עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 1918/12

 

 

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

בשם המבקש:                        עו"ד ד"ר באבא מאזן

 

 

 

 

א.         בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט אליקים) מיום 9.2.12 בתיק ע"פ 55338-01-12, בו נדחה ערעור המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום בעכו (סגן הנשיא אלטר) מיום 2.1.12 בתיק תו"ב 8659-12-10.

 

ב.         בשנת 2006 חייב בית המשפט את המבקש להרוס תוספת בנייה שהקים ללא היתר, כנראה, לא יאוחר מ-2003 (עמ"ק 20811/03). המבקש לא עשה זאת. בשנת 2009 הורשע המבקש לפי הודאתו בעבירה של אי קיום צו בית משפט לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה - 1965 והושתו עליו חודשיים מאסר על תנאי, קנס כספי וחתימה על התחייבות כספית להימנע למשך תקופה של שנתיים מביצוע העבירה בה הורשע (חע"מ 20508-08). חרף האמור לא נהרסה הבנייה הבלתי חוקית, ובשנת 2011 שוב הורשע המבקש על פי הודאתו בעבירה לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבנייה (תו"ב 8659-12-10). ביום 2.1.12 קיבל בית משפט השלום את בקשת המשיבה להסתפק בהפעלת עונש המאסר המותנה שהושת בשנת 2009 - אף שלשיטתו חומרת העבירות הצדיקו השתת מאסר בפועל בתיק זה:

 

"חרף מדיניות הענישה הראויה... לא ביקשה עו"ד חטיב להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל, אלא רק ביקשה להפעיל מאסר על תנאי התלוי ועומד נגדו. מאחר ואין זה מדרכו של ביהמ"ש להטיל על נאשם עונש חמור יותר ממה שמבקשת התביעה, לא אטיל על הנאשם עונש מאסר, למרות שאני בדעה כי היה מקום לעשות כן  ולהפעיל את המאסר על תנאי במצטבר ולא רק להסתפק בהפעלת המאסר על תנאי" (עמוד 11 לגזר הדין).

 

ג.          בפני בית המשפט המחוזי עתר המבקש, לאחר שטענות אחרות נזנחו, לאפשר לו לרצות את עונש המאסר בעבודות שירות. ביום 9.2.12 דחה בית המשפט המחוזי את הערעור, ובין היתר קבע "לא מצאתי כי נפל פגם כלשהו בהחלטת בית המשפט קמא, ואם נפל פגם - מקורו בעמדת באת כוח המשיבה בפני בית המשפט קמא, שכן חובה היה בתיק זה לדרוש מאסר בפועל מעבר למאסר על תנאי שהופעל" (עמוד 2).

 

ד.         כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה שלפנינו, שהוגשה ביום 6.3.12, המכוונת כלפי חומרת העונש, ובצידה בקשה לעיכוב ביצוע. נטען, כי בגזירת הדין היה מקום ליתן יתר משקל לנסיבותיו האישיות של המבקש, ובכללן גילו (בן 71), מעמדו ותרומתו לקהילה והיותו המטפל העיקרי של אשתו החולה. עוד נזכר בבקשה, כי מדובר בתוספת בנייה שמטרתה חיזוק ביתו הרעוע של המבקש, והחשש כי פסיקה מסוג זה תאיין את חלופות הענישה הקבועות בדין, ותייחד אותן למקרים נדירים בלבד. מופנות גם טענות כלפי בא כוחו הקודם של המבקש (בלא שצורפה תגובתו). סוף דבר, נטען כי המבקש מוכן לכל חלופת ענישה אחרת, ובלבד שלא ירצה עונש מאסר בפועל, עונש אשר בנסיבות מחמיר – כנטען – מעבר למקובל ולנדרש.

 

ה.         לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת אך במקרים המעוררים שאלה משפטית או ציבורית חשובה (רע"פ 6481/95 ימין נגד מדינת ישראל (לא פורסם); ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123, 128) ואין המקרה שלפנינו מעורר שאלות מסוג זה. בפרט כך, שעה שמדובר בבקשה שעניינה חומרת העונש, שעל כמותה נאמר: "גם לו היה יסוד לטענתו של הסניגור המלומד כי העונש נוטה לכיוון החומרה... הרי אין לראות בעילה כזאת משום הצדקה לקיומו של ערעור שני ברשות" (רע"פ 11/88 וענונו נ' מדינת ישראל (לא פורסם) - הנשיא שמגר; רע"פ 8132/11 גבאי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

 

ו.          יתר על כן, בענייננו ציינו שתי הערכאות הקודמות ספציפית, כי העונש שביקשה המשיבה בנסיבות היה מלכתחילה על הצד הנמוך מאוד. אינני מתעלם מנסיבותיו האישיות של המבקש, אשר יתכן שהן העומדות ביסוד העמדה העונשית המקילה של המשיבה; אי אפשר שלא להזכיר את הגישה המחמירה הנדרשת כלפי עבירות בניה; ראו לדוגמה רע"פ 2809/05 טסה נ' מדינת ישראל (לא פורסם), ולגבי הענישה:

"נפסק לא אחת, כי במסגרת המאבק בתופעה זו אין מנוס מהשתת עונשים משמעותיים של מאסר בפועל, 'כדי שכוונת ההקפדה על קיומו של אסורי החוק תהיה אמינה, וכדי שסלחנות יתר לא תתפרש, כפי שקורה לא אחת, כהשלמה עם קיומה של תופעה פסולה' (ע"פ 578/78 מדינת ישראל נ' עיסה, פ"ד לו(1) 723, 725 - השופט, כתארו אז, שמגר; ראו גם: ע"פ 4603/90 גבירצמן נ' מדינת ישראל, פ''ד מז(2) 529, 554)"  (רע"פ 5545/11 יאסין עאדל נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה לב הגליל (לא פורסם)).

 

בענייננו מדובר במי שכבר הורשע פעם אחת לפי הודאתו בגין הפרת הצו השיפוטי משנת 2006. הענישה שהושתה לא גרמה למבקש לבצע את צו ההריסה – וקשה איפוא להלום טענות לגבי חומרת העונש בהליך זה.

 

ז.          סוף דבר אינני נעתר לבקשה, ומילא גם לבקשה לעיכוב ביצוע. המבקש יתייצב לריצוי עונשו במועד (11.3.12) ובמקום שקבע בית המשפט המחוזי.

 

           ניתנה היום, ‏י"ד באדר התשע"ב (‏8.3.2012).

 

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   12019180_T01.doc   עש

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il