עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 3496/11

 

 

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

בשם המבקש:                        עו"ד א' בן-נון

בשם המשיבה:                       עו"ד א' פטל

 

תאריך הישיבה:                     ז' באייר התשע"א (11.05.2011)

 

 

 

 

           לפני בקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי תל-אביב-יפו (השופט ג' נויטל) בת"פ 31788-12-09 ביום 28.4.2011, וזאת עד למתן פסק דין בערעור המבקש על גזר הדין.

 

רקע עובדתי לפי כתב האישום המתוקן

1.            נאשם 2 ואחר (להלן: האחר) הינם שותפים בבית עסק (להלן: בית העסק) והמבקש הינו בנו של נאשם 2. בקומת הקרקע של בניין מגורים בן ארבע קומות בבני-ברק נמצאת חנות בבעלותם של שניים (להלן: החנות ו-בעלי החנות בהתאמה). ביום 30.6.2009 או בסמוך לכך שכרו הנאשם 2 והאחר את החנות לצורך הפעלת בית העסק. כשבועיים עובר ליום 25.9.2009 קשרו הנאשם 2 והאחר קשר לפיו יעלו באש את בית העסק על מנת להונות את חברת הביטוח לקבל במרמה את דמי הפרמיה בגין שריפת בית העסק ותכולתו (להלן: הקשר הפלילי). בסמוך למועד זה, במסגרת הקשר הפלילי, ביקשו נאשם 2 והאחר להגדיל את סכום פרמיית הביטוח על בית העסק בגין אירוע אש או פריצה. במסגרת הקשר הפלילי ולשם קידומו, הודיע נאשם 2 לאחר כי המבקש יבצע את מעשה ההצתה. נאשם 2, האחר והמבקש קבעו את יום 25.9.2009 בשעת לילה מאוחרת כמועד ביצוע המעשה ועל האחר הוטל להמתין סמוך לבית העסק ולהתקשר למוקד מכבי אש עם פרוץ השריפה. עוד הוחלט על ידי נאשם 2 והאחר כי המבקש יקבל סכום כסף מסוים עבור הצתת החנות.

 

ביום 25.9.2009 בשעה 02:00 או בסמוך לכך, במסגרת הקשר הפלילי ולשם קידומו, התקשר נאשם 2 לאחר, על דעתו של המבקש ובהסכמתו, וקבע עימו כי בשעה 03:40 עליו להשקיף בסמוך לחנות כפי שנקבע. ביום 25.9.2009 בשעה 03:41 או בסמוך לכך, במסגרת הקשר הפלילי ולשם קידומו, שלח המבקש אש במזיד בחנות באמצעות חומר דליק מסוג בנזין והדלקתו ונמלט מהמקום (להלן: ההצתה), וזאת כאמור על דעת נאשם 2 והאחר ובהסכמתם. אלה תוצאות ממעשה ההצתה והאש שהתלקחה בחנות: החנות נשפרה על כל תכולתה; משפחות נלכדו בתוך הבניין עד שחולצו, כאשר 18 אנשים, נשים וטף נפגעו משאיפת עשן וביניהם תינוקות בגילאים 5-1 אשר פונו לקבלת טיפול בבתי חולים; נגרם נזק לבניין, לדירות בו ולחנויות אשר סמוכות לחנות. בגין המתואר לעיל הואשם המבקש בביצוע העבירות הבאות לפי חוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין): הצתה (בצוותא חדא) לפי סעיף 448(א) וסעיף 29(א); קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1); והיזק בזדון לפי סעיף 452.

 

הליכים קודמים

2.            במסגרת הסדר טיעון אליו הגיעו הצדדים הודו המבקש ונאשם 2 בעובדות כתב האישום המתוקן והם הורשעו בביצוע העבירות שפורטו לעיל. בנוסף לכך, הורשע נאשם 2 בניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 יחד עם סעיף 25 לחוק העונשין ובשיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק. בית המשפט המחוזי דחה את הדיון בעניינו של המבקש לאחר שיוגש לגביו תסקיר שירות המבחן. יצויין, כי נאשם 2 נדון ל-36 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי לניזוקים בסך 45,000 ש"ח.

 

3.            בעניינו של המבקש הוגשו שני תסקירי מבחן בימים 6.12.2010 ו-10.4.2011. בתסקיר שהוגש ביום 6.12.2010 נקבע כי המבקש הינו רווק אשר מתגורר בבית אימו בהרצליה בחלופת מעצר ואשר לומד ומסייע בשעות הבוקר בעמותת חסד והפצת תורה (להלן: העמותה). עוד צויין כי בעברו הרשעה משנת 2008 בגין סחיטה באיומים והדחה בחקירה משנת 2007. כמו כן צויין כי המבקש אובחן כלקוי למידה, לא גוייס לצבא ולדבריו טרם מעצרו לפני כשנתיים החל בתהליך חזרה בתשובה. כמו כן הציג המבקש אישור מטעם מזכיר העמותה המציין לחיוב את פעולתו במסגרתה. המבקש הסביר לשירות המבחן כי ביצע את עבירת ההצתה עקב פניית אביו אליו וקושיו לסרב לבקשתו. המבקש הביע צער וחרטה בגין מעשיו כמו גם מודעות באשר לפגיעה ולנזק שגרם לאחרים. שירות המבחן ציין כי העובדה שהעבירות בוצעו עם אביו של המבקש מעלה סימני שאלה באשר ליכולתו של המבקש לעמוד מנגד, לקחת אחריות על מעשיו ולהימנע מביצוען. עם זאת, שירות המבחן התרשם כי המבקש לוקח אחריות על מעשיו ומגלה מודעות ראשונית לדפוסי התנהגותו וצויין כי הוא ביטא רצון להסתייע בהליך טיפולי ולערוך שינוי. כמו כן התרשם שירות המבחן כי המבקש גדל במערכת משפחתית בעייתית ולא קיבל מענה הולם לצרכיו. נוכח גילו הצעיר של המבקש, קיום נזקקות טיפולית והמוטיבציה שביטא להיעזר בטיפול, כמו גם הסיכון להתדרדרות ולמעורבות נוספת בפלילים סבר שירות המבחן כי יהיה נכון לנצל את ההליך המשפטי הנוכחי כדי לשלבו בהליך טיפולי.

 

4.            בתסקיר שהוגש ביום 10.4.2011 צויין כי המבקש השתלב בקבוצה טיפולית המיועדת לעוברי חוק צעירים והוא מגיע כנדרש למפגשי הקבוצה וניכר כי הסתגל לתנאיה ולדרישותיה. נוכח זאת המליץ שירות המבחן על הטלת צו מבחן למשך שנה, בתנאי של השתתפות בתהליך הטיפולי המתואר וקבע כי במידה ויוטל על המבקש עונש מאסר בפועל קיים סיכוי להפנמת אורח חיים עברייני ולמעורבות נוספת בפלילים.

 

5.            בגזר הדין ציין בית המשפט המחוזי את השיקולים לחומרה בעניינו של המבקש. תחילה נקבע כי חומרת המעשים עולה מעצם העבירות שביצע המבקש, כאשר לצד עבירת ההצתה קבע המחוקק עונש מאסר מחמיר של עד 15 שנות מאסר. כמו כן נקבע כי ישנן נסיבות חמורות בביצוע העבירות: ההסכמה בין נאשם 2 לאחר כי המבקש יקבל סכום כסף מסוים עבור ההצתה; העובדה כי החנות שהוצתה שכנה בבניין מגורים בן ארבע קומות; ההצתה בוצעה בשעת ליל מאוחרת, עת ניתן היה לצפות כי דיירי הבניין בו שכנה החנות ישנים ומכאן שהם עלולים להיפגע באופן ממשי כתוצאה מההצתה; העובדה שהמבקש שילח אש בחנות באמצעות חומר דליק מסוג בנזין; הימלטותו מהמקום לאחר ההצתה; והנזק הממשי לרכוש ולגוף שנגרם כתוצאה מההצתה. שיקול לחומרה נוסף שצויין הוא הצורך בהעברת מסר חד משמעי של גמול והרתעה כלפי מבצעי עבירות הצתה, וזאת נוכח הפסיקה. עוד צויין כשיקול לחומרה עברו הפלילי של המבקש. בנוסף, בית המשפט המחוזי התייחס לפסיקה שהוגשה על ידי הצדדים. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי אינו יכול לקבל את המלצתו האמורה של שירות המבחן, שכן עבירת ההצתה החמורה והרת הסיכון שביצע המבקש, בנסיבות ביצועה החמורות שפורטו לעיל, צריכה לגרור ענישה משמעותית ומרתיעה מאחורי סורג ובריח. עוד צויין כי המבקש מצוי רק בשלבו הראשוני של ההליך הטיפולי ומדובר בתהליך ארוך ומורכב. כמו כן ציין בית המשפט המחוזי כי ביום 13.2.2008 הוטל על המבקש צו מבחן למשך ארבעה חודשים וכשנה וארבעה חודשים לאחר סיומו שב המבקש לבצע עבירות ובכללן את עבירת ההצתה החמורה.

 

6.            מנגד, ציין בית המשפט המחוזי את השיקולים לקולא בעניינו של המבקש: הודייתו שחסכה זמן שיפוטי וטרחה; גילו הצעיר יחסית והעובדה כי עברו הפלילי אינו מכביד והוא לא ריצה בעבר עונש מאסר בפועל; נסיבותיו האישיות כפי שפורטו בתסקירים, הרקע הנטען לביצוע העבירות, לקיחת האחריות והחרטה שהביע; השתתפותו בהליך טיפולי קבוצתי, ניקיונו מסמים והמוטיבציה שגילה; הערכת שירות המבחן לסיכון למבקש אם יוטל עליו עונש מאסר בפועל והמלצת השירות בעניינו; העובדה כי המבקש שהה במעצר כחודש ושלושה שבועות ומעצר הבית המלא והחלקי בו שוהה המבקש כשנה ושלושה חודשים; דברי אימו של המבקש; מצבו המשפחתי והכלכלי של המבקש; והענישה שהוטלה על נאשם 2 שהיה המשלח של המבקש להצתה וקושר הקשר להונאת חברת הביטוח. נוכח כל האמור לעיל השית בית המשפט המחוזי על המבקש את העונשים הבאים: 25 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו; 12 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו לבל יעבור עבירת לפי סעיף 448 לחוק העונשין או עבירת רכוש מסוג פשע, לרבות ניסיון; שישה חודשי מאסר על תנאי למשל שלוש שנים מיום שחרורו לבל יעבור עבירה נגד רכוש מסוג עוון או עבירה לפי סעיף 499 או סעיף 500 לחוק העונשין, לרבות ניסיון; ופיצוי ל12 ניזוקים בסכום כולל של 15,000 ש"ח.

 

טיעוני המבקש

7.            המבקש טוען – באמצעות בא כוחו, עו"ד איתי בן-נון – כי מאז שחרורו למעצר בית ביום 28.1.2010 ועד היום לא הפר את תנאי השחרור ולא נפתח נגדו כל תיק במשטרה. לטענתו, לאחר שהודה בכתב האישום המתוקן והורשע הוא נשלח לעריכת תסקיר. שירות המבחן המליץ כי הוא יחל בטיפול קבוצתי ולשם כך המליץ על דחיית הדיון בשלושה חודשים. הפרקליטות לא התייצבה למספר דיונים בעניינו בשל שביתת הפרקליטים ולא הביעה את התנגדותה לשילובו בהליך טיפולי וכך החל המבקש בדרך טיפולית במסגרת שירות המבחן. לטענת המבקש, שירות המבחן המליץ לאפשר לו להשלים את ההליך הטיפולי בו החל, עקב כך שנטל אחריות מלאה על מעשיו וגילה מוטיבציה והסתגלות לקבוצה הטיפולית. על כן, המליץ שירות המבחן על הטלת צו מבחן והטלת מאסר לריצוי בעבודות שירות. המבקש טוען כי על רקע האמור לעיל סיכויי הערעור שלו גבוהים.

 

8.            לטענת המבקש לא היה לו אינטרס כלכלי בהצתת החנות ולטענתו האינטרס הציבורי בא על סיפוקו בהטלת 36 חודשי מאסר לריצוי בפועל אשר הושתו על נאשם 2, אביו, ששלח אותו להצית את החנות השייכת לבית העסק כדי לקבל במרמה את כספי פוליסת הביטוח. עוד מציין המבקש כי אין הוא מערער על תשלום הפיצויים בסך 15,000 ש"ח שהושת עליו, למרות המעמסה הכלכלית העצומה הכרוכה בכך, ועל כן האינטרס הציבורי גם לא יצא נפסד אם הוא ימצה את ההליך הטיפולי בו החל ללא התנגדות המשיבה בעוד המתלוננים מקבלים את הפיצויים שנפסקו לזכותם.

 

 

תגובת המשיבה

9.            המשיבה טוענת – באמצעות באת כוחה, עו"ד אושרה פטל – כי אורך תקופת המאסר בפועל שהוטלה על המבקש אינה גבולית, אלא מדובר ב-25 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו, אשר מהווים תקופת מאסר ממשית. עוד טוענת המשיבה כי העונש שהושת על המבקש הינו ראוי והולם ואף מקל במידה מסוימת ביחס לרף הענישה המקובל בעבירות הצתה נוכח נסיבות המקרה החמורות. נוכח זאת נטען כי אין זה סביר שערכאת הערעור תקבל את עמדת שירות המבחן, אשר נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי, ותורה על ריצוי עונש המאסר בדרך של עבודות שירות והטלת צו מבחן. לעניין חומרת העבירה ונסיבות ביצועה מציינת המשיבה כי ההצתה בוצעה בשעת לילה מאוחרת, כאשר חזקה היא כי דיירי הבניין ישנים בדירותיהם בשעה זו, ועל כן הסיכון אשר היה כרוך בהצתה הינו חמור ביותר וראיה לכך כמות הנפגעים מבין דיירי הבניין, בהם גם נשים וטף. עוד טוענת המשיבה כי אין לקבל את טענת המבקש כי לא היה לו אינטרס כלכלי בביצוע העבירה שכן הובטח לו סכום כסף מסוים עבור ביצוע ההצתה.

 

10.         כמו כן טוענת המשיבה כי בית המשפט המחוזי סקר בגזר הדין את כל השיקולים לקולא בעניינו של המבקש ולאחר שקילתם החליט בסופו של יום כי לא ניתן לקבל את עמדת שירות המבחן, אשר אינה הולמת את חומרת המעשים בביצועם הורשע המבקש. עוד לטענת המשיבה, מתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו של המבקש ביום 10.4.2011 עולה כי הוא מצוי בשלבו הראשוני של ההליך הטיפולי, שכן החל את ההליך בקבוצה הטיפולית בחודש דצמבר 2010. המשיבה טוענת כי שירות המבחן אמנם מציין לחיוב את המוטיבציה ואת שיתוף הפעולה של המבקש בנוגע להליך הטיפולי, אולם לצד זאת צויין כי מדובר בהליך ארוך ומורכב ולא ניתן להניח באופן ודאי כי המבקש אכן ישתקם.

 

11.         עוד טוענת המשיבה כי בפברואר 2008 נדון המבקש בגין סחיטה באיומים ותקיפה והוטל עליו צו מבחן למשך ארבעה חודשים, וכשנה וארבעה חודשים לאחר פקיעתו ביצע את העבירות בגינן הורשע במקרה דנן.

 

 

דיון והכרעה

12.         לאחר שעיינתי בבקשה ובגזר דינו של בית המשפט המחוזי ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים בדיון שנערך לפני הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, וזאת מהטעמים שיפורטו להלן.

 

13.         בע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 241 (2000) (להלן: עניין שוורץ)] נערכה בחינה מחודשת של הכללים הנהוגים בעיכובי ביצוע בבית משפט זה, במסגרתה נקבע כי בבקשות מהסוג שלפני יש לקחת בחשבון את הגורמים הבאים: חומרת העבירה ונסיבות ביצועה; אורך תקופת המאסר שהושתה על המורשע; טיב הערעור וסיכויי הצלחתו. כמו כן, נקבע בעניין שוורץ כי יש לשקול את עברו הפלילי של המורשע והתנהגותו במהלך המשפט, נסיבותיו האישיות והשאלה האם הערעור תוקף את ההרשעה עצמה או רק את חומרת העונש. סבורני כי יישום ההלכה האמורה על המקרה דנן מטה את הכף לעבר דחיית הבקשה שלפני.

 

ראשית, עבירת ההצתה בה הורשע המבקש הינה חמורה וכך גם נסיבות ביצועה ותוצאותיה. כפי שצויין לעיל מעשיו של המבקש גרמו לנזק רב לרכוש ולאדם. זאת, כאשר מעשה ההצתה בוצע על ידי המבקש בשעת לילה מאוחרת בחנות המצויה בקומת קרקע של בניין מגורים, אשר כפי שנטען על ידי המשיבה חזקה על המבקש כי ידע או היה צריך לדעת כי דיירי הבניין ישנים בשעה זו בדירותיהם ועל כן הם עלולים להיפגע כתוצאה ממעשה ההצתה. יתרה מכך, לא מדובר במעשה הצתה אשר הסתיים ללא פגיעות בנפש, שכן 18 אנשים, נשים וטף נפגעו משאיפת עשן וחלקם אף פונו לקבל טיפול בבתי חולים, כאשר פוטנציאל הפגיעה היה גדול יותר ומעשה ההצתה עלול היה אף לגבות מחיר של חיי אדם. כמו כן, ייתכן שהמבקש אמנם ביצע את העבירה בעידודו של אביו, אולם אין לקבל את טענתו כי לא הובטח לו דבר עבור ההצתה, שכן כאמור בכתב האישום, בו הודה המבקש, הובטח לו סכום כסף בגין ביצוע העבירה.

 

שנית, אורך תקופת המאסר שהושתה על המבקש אינה גבולית אלא מדובר בתקופת מאסר משמעותית. בנוסף, מעיון בגזר הדין של בית המשפט המחוזי עולה כי הוא מנומק ומפורט וכי השופט נויטל בחן בצורה מעמיקה את כל השיקולים לחומרה ולקולא בעניינו של המבקש ועל כן קיים קושי לקבוע כי סיכויי ערעורו הינם גבוהים, זאת אף בהתחשב בכך שערעורו מופנה כלפי חומרת העונש בלבד ולא כלפי הרשעתו.

 

שלישית, עברו הפלילי של המבקש אמנם אינו מכביד, אולם אין לכחד כי מדובר באדם צעיר אשר הורשע כבר בסחיטה באיומים ובהדחה בחקירה בשנת 2008 וחרף העובדה שהוטל עליו צו מבחן בעבר הוא שב וסיגל לעצמו דפוס התנהגות עברייני  בכך שביצע את העבירות בהן הורשע במקרה דנן.

 

ורביעית, המבקש אמנם החל בהליך טיפולי בחודשים האחרונים, אולם כפי שציין שירות המבחן המבקש מצוי בשלבו הראשוני של ההליך ומדובר ב"תהליך טיפולי מורכב ואיטי", ולצד שיקום המבקש יש לקחת בחשבון במקרה דנן גם את יתר שיקולי הענישה כמו גמול, הרתעת היחיד והרבים ומניעה ואת האינטרס הציבורי באכיפה אפקטיבית של הדין הפלילי ובהרתעת עבריינים פוטנציאליים.

 

14.         נוכח כל האמור לעיל הבקשה נדחית. המבקש יתייצב לריצוי עונשו במזכירות בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ביום ב' ה-23.5.2011 עד לשעה 09:00. למען הסר ספק יצויין כי כל הערבויות ותנאי השחרור שנקבעו למבקש על ידי בית המשפט המחוזי עומדים בתוקפם עד להתייצבותו לריצוי עונשו.

 

 

           ניתנה היום, ‏י"א באייר התשע"א (15.5.2011).

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   11034960_W02.doc   חה

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il