עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 9000/11

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

ע"פ 9000/11

לפני:

כבוד השופטת ע' ארבל

המערער:

נאסר סלמן

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים

מיום 4.12.11 בע"פ 8927-06-11 שניתן על ידי כבוד

סגן הנשיא צ' סגל, והשופטים מ' יועד הכהן וב' צ' גרינברגר

תאריך הישיבה: ט"ו בכסלו תשע"ב (11.12.11)

בשם המערער: עו"ד נ' ורצברגר

בשם המשיבה: עו"ד ד' רוסו

החלטה

1. המערער הורשע על סמך הודאתו בכך שבארבע הזדמנויות מכר לסוכן משטרתי סם מסוכן מסוג חשיש בכמות כוללת של 22.01 גרם ובסכום כולל של 2,500 ש"ח. ביום 15.5.11 נגזר דינו של המערער על ידי בית משפט השלום (כב' השופט ח' לי-רן) ל-340 שעות של"צ, 4 חודשי מאסר על תנאי, ופסילת רישיון לרכב ציבורי למשך שלוש שנים. בית המשפט הדגיש את אופיה החמור של העבירה ואת העובדה שהמערער ניצל לשם ביצועה מונית בה נהג. מנגד שקל בית המשפט את הודאתו של המערער, את אורח חייו הנורמטיבי והעדר עבר פלילי, את חרטתו ואת קשייו הכלכליים. צוין כי הסמים נמכרו לסוכן משטרתי וגם בכך יש כדי להקל בעונשו של המבקש. כן נשקלה העובדה שהמערער שהה במעצר 23 ימים וכן במעצר בית מלא במשך שבעה חודשים.

2. על גזר הדין ערערה המדינה לבית המשפט המחוזי. בית המשפט (כב' השופטים צ' סגל, מ' י' הכהן, ב' גרינברגר) קיבל את הערעור והחמיר את עונשו של המערער לחמישה חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי המעצר. שעות השל"צ בוטלו ויתר חלקי גזר הדין נותרו בעינם. בית המשפט קבע כי לא יוחסה החומרה הראויה והמתבקשת לעבירות בהן הורשע המערער. בית המשפט סבר כי יש להעביר מסר החלטי, הן למערער והן לעבריינים פוטנציאלים נוספים, כי ביצוע עבירות של סחר בסמים מסוכנים יביא על מבצעם עונש משמעותי. צוין כי אין מדובר במקרה חד-פעמי אלא בארבעה מקרים שאותם ביצע המערער תוך זמן קצר יחסית. כן צוין שהמערער נטל על עצמו אחריות חלקית בלבד לפי תסקיר שירות המבחן. בית המשפט קבע כי אין מדובר בסוכן מדיח או משדל, ולכן אין מקום להקלה בעונשו של המערער עקב כך.

3. המערער הגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה על גזר דינו, אך בקשתו נדחתה. עקב כך פנה המערער בבקשת חנינה מנשיא המדינה. נימוקי החנינה מתמקדים בנסיבותיו האישיות של המערער, בעונש שהוטל עליו שיש בו כדי לפגוע בפרנסתו בגילו המתקדם, בעברו הנקי ובכשלונו על רקע מעורבותו של סוכן משטרתי. במקביל הגיש המערער בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר בשישים יום ללא תגובת המדינה. בית המשפט דחה את הבקשה בקובעו כי היא אינה מגלה כל נימוק המצדיק את דחיית העונש, לאחר שזה כבר נדחה בשלושה חודשים על ידי בית המשפט המחוזי שגזר את הדין. כן צוין שהבקשה הוגשה יומיים בלבד לפני המועד שנקבע לריצוי העונש ובלא תגובת המדינה. יצוין כי לאחר מתן ההחלטה הגיש הסנגור את תגובת בא-כוח המדינה אשר הסכים לבקשה. עם זאת, החליט בית המשפט שאין בכך כדי לשנות מהחלטתו לדחות את הבקשה.

מכאן הערעור שבפני.

4. בא-כוח המערער טען כי מדובר באדם מבוגר, לא בריא, נעדר עבר פלילי אשר כשל בעידודו ובסיועו של סוכן מדיח. זו לו הפעם הראשונה שהוא נכנס לכלא. המדינה הסכימה בעבר לעיכוב ביצוע של 60 יום ובית המשפט דחה את הבקשה למרות קיומה של הסכמת המדינה. הסנגור טען כי מתעוררת שאלת הסמכות, שכן בית המשפט המחוזי דן בבקשה לעיכוב הביצוע בדן יחיד ולא בפני הרכב.

5. בא-כוח המדינה טען כי הטענות שמועלות בבקשה הועלו בשלב הערעור ונידונו שם. העילה היחידה כעת לבקשה היא הגשת בקשה לחנינה. הפסיקה קבעה כי ככלל בקשת חנינה לא תהווה טעם המצדיק עיכוב ביצוע העונש. היענות לבקשה כזו עלול לפתוח פתח לנידונים נוספים לבקש בקשות עיכוב ביצוע העונש עד להחלטה בבקשות חנינה. הפרקליט הדגיש כי המערער התחיל כבר לרצות את עונשו כך שמשמעות הבקשה היא שחרורו ממאסר.

6. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים באתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. ככלל, פרט למקרים יוצאי דופן ומיוחדים, בקשת חנינה מהנשיא לא תהווה שיקול לעיכוב ביצוע עונשו של נידון (בש"פ 1835/93 קלווין נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(2) 101 (1993); ע"פ 1641/08 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 27.10.09); ע"פ 4946/07 מקלדה נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 27.4.09)). במקרה זה, גם אם הייתי סבורה שראוי לאפשר למערער למצות את הליך החנינה בטרם יסיים את ריצוי עונשו לא היה לכך מקום בנסיבותיו של עניין זה, מהטעמים שיפורטו להלן. במקרה שבפנינו העניק בית המשפט המחוזי למערער כמעט שלושה חודשים עד לתחילת ריצוי עונש מאסרו. הסנגור לא צירף את בקשת החנינה שהוגשה, ואף לא ציין מתי הוגשה בקשה זו ומה מצב הטיפול בה. כמו כן, הבקשה לעיכוב ביצוע הוגשה יומיים בלבד לפני המועד שנקבע לריצוי העונש, כך שהערעור עליה נשמע כאשר המערער כבר התחיל לרצות את מאסרו. במצב דברים זה איני סבורה כי יש מקום לשחרר את המערער ממאסר על מנת להמתין להחלטה בבקשת החנינה שהגיש.

בשאלת הסמכות לא מצאתי כי יש לדון, שכן ממילא לא תהא נפקות לצורך החלטתי זו לקביעה לפיה ההחלטה הקודמת ניתנה בחוסר סמכות. עם זאת אעיר כי נראה שעל פי סעיף 37(11) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, הסמכות אכן נתונה לדן יחיד, ואף ההיגיון מחייב זאת (ראו ע"פ 11404/04 דוויק נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(4) 145 (2004)).

משכך, ולאחר שעניינו של המערער נידון בשלוש ערכאות שיפוטיות, לא מצאתי כי יש מקום להיענות לבקשה והיא נדחית.

ניתנה היום, י"ז בכסלו תשע"ב (13.12.11).