עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 3668/11

 

 

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

בשם המבקש:                        עו"ד ר' זיו

בשם המשיבה:                       עו"ד א' גלבפיש

 

תאריך הישיבה:                     ‏ט' באייר התשע"א (13.5.2011)

 

 

 

           לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת א' נחליאלי-חיאט) בעמ"י 22989-05-11 מיום 12.5.2011.

 

רקע עובדתי

1.            ביום 11.5.2011 הגיע המבקש יחד עם בתו בת ה-15 (להלן: המתלוננת) לתחנת משטרה, שם איים בין השאר "לפרק ולשבור את עצמותיה ולעשות אותה נכה" וכן ציין בפני השוטרים כי "אני יגרום לכך שהיא לא תוכל לדבר איתכם בכלל כי אני יעשה לה סוף...". בעקבות דברים קשים אלו נעצר המבקש ובמהלך מעצרו נחקר והמשיך לומר אמירות בוטות כמו "אם היא תעצבן אותי צורת הפגיעה שלה תהיה כל כך קשה שהיא לא תוכל לדבר" ו"ברגע שאני תופס אותה עם ערבים או גורמים שיכולים לסמם אותה היא תהיה בבעיה קשה פיזיולוגית, אני כבר לא ינבח אני ינשך". לאחר דברים אלו כאשר נשאל המבקש האם יקיים את איומיו השיב: "יותר גרוע".

2.            בעקבות זאת הוצאה ביום 11.5.2011 בקשה להוצאת צו מעצר למבקש למשך ארבעה ימים וביום 12.5.2011 ניתנה הצהרת תובע, בה הצהירה המשיבה כי לאחר עיון בחומר החקירה בכוונתה להגיש כתב אישום נגד המבקש ובקשה למעצרו עד תום ההליכים. לפיכך, עתרה המשיבה להארכת מעצרו של המבקש במספר ימים לצורך הגשת כתב אישום ובקשת מעצר.

 

הליכים קודמים

3.            ביום 12.5.2011 התקיים דיון בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו (השופט ע' דרויאן) בבקשת המשיבה למעצרו של המבקש. בהחלטה נקבע כי המבקש איים על המתלוננת איומים קשים, וזאת בנוכחות שוטרים. עוד קבע השופט דרויאן כי מדובר במעשה חמור, אולם עיון בתיק מלמד על נסיבות מיוחדות, וסבר כי החשש להתגשמות האיום רחוק מאוד, על אף דברי המבקש בשעת זעם. לפיכך, הורה בית משפט השלום על שחרורו של המבקש בתנאים מגבילים כדלקמן: ערבות עצמית וערבות צד ג' בסך 5,000 ש"ח כל אחת; הפקדת סך של 2,500 ש"ח במזומן; איסור על יצירת קשר ישיר או עקיף עם המתלוננת עד ליום 18.5.2011 בשעה 16:00, כאשר במסגרת איסור זה גם נאסר על המבקש להתקרב לבית המשפחה ולכל מקום או מוסד שבו לומדת המתלוננת או שוהה דרך קבע.

4.            ביום 12.5.2011 דן בית המשפט המחוזי (השופטת א' נחליאלי-חיאט) בערר שהגישה המשיבה על החלטת בית משפט השלום. בית המשפט המחוזי קבע כי דבריו הבוטים של המבקש אשר נאמרו בתחנת המשטרה מגלים לכאורה מסוכנות ממשית. עוד נקבע כי בית משפט השלום לא הסביר כיצד הגיע להחלטתו כי למרות שמדובר במעשה חמור הרי שהחשש להתגשמות האיום רחוק מאוד. בית המשפט המחוזי קבע כי מחומר החקירה שהוצג לפניו, מהודעת המבקש בחקירתו ומהחומר המצוי בתיק (לרבות מזכרים של שוטרים ששמעו את דברי המבקש), עולה בהחלט מסוכנות ממשית ואין להקל בכך ראש. עוד נקבע כי גם ניסיונותיו של בא כוח המבקש להסביר את הרקע להתבטאויותיו לא שינו את ההתרשמות כי מדובר במסוכנות ממשית, ואף העובדה שהמבקש נעדר עבר פלילי אינה רלוונטית לאיומים בנוסחם כפי שהוצג לבית המשפט המחוזי. נוכח כל זאת נקבע כי לא ניתן לאיין את מסוכנות המבקש בהתאם להחלטת בית משפט השלום. כמו כן בית המשפט המחוזי שוכנע כי יש עילה לכאורה לבקש את מעצר המבקש בשלב זה, וקבע שמסקנה זו מתחזקת נוכח הצהרת התובע, הקירבה המשפחתית של הורה וקטין והדברים הבוטים ששמעו השוטרים במהלך החקירה.

נוכח זאת הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של המבקש עד יום 15.5.2011 בשעה 12:00.

 

טיעוני הבקשה

5.            המבקש טוען באמצעות בא כוחו – עו"ד רונן זיו – כי נוכח הרקע לאמירות המיוחסות, אשר יפורט בהמשך, הרי שנסיבות מעצרו מעוררות בעיה אנושית-מצפונית, ומשכך הצדק מחייב לסטות מהכלל המתיר רשות ערעור במקרים בעלי חשיבות כללית. עוד נטען כי התנהגות המבקש הייתה סוג של אובדן שליטה זמני ובשילוב עם נסיבותיו האישיות המיוחדות, יהא נכון ומוצדק לגלות גמישות רבה יותר ביחס לאפשרות ליתן לו רשות ערעור.

6.            לטענת המבקש, הוא אמר את האמירות המיוחסות לו מתוך תפיסה לפיה מעצרו הצפוי יציל את התדרדרות המתלוננת, וכינה את המעשה כמעשה "התאבדות" שתכליתו להגן על המתלוננת מפני אובדנותה. לעניין זה טוען המבקש כי בשנתיים האחרונות הוא ואשתו מתמודדים עם התדרדרות הולכת וגוברת של המתלוננת, בתם הבכורה, אשר נוכח התנהגותה מטופלת מזה כשנתיים ב"יחידה לנערה" בחולון. לטענתו, בחג הפסח האחרון ברחה המתלוננת מבית המשפחה למשך שלושה ימים והוחזרה בסיוע המשטרה. כמו כן, בחג העצמאות האחרון איבדו המבקש ואשתו כל קשר עם המתלוננת למשך יממה, אשר בסיומה הוחזרה לסביבת מגוריה באמצעות המשטרה לאחר שנמצאה בחברת בגירים הנתפסים בעיני המשפחה כמפוקפקים. זאת ועוד, לטענת המבקש לאחר אירוע זה נודע לו שבכוונת המתלוננת להתחבר עם בת-דודתה, שעל פי ידיעתו מתרועעת בחברה שולית מחוץ לעיר מגוריה וצורכת סמים מסוכנים.

7.            המבקש טוען כי בצר לו, נוכח מצב הקיצון אליו הגיעה המתלוננת, בשל סערת רוחו מהתדרדרותה למצב אל-חזור וסירובה לחזור לבית המשפחה, נקט בדרך שהייתה אמורה לזעזע אותה בתקווה שתחזור למוטב. נוכח זאת טוען המבקש כי כלל נסיבות המקרה והאינדקציות הרבות בחומר החקירה מצביעות על כך שפעל מתוך תסכול וסערת נפש, שתכליתה להטיב עם המתלוננת ובוודאי שלא לסכן את שלומה. עוד לטענת המבקש, אין מחלוקת כי הוא אדם נורמטיבי ללא עבר פלילי המפרנס בכבוד את משפחתו ואשר מעולם לא פגע במתלוננת ולאורך חייה דאג לה במסירות, ניסה להטיב את דרכיה ולהתמודד עמה אל מול המהמורות שנקרו בדרכה.

8.            כמו כן טוען בא כוח המבקש כי מרשו עבר תאונת דרכים קשה בשנת 2009 ושהה במשך כשנה בביתו בשיקום, ועל כן הרגישות החרדתית שלו גבוהה מהרגיל וראוי שהדבר יהווה שיקול נוסף במסגרת בקשתו לשחררו ממעצר הימים. אשתו של המבקש, לה אפשרתי לומר את שעל לבה במהלך הדיון שנערך לפני, התייחסה אף היא לתאונה הקשה שאותה עבר בעלה והוסיפה כי לה ולמבקש תינוקת בת כשנה בה מטפל המבקש במסירות וכי המשפחה אימצה נערה שעברה הטרדה מינית וייתכן שעל רקע זה נובעת התנהגותה הבעייתית של המתלוננת, אשר חדלה להגיע לבית הספר ומסרבת לשוב לביתה. כמו כן טענה אשתו של המבקש כי לפני האירוע המתואר בכתב האישום ניסה האחרון לפנות לשירותי הרווחה עמם מצויה המשפחה בקשר על רקע התנהגות המתלוננת, אולם מאחר שלא היה מי שיסייע לו בשירותי הרווחה נסע לתחנת המשטרה.

9.            נוכח האמור לעיל טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי בקובעו שהתבטאויותיו מעלות חשש של מסוכנות ממשית מצידו כלפי המתלוננת, עד כדי העדר יכולת לאיין מסוכנות זו באמצעות שחרור בתנאים מגבילים בשלב זה. עוד טוען המבקש כי החלטת בית המשפט המחוזי "עתידה לגזור עליו מעצר למשך ימים רבים (המשתרעים גם לאחר הגשת כתב האישום) וכן לגרום לפיטוריו מעבודתו".

 

תגובת המשיבה

10.         המשיבה טענה – באמצעות בא כוחה, עו"ד איתמר גלבפיש – כי אין ליתן רשות ערעור במקרה דנן, שכן חרף נסיבותיו יוצאות הדופן אין הוא מעלה כל שאלה החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים ולמבקש לא נגרם כל עיוות דין. לגופה של הבקשה הגישה המשיבה את תיק החקירה בעניינו של המבקש, ממנו נלמד כי ביום 4.2.2010 התקיים אירוע קודם לאירוע המתואר בכתב האישום, אשר במסגרתו נקט המבקש באלימות כלפי המתלוננת ואיים עליה (להלן: האירוע הקודם). כמו כן, בא כוח המשיבה ציין כי תיק החקירה של האירוע הקודם נסגר, אולם יש בו כדי להעיד על מסוכנותו של המבקש. עוד יצויין כי עצם קיומו של האירוע הקודם ופרטיו לא היו ידועים לבא כוח המבקש לפני הדיון שנערך לפני. עוד טענה המשיבה כי גם אם מניעיו של המבקש טובים לכאורה וכוונתו להשיב את המתלוננת לדרך המוטב, הרי שאלו עלולים להוביל למעשי אלימות.

11.         בנוסף, טען בא כוח המשיבה כי כתב אישום צפוי להיות מוגש כבר ביום 15.5.2011 ולאחר מכן תוכל להיבחן שאלת המשך מעצרו של המבקש. עוד נטען כי בהחלטת בית משפט השלום נקבעו אמנם מספר תנאים מגבילים, אולם לא נקבע היכן אמור המבקש לשהות ולא נקבעו כל מפקחים.

 

דיון והכרעה

12.         תחילה יצויין כי לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובהחלטות הערכאות דלמטה החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור, וזאת נוכח נסיבותיו החריגות ויוצאות הדופן של המקרה. לאחר ששמעתי את טיעוני באי כוח הצדדים בדיון שנערך לפני הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות, וזאת מהטעמים שיפורטו להלן.

13.         סבורני כי צדק בית המשפט המחוזי בהחלטתו כי בשלב זה מסוכנותו של המבקש ברורה וממשית, ומסקנה זו מתחזקת נוכח קיומו של האירוע הקודם. כפי שעולה מסיכום תיק החקירה באשר לאירוע הקודם המבקש נעצר לאחר שנתפס מושך בשערות ראשה של המתלוננת ומכה אותה עקב התנהגותה. כמו כן, בהודעת המבקש מיום האירוע הקודם הודה האחרון כי הוא צבט את המתלוננת בצלעותיה, דחף אותה ואיים כי ישבור את רגליה. כאשר נשאל המבקש בהודעתו האם "אמרת לשוטר שכדאי שתעצר ואם לא תטחן את ביתך?" ענה לו המבקש בחיוב והוסיף ואמר כי הדברים נאמרו מתוך כעס ותסכול. מכאן, שהאירוע מושא הערעור שלפני אינו אירוע חד-פעמי, אלא קדם לו אירוע נוסף ונראה כי כיום חומרת האיומים כלפי המתלוננת אף החריפה. כמו כן בשלב זה ישנו קושי לבחון בצורה מעמיקה וראויה חלופת מעצר, ככל שכזו תוצע על ידי המבקש, וכן לקבל באופן מיידי תסקיר שירות מבחן.

14.         משכך, סבורני כי יש לדחות את הערעור. המבקש יוותר במעצר עד יום 15.5.2011 כפי שנקבע בהחלטת בית המשפט המחוזי. עם זאת, יודגש כי אין לקבל את טענת בא כוח המבקש כי יש לגזור מהחלטתי זו דבר באשר להמשך מעצרו של המבקש והנני משוכנע כי בית המשפט יבחן את שאלת המשך מעצרו של המבקש ואת מידת המסוכנות אשר נשקפת ממנו עם סיום מעצר הימים בכובד ראש ובאופן ענייני, תוך שהוא נותן דעתו לנסיבותיו המיוחדות של המקרה.

 

 

           ניתנה היום, ‏ט' באייר התשע"א (13.5.2011).

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   11036680_W01.doc   דכ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il