עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 7929/11

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

בש"פ 7929/11

בפני:

כבוד השופט ס' ג'ובראן

העורר:

פלוני

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בתמ"ת 56929-11-10 מיום 25.10.11 שניתן ע"י כב' השופט צ' קאפח

תאריך הישיבה: ו' בחשון התשע"ב (3.11.11)

בשם העורר: עו"ד נחמן הרשקוביץ

בשם המשיבה: עו"ד אפרת גולדשטיין

החלטה

לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (מ"ת 56929-11-10, כבוד השופט צ' קאפח) מיום 25.10.2011, שהוגש בהתאם לסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי).

נגד העורר הוגש כתב אישום אשר מייחס לו עבירה של אינוס קטינה בת משפחה, עבירות מין נוספות בבת משפחה וכן עבירות של כליאת שווא, תקיפה בנסיבות מחמירות, איומים, קשירת קשר לביצוע פשע ושיבוש הליכי משפט. כתב האישום מתאר שורה של מעשים מגונים שביצע העורר בשלוש בנותיו הקטינות בין השנים 2010-2008. כמו כן, מתואר מקרה בו תקף העורר את בתו הקטינה (להלן: המתלוננת) וקילל אותה לאחר שהחלה להתראות עם קטין בן גילה (להלן: החבר). העורר אף איים על אמו של החבר (להלן: העדה) כי יפגע בו אם ימשיך להתראות עם בתו. לפי הנטען באישום האחרון, קשר העורר קשר עם בנו במטרה לפגוע במתלוננת לאחר שנודע לו כי התלוננה נגדו.

העורר הגיש בקשה לבית המשפט המחוזי מכוח סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי, לקבלת תיקי הרווחה של העדה. ביום 25.10.2010 דחה בית המשפט את הבקשה וקבע כי מדובר בבקשה מרחיקת לכת אשר אינה רלבנטית להליך עצמו. בהחלטתו, קבע בית המשפט כי העדה היא בבחינת עדת "מעטפת" ולכן המתרחש בתוך התא המשפחתי שלה אינו רלבנטי. בית המשפט דחה את טענת העורר שלפיה העדה בעצמה הסכימה להעביר את התיקים, וקבע כי גם אם בחרה העדה לוותר על פרטיותה, עדיין חייב בית המשפט על שמירת זכויותיה.

מכאן הערר שלפניי. לטענת העורר שגה בית המשפט המחוזי בכך שהחליט בבקשתו מבלי לעיין בחומר המבוקש ובכך שדחה את הבקשה על אף שהעדה הסכימה לחשוף את התיקים. עוד טוען העורר כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שהתייחס אל העדה כעדה בלבד, בעוד שהיא גם מתלוננת ביחס לעבירת האיומים המיוחסת לו באישום השלישי לכתב האישום. לטענת העורר, כיוון שהעדה סיפרה בחקירתה כי היא סובלת מחרדות ומטופלת בכדורים וכי בנה שרוי במצב פסיכוטי, הרי שקבלת תיקי הרווחה בעניינה הכרחית לצורך ניהול הגנתו והשלמת חקירתה הנגדית של העדה.

המשיבה סומכת ידיה על החלטתו של בית המשפט המחוזי. לטענתה החומר המבוקש על ידי העורר אינו רלבנטי כלל להגנתו, זאת בייחוד לנוכח העובדה שמדובר בעדת "מעטפת" שנועדה להעיד בקשר לדברים שסיפרה לה המתלוננת. עוד טוענת המשיבה כי טענותיו של העורר בקשר למצבה הנפשי של העדה אינן מבוססות כלל.

לאחר שעיינתי בהודעת הערר ושמעתי את טיעוני הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

המסגרת הנורמטיבית לבחינת ערר על החלטה לעיין בחומרי חקירה נידונה פעמים רבות בבית משפט זה (ראו למשל: בג"ץ 9264/04 מדינת ישראל נ' בית משפט השלום בירושלים, פ"ד ס(1) 360 (2005) (להלן: פרשת בית משפט השלום) והאסמכתאות המופיעות שם). בהחלטה האם לאפשר לנאשם לעיין בחומר יש לאזן בין שני שיקולים נוגדים. מחד, זכותו של הנאשם למשפט הוגן. מנגד, זכיותיהם של אנשים אחרים הקשורים להליך, לרבות המתלוננים והעדים, לפרטיות ולכבוד:

אכן, המבחן להגדרת "חומר חקירה" הוא רחב, וכך גם יש לפרש בהרחבה את סמכותו של בית המשפט לעיין בחומר שבמחלוקת לפי סעיף 74(ד) לחסד"פ. אולם מקום שמדובר בחומר אשר העיון בו (אם על ידי הנאשם וסנגורו ואם על ידי בית המשפט בלבד) טומן בחובו פגיעה בזכויות יסוד של עדים או מתלוננים – ובעיקר הזכויות החוקתיות לפרטיות ולכבוד – יש למצוא את האיזון הראוי בינן לבין זכויות הנאשם למשפט הוגן ... כבר נאמר בפסיקתנו כי "זכותו של הנאשם להליך הוגן שיאפשר לו להתגונן מפני האישום המיוחס לו אינה זכות מוחלטת המאפשרת פגיעה ללא סייג בזכויותיו של עד במשפטו" ... בית המשפט חייב בשמירת כבודו של כל אדם, לרבות כבודו של המתלונן, של העד ושל נפגע העבירה " (פרשת בית משפט השלום, בעמוד 380).

בענייננו, האיזון בין שני שיקולים מנוגדים אלה מוביל למסקנה שלפיה אין הצדקה לפגוע בפרטיותה של העדה. אף מבלי לעיין בחומר המבוקש, מקובלת עלי מסקנתו של בית המשפט המחוזי, שלפיה תיקי הרווחה של העדה, המתארים בוודאי את נסיבותיה האישיות והמשפחתיות, אינם רלבנטיים להליך העיקרי וחשיפתם תסב לה פגיעה קשה שאינה מוצדקת במקרה זה. אמנם, מדובר בעדה שהיא גם מתלוננת, אך מדובר במתלוננת בעבירה שאינה אחת מהעבירות העיקריות בכתב האישום. עיקר תפקידה של העדה הוא בחיזוק גרסתה של המתלוננת. בנסיבות אלה, באם בא-כוח העורר מעוניין לשכנע את בית המשפט באשר למהימנותה, הוא יכול לעשות זאת במסגרת השלמת החקירה הנגדית, של עדה זו או של עדים אחרים. אוסיף, כי אין לקבל את טענתו של העורר שלפיה שגה בית המשפט בכך שלא עיין בחומר המבוקש שכן מדובר בסמכות שבשיקול דעתו של בית המשפט ולא בסמכות חובה (בש"פ 1355/98 בן ארי נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(2) 1 (1998)).

לאור האמור לעיל, איני מוצא מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי, והערר נדחה.

ניתנה היום, ז' בחשון התשע"ב (4 בנובמבר 2011).