עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 7068/11

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

בש"פ 7068/11

בפני:

כבוד השופטת א' חיות

המבקש:

אילן בן שטרית

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי באר שבע בעמ"ת 36410-09-11 מיום 25.9.2011 על-ידי כב' השופט ש' אבידע

בשם המבקש: עו"ד אמיר אוחנה

בשם המשיבה: עו"ד עדי מנחם

החלטה

זוהי בקשת רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטת ר' אבידע) מיום 26.9.2011, בה נדחה ערר שהגיש המבקש על החלטתו של בית משפט השלום באילת מיום 15.9.2011 ונקבע כי תנאי השחרור שנקבעו בעניינו של המבקש יעמדו בעינם.

1. המבקש, יליד 1968, עומד לדין ביחד עם שניים נוספים (להלן ביחד: הנאשמים) בבית משפט השלום באילת בעבירה של הכנת עבירה בחומרים מסוכנים לפי סעיף 497 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. על פי הנטען בכתב האישום, ביום 5.7.2011 ישבו הנאשמים ברכב שעמד בצד הדרך באילת, כאשר שוטר שנסע ברכב משטרתי סמוך הבחין בהם והחליט לערוך חיפוש ברכב שבו ישבו. במסגרת החיפוש נמצאה במושב האחורי של הרכב שקית שחורה ובה בקבוק פלסטיק המכיל כ-500 סמ"ק של נוזל מסוג תזקיק פחמימנים בינוני. עוד נמצא תיק גב שחור ובו טלפון נייד מסוג סימנס, שאליו חובר מוליך חשמלי דו גידי; וכן אזיקונים ארוכים, פנס, קאטר, מברג "טסטר", שתי חבילות של סרט הדבקה שחור, חוט חשמלי, שני זוגות של כפפות בד ושני כובעים. בסעיף 4 לכתב האישום צוין כי "מכשיר הטלפון והמוליך שחובר אליו, יכול לשמש כמערכת הפעלה למטען חבלה".

2. בד בבד עם הגשת כתב האישום עתרה המשיבה למעצרם של הנאשמים עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדם. בהחלטתו מיום 14.7.2011 דחה בית משפט השלום באילת (כב' השופט א' רום) את הבקשה, בקובעו כי הראיות שהוצגו על ידי המשיבה אינן מגבשות תשתית ראייתית לכאורית להוכחת העבירה המיוחסת לנאשמים. בית המשפט ציין כי אכן מתקיים חשד סביר שהחומרים שנתפסו בחזקת הנאשמים הוחזקו על ידם למטרה לא כשרה, אך הדגיש כי אין די בחשד כאמור לצורך שלילת חירותם של הנאשמים וכי המשיבה נדרשת להציג ראיות בעלות פוטנציאל הרשעתי. נוכח האמור הורה בית המשפט על שחרורם של הנאשמים בתנאים שקבע. המשיבה לא השלימה עם החלטתו של בית משפט השלום והגישה ערר לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. במסגרת הדיון שהתקיים בערר ביום 15.7.2011 העניק בית המשפט המחוזי תוקף להסכמה אליה הגיעו הצדדים, ולפיה ישוחררו הנאשמים וישהו במעצר בית לילי החל מהשעה 22:00 ועד השעה 06:00 למחרת ובחלוף 60 ימים יוכלו לפנות בבקשה לעיון חוזר לצורך בחינה מחודשת של תנאי השחרור.

3. לאחר 60 ימים פנה המבקש לבית משפט השלום באילת בבקשה להסרת מעצר הבית הלילי. בהחלטתו מיום 15.9.2011 דחה בית המשפט את הבקשה, בנתנו את הדעת לחומר סודי שהוגש לעיונו. בית המשפט ציין כי עיון בחומר סודי שלא הועמד לרשות הסנגוריה מעורר קושי משום ש"על פי רוב חומר זה לא יבשיל כדי ראיות שיוגשו בתיק העיקרי", אך הדגיש כי ככל שיש בחומר זה כדי להצביע על מסוכנותו של נאשם ששוחרר בתנאים מן הראוי כי החומר יובא לבחינתו של בית המשפט.

על החלטה זו הגיש המבקש ערר לבית המשפט המחוזי, בו טען בין היתר כי החלטתו של בית משפט השלום לוקה בחוסר חוקיות, וזאת משנמצא כי אין בידי המשיבה תשתית של ראיות לכאורה להוכחת המעשים המיוחסים לו; כי בית משפט השלום שגה משמצא לעיין בחומר הסודי חרף התנגדותו; וכן כי לא מתקיים כל קשר הגיוני בין תנאי השחרור שנקבעו בעניינו ובין המעשים המיוחסים לו, אותם ניתן לבצע לטענתו בכל שעות היממה. בדחותו את הערר קבע בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 26.9.2011 כי משנתן המבקש את הסכמתו לתנאי השחרור ממילא הסכים לקיומן של ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לו שאלמלא כן לא ניתן היה להגביל את חירותו כלל ועיקר. יחד עם זאת, ובנתנו את הדעת לטענות המבקש באשר לנסיבות בהן התקבלה הסכמתו לעניין תנאי שחרורו, קבע בית המשפט כי המבקש יוכל לעתור לקיום דיון בערר שהגישה המשיבה על החלטתו של בית משפט השלום מיום 14.7.2011. במסגרת זו, ציין בית המשפט, תשוב ותידון שאלת קיומן של ראיות לכאורה בהליך המתאים לכך. אשר לטענת המבקש לפיה שגה בית משפט השלום משמצא לעיין בחומר החסוי שהוגש בעניינו, הודגש כי בפסיקה נקבע שבמקרים חריגים - וככל שעסקינן במידע הקשור לעילות המעצר בלבד ואינו נוגע לעבירות נשוא כתב האישום - רשאי בית המשפט לעיין בחומר חסוי שהוגש לעיונו (בש"פ 10/58 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 4 (טרם פורסם, 8.1.2010)). במקרה דנן, כך קבע בית המשפט, אכן הוצג החומר החסוי לביסוס עילת המעצר ועל כן לא נפל כל פגם בהצגתו. לבסוף ציין בית המשפט המחוזי במענה לטענה נוספת שהעלה המבקש כי הגם "שאין מניעה לבצע עבירות באור יום, הרי ששעות החשיכה יש ומקלות על ביצוען".

מכאן בקשת רשות הערר שבפניי.

4. המבקש טוען כי הצדקה ליתן לו רשות לערור הואיל ובקשתו מעוררת שני נושאים עקרוניים החורגים מעניינו הפרטני. ראשית, ראוי לבחון לדעתו את השאלה האם ניתן להותיר על כנם תנאי שחרור מגבילים מקום שבו פקעה ההסכמה הדיונית שמכוחה נקבעו, וזאת בהיעדר תשתית של ראיות לכאורה כנדרש. לטענתו, הסכמתו מיום 15.7.2011 לתנאי השחרור שנקבעו ניתנה רק משהתברר כי הערר שהגישה המדינה לבית המשפט המחוזי לא יידון באותו היום, וכי עד למועד הדיון החלופי שייקבע הוא יוותר במעצר. עוד טוען המבקש כי הפתרון לפיו יוכל לעתור עתה לקיום דיון בערר שהגישה המדינה, נוגד את עקרונות הצדק וההגינות ופוגע בזכויותיו. שנית, המבקש סבור כי עניינו מעלה את השאלה האם רשאי בית המשפט להסתמך על מידע מודיעני כדי להוסיף ולהגביל את חירותו של נאשם, מקום בו מידע זה נוגע לעובדותיו של כתב האישום שהוגש בעניינו. לבסוף שב המבקש וטוען כי יש להורות על ביטול מעצר הבית הלילי בו הוא נתון, הואיל ולא מתקיים כל קשר הגיוני בין תנאי מגביל זה ובין אופיין של העבירות המיוחסות לו.

המשיבה מצדה סבורה כי הבקשה אינה מעלה כל שאלה בעלת חשיבות עקרונית, ציבורית או משפטית החורגת מעניינו הקונקרטי של המבקש ועל כן יש לדחותה על הסף. עוד טוענת המשיבה כי גם לגופם של דברים אין למצוא פגם בהחלטתו של בית משפט קמא המקים עילה להתערב בה.

6. דין הבקשה להידחות על הסף. כפי שציינה המשיבה בתגובתה, טענות המבקש נטועות כולן בעניינו הפרטני והן מתוחמות לאופן שבו יישמו הערכאות קמא את הדין הקיים ואת ההלכה הפסוקה בנסיבותיו של המקרה דנן. כמו כן, אין מתקיימות בענייננו נסיבות מיוחדות או חריגות העשויות להצדיק במקרים המתאימים דיון ב"גלגול שלישי" גם בהיעדר שאלה בעלת חשיבות כללית. במצב דברים זה, אין הבקשה דנן מקיימת את המבחנים שאומצו בפסיקתנו לצורך הענקת רשות ערר לפי סעיף 53(א1)(2) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996 (ראו: בש"פ 2786/11 ג'ריס נ' מדינת ישראל, פסקות 6-7 (טרם פורסם, 17.4.2011); בש"פ 4688/11 אבו אלהווא נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (טרם פורסם, 28.6.2011); בש"פ 5321/11 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 14.7.2011)).

אשר על כן, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ‏ט' בחשוון התשע"ב (‏6.11.2011).