עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 7157/11

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

בש"פ 7157/11

לפני:

כבוד השופטת א' חיות

המבקשת:

מדינת ישראל

נ ג ד

המשיבים:

1. ספיר ורטון

2. שלווה ציציאשווילי

3. סרגיי שיצינין

בקשה להארכת מעצר רביעית מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996

בשם המבקשת: עו"ד אושרה פטל

בשם המשיב 1: עו"ד דוד יפתח; עו"ד דן ענבר

בשם המשיב 2: עו"ד משה שרמן

החלטה

זוהי בקשה להארכה רביעית של מעצר המשיבים בתשעים ימים על פי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים).

המשיב 3 הסכים לבקשה ומעצרו הוארך, בהסכמתו, למשך תשעים ימים (ראו החלטה מיום 4.10.2011). החלטה זו מתייחסת, אפוא, למשיבים 1 ו-2 בלבד.

1. המשיבים 1 ו-2 עומדים לדין בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בגין עבירות של רצח תוך ביצוע שוד, סחיטה בכוח, גרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ושתי עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע (שוד וסחיטה בכוח). על פי המתואר בכתב האישום במהלך חודש דצמבר 2009 או סמוך לכך, קשרו המשיבים 1 ו-2 קשר עם משה שללשוילי (להלן: שללשוילי, וביחד: המתכננים), לשדוד בית עסק הממוקם בתחנה המרכזית החדשה בתל-אביב והמספק שירותי העברת כספים של עובדים זרים. בהמשך הוכנסו לסוד הקשר גם המשיב 3 ואדם נוסף המכונה אנדריי. סוכם, כי המשיב 3 ואנדריי (להלן: המבצעים), אשר ביכולתם להפעיל כוח פיזי רב, הם שיבצעו את השוד, וכן סוכם כיצד יבוצע השוד וכי במהלכו יפעילו המבצעים אלימות וכוח כלפי מנהל הכספים של העסק (להלן: המנוח). על-פי הנטען בכתב האישום, בתקופה שלפני השוד עקבו המתכננים אחר הפעילות בבית העסק, המתכננים והמבצעים הצטיידו בציוד הנדרש לביצוע השוד, וביום 16.1.2010 הטמין המשיב 1 תיק ובו חלק מהציוד הנחוץ לביצוע השוד. למחרת, ביום 17.1.2010, בשעות הבוקר המוקדמות, הגיעו המשיבים 1 ו-2 אל בית העסק ובאמצעות ציוד שהוכן מבעוד מועד ניתק המשיב 2 חלון ויטרינה צדדי בבית העסק ומייד השיבו למקומו, כך שלא ניתן יהיה להבחין בניתוק. באותה עת תצפת המשיב 1 על המקום ומפעם לפעם סייע למשיב 2 במלאכתו. בשלב זה עזבו המשיבים 1 ו-2 את בית העסק אך נותרו בשטח התחנה המרכזית או בסמוך לה. בהמשך הגיעו המבצעים לתחנה כאשר ברשותם תיקים ריקים ושללשוילי תצפת על בית העסק והעביר דיווחים ליתר המעורבים. בשעה 8:13 או בסמוך לכך, פנו המבצעים אל עבר בית העסק. המשיב 3 הסיר את חלון הויטרינה, נכנס יחד עם אנדריי אל בית העסק, והשניים נכנסו לחדר כספות פנימי בו שהה המנוח. אנדריי תקף את המנוח באלימות ובכוח רב והכה אותו בראשו. בהמשך חנקו אנדריי והמשיב 3 את המנוח באמצעות כבל מחשב וקשרו את ידיו מאחורי גופו באמצעות אזיקונים. המבצעים שדדו מבית העסק כ-239,000 דולר ארה"ב וגנבו את מחשב מצלמות האבטחה. לאחר מכן הכניסו את השלל לתיקיהם ועזבו את המקום כשהם מותירים את המנוח כבול ומתבוסס בדמו. במהלך האירוע תצפתו המשיבים 1 ו-2 ושללשוילי על בית העסק. כתוצאה ממעשי האלימות המתוארים נגרמו למנוח חבלות חמורות בראשו מהן נפטר לבסוף ביום 28.1.2010.

2. האישום השני מיוחס למשיבים 1 ו-2 ולשללשוילי ועל פיו פתחו השלושה בתחנה המרכזית עסק המספק שירותי המרת מטבע במהלך חודש ינואר 2009 או בסמוך לכך, כשנה קודם לאירועים נשוא האישום הראשון. שני בעלי עסק מתחרה הממוקם אף הוא באותה קומה בתחנה המרכזית (להלן: המתלוננים) החלו על כן להוריד את המחירים שגבו מלקוחותיהם. בעקבות כך פנו המשיבים 1 ו-2 ושללשוילי אל המתלוננים ודרשו מהם להפוך לשותפים בבית העסק שלהם ולחלופין דרשו כי ימסרו לידיהם את העסק. לאחר שהמתלוננים סירבו, הגיעו השלושה ביום 30.1.2009 לאזור בית העסק של המתלוננים כשהם מצוידים במקלות ותקפו את אחד המתלוננים בכך שחבטו בראשו ובכל חלקי גופו. כתוצאה מן המעשים אושפז המתלונן בבית החולים, נותח והושתלו ברגליו פלטינות.

כתב האישום נגד המשיבים 1 ו-2 הוגש ביום 16.4.2010, ובאותו היום הוגש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו כתב אישום נפרד נגד משיב 3 בעבירות נשוא האישום הראשון (רצח תוך ביצוע שוד וקשירת קשר לביצוע פשע). שללשוילי שעזב לחו"ל לא הועמד לדין באותו שלב אך כשנה מאוחר יותר, בחודש מארס 2011, הוא נתפס והוסגר לישראל. סמוך לאחר מכן הוגש נגדו בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו כתב אישום בגין אותן העבירות המיוחסות למשיבים 1 ו-2 וביום 7.4.2011 הוגש כתב אישום מתוקן במשפטם של המשיבים 1 ו-2 המופנה גם נגד שללשוילי לאחר שמשפטו אוחד עם משפטם.

3. בד בבד עם הגשת כתבי האישום נגד המשיבים עתרה המבקשת למעצרם עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. לאחר מספר דיונים, הסכים המשיב 3 ביום 5.7.2010 לקיומן של ראיות לכאורה בעניינו ולקיומה של עילת מעצר, תוך שמירת זכותו לפנות בבקשה לבחינת חלופת מעצר, ובית המשפט המחוזי הורה על מעצרו כאמור. אשר למשיבים 1 ו-2 קבע בית המשפט המחוזי (השופטת ח' כוחן) בהחלטה מיום 15.7.2010 כי קיימות ראיות לכאורה המבססות את האישומים המיוחסים להם. בהקשר זה עמד בית המשפט המחוזי, בין היתר, על סרטים שצולמו במצלמות האבטחה שהיו מותקנות במקום בו בוצעו העבירות והכוללים, כך קבע, "תמונות שניתן לזהות בהן בבירור את המשיבים". בית המשפט הוסיף כי העובדה שסרגיי אשר זוהה אף הוא בצילומים הודה בקיומן של ראיות לכאורה מלמדת שאין מדובר ב"'זיהוי' בעלמא" וכי מהימנותם של השוטרים אשר זיהו את המשיבים 1 ו-2 באותם סרטים תבחן לאחר שיעידו בבית המשפט. כן עמד בית המשפט על פרטי שיחה שכתב מדובב ששוחח עם המשיב 3, ובה יש לכאורה כדי להפליל את המשיבים 1 ו-2, בציינו כי אמינות המדובב תיבחן על ידי בית המשפט. לבסוף צוין בהחלטת המעצר כי נגד השניים יש גם ראיות נסיבתיות וכי יש ליתן משקל לכך שבחרו לשמור על זכות השתיקה. בהינתן כל האמור ונוכח אופי העבירות המיוחסות למשיבים 1 ו-2 ותוצאתן הקטלנית, הורה בית המשפט המחוזי על מעצרם של המשיבים 1 ו-2 עד תום ההליכים המשפטיים נגדם.

4. משפטם של המשיבים לא הסתיים בתום תשעה חודשים מיום הגשת כתב האישום ולבקשת המדינה הוארך מעצרם שלוש פעמים על פי סעיף 62 לחוק המעצרים. הארכת המעצר הראשונה נעשתה בהסכמת המשיבים (ראו החלטות השופט ע' פוגלמן בבש"פ 252/11 מיום 10.1.2011 (בעניינו של המשיב 3) ומיום 20.1.2011 (בעניינם של המשיבים 1 ו-2). לבקשת ההארכה השניה ניתנה הסכמתו של המשיב 3 בלבד (ראו החלטתי בבש"פ 2478/11 מיום 29.3.2011) ואילו המשיבים 1 ו-2 התנגדו להארכת מעצרם, אך לבסוף הוארך גם מעצרם של שניים אלו (החלטתי בבש"פ 2478/11 מיום 1.5.2011). באותה החלטה עמדתי על הקושי שמעורר קצב ניהול המשפט אולם ציינתי כי העיכוב נבע בעיקר מאיחוד משפטם של המשיבים 1 ו-2 עם משפטו של שללשוילי ולא מסחבת ובנסיבות אלו ונוכח חומרת מעשיהם של המשיבים 1 ו-2 קבעתי כי באותו שלב אין מקום להורות על שחרורם לחלופת מעצר. בתום תקופת ההארכה השניה הוארך מעצרם של המשיבים 1 ו-2, בהסכמתם, בתשעים ימים נוספים (ראו החלטות השופט ס' ג'ובראן בבש"פ 5041/11 מיום 7.7.2011 (בעניינו של המשיב 3) ומיום 12.7.2011 (בעניינם של המשיבים 1 ו-2)).

5. להשלמת התמונה יצויין כי שללשוילי הגיש לבית משפט זה ערר על מעצרו עד תום ההליכים וזה התקבל ביום 24.7.2011 (בש"פ 5294/11, השופט ס' ג'ובראן), לאחר שנקבע כי עוצמתן הנמוכה של הראיות לכאורה נגדו מצדיקה בחינה של שחרורו לחלופת מעצר. בהקשר זה עמד בית המשפט על כך שההחלטה בעניין מעצרם של המשיבים 1 ו-2 עד תום ההליכים (החלטת השופטת ח' כוחן) כוללת התייחסות לטיבם הראייתי של דו"חות הזיהוי לגבי משיבים 1 ו-2 בלבד ולא ניתן לבסס עליה קביעה בדבר קיומן של ראיות לכאורה לגבי שללשוילי. עוד ציין בית משפט זה כי בניגוד לעולה מהחלטת בית המשפט המחוזי בעניינו של שללשוילי, בהחלטה בדבר הארכת מעצרם של המשיבים 1 ו-2 בשנית (החלטה בבש"פ 2478/11 הנ"ל) כלל לא נדונה שאלת התשתית הראייתית הלכאורית הקיימת נגדם, ולאחר שבחן את הסרטונים שעל בסיסם נערכו דו"חות הזיהוי בעניינו של שללשוילי קבע בית המשפט כי בשלב זה לא ניתן לייחס לזיהויו של שללשוילי על ידי השוטרים משקל לכאורי רב, וכי על אף שקיימות ראיות נוספות המחזקות את המסקנה לפיה קיימת תשתית ראייתית מסויימת להוכחת אשמתו, יש מקום לבחון את האפשרות להורות על שחרורו לחלופת מעצר. בעקבות החלטה זו הורה בית המשפט המחוזי (סגן הנשיא ג' גינת) ביום 17.8.2011 על שחרורו של שללשוילי למעצר בית בתנאים מגבילים.

עוד יצויין להשלמת התמונה כי ביום 19.9.2011 הודה המשיב 3, במסגרת הסדר טיעון, בעובדות כתב אישום מתוקן שהוגש בעניינו והוא הורשע על פי הודאתו בעבירות של הריגה, שוד בנסיבות מחמירות וקשירת קשר לביצוע פשע. בגין עבירות אלו נגזרו על המשיב 3 ביום 5.12.2011 עשרים שנות מאסר בפועל (בניכוי ימי מעצרו), שלוש שנות מאסר על תנאי, וכן הוטל עליו לפצות את משפחת המנוח בסך של 150,000 ש"ח.

6. עתה מונחת בפני בקשה להארכה רביעית של מעצר המשיבים 1 ו-2 בתשעים ימים. המבקשת טוענת כי המעשים המיוחסים למשיבים 1 ו-2 מעידים על המסוכנות הרבה הנשקפת מהם, כמי שנטלו חלק בביצוע שוד מתוחכם שתוכנן בקפידה, במהלכו הופעלה אלימות בעוצמה רבה שהביאה למותו של המנוח. המבקשת מוסיפה ומדגישה כי עברם הפלילי של המשיבים 1 ו-2 מלמד אף הוא על מסוכנותם ועוד היא טוענת כי העונשים החמורים הצפויים למשיבים 1 ו-2 אם יורשעו בדינם, מקימים חשש מובנה להימלטות מאימת הדין.

אשר לקצב ניהול המשפט ציינה המבקשת בבקשה בכתב שהגישה ביום 4.10.2011 כי התקיימו שש ישיבות הוכחות בהן נשמעה עדותו של המשיב 3 והחלה להישמע עדותו של המדובב. ישיבה נוספת, כך הוסיפה המבקשת, נקבעה ליום 18.9.2011 אך היא בוטלה לאחר שבאי-כוח המשיבים 1 ו-2 טענו כי נפלו טעויות בתמלילי שיחתו של המדובב. המבקשת הוסיפה והזכירה כי גורם מרכזי להתארכות הדיון בעניינם של המשיבים 1 ו-2 היה נעוץ באיחוד משפטם עם משפטו של שללשוילי והיא הפנתה להחלטה בבש"פ 2478/11 לעיל, ממנה עולה לטענתה כי איחוד התיקים היה בבחינת מהלך נכון ומתבקש.

הדיון בבקשת ההארכה דנן נדחה פעם אחר פעם לבקשת המשיבים 1 ו-2, בין היתר בשל מגעים שהתקיימו בינם לבין המבקשת להשגת הסדר טיעון. לעת הזו טרם הושג הסדר כזה אף כי המגעים בין הצדדים נמשכים. על כן, ביקשו המשיבים לקיים בכל זאת את הדיון בבקשה אף כי בשלב זה נותר למעשה פחות מחודש אחד מתוך תקופת ההארכה שנתבקשה.

7. בדיון שהתקיים בפניי עדכנה המבקשת כי במועד שחלף מאז הגשת הבקשה, התקיימו עוד חמש ישיבות הוכחות וכן קבועים מועדים לשתיים-עשרה ישיבות נוספות. בנוסף, כך צויין, נקבעה ישיבת גישור ביום 27.12.2011 על מנת לנסות להגיע להסדר טיעון. עם זאת אישרה המבקשת כי פרשת התביעה אינה צפויה להסתיים במסגרת הישיבות הנוספות הקבועות לשמיעת הוכחות ולהערכתה תידרשנה לתביעה כעשרים ישיבות לסיומה. אשר להחלטת השופט ס' גובראן בעניינו של שללשוילי (בש"פ 5294/11) ציינה המבקשת כי זו אינה משנה את פני הדברים בכל הנוגע למשיבים 1 ו-2, שכן מידת הוודאות בזיהויו של שללשוילי בצילומים אינה דומה בהכרח למידת הוודאות בזיהויים של המשיבים 1 ו-2, ומכל מקום המשיבים 1 ו-2 לא הגישו בקשה לעיון חוזר בהחלטה למעצרם עד תום ההליכים. המבקשת מוסיפה כי בשונה מעניינו של שללשוילי, נגד המשיבים 1 ו-2 עומדת גם עדותו של המדובב והיא דוחה בהקשר זה את טענת המשיבים 1 ו-2 כאילו בשל ההתפתחויות שחלו במשפט אין לעדותו כל משקל ראייתי אך היא מוסיפה ומאשרת כי בשל קושי שהתעורר לגבי תמלול שיחתו של המדובב ההקלטות אכן נשלחו על-ידי המדינה לתמלול מחדש ומשכך הופסקה בשלב זה חקירתו של המדובב.

8. המשיבים 1 ו-2 מצידם מתנגדים לבקשת ההארכה.

המשיב 1 טוען כי העיכוב במשפט חל בין היתר נוכח איחוד המשפט עם משפטו של שללשוילי ולבסוף שוחרר שללשוילי למעצר בית ואילו הוא והמשיב 2 נתונים במעצר כל אותה תקופה. כן עמד המשיב 1 על כך שפרשת התביעה מתקדמת בקצב איטי, ועיכוב נוסף אירע לאחר שהסתבר כי התמלול של שיחות המשיב 3 עם המדובבים לא שיקף את הדברים שנאמרו בפועל, בעניינים מהותיים ביותר. המשיב 1 מוסיף כי יש להם טענות רבות לגבי מהימנותו של המדובב בין היתר בשל כך שזה הסתיר לטענתם את היכרותו עם סרגיי ובהקשר זה אף הוגשה על ידם לאחרונה עתירה לגילוי ראיה לחשיפת זהותו של המדובב, אך מתן ההחלטה בעניין זה הוקפא עד לאחר ישיבת הגישור. מכל מקום, כך מדגיש המשיב 1, עדותו של המדובב טרם הסתיימה ושבעים ושלושה עדי תביעה נוספים טרם נשמעו.

המשיב 2 מצטרף לטענות אלו ומוסיף כי משהמשיב 3 כמבצע הורשע בעבירת הריגה בלבד, לא ניתן יהיה בשום מקרה לייחס לו ולמשיב 1 עבירת רצח. כן טוען המשיב 2 כי הפגמים שנפלו בתמלילים של דברי המדובב עולים כדי שיבוש מהלכי משפט וכי כל שבע הישיבות שבהן נשמעה חקירת המדובב (שטרם הסתיימה) היו נחוצות וענייניות בנסיבות המיוחדות שנוצרו.

באי-כוח המשיבים 1 ו-2 הוסיפו וציינו עוד כי תשע הישיבות הנוספות לשמיעת הוכחות שנקבעו על ידי בית משפט קמא בישיבת יום 5.12.2011 נקבעו ללא תיאום כלשהו איתם ולמרות מחאתם ובאותם מועדים קבועים להם דיונים בתיקי פשע חמור אחרים שנקבעו קודם לכן ועל כן הודיעו לבית המשפט בו במקום כי לא יוכלו להתייצב במועדים אלה שנכפו עליהם. עוד ציינו באי כוח המשיבים 1 ו-2 כי ככל הידוע להם אין באפשרותו של הרכב השופטים הדן בתיק לקבוע מועדי דיונים חלופיים לפני יוני 2012. על כן, טענו המשיבים 1 ו-2 כי יש לשחררם בשלב זה לחלופת מעצר.

9. דומה כי אין צורך להכביר מילים באשר לחומרת המעשים המיוחסים למשיבים 1 ו-2, ובעניין זה ציינתי בהחלטתי הקודמת בעניינם (בש"פ 2478/11) כי הם "מואשמים להיות אדריכליו של שוד אלים ומתוכנן לפרטי פרטים שהתדרדר לרצח". מעשים אלו אכן מלמדים, כפי שציינה המבקשת בצדק, על מסוכנות רבה הנשקפת מהם ולכך יש להוסיף את החשש מפני הימלטות מאימת הדין ומפני שיבוש מהלכי משפט. יחד עם זאת הלכה היא שככל שתקופת המעצר הולכת ומתארכת משתנה נקודת האיזון בין השיקולים השונים אותם על בית המשפט לשקול לעניין זה, וגובר משקלה של הזכות לחרות העומדת לנאשם, הנתמכת בחזקת החפות. עוד נפסק כי עוצמת השיקולים הנדרשת להצדקת הארכת המעצר גוברת עם חלוף הזמן ועם כל הארכה נוספת, במיוחד מקום שבו לא ניתן להעריך מתי יסתיים המשפט וברור מראש כי תידרשנה הארכות מעצר רבות נוספות מעבר להארכה שנתבקשה (ראו בש"פ 3638/08 מדינת ישראל נ' אבו גאנם, פסקה 6 (לא פורסם, 7.5.2008)).

10. במקרה שבפנינו חלוף הזמן בצירוף ההתפתחויות האחרונות שחלו במשפטם של המשיבים 1 ו-2, מטים לדעתי את נקודת האיזון בעניינם אל עבר בחינת האפשרות לשחררם לחלופת מעצר.

בצדק טענה המבקשת כי במסגרת בקשת ההארכה אין כל מקום להתייחס לטענות שעלו בטיעוני המשיבים 1 ו-2 לעניין הכרסום שחל בחומר הראיות וטענות אלה מקומן אכן בבקשה לעיון חוזר. אולם, ככל שהדבר נוגע למשך ניהול המשפט לא ניתן להתעלם מן ההתפתחויות שאירעו בינתיים במהלך שמיעת המשפט משהסתבר כי נפלו טעויות בתמלול שיחותיו של המדובב עם המשיב 3. כתוצאה מכך, נדרשו עד כה שבע ישיבות תמימות לחקירת המדובב וזו טרם נסתיימה (על הצורך הענייני לסיים את חקירת המדובב טרם שתימשך חקירת העדים האחרים, ראו החלטת בית המשפט המחוזי מיום 18.9.2011). הנה כי כן, הנסיבות המורכבות שבהן כרוך ניהולו של תיק זה החל מחילופי מותבים, עבור דרך תיקון כתב האישום וצירופו של שללשוילי שהוסגר ועתה הקשיים בקידום שמיעת פרשת התביעה בשל הפגמים בתמלול אחת העדויות המרכזיות, כל אלה הובילו למצב שלפיו אף שחלפו כעשרים חודשים מיום מעצרם של המשיבים 1 ו-2 נשמעו עד כה שני עדי תביעה בלבד, בהם המדובב שעדותו טרם הסתיימה. כשבעים עדי תביעה נוספים טרם נשמעו והמבקשת אישרה בהגינותה כי תידרשנה כעשרים ישיבות נוספות לסיום פרשת התביעה. לכך יש להוסיף את העובדה כי על-פי הנטען, ייבצר מבאי-כוחם של המשיבים 1 ו-2 להתייצב לתשעה מתוך שניים-עשר המועדים שנקבעו לאחרונה בלא תיאום עמם, בשל דיונים אחרים שנקבעו להם קודם לכן באותם מועדים ממש. על כן לא זו בלבד שהמשפט אינו צפוי להסתיים בעתיד הנראה לעין, הוא אף לא צפוי להתקדם באופן משמעותי בתקופת ההארכה דנן או באלה שתתבקשנה לאחריה. זאת ועוד, לשאלתי אישרה המבקשת כי לאחר שהמשיב 3 - הנמנה עם מבצעי השוד - הורשע על פי הודאתו בעבירת הריגה ולא בעבירת רצח, נראה כי לא ניתן יהיה לייחס למשיבים 1 ו-2 עבירה של רצח תוך ביצוע שוד אלא עבירה של הריגה בלבד. בנסיבות אלו כולן, אני סבורה כי יש מקום לבחון אפשרות לשחרור המשיבים 1 ו-2 לחלופת מעצר הולמת.

יחד עם זאת, בהינתן העובדה כי בינתיים ובשל בקשות הדחייה החוזרות ונשנות שהוגשו בהסכמה, חלפו כשישים ימים ויותר מתוך תקופת ההארכה שנתבקשה, וכן בהינתן העובדה כי יידרש פרק זמן לקיום דיון בבית המשפט המחוזי לצורך בחינת חלופות מעצר מתאימות ולצורך בחינת המפקחים המוצעים אשר ייתכן וייבחנו בסיוע שירות המבחן, אני סבורה כי לעת הזו יש מקום להאריך את המעצר ליתרת התקופה המבוקשת, קרי לתשעים ימים החל מיום 13.10.2011 או עד מתן פסק דין בעניינם בתפ"ח 20298-04-10 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, לפי המוקדם. במהלך תקופה זו וככל שלא יושג הסדר טיעון בעקבות ישיבת הגישור הקבועה לסוף חודש זה, יקיים בית המשפט המחוזי דיון לצורך בחינת האפשרות לשחרור המשיבים 1 ו-2 לחלופות מעצר הולמות, להנחת דעתו, ובתנאים מגבילים כפי שיקבע.

מעצרם של המשיבים 1 ו-2 מוארך, אפוא, כמבוקש, בכפוף לאמור לעיל.

ניתנה היום, ‏כ"ב בכסלו התשע"ב (‏18.12.2011).