עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 6784/11

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

בש"פ 6784/11

בפני:

כבוד השופט ע' פוגלמן

המבקש:

מופיד סואעד

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

בקשת רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה במ"ת 18949-09-11 מיום 12.9.2011 שניתנה על-ידי כב' השופטת ר' פוקס

בשם המבקש :

עו"ד בוריס שרמן

החלטה

לפניי בקשה למתן רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ר' פוקס) אשר קיבל את ערר המשיבה על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת מ' קלמפנר-נבון), והורה על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים.

1. נגד המבקש הוגש כתב אישום שבו מיוחסת לו עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש לבן זוג. כמפורט בכתב האישום, המבקש תקף גבר אלמוני תוך שהוא חובט בפניו באגרופו ומכה אותו באבנים, משום שחשד שהמתלוננת – שעימה היה מצוי באותה עת בהליכי גירושין – מנהלת איתו מערכת יחסים רומנטית. המתלוננת, שנכחה במקום האירוע, נמלטה על נפשה ונכנסה לרכבה, כאשר המבקש רודף אחריה וצועק לעברה שהרג אדם במכות בגללה. כאשר הגיע לרכב, פתח המבקש את הדלת ומשך את המתלוננת אל מחוצה לו. כתוצאה מתקיפת המבקש, נגרמו למתלוננת חבלות גוף ונקרעה חולצתה.

2. בד בבד עם הגשת כתב האישום, עתרה המדינה למעצרו של המבקש עד תום ההליכים. בית משפט השלום קבע כי קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירה המיוחסת למשיב וכן כי קיימת עילת מעצר סטטוטורית (לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(5) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996)) המקימה חזקת מסוכנות. בהמשך, הורה בית המשפט על עריכת תסקיר מעצר בעניינו של המבקש. על בסיס ההמלצה החיובית של שירות המבחן ביחס לחלופה ולמפקחים שהוצעו, הורה בית המשפט על שחרורו של המבקש למעצר בית חלקי בבית דודו, תוך שהוא מאפשר למשיב לצאת לעבודה בשעות היום, תחת פיקוח מלא של קרובי משפחתו. בתוך כך, הוטלו על המבקש מגבלות גיאוגרפיות, שמטרתן להרחיקו ממקום מגוריה של המתלוננת.

3. בית המשפט המחוזי קיבל את ערר המדינה על החלטה זו, והורה על מעצר המבקש עד תום ההליכים. בית המשפט קבע כי אין בחלופה שעליה החליט בית משפט השלום כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת מהמבקש, שכן במסגרתה רשאי המבקש לנוע בחופשיות בדרכים ואינו מצוי תחת פיקוח משטרתי כלשהו, מה שלא יאפשר למשטרה להגן על המתלוננת אם המבקש יפר את תנאי שחרורו לחלופה. בית המשפט סמך את החלטתו על הערכת שירות המבחן שלפיה קיימת סבירות גבוהה להישנות התנהגות אלימה כלפי המתלוננת, על טענות המתלוננת בדבר אלימותו של המבקש כלפיה בעבר, וכן על נסיבות האירוע נושא כתב האישום המעידות כי אלימות המשיב מונעת מלהט יצריו נוכח חשדותיו בדבר בגידת המתלוננת בו. עם זאת, בית המשפט ציין בהחלטתו כי אין בקביעתו כדי למנוע מהמבקש להציע חלופת מעצר אחרת.

4. מכאן הבקשה שלפניי. המבקש טוען כי מקום שבו קיימת סתירה בין החלטת הערכאה הדיונית וערכאת הערעור, ראוי לגלות גמישות במתן רשות ערר. הדברים אמורים ביתר שאת, לשיטתו, כאשר הערר על החלטת הערכאה הדיונית הוגש על-ידי המדינה, וכתוצאה ממנו הוחזר המבקש למעצר, שכן במצב דברים זה לא ניתנה לו הזדמנות של ממש להשיג על ההחלטה לעוצרו. לגופם של דברים, סבור המבקש כי המחלוקת בין הערכאות הקודמות נסבה על מידת יכולתה של חלופת המעצר שהוצעה לאיין את מסוכנותו, ובעניין זה יש יתרון מובהק לערכאה הדיונית, שהתרשמה באופן בלתי אמצעי מן המפקחים שהתייצבו בפניה. עוד טוען המשיב כי המלצה חיובית של שירות המבחן על חלופת מעצר אף היא מהווה עילה למתן רשות ערר, שכן לשירות המבחן נתונה המומחיות המקצועית בהערכת סיכון ובאיתור חלופות מעצר מתאימות. לבסוף, טוען המשיב כי נסיבותיו האישיות הייחודיות – היותו אדם נורמטיבי, אב לארבעה ילדים, המשרת בשירות מילואים, שעברו הפלילי כולל אך הרשעה אחת בגינה נידון למאסר על תנאי – אף בהן יש כדי להטות את הכף לטובת היעתרות לבקשתו.

5. לאחר עיון בבקשה ובצרופותיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. כיום, סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) התשנ"ו-1996, אשר תוקן זה מכבר, אינו מקנה עוד ערר בזכות על החלטת בית משפט מחוזי בערר לפי סעיף זה, אלא מחייב מתן רשות לערור (ראו חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון מס' 8), התשע"א-2011 (להלן: התיקון)). על-פי אמות המידה ההולכות ומתגבשות בהתייחס לתיקון (בש"פ 5702/11 צופי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 8.8.2011)), איני סבור כי המקרה דנן מגלה עילה למתן רשות לערור. חרף טענתו של המבקש בדבר היעדר ההזדמנות להשיג על מעצרו, מבחינה מהותית עניינו נדון בפני שתי ערכאות כמתחייב, ובקשתו אינה מצביעה על השלכות רוחב כלשהן אלא תחומה לנסיבותיו הקונקרטיות (בש"פ 4029/11 סבג נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 27.5.2011)). אכן, אין לשלול קיומם של מקרים, בהם ייטה בית המשפט לגלות גמישות ביחס לאפשרות ליתן רשות ערר (בש"פ 2786/11 ג'ריס נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 17.4.2011)), אולם מקרה זה אינו בגדרם. החלטתו של בית המשפט המחוזי מבוססת על ההלכה שלפיה אדם המואשם בהתעללות או באלימות כלפי בני משפחתו ייעצר עד תום ההליכים נגדו, אלא אם מתקיימות נסיבות יוצאות דופן (בש"פ 7848/10 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 2.11.10)). בענייננו, הגם שתסקיר המבחן ממליץ בסופו של יום על שחרור לחלופה, הוא איננו חד-משמעי, ולבטיו של שירות המבחן ביחס לאפשרות השחרור עולים ממנו בבירור. מכל מקום, על אף חשיבותו של תסקיר המבחן, בפרט בעבירות אלימות במשפחה, יש לזכור כי מדובר בכלי עזר, שבית המשפט אינו כבול בהמלצותיו (בש"פ 3940/11 מדינת ישראל נ' בוקובזה (לא פורסם, 25.5.2011)). בית המשפט המחוזי נימק בפירוט מדוע אין בחלופה המוצעת כדי לנטרל את הסיכון הנשקף מהמבקש. בצד האמור בית המשפט לא שלל מן המשיב אפשרות להציע חלופת מעצר אחרת, הולמת יותר ודרך זו פתוחה בפני המשיב. בנסיבות אלה, לא מצאתי כי יש עילה למתן רשות לערור על פי אמות המידה שנקבעו על-ידי בית משפט זה.