עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 6225/11

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

בש"פ 6225/11

בפני:

כבוד השופט א' רובינשטיין

המערער:

יוסף אברהם

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על החלטת השופטת קינן בבית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 25.08.2011 בתיק עמ"ת 35630-08-11

תאריך הישיבה: י"ב באלול התשע"א (11.09.11)

בשם המערער: עו"ד אליעזר גל

בשם המשיבה : עו"ד תמר פרוש

החלטה

א. בקשת רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת קינן) מיום 26.8.11 בתיק עמ"ת 35630-08-11, במסגרתה נדחה ערר המבקש על החלטת בית משפט השלום בחיפה (השופטת עדוי) מיום 16.8.11 בתיק מ"ת 48015-10-10. עניינה של הבקשה שחרור המבקש ממעצר בית. המואשם בשרשרת של עבירות מרמה, או למצער אפשרות לצאת לעבודה.

רקע והליכים

ב. נגד המבקש, יליד 1968, הוגש כתב אישום המייחס לו, במסגרת תשעה אישומים, עבירות מרמה רבות. לפי הנטען בכתב האישום, המבקש, שמאי רכב במקצועו, הונה אנשים רבים לרכוש רכבים מעוקלים, והללו העבירו לו סכומי כסף תמורת רכישתם, בעוד שלא היה באפשרותו מעולם לספק אותם רכבים. סך הכספים שאותם, כנטען, קיבל המבקש במרמה, מגיע לכ- 700,000 ₪. ביום 9.12.10 הורה בית משפט השלום (השופטת הבכירה אבירם) על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים נגדו, משנקבע כי קימות ראיות לכאורה לביסוס האישומים, וכי מסוכנותו של המבקש נלמדת מן התחכום והשיטתיות בהם בוצעו לכאורה העבירות. בית המשפט נתן דעתו לעברו הפלילי המכביד של המבקש בתחום המרמה, ולתסקיר שירות המבחן שהמליץ שלא לשחררו ממעצר, ועל כן דחה את חלופת המעצר שהוצעה בבית אמו או דודתו. ערר המבקש לבית המשפט המחוזי התקבל, וביום 20.12.10 הורה בית המשפט (השופט סעב) על שחרור המבקש למעצר בית בתנאים מגבילים, והמפקחים שנקבעו הם אמו, דודתו וחברו. ביום 17.1.11 הורה בית המשפט המחוזי על החמרת התנאים באמצעות איזוק אלקטרוני, אולם ביום 27.1.11 ביטל בית משפט זה (השופט ג'ובראן, בש"פ 527/11) את ההחלטה בדבר האיזוק. ביום 22.3.11 הורה בית משפט השלום (השופטת אבירם) לאפשר למבקש התאווררות בליווי דודתו שלושה ימים בשבוע, וזאת בנוסף ליציאתו מהבית ביום נוסף לשם פגישה במחלקה לשיקום האסיר בחיפה. ביום 11.5.11, לאחר שנפסלה אמו מפיקוח עליו מטעמים אישיים הקשורים ביכולתה, הוחלט להגביל את מעצרו של המבקש באמצעות איזוק אלקטרוני. ביום 13.7.11 נדחתה בקשת המבקש לצאת לעבוד, שכן לא הוצע מפקח במקום העבודה.

ג. ביום 16.8.11 דחה בית משפט השלום (השופטת עדוי) את בקשת המבקש לשחרור מלא. נקבע, כי העבירות החמורות המיוחסות לו, בשילוב עברו הפלילי המכביד (בתחום המרמה ובכלל), אינם מאפשרים את שחרורו המלא. כן נקבע, כי המבקש לא הצביע על קשיים כלכליים קונקרטיים המחייבים את יציאתו לעבודה, וכי האפשרות שהעלה למעצר בית בשעות הערב בלבד הועלתה אך בשלב הדיון ולא איפשרה למשיבה לבחון את האפשרות, ועל כן אין לקבלה. ביום 26.8.11 דחה בית המשפט המחוזי (השופטת קינן) ערר שהוגש על החלטה זו בקבעו, כי לא נמצא טעם להתערבות בהחלטת בית משפט השלום, שעה שריבוי העבירות ועברו הפלילי של המבקש מלמדים על המסוכנות הנשקפת ממנו.

הבקשה והדיון

ד. נטען, כי המבקש אינו אדם מסוכן באופן המצריך את המשך שהותו במעצר בית, שכן עבירותיו לכאורה הן כלכליות בלבד, ואינן מעידות על שיטתיות או תחכום מיוחד. עוד נטען, כי המבקש נמצא במעצר, במגבלות משתנות, מזה אחד עשר חודשים ללא הפרה אך מבלי אפשרות לעבוד, ובשל כך מצבו הכלכלי בכי רע.

ה. בראשית הדיון באולם ציינתי, כי הדיון נקבע ככל הנראה בטעות, שכן על פניו אינו עומד באמות המידה של רשות ערר, לאחר שינוי החוק לעניין עררי מעצר בגלגול שלישי (חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) (תיקון מס' 8) תשע"א-2011), אך משנקבע תינתן בפתיחות הדעת האפשרות לטעון.

ו. עו"ד גל טען, כי לשיטתו יש בתיק נושא עקרוני המצדיק רשות ערעור, והוא יכולתו של עצור במעצר בית להתפרנס, כיון שהדיון בתיק העיקרי יימשך עוד זמן רב (הוא יחל רק בעוד מספר חודשים), על כן יש מקום – ולוא לפנים משורת הדין – לאפשר למבקש לעבוד לאחר כשנה ללא מעש; שהות של שנים במעצר בית מלא תמוטט אותו כלכלית. למבקש הצעת עבודה כמלגזן, ופיקוח מעביד אינו אפשרי בשעות העבודה. המבקש מסכים להישאר בלילה במעצר בית, אך במשך היום מתבקש כי יוכל לעבוד ללא פיקוח. הבקשה העיקרית היא איפוא ביטול מעצר הבית, אך לחלופין אפשרות לצאת לעבודה.

ז. עו"ד פרוש טענה למדינה, כי הטענות מתאימות לערר רגיל ולא לבקשת רשות ערעור, ואין מקום לרשות ערר לאחר ששתי ערכאות דנו בשאלה. להלן סקרה גב' פרוש את תולדות התיק, על גלגוליו הרבים, החל ממעצר עד תום ההליכים ועד גלגולי מעצר בית מלא – חלקי – מלא, שלא אפרט; נטען גם כי בתי המשפט הקודמים לא שללו אפשרות לצאת לעבודה, אך לא הובא בפניהם מעסיק ולא הובא מפקח. לבסוף הוזכרו חומרת העבירות של המבקש, וכן עברו הפלילי ובו מאסרים על תנאי שהיו תלויים ועומדים נגדו בעת ביצוע העבירות.

הכרעה

ח. הבקשה הנוכחית – ש"שולבה", גם בבית משפט השלום, בטיעון בין בקשה לביטול מעצר הבית ובין, למצער (באופן "ריאלי" יותר לכאורה), צמצומו אל מחוץ לשעות העבודה – אינה באה בגדרו המקרים בהם תינתן רשות ערר בגלגול שלישי, שלגביה נזדמן לי לומר זה לא מכבר בבש"פ טהא נ' מדינת ישראל (לא פורסם) דברים היפים גם כאן:

"אף בפרמטרים גמישים של שקילת רשות ערר, אין מקרה זה בא כלל בקהלם של המקרים המצדיקים זאת. אם לא כן, נרוקן מתוכן את מה שעשה המחוקק בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) (תיקון מס' 8), תשע"א-2011, לעניין סעיף 53. תיקון זה השוה במהות את דיני המעצרים לנושא הערר לתיקים הפליליים העיקריים, בעקבות המלצת הועדה לסדר הדין הפלילי בראשות חברתי השופטת נאור. המחוקק נתן ליבו כי בית משפט זה, בעומס הרובץ עליו, אינו יכול להמשיך במה שנהג לאורך שנים ושכמובן יש בו יופי ערכי, נוכח חזקת החפות ומהות המעצר - שלילת חרות, קרי לקיים ערר בזכות בגלגול שלישי. דבר זה ייחד - דומני - בית משפט זה ממקביליו במדינות הדמוקרטיות, שחלק גדול מהם (עיין ערך ארצות הברית, בריטניה וקנדה) כל מלאכתם היא ערעורים ברשות. כשהייתי מספר לשופט בית משפט עליון במדינות אלה על מספרי התיקים שלנו לשנה (כיום כ- 10,000 תיקים ולפני שנים ספורות עד כ-12,000 תיקים לשנה) לעומת שלהם (80 לשנה), וכן על כך שעל כל מעצר יש ערר בזכות עד בית משפט זה - היה נתקף חרדה או רגש רחמים. אין פירוש הדבר שננעלה הדלת במקרים המתאימים לרשות ערר בבית משפט זה בגלגול שלישי, והמחוקק הותירה ברקמה פתוחה לפיתוח פסיקתי; וראו סקירת הפסיקה עד הנה בהחלטת השופט עמית בבש"פ 5702/11 צופי נ' מדינת ישראל (לא פורסם). ואולם, מקרה זה אינו בא בקהלם של אלה".

שינוי תנאיו של מעצר בית רחוק מאוד מן המקרים בהם תישקל רשות ערר בזאת, שאין בה נושא החורג מדל"ת אמותיה כל עיקר. אכן, בטלה מרובה שבמעצר בית אינה דבר אידיאלי (ראו בש"פ 5564/11 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, השופט עמית)), אף שלעתים אין מנוס ממנו כדי להגן על הציבור; אלא שבמקרה דנא לא ננעלה הדלת בפני המבקש, אשר מעסיק – היש לומר, "בלי עין הרע"? – את בתי המשפט לדרגותיהם בכמות מרשימה ומעציבה. בית משפט השלום, בהחלטה מנומקת כדבעי, ציין כי ההצעה בעניין עבודה הועלתה במסגרת הדיון בלא הזדמנות למדינה לבחנה, ובלא הוכחה באשר לעצם הצעת העבודה; הדבר אומץ בבית המשפט המחוזי. אין להוסיף ולהידרש לכך אף בבית משפט זה.

ט. מבלי שאטע כל מסמרות, אם המבקש אכן מעוניין לעבוד, וחרף עברו המכביד והתיק התלוי ועומד כיום נכון יהא בית משפט השלום לשקול זאת, עליו להיכבד ולהגיש הצעה קונקרטית ובה שם המעביד, מקומו, הסדרי פיקוח אפשריים (ואיני מקבל שלא ניתן לפקח בשעות עבודה – כבר היו והיו דברים מעולם), וכיוצא בזה; שירות המבחן יבחן, בית המשפט יכריע (ושוב איני מביע כל דעה), הכל כדרך שדברים מעין אלה נעשים. איני רואה דופי בהחלטות הקודמות.

י. איני נעתר איפוא לבקשה.

ניתנה היום, ט"ו באלול תשע"א (14.9.11).