עוד עובר לדיון בערר. אם היה עושה כך ומגיע למסקנה לגוף בקשת המעצר (בהתחשב גם במשמעות התקלה שאירעה בבית משפט השלום), יתכן שהיו מתייתרים הליכים נוספים.

10. כאמור לעיל, התוצאה האופרטיבית של הבקשה היתה מוסכמת על הצדדים, ומעצרו של המשיב הוארך בהסכמה עד ליום 15.3.12 בשעה 12:00.

בא כוח המבקשת מתבקש להביא את האמור בסעיף 8 להחלטה זו לידיעת הגורמים הנוגעים בדבר.

ניתנה היום, ‏כ"א באדר התשע"ב (‏15.3.2012).