עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 3145/12

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

בש"פ 3145/12

לפני:

כבוד השופט צ' זילברטל

העורר:

רבחי ג'ראדאת

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 18.4.2012 בת"פ 14760-04-12 שניתנה על ידי כבוד השופט נתן זלוצ'ובר

תאריך הישיבה: כ"ח בניסן התשע"ב (20.4.2012)

בשם העורר: עו"ד מסלם אריאתה

בשם המשיבה: עו"ד עדי מנחם

מתורגמן: מר איברהים מוסטפא

החלטה

העורר הוא עד תביעה במסגרת כתב אישום שהוגש נגד אדם אחר. העורר עצמו הואשם והורשע בעבירה של כניסה לישראל שלא כדין. הוא ריצה בגין כך 16 ימי מאסר, שחפפו את ימי מעצרו, כך שהיה אמור להשתחרר ביום מתן גזר דינו (19.4.2012). אלא שהמאשימה הגישה ביום 11.4.2012 בקשה לקביעת תנאים להתייצבות העורר כעד במשפטו של האחר יחד עם בקשה לגבית עדות מוקדמת. בקשה זו הוגשה נוכח מעצרו של העורר בעניינו-שלו. אלא שמשום מה בקשה זו נדונה רק ביום 18.4.2012. הדיון נעשה כשהעורר לא היה מיוצג, על אף שידעו שבעניינו-שלו מונה לו סניגור, ובסופו נקבע כי יפקיד סך 8,000 ₪ להבטחת התייצבותו להעיד, שאחרת ייעצר. העורר לא יכול לעמוד בהפקדה, כך שנותר במעצר גם לאחר סיום ריצוי עונשו.

מכאן הערר.

יצויין בראש ובראשונה כי היתה חובה לקיים דיון מיידי בבקשה שהגישה המאשימה בענין עדות העורר ולא לקבעו רק כשבוע לאחר שהוגשה, באופן שיצר מצב שככל שתתקבל הבקשה לשמיעת עדות מוקדמת של המשיב יהא הדבר כבר לאחר שיסיים לרצות עונשו. שנית, כלל לא ברור שניתן היה לפעול בגדר סעיף 73(ד) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, שכן אין לפנינו אדם שהוזמן להעיד ולא התייצב. המשיב עדיין לא הוזמן כלל. לפיכך גם לא ניתן לומר שהיה לבית המשפט יסוד להניח שהמשיב לא יתייצב. אכן, יתכן שיש קושי לאכוף התייצבותו בהיותו תושב הרשות הפלשתינאית (ונאמר כי הוא מתגורר בשטח A). אלא שהדאגה לכך היא של המאשימה ואין מקום, מראש, לקבוע תנאי שחרור בלתי מציאותיים (היה ידוע שהמשיב לא היה יכול להפקיד סכום נמוך יותר כדי לחלץ עצמו מהמעצר בעניינו-שלו) באופן שבפועל הדבר יביא למעצר עד תביעה, שכל חטאו שהוזמן להעיד ושהוא תושב הרשות.

כאמור, המאשימה ביקשה "לנצל" את עובדת מעצרו של המשיב בגדר כתב האישום שהוגש נגדו, על מנת לשמוע עדות מוקדמת או להסדיר את התייצבותו להעיד. אלא שההזדמנות לעשות כן לא נוצלה והדיון לא התקיים סמוך לאחר הגשת הבקשה, כפי שהיה צריך להיעשות.

בנסיבות אלה אינני סבור שהיה מקום לפעול בדרך הקבועה בסעיף 73(ד) הנ"ל. הלכה למעשה משמעות טענת המשיבה היא, שכל עד תביעה שמתגורר בשטחי הרשות ויש קושי לכפות התייצבותו, הוא מי שניתן מראש לפעול כלפיו על פי הוראת סעיף 73(ד), עד כדי מעצרו אם לא יפקיד ערובה. איני סבור שכך הוא הדבר. בכל מקרה, לא היה ראוי לשלול חירותו של העורר רק כיוון שהוא נבחר להעיד מטעם המאשימה ואיתרע מזלו שאינו תושב ישראל.

הערר מתקבל. אני מבטל את החלטת בית המשפט המחוזי מיום 18.4.2012 בעניינו של העורר. נמסר לעורר כי עליו להתיצב בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע ביום 23.4.2012 בשעה 0900, ככל שיינתן לו אישור כניסה לישראל.

העורר מוזהר, כי אם יהיה בידו אישור כניסה והוא לא יתייצב, ניתן יהיה לחייבו במתן ערובה, שאם לא תופקד הוא צפוי להיעצר.

מורה על שחרור העורר ממעצר.

ניתנה היום, כ"ח בניסן התשע"ב (20.4.2012).