רכשה דירה בפרויקט. בחוזה הרכישה הוצהר כי הבנק המלווה בפרויקט הינו המבקש, ונקבע כי את התמורה יש להפקיד בחשבון הליווי

בבית המשפט העליון

 

רע"א 1453/11

בפני: כבוד השופט י' דנציגר

המבקש: הבנק הבינלאומי הראשון לישראל

נ ג ד

המשיבה: הודא חמיסה

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בע"א 5016-02-09 [פורסם בנבו] שניתן ביום 17.1.2011 על ידי כבוד סגן הנשיאה י' גריל וכבוד השופטים ע' גרשון ו-ב' טאובר

בשם המבקש: עו"ד י' סונדרס

החלטה

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (סגן הנשיאה י' גריל והשופטים ע' גרשון ו- ב' טאובר) בע"א 5016-02-09 [פורסם בנבו] מיום 17.1.2011, בו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (השופט ט' אמיר) בת.א. 17103-04 [פורסם בנבו] מיום 22.12.2008, במסגרתו נדחתה תביעתו של המבקש נגד המשיבה.

רקע עובדתי

1. כפי שעולה מפסקי הדין של הערכאות הקודמות, ביום 11.2.2001 רכשה המשיבה דירה (להלן: הדירה) בפרויקט "שער העיר" בנהריה (להלן: הפרויקט). בסעיף 6 לחוזה הרכישה (להלן: החוזה) הוצהר כי הבנק המלווה בפרויקט הינו הבנק הבינלאומי הראשון – הוא המבקש. בסעיף 6.1.1 לחוזה נקבע כי את התמורה עבור הדירה יש להפקיד בחשבון הליווי של הפרויקט ואין להעביר את הכספים לגורם אחר ושלא באמצעות חשבון הליווי (להלן: חשבון הליווי). המשיבה שילמה את מלוא התמורה בגין הדירה, אלא שרק 135,500 ש"ח הופקדו בחשבון הליווי ואילו היתרה בסך 526,921 ש"ח (להלן: יתרת התמורה) שולמה על ידי המשיבה לחשבון אחר של החברה עמה התקשרה ולא הופקדה אצל המבקש. ביום 25.7.2001 מונה לבקשת המבקש כונס נכסים על הפרויקט (להלן: הכונס). ביום 10.4.2002, כ-14 חודשים לאחר חתימה החוזה ולאחר שהתגלה כי הכספים לא הופקדו בחשבון הליווי, פנה הכונס במכתב אל המשיבה בדרישה לתשלום יתרת התמורה. המשיבה דחתה את דרישת הכונס וציינה כי שילמה את מלוא התמורה בהתאם לחוזה. בעקבות זאת הוגשה תביעת המבקש לבית משפט השלום במסגרתה עתר לתשלום יתרת התמורה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ובסך הכל 663,394 ש"ח נכון ליום הגשת התביעה.

ההליכים לפני בית משפט השלום

2. בתביעתו טען המבקש כי המשיבה הפרה כלפיו את התחייבותה מכוח סעיף 6.1.1 לחוזה שכן לא הפקידה את יתרת התמורה בחשבון הליווי. המשיבה התגוננה בטענה כי הוטעתה על ידי החברה והמבקש שלא יידעו אותה בדבר הוראת סעיף 6.1.1 לחוזה. לטענתה, היא הסתמכה בכל הנוגע לתשלום התמורה על נספח התשלומים לחוזה שלא כלל כל הוראה לגבי העברת הכספים לחשבון הליווי. עוד טענה המשיבה לרשלנותו של המבקש בכל הנוגע לאופן ניהול ליווי הפרויקט. לטענתה, המבקש נתן אמון בחברה וסמך על דיווחיה מבלי שנקט אמצעי פיקוח נאותים להבטחת כספי הרוכשים. לאחר חודש אוגוסט 1999 לא דאג המבקש לכל פיקוח. עוד טענה המשיבה כי המבקש אף לא המציא לה ערבות בנקאית בגין הכספים שהעבירה לחשבון הליווי. משכך, טענה המשיבה כי התנהלותו הרשלנית של הבנק היא זו שחשפה אותו למעשי תרמית מצד החברה ואין לו אלא להלין על עצמו.

3. בית משפט השלום דחה את תביעת המבקש נגד המשיבה. תחילה קבע בית משפט השלום כי בהתאם להלכה, למבקש אין זכות תביעה מכוח החוזה שכן על אף שהחוזה דנן הוא חוזה לטובת צד שלישי – המבקש – הרי שאין די בכך שהחוזה יכלול חיוב לטובת המוטב אלא יש להוכיח כוונה פוזיטיבית של הצדדים לחוזה להקנות למוטב גם זכות לדרוש את קיום החיוב, כוונה שלא הוכחה בנסיבות העניין. בית משפט השלום הוסיף כי אף אם היה נכון להניח כי למבקש בתור בנק מלווה יש זכות תביעה מכוח החוזה, הרי שמתן ליווי פיננסי לפרויקט הנו תנאי הכרחי לפרשנות מעין זו אך מתן ליווי כאמור לא הוכח בנסיבות העניין. בית משפט השלום קבע כי המבקש לא הוכיח כי נתן אשראי לטובת הפרויקט, וחוזה הליווי שהציג אינו חתום ואף אינו נושא תאריך. עוד הדגיש בית משפט השלום כי בסעיף 1.2.4 לחוזה מצויין כי לחוזה מצורף "נספח ליווי בנקאי", אולם נספח זה לא הוצג על ידי המבקש וההימנעות מהצגת מסמך זה פועלת אף היא לחובת המבקש ומחזקת את טענת המשיבה לפיה היא לא חתמה ולא נתבקשה לחתום על נספח הליווי.

4. כמו כן הטעים בית משפט השלום כי אילו היו ניתנים שירותי ליווי בנקאי לפרויקט הרי שחובתו של המבקש הייתה להוציא ערבויות מכוח חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות), התשל"ה-1974 (להלן: חוק המכר), ערבויות שלא ניתנו למשיבה. בית משפט השלום הוסיף כי עיון בדו"חות הפיקוח שהוצגו על-ידי המבקש מלמד כי סך הכל נערכו 21 דוחות פיקוח החל מיום 25.8.1997, כאשר האחרון שבהם הינו מיום 4.8.1999. מכאן, הסיק בית משפט השלום כי במועד רכישת הדירה על ידי המשיבה לא התקיים פיקוח כלשהו מצד המבקש ופיקוח כאמור לא הוכח ומשכך אין למבקש אלא להלין על עצמו משלא נקט בצעדים יעילים להבטיח את השקעתו ונמנע מלהנהיג פיקוח צמוד יותר שיבטיח כי הכספים שגובה החברה אכן יופקדו על ידה בחשבון הליווי. בית משפט השלום דחה את טענתו של המבקש בדבר קנוניה שנרקמה בין החברה לבין המשיבה וקבע כי המשיבה פעלה בתום לב מוחלט שכן הסתמכה על נספח התשלומים שאינו כולל כל התייחסות לחשבון שבו יש להפקיד את התמורה. בית משפט השלום הדגיש כי שוכנע מעדותה של המשיבה כי היא לא הייתה ערה כלל לחובתה להפקיד את יתרת התמורה בחשבון הליווי כמו גם לחשיבות הדבר גם לטובתה האישית. בית משפט השלום קבע כי אין בעובדה שסך 135,500 ש"ח הופקדו בחשבון הליווי כדי ללמד על ידיעתה של המשיבה, שכן הסכום הנ"ל הופקד על ידה בחשבון הליווי לבקשת החברה ובאמצעות הבנק למשכנתאות לאחר שהמשיבה העבירה אליו את המסמכים הרלוונטיים. כנגד פסק דינו של בית משפט השלום הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

5. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור. בית המשפט המחוזי הדגיש כי פסק דינו של בית משפט השלום מבוסס על קביעות עובדתיות וממצאי מהימנות ובכגון דא לא תתערב בדרך כלל ערכאת הערעור. בית המשפט המחוזי הדגיש כי לא נעלמה מעיניו התחייבותה של המשיבה להפקיד את כספי התמורה בחשבון הליווי, אולם גרס כי נסיבותיו המיוחדות של המקרה, כפי שפורטו בפסק דינו של בית משפט השלום, מחייבות את המסקנה אליה הגיע בית משפט השלום. בית המשפט המחוזי הדגיש כי בנסיבות העניין לא הוכיח המבקש מתן ליווי פיננסי לפרויקט וכן לא המציא למשיבה ערבויות לפי חוק המכר בגין הכספים שהופקדו בחשבון הליווי על ידה. עוד הדגיש בית המשפט המחוזי כי נספח התשלומים לא כלל כל הוראה הנוגעת להפקדת התמורה בגין הדירה בחשבון הליווי ולכך יש חשיבות שכן המשיבה לא יודעה בדבר קיומו של ליווי בנקאי ובחיובים הנובעים מכך.

כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי מכוונת הבקשה שלפניי.

תמצית נימוקי הבקשה

6. נוכח התוצאה אליה הגעתי איני סבור כי יש מקום להיזקק לטענות המבקש המתייחסות לגופו של עניין ומשכך אסתפק בציון טענותיו של המבקש המבססות לטעמו הצדקה ליתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". לטענת המבקש, פסקי הדין של הערכאות הקודמות פוגעות במוסד הליווי הבנקאי שכן הלכה למעשה נקבע במסגרתם פטור כלפי רוכש דירה מלהפקיד את כספי התמורה בחשבון הליווי. ברוח זו טוען המבקש כי פסקי הדין של הערכאות הקודמות איינו הוראה מפורשת בחוזה, המחייבת הפקדת התמורה בחשבון הליווי בלבד. עוד טוען המבקש כי התוצאה הנובעת מפסקי הדין של הערכאות הקודמות היא כי מוסד בנקאי הנותן שירותי ליווי לפרויקט בנייה חייב שיהא נוכח בחתימת כל חוזה מכר שנחתם וחייב להשגיח כי הקבלן מחתים את הרוכש על כל נספח ונספח ואף לאחר מכן חייב לעקוב אחר הרוכש ולוודא שהוא מבצע את התחייבויותיו. לטענת המבקש אין זה סביר להשית על בנק מלווה חובות כבדות שכאלו. עוד טוען המבקש כי בתי המשפט החילו על נסיבות המקרה את הוראות תיקון 4 לחוק המכר שנחקק בעקבות פרשת "חפציבה" שעה שתיקון זה לא חל על המקרה דנן. מהטעמים הנ"ל סבור המבקש כי יש ליתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

דיון והכרעה

7. לאחר שעיינתי בבקשה על כל נספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להיזקק לתגובת המשיבה.

8. בטרם אתייחס לטענות המבקש המצדיקות לטעמו מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי", אציין כי אין זה פשוט כלל ועיקר לקבל את עמדתו של בית משפט השלום אשר פסק בניגוד להוראה מפורשת בחוזה בדבר חובת רוכש הדירה להפקיד את תמורת הדירה בחשבון הליווי. עצם היעדרה של כוונת זדון או מרמה מטעם המשיבה וכן עצם היעדרה של הוראה מפורשת בנספח התשלומים אין בהם כדי להוסיף או לגרוע מחובת רוכש הדירה לעמוד בהתחייבותו לפי החוזה להפקיד את תמורת הדירה בחשבון הליווי. נדמה, כי אף בית המשפט המחוזי היה מודע לבעייתיות המשפטית הטמונה בתוצאה אליה הגיע בית משפט השלום ומשכך נימק את התוצאה בנסיבותיו הייחודיות של המקרה. יתכן כי אלמלא הנמקה זו של בית המשפט המחוזי ומיקוד פסק דינו של בית משפט השלום בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה, דין הבקשה שלפניי היה שונה. ודוק, נוכח הנסיבות המיוחדות של המקרה וההלכה המחייבת בנוגע למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" אין מנוס מדחיית הבקשה מהטעמים המפורטים להלן.

9. כידוע, הלכה מושרשת בפסיקתו של בית משפט זה מורה כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים המעוררים שאלה עקרונית או משפטית החורגת מגדר עניינם הפרטי של הצדדים לסכסוך [ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 633-632 (מהדורה עשירית, 2009); משה קשת הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי ב 1273-1271 (מהדורה חמש עשרה, 2007)]. ודוק, בנסיבות העניין המבחנים הנ"ל אינם מתקיימים משום ששאלת היקף חובותיו של בנק מלווה אותה הציף המבקש כלל אינה מתעוררת בנסיבות העניין, היות שעל בסיס ממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית נקבע כי בנסיבותיו המיוחדות של המקרה דנן, שעה שהמשיבה רכשה את הדירה כלל לא התקיים ליווי בנקאי שכן המבקש לא קיים את חובותיו המינימאליות כבנק מלווה. בית משפט השלום נימק היטב את מסקנתו בדבר היעדר ליווי בנקאי ומשכך טוב עשה בית המשפט המחוזי כשמצא לנכון שלא להתערב בהנמקה זו המושתתת רובה ככולה על ממצאים עובדתיים. באשר לטענתו של המבקש בדבר החלת הוראות תיקון 4 לחוק המכר על נסיבות המקרה, הרי שעיון בפסקי הדין של הערכאות הקודמות מעלה כי הן לא החילו באופן ישיר את הוראותיו של תיקון 4 ולא השתיתו את פסקי הדין שלהן על הוראותיו של תיקון 4 אלא הפנו אל התיקון לשם הרחבת היריעה המשפטית והלכה למעשה מדובר בהפניה שהיא בבחינת למעלה מן הצורך. זאת ועוד, ממילא פסקי הדין של הערכאות הקודמות עומדים בעינם אף בהיעדר הפניה להוראותיו של תיקון 4 לחוק המכר ומשכך השאלה האם תיקון 4 חל על נסיבות המקרה אם לאו אינה רלבנטית.

10. אשר על כן, דין הבקשה להידחות. משלא התבקשה תגובת המשיבה איני עושה צו להוצאות.

5129371

י' דנציגר 54678313-1453/11
54678313 ניתנה היום, ‏ט"ו באדר ב' התשע"א (21.3.2011).

באתר זה תמצאו פסקי דין בנושא תביעות נגד בתי חולים, תביעות נגד קופות חולים, עו"ד רופא, ועוד.