עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 9560/10

 

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

 

 

 

 

השופט ס' ג'ובראן:

 

          לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז מיום 17.11.2010 (ת"פ 8936-04-10, כבוד סגן הנשיאה ז' כספי).

 

           כנגד המערער הוגש כתב אישום מתוקן המייחס לו עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 403 בנסיבות סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); וכן עבירה של שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402(ב) לחוק. לפי המתואר בכתב האישום, ביום 20.10.2009 קשר המערער קשר עם ארבעה אחרים (שעניינם נידון בנפרד) לשדוד בית בראשון-לציון (להלן: הבית). לשם קידום הקשר, נסעו שלושה מהקושרים לקנות אזיקונים, כפפות ומברג, וכן נערך סיור מקדים באזור הסמוך לבית. ביום 23.10.2019, בסמוך לשעה 2:30, נסעו הקושרים בשני כלי רכב לכיוון הבית. המערער ושניים נוספים ביצעו סריקות באזור הבית, בעוד ששני הקושרים האחרים נכנסו למתחם הבית, ואחד מהם פרץ למרתף בו ישנו אותה עת המתלונן ובת זוגו. המתלונן הבחין בפורץ כשהוא אוחז באקדח. הפורץ תקף את המתלונן, הכה בראשו ואף ירה בו. הפורץ עזב את המקום לאחר שבת זוגו של המתלונן מסרה לו מעטפה ובה שטרות של כסף. כתוצאה מהירי נגרמו למתלונן פצעים ודימום עקב פגיעה באיברים פנימיים.

 

           בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער, בעקבות הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירות המיוחסות לו וביום 17.11.2010 הטיל עליו עונש של 40 חודשי מאסר בפועל מיום מעצרו; 18 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים; הפעלת עונש מותנה של ארבעה חודשי מאסר בפועל שהוטל עליו בתיק קודם, באופן שחודשיים ירוצו באופן חופף וחודשיים באופן מצטבר; וכן פיצוי המתלוננים בסך של 10,000 ש"ח. בגזר דינו התייחס בית המשפט המחוזי, בין היתר, לחומרת העבירות שביצע המערער ולכך שעבירות השוד האלים הפכו לתופעה מגונה בחברה הישראלית. עוד התייחס בית המשפט לכך שמדובר בשוד אלים במיוחד, שבוצע בחבורה, ולאחר תכנון מוקדם ומקיף. בית המשפט הסכים לעמדת הצדדים, שלפיה העונש הראוי במקרה זה הוא עונש פחות מזה שהוטל על השותף "הבכיר" (עונש של חמש שנות מאסר בפועל). יחד עם זאת, קבע בית המשפט כי גם לאחר ששקל את כל הנסיבות לקולה וביניהן הודאתו של המערער, חלקו המשני בביצוע השוד ונסיבותיו האישיות, הוא אינו מקבל את עמדת המערער באשר לענישה הרצויה. עוד קבע בית המשפט, כי אלמלא העונש שנגזר על הפורץ ועיקרון אחידות הענישה, היה ראוי לשקול רמת ענישה גבוהה יותר.

 

מכאן הערעור שלפנינו.

 

           המערער טוען כי עונשו נגזר לחומרה יתרה וזאת בניגוד למדיניות הענישה הנהוגה במקרים דומים. לטענתו, לא ניתן משקל ראוי לנסיבות לקולה בעניינו וביניהן לכך שהודה במיוחס לו, לעברו הפלילי שאינו מחמיר ולכך שכתב האישום תוקן באופן שנגרעו ממנו העבירות החמורות של חבלה בנסיבה מחמירה והחזקת נשק. המערער מוסיף וטוען, בין היתר, כי יש להתחשב בנסיבותיו המשפחתיות והאישיות הקשות ובכך שנקלע למצב כלכלי קשה שהניע אותו לבצע את העבירות בהן הורשע. עוד טוען המערער, כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא עשה אבחנה מספקת בינו לבין הפורץ, שעליו הוטלו חמש שנות מאסר לאחר שהורשע בעבירות נוספות וחמורות. עוד טוען המערער, כי בניגוד ליתר השותפים האחרים, הוא לא היה מעורב בקניות שקדמו לשוד (קניות של כפפות, אזיקונים ומברג), לא ביצע סריקות במקום יום לפני ביצוע השוד, וכן לא ידע על קיומו של האקדח. בהקשר זה מוסיף וטוען המערער כי תפקידו הסתכם בתצפית על הבית ממרחק רב יחסית. בדיון לפנינו הוסיף בא-כוח המערער וטען כי לאחר הגשת הערעור נגזר דינם של שלושת השותפים האחרים והוטל עליהם עונש של 40 חודשי מאסר בפועל (כאשר ביחס לאחד מהם הופעל גם עונש מאסר מותנה מתיק קודם, כך שיהיה עליו לרצות עונש מאסר של 42 חודשי מאסר בפועל). לטענת המערער חלקם של שלושת השותפים בביצוע העבירות גדול מזה שלו ולכן ראוי היה שיוטל עליו עונש קל יותר מאשר זה שהוטל עליהם, זאת בייחוד לנוכח העובדה שלעומתם הוא לא ריצה בעבר עונש מאסר בפועל. 

 

           מנגד, טוענת המשיבה,  כי גזר דינו של בית המשפט המחוזי מבוסס ומנומק, וכי העונש שהוטל על המערער ראוי, אף בהשוואה לעונשים שהוטלו על שאר השותפים, ואין מקום כי בית משפט זה יתערב בעונש שנגזר עליו.

 

           לאחר עיון בגזר דינו של בית המשפט המחוזי, בהודעת הערעור ובנספחיה, ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, הגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות.

 

           הלכה ידועה היא, כי ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים של סטייה ברורה ממדיניות הענישה הראויה (ראו למשל: ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (לא פורסם, 3.7.2006); ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.2.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל, פיסקה 11 (טרם פורסם, 29.1.2009)). במקרה הנדון לא מצאנו סטייה שכזו לחומרה. איננו סבורים כי מקרה זה נמנה על אחד מאותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבותה של ערכאת הערעור בעונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית. מעבר לכך, אנו סבורים שבית המשפט המחוזי איזן כראוי בין כלל השיקולים הרלוונטיים, כולל הנסיבות לקולה המפורטות בהודעת הערעור, וכי העונש שהוטל על המערער הוא עונש ההולם את המעשים שביצע.

 

           ביחס לעבירות השוד כבר קבעתי בעבר כי:

 

"המעשים המיוחסים למערער הם חמורים ביותר, ומבטאים זלזול בחוק, ברכוש הזולת ובתחושת הביטחון של אדם בביתו. עצם עובדת תכנון וביצוע השוד של אישה מבוגרת בביתה, תוך ידיעה ברורה מראש שיהיה צורך לבצעו תוך שימוש באלימות, הם מעשים אכזריים כשלעצמם, אשר יש בהם כדי להצדיק את העונש שהוטל על המערער" (ע"פ 8548/10 קובטי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 4.7.2011)).

 

           אף במקרה זה נטל המערער חלק בתכנון שוד, תוך ידיעה ברורה שייתכן ויהיה צורך לנקוט באלימות, כיוון שמדובר בפריצה לבית מגורים בשעות הלילה. המערער, אף אם לא נסע בעצמו לחנות, ולא היה מודע לקיומו של האקדח, ידע כי החבורה הצטיידה באזיקונים ואמור היה לדעת כי יתכן ויתעורר הצורך לעשות בהם שימוש. בנוסף, אף אם חלקו של המערער בשוד הסתכם בתצפית על הבית, הוא היה חלק מחבורה אשר ביצעה את השוד בצוותא וחילקה בין חבריה את התפקידים השונים. בית המשפט המחוזי התחשב בחלקו של המערער בשוד וקבע כי לאור עיקרון אחידות הענישה ראוי להטיל עליו עונש מקל יותר מזה שהוטל על השותף "הבכיר". אף בטענת ביחס לצורך להבחין בינו לבין השותפים האחרים אין ממש. כבר נקבע  כי במקרים רבים של ביצוע בצוותא, חלקם של השותפים לעבירות אינם זהה ו"המדיניות השיפוטית במקרים בהם לא מדובר בהבדלים של ממש בחלקו של כל אחד מהשותפים היא כזו שלא בהכרח מבחינה בין המבצעים השונים לענין העונש" (ע"פ 4182/10 אגבאריה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 6.3.2011)).

 

           בנסיבות המקרה, העונש שהוטל על המערער הוא עונש ראוי, זאת אף בהתחשב בנסיבותיו האישיות, בחלקו בפרשה ובכך שהודה במיוחס לו. בוודאי שהעונש שהוטל עליו אינו חורג ממדיניות הענישה הנהוגה בעבירות מסוג זה, או מעיקרון אחידות הענישה, באופן המחייב את התערבותנו.

 

           סוף דבר, אנו דוחים אפוא את הערעור.

 

           ניתן היום, ו' בחשון התשע"ב (3.11.2011).

 

 

 

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   10095600_H01.doc   שצ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il