עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 2362/12

 

 

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

בשם המבקש:                        עו"ד א' פדלון

 

 

 

           בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטים י' ענבר, י' שבח וש' שוחט) בע"ו 2534-11-11 שניתן ביום 26.2.12, בו התקבל בחלקו ערעור המשיב על פסק דינה של ועדת העררים לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז-1957 (להלן: החוק) בתיק ו"ע 22054-06-10 שניתן ביום 2.10.11.

 

רקע

 

1.        המבקש הינו עיזבון המנוחה רינה מכלוף ז"ל, אשר נולדה בשנת 1923 בלוב וסבלה מאימי מלחמת העולם השנייה ורדיפות הנאצים (להלן: המנוחה). ביום 16.1.01 הגישה המנוחה לראשונה את תביעתה בפני הרשות המוסמכת במשרד האוצר בהתאם לחוק. ביום 2.8.02 דחתה הועדה את התביעה. בחודש יוני 2010 הגישה המנוחה ערר לועדת העררים על החלטת הדחייה. ערר זה נדחה, כאמור, בפסק דין שניתן על ידי הועדה ביום 2.10.11. על דחייה זו ערערה המנוחה בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. לדאבון לב, זמן קצר לפני שהתקיים הדיון בפני בית המשפט, נלקחה המנוחה לבית עולמה.

 

2.        בית המשפט המחוזי קבע כי שגתה ועדת העררים בדחייתה את תביעת המנוחה, ולפיכך נקבע כי היא זכאית לתגמולים מכוח החוק. בית המשפט הוסיף ודן בשאלת קביעת מועד תחילת זכאותה לתגמולים, אם מיום הגשת התביעה הראשונה בשנת 2001 או מיום הגשת הערר בשנת 2010. בית המשפט ערך איזון בין האינטרסים המתנגשים; מחד גיסא פירט את השיקולים לקביעת התאריך המוקדם ביותר לטובת המנוחה – אופיו הסוציאלי של החוק, הפקעת זכות התביעה מידי הניצולים וה"חיסכון" שחסכה המדינה באי תשלום התגמולים. מאידך גיסא פורטו השיקולים לקביעת התאריך המאוחר – העובדה שהמנוחה איננה בין החיים ולא תוכל ליהנות מתגמול הולם, הצורך לאזן בין הרחבת מעגל הזכאים לתגמול לבין הנטל המוטל עקב כך על הקופה הציבורית, התבוננות על הערר כעל תביעה חדשה שהוגשה בהסתמך על ראיה חדשה, והלכות שקיימות בעניינים דומים. איזון זה העלה כי המועד הראוי לקביעת מועד הזכאות הינו חודש ינואר 2005. על קביעה זו הוסיף בית המשפט, בהסכמת הצדדים, כי הזכאות לתגמולים תהיה כפופה למתן פסק דין חלוט בתיק אשר עומד כעת בפני הכרעה בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, ועוסק בשאלת זכויות יורשי הזכאים לתגמולים מכוח החוק, לאור הוראת סעיף 23 לחוק הקובעת כי הזכות לתגמולים אינה עוברת בירושה.

 

3.        מכאן הבקשה שבפניי. בבקשה שוטח העיזבון את הטעמים לשיהוי בהגשת הערר, וטוען כי יש להקדים את מועד תחילת הזכאות לתגמולים לחודש ינואר 2001, הוא מועד הגשת התביעה המקורית בפני הרשות המוסמכת במשרד האוצר. על כך מוסיף המבקש וטוען כי קביעת בית המשפט המחוזי הינה בעלת השלכות על עשרות מקרים, כל זאת כאשר אין אחידות בעניין זה  בפסיקת הערכאות המבררות את התביעות וערכאות הערעור.

 

דיון והכרעה

 

4.        עיינתי בבקשה ומצאתי כי דינה להידחות. כידוע, כדי שתינתן רשות ערעור למי שכבר הובא עניינו בפני שתי ערכאות, עליו להראות כי מקרהו מקים שאלה משפטית שחשיבותה והשפעתה חורגת מעניינו שלו (ראו בר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982). בענייננו, לא מצאתי כי עולה שאלה משפטית העונה על דרישה זו. פסק דינו של בית המשפט המחוזי נסב על השאלה הקונקרטית הרלוונטית אך למקרה זה. בניגוד לטענת המבקש, אינני סבורה שיש לקביעת בית המשפט המחוזי השלכה על מקרים דומים, שהרי בית המשפט הדגיש כי מדובר בהחלטה הרלוונטית רק לעניין המבקש בלבד. בפסק הדין נאמר כי יש לדון בכל מקרה לגופו וללא קביעת מסמרות, תוך התייחסות לנסיבות המיוחדות של כל מקרה ומקרה. אף השופט ענבר שסבר כי יתכן ויש מקום לקביעת מועד זכאות אחיד ציין כי אין זה המקרה המתאים לכך לאחר שלא הייתה התייחסות מספקת לסוגיה בסיכומיהם של באי כוח הצדדים. משכך, ברי כי אין מדובר בעניין בעל חשיבות החורגת מעניינו הספציפי של המבקש.

 

           הבקשה, איפוא, נדחית. משלא התבקשה תגובה אין צו להוצאות.

 

           ניתנה היום, י"ב באייר תשע"ב (4.5.12).

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   12023620_B01.doc   עכ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il