עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 2916/12

 

בבית המשפט העליון

בש"פ  2916/12 - ב'

                                                                                             בש"פ  2930/12

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

 

תאריך הישיבה:                           כ"ו בניסן התשע"ב (18.04.12)     

 

בשם העורר בבש"פ 2916/12

(המשיב בבש"פ 2930/12):           עו"ד ס' ח'יר

 

בשם העוררת בבש"פ 2930/12

(המשיבה בבש"פ 2916/12):                   עו"ד ר' זוארץ-לוי

 

 

 

 

 

שני עררים על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ר' שפירא), שניתנה ביום 5.4.2012 בתיק מ"ת 21306-03-12, בגדרה הורה בית המשפט על מעצרו של העורר בבש"פ 2916/12 (להלן: העורר) עד תום ההליכים, ועל מסירתו של חומר חקירה הכולל צילומי ווידאו מחקירותיהן של חלק מן המתלוננות לידי באת כוח העורר.

 

1.        נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירת אינוס ונסיון למעשה סדום, ומספר עבירות של מעשים מגונים בפומבי ובקטינה במשפחה, תקיפת קטין על-ידי אחראי ותקיפה סתם. כעולה מכתב האישום, העורר (יליד 1990) ביצע באחותו הצעירה (ילידת 1999, ולהלן: המתלוננת) עבירות מין, הכוללות, בין היתר, אונס ומעשים מגונים, תוך שהוא מנצל מצבים בהם נותר עם המתלוננת לבד וללא השגחה. עוד נטען, כי החל משנת 2009, העורר נהג במתלוננת באלימות והכה אותה מספר פעמים. באישום השני מיוחסת לעורר עבירת אלימות כלפי אחות נוספת (ילידת 2003, להלן נ'), לפיה השליך העורר לעברה של נ' שלט טלוויזיה. ובאישום השלישי נטען, כי בשנת 2009 תקף העורר שתי אחיות נוספות, ובין היתר, הטיח את ראשה של אחת מהן בקיר.

 

2.        בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים. בהחלטתו תאר בית המשפט את האופן בו נחשפה הפרשה – תחילה שלחה המתלוננת מכתבים למורתה, בהם תארה את תחושותיה הקשות בעקבות מעשיו של אחיה, ואף איימה בהתאבדות. בעקבות זאת, ולאחר התערבותה של יועצת בית הספר, הוצאה המתלוננת מביתה למעון חירום, שם נחקרה על-ידי חוקרת ילדים. מן ההחלטה עולה, כי דברי המתלוננת לחוקרת הילדים, בנוגע לאופן בו פגע בה העורר והסיטואציות שנוצלו על-ידו על מנת לפגוע בה, היו מפורטים וברורים. בית המשפט התייחס גם לכך, שלאחר שיחה עם אימה, סירבה המתלוננת לשתף פעולה עם החוקרת, חזרה בה מהודעתה וביקשה לשוב לביתה.

 

3.        בית המשפט מצא, כי מכלול הראיות בתיק, הכולל את הכחשותיו הגורפות של העורר את המיוחס לו; חקירות המתלוננת על-ידי חוקרת הילדים וקביעותיה בנוגע למהימנותה (בכל הנוגע לעבירות המין) והתרשמותה השלילית מהאופן בו חזרה בה מהודעותיה; הודעות העובדת הסוציאלית שליוותה את המתלוננת בזמן שהותה במעון והמורה שבפניה חשפה המתלוננת את הפרשה; וכן חקירותיה של נ' (בכל הנוגע לאישום השלישי) – יש בו כדי ליצור תשתית ראייתית לכאורית המבססת את המיוחס לעורר בכתב האישום, או למצער מקצת מהעבירות המיוחסות לו. לעניין קיומה של עילת מעצר נקבע, כי התייצבות משפחת המתלוננת לצדו של העורר וקרבתו למתלוננת וליתר האחיות, שכאמור נחקרו אף הן, בצירוף חומרת מעשיו מעידים על מסוכנותו, ומעלים חשש ששחרורו לחלופת מעצר יביא להשפעה על עדים ולשיבוש מהלכי משפט, ועל כן קמה עילה למעצרו עד לתום ההליכים. עוד נקבע, כי במקרה דנא, בין היתר, נוכח הסיטואציה המשפחתית המורכבת אין מקום לבחון אפשרות של שחרור לחלופת מעצר.

 

4.        בית המשפט הכריע גם בבקשת העורר לקבל לידיו את הקלטות המתעדות את חקירותיהן של המתלוננות, תחת קבלת תמלילי החקירות וצפייה בקלטות במשרדי המשיבה (ראו ההסדר שנקבע לעניין זה בסעיף 5ב לחוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים), תשט"ו-1955, להלן: חוק הגנת ילדים). בית המשפט ציין, כי חוק הגנת ילדים נועד להגן על קטינים במצבן של המתלוננות, אך בענייננו נראה כי אין במסירת הקלטות כדי לפגוע בהן – ראשית, העורר מכיר את המתלוננות ולכן אין חשש מחשיפת זהותן, ושנית, כיוון שגם הוא עלול להיפגע מפרסום הקלטות אין חשש שיביא לחשיפתן.

 

בש"פ 2916/12 - ערר על ההחלטה לעצור את העורר עד תום ההליכים

 

5.        בערר, כמו גם בדיון עצמו, נטען כי לא היה מקום לשלול את אפשרות שחרורו של העורר לחלופת מעצר, בלי שנתבקש תסקיר ובלי שנבחנו נסיבותיו האישיות. עוד נטען, כי שגה בית משפט קמא בקבעו, כי קיימות בתיק ראיות לכאורה בלי שהתייחס לטענות העורר בנוגע לחולשת הראיות ולסתירות בהודעת המתלוננת. כך, למשל, נטען כי ייתכן ומצבה הנפשי הקשה של המתלוננת מקורו בגורמים אחרים: אהבה נכזבת, קשרים עם נערים וצעירים, מצב כלכלי קשה וניכור חברתי, ולראייה - המתלוננת ביקשה שיוציאו אותה מבית משפחתה עוד בטרם התלוננה נגד העורר. נטען גם, כי בית המשפט לא התייחס לטענה, לפיה בחלק מן התקופה המתוארת בכתב האישום שהה העורר באילת. לבסוף נטען, כי אין בהודעות האחות נ' (המתלוננת באישום השני) ליתן מענה לדרישת הסיוע, בין היתר, כיוון שהודעותיה מתייחסות לעבירות האלימות המתוארות באישום השלישי, וכיוון שהודעת האחות נ', שנטען שגם כלפיה הפעיל העורר אלימות, מצריכה סיוע בעצמה.

 

           מנגד טענה באת כוח המדינה, כי מצבה הנפשי של המתלוננת, הודעת האחות והכחשותיו הגורפות של העורר את המיוחס לו – עונים על דרישת הסיוע.

 

דיון והכרעה בערר על החלטת המעצר

 

6.        לאחר העיון סבורני, כי דין הערר להידחות. כידוע, בבואו לבחון קיומן של ראיות לכאורה, על השופט לבדוק האם הראיות "הגולמיות" שהובאו בפניו הן כאלה "אשר לגביהן קיים סיכוי סביר שעיבודן במהלך המשפט – תוך בחינתן בחקירות, בקביעת אמינות ומשקל – יוביל לראיות (רגילות) אשר מבססות את אשמת הנאשם מעל לכל ספק סביר" (בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2), 133, 147 (1996) מפי הנשיא ברק). זאת ועוד, על השופט לבחון "אם מכלול הראיות שבתיק החקירה הוא כזה, שההרשעה או הזיכוי הם אך פונקציה של מידת האמון שהשופט בהליך הפלילי העיקרי יתן להם, כי אז קיים סיכוי סביר להוכחת האשמה" (שם, 149). ניכר, כי אכן זו הבחינה שערך בית משפט קמא, בהתייחסו להתרשמותה של חוקרת הילדים מהודעת המתלוננת בכל הנוגע לאישום הראשון והפוטנציאל ההרשעתי הגלום בה, ואין מקום בגדרי הליך המעצר לבחון את מהימנותה של המתלוננת ולקבוע קביעות מוחלטות לגבי כך (בש"פ 10410/08 אבו עראר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 23.12.2008) פסקה ז'; בש"פ 10652/05 ש' ר' נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.11.2005)). מעבר לכך, הטענות בנוגע לסתירות בהודעת המתלוננת, או למקור ה"אמיתי" של מצוקותיה, נטענו באופן כללי, ולא הוכח, כנדרש בשלב הלכאורי בו אנו מצויים, כי הודעותיה או התרשמות מורתה והעובדת הסוציאלית ממצוקותיה הן ראיות משוללות יסוד (ראו י' קדמי על סדר הדין בפלילים 282 (תשס"ח - 2008)).

 

7.        לעניין דרישת הסיוע, אכן כפי שעולה מן הערר, ישנה מחלוקת בפסיקה לגבי הצורך במילוי דרישת הסיוע במסגרת בחינת הראיות בשלב הליך המעצר (לסקירת הגישות השונות ראו בש"פ 6206/05 נאצר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 21.8.2005), סעיף 13 ואילך). גם אם נפעל על-פי הגישה המחמירה יותר, לפיה אף בשלב זה יש לבחון את ראיות הסיוע ברמה הלכאורית (ראו למשל, בש"פ 975/04 אברגיל נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(3), 775 (2004)), נראה, כי יש בחומר הראיות מענה לדרישה זו. בעניין זה מקובלת עליי עמדת המדינה, כי מצבה הנפשי של המתלוננת (כפי שעולה מהודעות מורתה, היועצת והעובדת הסוציאלית), בצירוף האופן בו חשפה את טענותיה כלפי  העורר – בצורה הדרגתית, תוך הבעת חשש, ואף חזרה מהאשמות בשלב מסוים – מהווה סיוע מספק בשלב זה (לעניין מצב נפשי כראיית סיוע ראו ע"פ 6643/05 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 3.7.2007) פסקה 38; לעניין אופן חשיפת התלונה, כנתון המחזק את ראיית הסיוע, ראו ע"פ 3273/09 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 30.12.2010) פסקה כ"א). כאמור, אף אם העורר טוען, כי אין לשלול אפשרות שהמצב הנפשי נבע מיחסי המתלוננת עם גברים אחרים, הרי שבשלב הלכאורי בו אנו מצויים ונוכח האמור לעיל בדבר כלליותה של הטענה והשפעתה על התשתית הראייתית – די בכך כדי להניח את הדעת בנוגע לפוטנציאל קיומה של ראיית סיוע בתיק; זאת בלי שאכריע בשאלה העקרונית בדבר הצורך בסיוע כבר בשלב זה.

 

8.        כאמור, באת כוח העורר טענה, כי יש גם מקום לבחון את האפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר. הלכה היא כי את זכותו של העורר לחירות יש לאזן אל מול החשש לשלום הציבור ובטחונו (סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996), שבגדרו נכלל גם החשש ששלומו הנפשי של קרבן העבירה יפגע בעקבות שחרורו של הנאשם בביצוע העבירה (בש"פ 5336/05 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 21.6.2005)). הדברים נכונים ביתר שאת מקום בו, כבענייננו, קרבן העבירה הוא בן משפחתו של הנאשם (בש"פ 4514/04 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 16.5.2004)), כשהקרבן קטין וחסר ישע, וכאשר המשפחה מגוננת על הנאשם. בענייננו, כעולה מהחלטת בית משפט קמא, נראה כי גם יש בסיס לחשש לשלומה הנפשי של המתלוננת, שכן בעת ששהתה במעון החירום, שוחחה המתלוננת עם אמה, ולאחר השיחה היא חזרה בה מהודעותיה בפני חוקרת הילדים (שכאמור, מצאה את הסבריה לכך דלים ולא משכנעים) וביקשה לחזור לביתה (ראו גם האמור בהחלטה לגבי דברי נ' בנוגע לחשש מהאם). באירוע זה יש גם ליתן מענה לטענת העורר, כי אין בשחרורו חשש להשפעה על עדים או לשיבוש מהלכי משפט, שכן בעבירות מעין אלה, שנעברו בתוך המשפחה, עצם הסיטואציה מעלה חשש להשפעה על עדים, ולא נדרשת אינדיקציה ברורה לחשש של שיבוש הליכי חקירה:

 

"בדרך כלל לא יסיק בית המשפט סכנה להשפעה על עדים או לשיבוש הליכי משפט, אלא אם באה בפניו ראיה או ראשית ראיה כי נעשו נסיונות להשפיע על עד או עדה כדי שישנו את עדותם. אולם נוטה אני לדעה כי בסוג מסויים של עבירות החשש הוא מובנה במערכת היחסים והמעשים, והוא אינו טעון הוכחה נפרדת. כך למשל כאשר מדובר במערכת של יחסי תלות, ביחסים של קטינה שהיתה נתונה להשפעה או לניצול בעבירות מין, ובמיוחד כשמדובר באדם שהיא קשורה אליו נפשית" (בש"פ 665/97 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 3.2.1997), השופטת, כתארה אז, ביניש).

 

ראו גם: בש"פ 2415/95 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.4.1995); בש"פ 4514/04 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 16.5.2004)).

 

9.        סיכומם של דברים לעניין ההחלטה על מעצר העורר עד תום ההליכים: אין לקבל את טענת העורר בנוגע לחולשת הראיות הקיימות בתיק. אנו מצויים בגדרי הליך המעצר, בו אין צורך לקבוע ממצאים מוחלטים בנוגע למהימנות המתלוננת – אלה הן טענות שמקומן בהליך העיקרי. בשלב זה, על בית המשפט לבחון אם יש בראיות "הגולמיות" פוטנציאל להרשיע את העורר, ונראה כי התשובה לכך היא חיובית. לבסוף, וזה עיקר בעיניי, קיים חשש ממשי ששחרור העורר לחלופת מעצר (אף אם לא בבית המשפחה) יפגע בשלומה הנפשי של המתלוננת. נוכח האמור, דין הערר על ההחלטה לעצור את העורר עד לתום ההליכים להידחות.

 

בש"פ 2930/12 – ערר על העברת חומרי חקירה לידי העורר

 

10.      כאמור, בהחלטתו הורה בית משפט קמא להעביר לידי באת כוח העורר קלטות בהן מתועדות חקירת המתלוננת וחקירתה של האחות נ' על-ידי חוקרת הילדים. כאמור, בית משפט קמא נימק את החלטתו בהיעדר חשש לפגיעה במתלוננות.

 

11.      על החלטה זו הוגש ערר המדינה. בערר עמדה המשיבה על המסגרת הנורמטיבית המסדירה את דרכי העיון בחקירות ילדים (סעיף 5ב לחוק הגנת ילדים), לפיה נאשם זכאי לקבל את תמלילי החקירה, לצפות בקלטות או להאזין להן במקום ייעודי ולהשוות את התמליל לתיעוד המוקלט, אך אין הוא זכאי לקבל לידיו את הקלטות עצמן או העתק מהן. הוסבר, כי בבסיס ההסדר מצוי נסיון לאזן בין זכויותיו של נאשם למשפט הוגן, לבין החשש שהעתקת הקלטות ומסירתן תביא לפגיעה בקטין הנחקר. לטענת המדינה, אמנם המחוקק התיר מסירת קלטות מ"טעמים מיוחדים" (סעיף 5ב(3)), אך במקרה דנן לא התקיימו אותם טעמים מיוחדים שיכולים להצדיק את מסירת הקלטות. עוד טוענת המדינה, כי בניגוד לעולה מקביעת בית משפט קמא, אין צורך להוכיח פוטנציאל לפגיעה בשלום המתלוננות כדי למנוע מסירת הקלטות, שכן המחוקק הניח שמסירת הקלטות גוררת פגיעה כאמור.

 

דיון והכרעה – מסירת הקלטות

 

12.      לאחר ששקלתי את טענות הצדדים סבורני כי דין ערר המדינה להתקבל. כעולה מבש"פ 19/06 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.1.2006) (להלן: בש"פ פלוני), עליו סומכת המדינה טענותיה, חוק הגנת ילדים מבוסס על ההנחה שמעורבותם של קטינים בהליכים פליליים וחשיפתם להליכים אלה (כמתלוננים, עדים ואף כחשודים) עלולות לגרום נזק רב לשלומם הנפשי, ועל כן עוגנו בחוק הסדרים המצמצמים את חיכוכו של הקטין עם ההליך המשפטי; זאת תוך נסיון לאזנם עם זכותו של נאשם להליך הוגן (בש"פ פלוני פסקאות 10-8).

 

13.      כעולה מדברי ההסבר להצעת חוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים)(תיקון מס' 6), תשנ"ח-1998 (ה"ח 2743, 530), גם בסעיף 5ב נערך נסיון לאזן בין שני האינטרסים הנזכרים: "הוראות סעיף 5ב המוצע, נועדו למנוע שימוש לרעה בזכות העיון הנתונה לנאשם, מבלי לגרוע מזכות זו גופה" (שם, עמ' 532). כך סעיף 5ב מאפשר לנאשם לצפות בחומר החקירה ולהאזין לו במקום מיועד ולקבל את תמליל החקירה לידיו, אך המחוקק מציב את הגבול בהעתקת הקלטות, מחשש שנאשמים יעשו בהן שימוש לרעה, כגון פרסומן, ובכך תיחשף זהות הקטין, תפגע פרטיותו ואף שלומו הנפשי (שם, עמ' 533). מקובלת עליי עמדת המדינה, לפיה הכלל שבבסיס סעיף 5ב לחוק הוא שאין לאפשר לנאשם להעתיק קלטות חקירה מחשש לפגיעה בקטין הנחקר. וההסדר המאפשר לנאשם לצפות או להאזין לחקירות ולקבל לידיו תמליל, יש בו כדי להבטיח, ככל האפשר בנסיבות, את השמירה על זכויות הנאשם. משזה הכלל, לא מוטל על התביעה הנטל להוכיח את פוטנציאל הפגיעה בקטין, שהוא, להנחת המחוקק, טבוע בעצם העברת הקלטות או העתקתן.

 

14.      מנגד, כדי לחרוג מן ההסדר שהוצג לעיל, על הנאשם הנטל להוכיח קיומם של טעמים מיוחדים. בבש"פ פלוני נאמר, כי טעמים מיוחדים עשויים להתקיים כאשר הוכח שמניעת העתקת הקלטות עלולה לפגוע באופן מהותי ביכולתו של הנאשם לנהל את הגנתו, למשל "מקום שמדובר בהיקף חומר חריג שבלא מסירתו לידי הנאשם תקופח יכולתו להכין את משפטו, או כאשר צפייה בקלטות לאור טיבן אינה יכולה להתקיים באופן ראוי במשרדי התביעה הכללית" (בש"פ פלוני, פסקה 12). בדיון בפניי טענה באח כוח העורר, כי מדובר במספר רב של קלטות (7 קלטות, שלדברי באת כוח המדינה אורכן הכולל הוא בין 7 ל-8 שעות), שמדובר בקלטות מורכבות, וכי יש לאבחן את נסיבותיו של המקרה דנן מנסיבות בש"פ פלוני. בהמשך, מיקדה באת כוח העורר את טענותיה בכך שאין חשש שהעורר יעשה שימוש לרעה בקלטות בהיותו אחיה של המתלוננת וכל פגיעה בה היא גם פגיעה בו.

 

           סבורני, כי טיעונים אלה אינם עולים כדי "טעמים מיוחדים". ראשית, כאמור, אין לדרוש מן התביעה שתוכיח מהי הפגיעה האפשרית בקטין וכן אין מקום לטעון שבנסיבות אין חשש לפגיעה – שכן אין זה המבחן שיצדיק סטייה מן הכלל שבחוק הגנת ילדים. כאמור, הנחת היסוד של ההסדר החקיקתי היא, שמסירת הקלטות עלולה לפגוע בקטין, ואין מקום לבחון האם במקרה ספציפי זה או אחר לא מתקיימת ההנחה האמורה. יתרה מכך, לא רק שבחינה כאמור נוגדת את נקודת המוצא של המחוקק המונחת ביסוד ההסדר שבחוק, היא במידה רבה ספקולטיבית, שכן לא ניתן לצפות מראש אם ועד כמה ייפגע הקטין הנחקר מהעברת הקלטת לנאשם. פגיעה כזו עלולה להתרחש בטווח הקצר, אך גם בטווח הרחוק, ובעצם האפשרות לקיומה יש גם כדי להרתיע מתלוננים למסור עדויות בפני חוקרי ילדים ולפגוע באפקטיביות של חוק הגנת ילדים. ודוק, גם בבש"פ פלוני לא נפסק כי טעם מיוחד יכול להתקיים כאשר אין חשש שהקטין ייפגע. חשש כזה הוא חשש מובנה, שהמחוקק הניח כי יתממש, ובאותם מקרים חריגים תותר העברת הקלטת על אף קיומו של החשש ולא בשל הסרתו.

 

           גם יתר טעמיו של העורר למסירת או העתקת הקלטות אינם עולים כדי טעמים מיוחדים. אין מדובר בהיקף חריג של חומר ולא נטען שיש קושי לצפות בו במשרדי התביעה, גם אם הדבר יארך מספר ימים. נטען גם למורכבות התוכן שבקלטות. גם אם אכן כך הדבר, לא ברור מדוע אי מסירתן או מניעת העתקתן – לעומת הצפייה במשרדי התביעה – פוגעת באופן מהותי בהגנת העורר. אכן, הדבר עלול לפגוע בנוחות צוות הגנתו, שייאלץ לתאם עם הפרקליטות את הצפייה בקלטות ולהתנייד לצורך כך (וייתכן שאף מספר פעמים) למקום בו תותר הצפייה. אך זו כאמור אינה עילה לחרוג מן ההסדר שנקבע בחוק הגנת ילדים.

 

15.      סוף דבר, דין הערר בבש"פ 2916/12 להידחות, ודינו של ערר המדינה בבש"פ 2930/12 להתקבל, קרי, מבוטלת ההחלטה שהורתה למסור את הקלטות לידי העורר או באת כוחו.

 

                    ניתנה היום, ‏ג' באייר התשע"ב (‏25.4.2012).

 

 

 

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   12029160_L02.doc   סח

מרכז מידע, טל' 077-2703333  ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il