עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 5092/11

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לפניי בקשת רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז בפתח-תקוה מיום 5.6.2011 בע"ח 55240-01-11 (כבוד השופטת הבכירה נ' אהד), שבמסגרתה נדחה ערר שהגיש המבקש על החלטת בית המשפט לתעבורה מרכז מיום 19.1.2011 (כבוד השופטת ר' טאובר), שבמסגרתה נדחתה בקשתו להשבת רישיון הנהיגה שלו, שנשלל עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

 

 

 

 

כנגד המבקש הוגש לבית המשפט לתעבורה מרכז, כתב אישום המייחס לו עבירה של גרימת מוות ברשלנות, לפי סעיף 64 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה). לפי המתואר בכתב האישום, ביום 31.4.2010, פנה המבקש ימינה בצומת. באותה העת, חצה את הצומת הולך רגל, אשר גם לו היה אור ירוק. המשאית שבה נהג המבקש פגעה בהולך הרגל, אשר נהרג כתוצאה מהפגיעה.

 

 

 

 

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה גם בקשה לפסילת רישיון הנהיגה של המשיב, עד תום ההליכים המשפטיים, בהתאם לסעיף 46ב(א) לפקודת התעבורה. ביום 5.8.2010 קיבל בית המשפט את הבקשה וקבע, כי במקרה זה לא נסתרת חזקת המסוכנות של המבקש אשר מואשם בגרימת מוות בנהיגה רשלנית. בית המשפט התייחס לכך שעברו התעברותי של המבקש אינו מכביד, אך קבע, כי נהג שאינו מבחין בהולך רגל לפני מעבר חצייה ולא נותן לו זכות קדימה, הוא נהג מסוכן. בנוסף, קבע בית המשפט כי יש ראיות לכאורה להוכחת העבירה המיוחסת למבקש.

 

 

 

 

מספר חודשים לאחר מכן, הגיש המבקש בקשה להשבת רישיון הנהיגה, שבה טען כי משעברו שישה חודשים מתחילת הפסילה המינהלית, יש להשיב לו את רישיונו בהתאם לאמור בסעיף 50 לפקודת התעבורה ובהתאם להלכה שנקבעה בבש"פ 8514/05 צעלוק נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 18.9.2005) (להלן: עניין צעלוק)).

 

 

 

 

ביום 19.1.2011 דחה בית המשפט את הבקשה וקבע, בין היתר, כי ההלכה שנקבעה בעניין צעלוק אינה רלבנטית עוד, שכן היא ניתנה בטרם התקבל התיקון לפקודת התעבורה, שבמסגרתו הוסף סעיף 46ב בנוסחו הנוכחי, הקובע כי אין הגבלת זמן על פסילת רישיון עד תום ההליכים במקרה של תאונה בה נגרם מותו של אדם. בית המשפט קבע, כי לנוכח העובדה שמועדי הדיון בתיק העיקרי קרובים, ולאור חומרת העבירה המיוחסת למבקש, אין מקום, מבחינת האינטרס הציבורי, להורות על ביטול הפסילה.

 

 

 

 

על החלטה זו הגיש המבקש ערר לבית המשפט המחוזי. בית המשפט דחה את הערר וקבע כי לשונו של סעיף 46ב, שהוסף במסגרת תיקון 78 לפקודה משנת 2007, מלמדת כי לנהג המעורב בתאונה קטלנית קמה חזקת מסוכנות, אשר ניתנת לסתירה. עוד קבע בית המשפט, כי הגבלת תקופת פסילת רישיון הנהיגה עד לתקופה של שישה חודשים אינה חלה עוד וכי ההלכה שנקבעה בעניין צעלוק אינה רלבנטית לאור התיקון לפקודה. בנסיבות העניין, קבע בית המשפט, כי המבקש לא הצליח לעמוד בנטל המוטל עליו ולא הצליח לסתור את חזקת המסוכנות הקבועה בסעיף.

 

 

 

 

מכאן הבקשה שבפניי, במסגרתה עותר המבקש לקבלת רשות לערור על החלטתו של בית המשפט המחוזי, בהתאם לאמור בסעיף 53(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי). לטענתו, עניינו מעלה שאלה משפטית עקרונית המצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית – האם התיקון לפקודת התעבורה ביטל את ההלכה שנקבעה בעניין צעלוק. לטענתו, התיקון לפקודה לא שינה את הרציונאל הגלום בהלכת צעלוק, שכן על ההחלטה לפסול את רישיון הנהיגה שלו, ובכך לפגוע בחופש העיסוק שלו, להיות מידתית וקצובה בזמן. עוד טוען המבקש, כי אף לאחר התיקון, חל סעיף 50(ב) לפקודה, הקובע כי הפסילה קצובה בזמן. לגופו של עניין, טוען המבקש, כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שקבע כי הוא לא עומד בנטל ההוכחה בעניין מסוכנותו וכי לאור הזמן הרב שחלף מאז נפסל רישיונו, יש לבטל את הפסילה.

 

 

 

 

לאחר שעיינתי בבקשה, ובהחלטותיהן של הערכאות הקודמות, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות, וזאת מבלי להידרש לתגובת המשיבה.

 

 

 

 

בעקבות התיקון האחרון בחוק סדר הדין הפלילי, מיום 27.3.2011, ניתן לדחות בקשה לרשות לערור, היא הבקשה המונחת לפני, על הסף, מבלי לקיים דיון בנוכחות הצדדים. נקבע, כי המבחן לקבלת בקשת רשות לערור דומה במהותו למבחן שנקבע למתן רשות ערעור בפני ערכאה שלישית בדין האזרחי והפלילי, הוא המבחן שנקבע בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982) (להלן: הלכת חניון חיפה) (ראו למשל: בש"פ 2786/11 ג'ריס נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 17.4.2011); בש"פ 3391/11 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 3.5.2011); בש"פ 4029/11 סבג נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 27.5.2011)).

 

 

 

 

לפי הלכת חניון חיפה, רשות ערעור תינתן במקרים בהם עולה שאלה בעלת חשיבות עקרונית, משפטית או ציבורית, אשר חורגת מעניינם של הצדדים להליך. בענייננו, על אף טענותיו של המבקש, לא שוכנעתי כי הבקשה מעלה שאלה אשר עומדת באמת מידה זו. מטעם זה בלבד, דין הבקשה להידחות.

 

 

 

 

אוסיף, כי אף לגופו של עניין, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, ומסקנתו, שלפיה המבקש לא עמד בנטל המוטל עליו לסתור את חזקת המסוכנות שקבע המחוקק, מקובלת עלי. סעיף 46ב לפקודה, אשר הוסף במסגרת תיקון לפקודה משנת 2007, קובע כך: "הוגש כתב אישום נגד בעל רישיון נהיגה בעבירה שגרמה לתאונת דרכים שבה נהרג אדם, יורה בית המשפט על פסילתו מהחזיק ברישיון נהיגה עד למתן פסק דין בענינו". בבש"פ 9588/07 טרבלסי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.12.2007), קבעתי בהקשר לסעיף זה כי הוא דן "במצבים בהם מוגש כתב אישום כנגד נהג בתאונת דרכים אשר בה נהרג אדם, במקרה זה ניתן לפסול את רישיונו של הנהג עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, או עד שיוכיח כי אין נהיגתו מהווה משום סכנה לציבור. נטל ההוכחה על מסוכנות נהיגתו עובר לנהג". בהקשר אחר נקבע, כי סעיף 50(ב), אשר מגביל את תקופת הפסילה, אינו חל על ההוראה הקבועה בסעיף 46ב (בש"פ 2806/09 ממן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.4.2009)). עוד נקבע באותו עניין, כי התמשכות ההליכים בעניינו של נאשם אכן עשויה להוות עילה לעיון חוזר בפסילה, אך יש לבחון כל מקרה לגופו. בענייננו, כאמור, מקובלת עלי מסקנתו של בית המשפט המחוזי, כי בנסיבות מקרה זה, ובנקודת זמן זו, המבקש לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי חזקת המסוכנות הקבועה בסעיף 46 נסתרת, ועל כן אין להחזיר לו את רישיונו.

 

 

 

 

אשר על כן, דין הבקשה להידחות.

 

 

 

ניתנה היום, ח' בתמוז התשע"א (10.7.2011).

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

עורך דין לרשלנות רפואית יבחן את החומר הרפואי הרלבנטי ויעריך אם ישנו סיכוי להגשת תביעה רפואית. בדרך כלל עורך דין לרשלנות רפואית משתתף בהשתלמויות שונות ברפואה ועובד עם רופאים מומחים.

 

 

 

 

 

 

 

_________________________

 

 

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11050920_H01.doc שצ

 

 

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il