עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 5433/11

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בת"א (כב' השופט צ' קאפח), בגדרה הורה, במסגרת בקשה לעיון חוזר, על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

 

 

 

 

1. העורר עומד לדין ב בית המשפט המחוזי בתל-אביב בשל עבירות מרמה והונאה בהיקף של כ-7 מליון ₪ המיוחסות לו בכתב אישום שהוגש כנגדו בגין מעורבותו בפרשיות הונאה הידועות כפרשיות "ברוקר טוב" ופרשת "בי-ברוקר". פרטי הפרשה מפורטים בהחלטתה של כב' השופטת חיות מיום 29.9.2010 בבש"פ 6826/10 והקורא מוזמן לעיין שם. בקצרה אספר, שהעורר מואשם בכך שהקים קרנות גידור להשקעת כספים בשוק ההון, ופעל במרמה בכך שהציג למשקיעים מצג שוא לתשואות גבוהות, וכשביקשו המשקיעים לפדות את כספם הודיע להם כי הפסיד את כל כספם בהשקעה בקרנות. כמו כן הקים העורר יחד עם חברו, יוסי שובל (להלן: שובל) חברה נוספת למטרת פעילות דומה, ושניהם ביחד פעלו בתרמית כשהעבירו את כספי ההשקעה לכיסם בעוד שהציגו ללקוחות מצגי שוא אודות הרווחים שלכאורה נושא פרי השקעתם.

 

 

 

 

2. עם הגשת כתב האישום ל בית המשפט המחוזי הוגשה בקשה להארכת מעצרו של העורר עד תום ההליכים. בהחלטתו קבע בית המשפט כי קיימות ראיות לכאורה כנגד העורר, ולמרות שתסקיר המעצר המליץ על שחרור למעצר בית, הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. בין יתר הנימוקים להחלטה צויין כי כנגד העורר תלוי ועומד כתב אישום נוסף המייחס לו עבירות של איומים וכי בית המשפט לא התרשם לחיוב מהעורר (החלטות כב' השופטת כוחן מיום 2.9.2010 ומיום 16.9.2010).

 

 

 

 

ערר שהגיש העורר ל בית המשפט העליון התקבל, ובהחלטתה הורתה כב' השופטת חיות על החזרת התיק ל בית המשפט המחוזי על מנת שיבחן חלופת מעצר בהתאם להמלצת התסקיר (בש"פ 6826/10 הנ"ל). בהתאם להחלטה זו הורה בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 4.10.2010 על שחרורו של העורר למעצר בית בתנאים הכוללים איזוק אלקטרוני, ערבויות צד ג' וערבות בנקאית בסכום של 300,000 ₪.

 

 

 

 

בהמשך הדרך, נעתר בית המשפט למספר בקשות של העורר להקלה בתנאי השחרור כך שהתאפשר לעורר לעבוד במשך היום ולשהות בתנאי מעצר בית רק החל משעות הערב (החלטות כב' השופט קאפח מיום 23.1.2011 ומיום 2.3.2011).

 

 

 

 

3. עניינו של הערר שבפניי הוא בכתב אישום נוסף שהוגש כנגד העורר ביום 21.6.2011 בו יוחסו לו, בין היתר, עבירות של הדחה בעדות לפי סעיף 246(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); איומים לפי סעיף 192 לחוק; תקיפה לפי סעיף 379 לחוק; והיזק בזדון לפי סעיף 192 לחוק (להלן: כתב האישום החדש). על פי הנטען בכתב האישום החדש, במהלך הדיונים בעניין מעצרם של העורר ושובל ניסה העורר להדיח את שובל ולאיים עליו בשלוש הזדמנויות שונות כלהלן: בתאריך 19.6.2011, סמוך לשעה 9:15 בבוקר העורר איים על שובל כדי לפגוע בו ולהפחידו באומרו "יש לך יומיים לקחת את התיק עליך או שאני מזיין אותך, הורג אותך"; באותו היום, בסמוך לשעה 14:00 חזר העורר ואיים על שובל במדרגות בית המשפט; ובתאריך 26.5.2011 הפנה העורר כלפי שובל איומים דומים בחצר בית המשפט.

 

 

 

 

כתב האישום כולל גם מעשים משנת 2010, לפיהם העורר איים על שובל כשישבו בתא המעצר, ועוד בטרם נעצר איים העורר ותקף אחד בשם מוסקונה על רקע של סכסוך כספי בין השניים.

 

 

 

 

4. עם הגשת כתב האישום החדש הגישה המשיבה בקשה ל בית המשפט המחוזי לעיון חוזר בהחלטה לשחרר את העורר למעצר בית. בהחלטה מושא ערר זה, קבע בית המשפט כי קיימות ראיות לכאורה בנוגע לאישומים משנת 2010 המייחסים לעורר עבירות איומים כלפי שובל וכלפי מוסקונה. באשר ליתר האישומים, אין מחלוקת כי העורר גידף ב בית המשפט את שובל והתפרץ לעברו. בית המשפט קבע כי התנהגותו של העורר "טורדת את מנוחתו" ואין מנוס מלקבל את הבקשה למעצרו עד תום ההליכים. עוד צויין בהחלטה כי לו היו ידועים ל בית המשפט העליון האירועים משנת 2010 ספק אם היה מורה על שחרורו למעצר בית. יצויין, כי ביני לביני, ביום 13.7.2011 הודיעו שובל והתביעה כי הגיעו להסדר טיעון, שובל הודה במיוחס לו והורשע בעבירות של גניבה והונאה.

 

 

 

 

מכאן לערר שבפניי.

 

 

 

 

5. לטענת העורר, לשובל יש אינטרס להעליל עליו ולהכפישו כשותפו לתיק העיקרי בפרשת התרמית וההונאה. אין עדות ישירה לכך שהעורר איים על שובל מלבד הודעתו של שובל הנגוע כאמור בניגוד אינטרסים מובהק. האירוע שהתרחש לכאורה בחצר בית המשפט כלל לא הוזכר בתלונתו הראשונה של שובל במשטרה וגם עורכי הדין של שובל אינם מאשרים שהעורר איים על לקוחם. באשר לאישומים משנת 2010, מדובר באירועים ששובל לא התלונן עליהם במשך שנה ואין להסתמך על תלונתו הכבושה. כמו כן לא נמצא סיוע לטענותיו מלבד תלונתו ואף לא נמצאו ראיות בתיק החקירה. קיצורו של דבר, שאין ראיות לכאורה כנגד העורר בגין כתב האישום החדש. לחילופין, בית המשפט שגה בכך שלא בחן חלופת מעצר. מעצרו הנוכחי של העורר פוגע בו באופן חמור וביכולתו לנהל את המשפט המתנהל כנגדו כשהוא מצוי כבר בפתחה של פרשת ההגנה.

 

 

 

 

המשיבה טענה כי כתב האישום החדש מדבר בעד עצמו ומלמד על מסוכנותו האינהרנטית של העורר, אשר גם בהיותו מצוי בעיצומו של הליך משפטי, אינו בוחל בהפניית איומים כלפי שובל. מחומר הראיות מושא כתב האישום החדש עולה כי העורר אף לא בחל בהרמת ידיים על מוסקונה וכי הוא חם מזג.

 

 

 

 

6. העורר שוהה במעצר בית מזה כשמונה חודשים, במהלכם זכה להקלה משמעותית בתנאי מעצר הבית כך שנתאפשר לו לצאת לעבודה עד לשעות הערב. השאלה הצריכה לענייננו היא, האם כתב האישום החדש משנה את נקודת האיזון כדי כך שהעורר יישלח חזרה אל כתלי בית המעצר.

 

 

 

 

7. כתב האישום החדש מתייחס לשתי תקופות. האחת במהלך שנת 2010 והשנייה "טריה" יותר, עניינה בתקריות שארעו בבית המשפט. אומר בקצרה כי יש בחומר הראיות כדי להקים את הרף הנדרש לצורך ראיות לכאורה, לגבי כל המעשים המיוחסים לעורר. מהודעותיו של שובל, אשר קיבלו חיזוק מעורכי דינו בזמן אמת ובדיעבד, עולה כי במהלך מעצרם המשותף של השניים בשנת 2010, בעקבות חשיפת פרשיות "ברוקר טוב" ופרשת "בי-ברוקר", העורר הסית אסירים אחרים לפגוע בשובל ואיים עליו במישרין ובעקיפין. מחומר הראיות לגבי התקריות שארעו ב בית המשפט המחוזי עולה כי העורר "התחמם", קילל את שובל, וניסה ככל הנראה להתקרב אליו, שמא כדי להכותו, אך אביו של העורר שהיה לידו, תפס אותו והדפו לכיוון היציאה.

 

 

 

 

חומר הראיות לגבי האישום השני בכתב האישום החדש כולל את הודעותיהם של בכר ושל מוסקונה אודות התקרית שהתרחשה במהלך שנת 2010 בין העורר לבין מוסקונה. מהודעותיהם של השניים עולה כי העורר החל לקלל את מוסקונה ואת בתו שישבו ברכב, ולסופם של דברים התפתחה תגרת ידיים במהלכה יצא מוסקונה מהרכב, העורר השתולל, בעט במוסקונה, ניסה להכותו בקסדה שהיתה בידו ושבר פלסטיק בדלת הרכב של מוסקונה.

 

 

 

 

8. משהגענו למסקנה כי יש ראיות לכאורה לביסוס כתב האישום, אומר בקצרה כי מעשיו של העורר מקימים עילת מעצר של מסוכנות. העורר מצטייר כחמום מוח, אימפולסיבי, כפי שעולה מהתקרית במסדרונות בית המשפט, ונראה כי כך התרשמו גם השופטים שדנו בעניינו.

 

 

 

 

למרות זאת, ולא בלי לבטים, החלטתי לקבל את הערר ולהורות על שחרורו של העורר לחלופת מעצר. הנה כי כן, עד להסתבכותו בפרשיות "ברוקר טוב" ופרשת "בי-ברוקר", העורר לא הסתבך בפלילים, והוא נעצר לראשונה בחייו בעקבות פרשיות אלה. מרבית כתב האישום החדש מתייחס לפרשיות שארעו במהלך שנת 2010, במהלך מעצרם של העורר ושובל, כאשר ביני לביני, שובל השתחרר ממעצר והוא והעורר אינם שוהים יחדיו. מהודעתו של מוסקונה עולה כי בחר בשעתו שלא להגיש תלונה כנגד העורר, וכי "יחסיו" עם העורר, בעקבות החזר הלוואה שנטלה בתו, הסתיימו באותה תקרית ולא היה להם המשך. במהלך החודשים בהם העורר היה במעצר בית, ואף נתאפשר לו לצאת לעבודה החל מחודש ינואר, הוא לא הפר את תנאי מעצר הבית. בנוסף, שובל כבר חתם על הסדר טיעון, כך שהמוטיבציה הלכאורית של העורר ללחוץ ולאיים עליו פחתה.

 

 

 

 

לכל אלה יש להוסיף, כי שירות המבחן מצא את המפקחים המוצעים כראויים והתרשם כי תחת השגחתם יפחת באופן משמעותי הסיכון כי העורר יפעל באופן חסר גבולות או בעייתי. בין המפקחים המוצעים אביו של העורר, סגן ניצב בדימוס במשטרה. ואכן, האב אשר בלם את התפרצותו של העורר מול שובל ב בית המשפט, ביקש במהלך הדיון על בנו והתחייב לפקח עליו שלא יצור קשר עם שובל ואני נכון ליתן להתחייבות זו משקל המטה את כף המאזניים לחלופת מעצר. עם זאת, נוכח הנסיבות החדשות מושא ערר זה, העורר שינה מצבו לרעה כך שבשלב זה הגלגל חוזר לאחור, אל תנאי השחרור המקוריים, טרם ניתנו לעורר הקלות בתנאי המעצר.

 

 

 

 

9. אשר על כן אני מורה על שחרורו של העורר לחלופת מעצר בית בכפוף לתנאים שפורטו בהחלטתו של כב' השופט קפח מיום 4.10.2011. בנוסף, נאסר על העורר או מי מטעמו ליצור קשר במישרין או בעקיפין עם שובל או מי מבני משפחתו, ומובהר בזה כי אם ייעשה כן ייעצר לאלתר.

 

 

 

 

 

 

ניתנה היום, כ"ט בתמוז התשע"א (31.7.2011).

 

 

ש ו פ ט

 

 

 

 

המקרים הנפוצים ביותר של רשלנות רפואית הם: רשלנות בלידה (רשלנות בלידה משמעה בד"כ גרימת נזק ליילוד או ליולדת), רשלנות בהריון (רשלנות בהריון משמעה החמצה של מומים או פגמים בעובר) וכן רשלנות בניתוח (רשלנות בניתוח משמעה גרימת נזק למנותח).

 

 

 

_________________________

 

 

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11054330_E02.doc עכב

 

 

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il