עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 5083/11

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לפניי בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), להארכת מעצרו של המשיב, החל מיום 27.7.2011, בתשעים ימים או עד למתן פסק דין בת"פ 1139-04-10 המתנהל בפני בית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.

 

 

 

 

המשיב עומד לדין באשמת חמש עבירות של מעשה סדום, שתי עבירות של מעשה מגונה, שוד, הדחה בחקירה, היזק במזיד לרכוש ומספר עבירות של איומים. על פי הנטען בכתב האישום, המשיב פגש בשניים במרכז מסחרי באשקלון (להלן: המתלוננים) אשר האזינו למוסיקה בעוד שאחד מהם שורק להנאתו. המשיב ניגש אל השניים בטענה כי שרקו לעברו, וכאשר אלו השיבו לו כי שרקו להנאתם הוא איים כי יהרוג את אחד המתלוננים. חרף תחנוניהם של השניים כי לא יפגע במתלונן, הסיר המשיב את משקפי הראייה שלו, עיקם אותם וכתוצאה מכך הם נשברו. אז, דרש מהם המשיב כי ישלמו לו כסף. המשיבים השיבו לו כי אין ברשותם כסף, והוא בתגובה ערך בכוח חיפוש על גופם, ונטל מהם מכשיר טלפון נייד ושני שעוני יד תוך שהוא מאיים כי יהרוג אותם. בהמשך לדברים אלו, תוך שימוש באיומים, כוח והבטחות כי אם ייענו לדרישותיו ישיב להם את חפציהם, החל המשיב במסכת של עבירות מין קשות במתלוננים. בסיומה של מסכת זו, הוא הזהיר את המתלוננים לבל יתלוננו במשטרה ועזב את המקום עם רכושם.

 

 

 

 

בד בבד עם הגשת כתב האישום ביום 4.4.2010, הגישה המבקשת בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו. ההחלטה הסופית בעניין זה ניתנה ביום 7.6.2010, לאחר מספר דחיות – מהן לבקשת הסנגור, מהן לבקשת המבקשת ומהן נוכח הצורך להמתין לתסקיר מאת שירות המבחן, ולפיה שוחרר המשיב למעצר בבית הוריו ובפיקוחם. זאת, נוכח המלצתו של שירות המבחן וקבלת חלק מטענותיו של המשיב ביחס לעוצמת הראיות בתיק. ערר שהגישה המבקשת על ההחלטה, נדחה על ידי בית משפט זה ביום 1.6.2010. והנה, לא חלפו יותר ממספר ימים מעת ששוחרר והמשיב הפר את תנאי חלופת המעצר ואף ביצע עבירה של התפרצות למקום מגורים (בגינה כבר הורשע וריצה עונש של שישה חודשי מאסר בפועל). נוכח הפרתם של תנאי המעצר הגישה המבקשת בקשה לבית המשפט המחוזי לעיון חוזר בהחלטתו לשחרר את המשיב לחלופת מעצר. ביום 5.9.2010, לאחר דחיות מספר במועד הדיון מצד הסנגור (במהלכן נותר המשיב במעצר), התקיים דיון בבקשה לעיון חוזר ובית המשפט המחוזי הורה על הותרתו במעצר עד תום ההליכים נגדו.

 

 

 

 

בינתיים, המשיכו להתקיים ההליכים שבמסגרת התיק העיקרי. הדיונים בתיק זה נדחו מפעם לפעם, הן לנוכח שביתת הפרקליטים והן לנוכח בקשותיה של ההגנה, כאשר בית משפט קמא אף מתח ביקורת על התנהלותה של זו האחרונה. משלא הסתיים משפטו של המשיב בתום תשעה חודשים הגישה המבקשת בקשה להארכת מעצרו בתשעים ימים, ובית משפט זה נעתר לבקשה ביום 19.1.2011. משלא היה די בהארכה זו, הגישה המבקשת בקשה נוספת להארכת המעצר בתשעים ימים. גם בקשה זו נענתה בחיוב, ומעצרו של המשיב הוארך בתשעים ימים נוספים החל מיום 28.4.2011.

 

 

 

 

ביום 28.6.2011 הוחלף ייצוגו של המשיב, נשמעו כלל עדי התביעה והחלה להישמע פרשת ההגנה. במועד זה ביקש סנגורו של המשיב לברר האם ישנם עדי הגנה נוספים שברצונו להעיד. בית המשפט נעתר לבקשתו והורה על קיומו של דיון נוסף ביום 18.7.2011 "לגמר ראיות ולסיכומים". ביום 10.7.2011 הודיע הסנגור לבית המשפט המחוזי כי בכוונתו לזמן שישה עדים למועד זה. מאחר והארכת המעצר האחרונה של המשיב עומדת בפני סיום, ומשפטו עדיין מתנהל, הגישה המבקשת את הבקשה שבפניי.

 

 

 

 

לטענת המבקשת, קצב התקדמות משפטו של המשיב אמנם איננו מניח את הדעת, אך הוא עומד בכל זאת בפני סיום. לטענתה, נוכח מסוכנותו המופלגת של המשיב, העולה הן מן המעשים המיוחסים לו והן מהתנהלותו עת ששוחרר לחלופת מעצר, מחייב האינטרס הציבורי את המשך מעצרו.

 

 

 

 

המשיב מצידו, מתנגד לקבלת הבקשה. לטענתו, כאשר המדובר בהארכת מעצר שלישית על האינטרס הציבורי לסגת בפני חירותו של נאשם, לו עומדת חזקת החפות. נכון אמנם, כי הוא הורשע בגין עבירה שביצע עת שוחרר לחלופת מעצר, אך הודה בביצוע העבירה, ריצה את עונשו ועבר כברת דרך מאז. לטענתו, נוכח קצב התקדמותו של המשפט בענייננו, אשר רחוק מלהניח את הדעת, יש להורות על שחרורו לחלופת מעצר. לטענתו, כלל לא ברור ששמיעת המשפט תסתיים ביום 18.7.2011, ונוכח הפגרה שבפתח חששו מהתמשכות ההליכים בעניינו גדול.

 

 

 

 

לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה ושמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

 

 

 

 

כידוע, סעיפים 61 ו-62 לחוק המעצרים משמיעים כי נאשם שהיה נתון במעצר תשעה חודשים ומשפטו לא נגמר בהכרעת דין ישוחרר מן המעצר, אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את הארכת מעצרו (בש"פ 9921/02 מדינת ישראל נ' סבג (לא פורסם, 1.12.2002)), וכבר נקבע כי "ככל שאנו מתרחקים על ציר הזמן מנקודת הגשתו של כתב האישום, הולך ופוחת משקלם של שיקולים כמו הסכנה הנשקפת מהנאשם, החשש מפני שיבוש מהלכי משפט והשפעה על עדים, ומאידך, הולך ומתעצם משקלה של זכות הנאשם לחרות" (בש"פ 22/07 מדינת ישראל נ' ז'אנו (לא פורסם, 24.1.2007)). עם זאת, ולאור שיקולים של קצב התקדמותו של המשפט מן העבר האחד ואופייה של העבירה ומידת המסוכנות הנשקפת מהנאשם מן העבר השני, יש ואין מנוס מלהורות על הארכת מעצרו של הנאשם (ראו בש"פ 926/06 מדינת ישראל נ' מחמיר (לא פורסם, 6.3.2006); בש"פ 1461/07 מדינת ישראל נ' חכמיגרי (לא פורסם, 21.2.2007)). נסיבות כגון דא, המצדיקות את הארכת המעצר, מתקיימות בענייננו.

 

 

 

 

המשיב צודק אמנם בטענתו כי קצב התקדמותו של המשפט לא היה משביע רצון עד כה (כאשר האשם בעניין זה רובץ הן לפתחה של המבקשת והן לפתחה של הסנגוריה). ואולם, בית המשפט החליט לסיים את שמיעתו של התיק – כולל שמיעת ראיות וסיכומים – ביום 18.7.2011, וחזקה על כלל הצדדים, שיעשו את כל המאמצים כדי לקיים החלטה זו. אם כן, משפטו של המשיב הינו לקראת סיום למעשה, ולכך משקל בלתי מבוטל בהחלטה להאריך את מעצרו. בנוסף, לא ניתן להתעלם מן המסוכנות הרבה הנשקפת ממנו. זו נלמדת מהמעשים המיוחסים לו ומהתנהלותו בעת ששוחרר לחלופת מעצר. אכן, המשיב הראה בהתנהגותו כי הוא נעדר כל מורא ומרות, וכי לא ניתן לתת בו אמון. במצב דברים זה, האינטרס הציבורי שבהמשך מעצרו גובר, ולא ניתן לשחררו לחלופת מעצר.

 

 

 

 

לאור האמור לעיל, אני מאריך בזה את מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 27.7.2011 או עד למתן פסק דין בת"פ 1139-04-10 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.

 

 

 

ניתנה היום, ט' בתמוז התשע"א (11.7.2011).

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

רוב המקרים של רשלנות רפואית בישראל עניינם רשלנות רפואית בהריון או רשלנות רפואית בלידה או רשלנות רפואית בניתוח. תביעות רשלנות רפואית נמשכות כמה שנים והן מורכבות למדי.

 

 

 

 

 

_________________________

 

 

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11050830_H01.doc שצ

 

 

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il