עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 2042/12

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

עע"ם 2042/12 - א'

לפני:

כבוד השופט צ' זילברטל

המבקש:

רס"מ ג'דאללה חרב

נ ג ד

המשיב:

ראש אגף משאבי אנוש - משטרת ישראל

בקשה למתן צו ביניים

בשם המבקש: עו"ד ע' סבוראי

בשם המשיב: עו"ד ר' לוי

החלטה

בקשה למתן צו ביניים, שבגדרו יורה בית המשפט על המשך העסקתו של המבקש במשטרת ישראל עד למתן הכרעה בערעור שהוגש לבית משפט זה על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים בעת"מ 16480-02-12, שניתן ביום 5.3.2012 על-ידי כבוד השופט י' שפירא.

1. המבקש שירת במשטרה במשך כ-18 שנים, תחילה בשירות סדיר במשמר הגבול, ולאחר מכן בקבע, כשדרגתו הנוכחית רס"מ. ביום 19.5.2010, עת נסע ברכבו הפרטי בכביש 557 לכיוון מחסום טייבה, אסף המבקש לרכבו אישה זרה (להלן: הגב' מוסטפא) שביקשה להגיע לאום-אל-פאחם. עם הגיעם למחסום, נתבקשו השניים להציג תעודות מזהות. המבקש הציג תעודת שוטר, ומשנוכח לדעת כי אין בידי הגב' מוסטפא תעודה מזהה (ולגרסתו, בשלב זה הבין כי מדובר בתושבת אזור) הציגהּ כרעייתו. שוטרי המחסום עיכבו את השניים, ולאחר חיפוש בחפציה של הגב' מוסטפא התברר שמדובר בתושבת ג'נין, שניסתה להיכנס שלא כדין לשטחי מדינת ישראל. לפי הודעת החיילת במחסום, לאחר שהתבררה זהותה של גב' מוסטפא, פנה אליה המבקש בבקשה שלא תדווח על המקרה.

2. בעקבות המקרה הוגש נגד המבקש כתב אישום לבית משפט השלום. במסגרת הסדר טיעון הוסכם, כי נגד המבקש יוגש כתב אישום משמעתי, בו הוא יודה, ובהתאם יימחק ההליך הפלילי נגדו. ביום 19.5.2011 הורשע המבקש על-ידי בית הדין המשמעתי בעבירה של התנהגות שאינה הולמת שוטר, לפי סעיף 3 לתוספת הראשונה לחוק המשטרה (דין משמעתי, בירור קבילות שוטרים והוראות שונות), התשס"ו-2006, והוטלו עליו עונשי נזיפה חמורה והורדה בדרגה למשך 3 חודשים. ביום 17.7.2011 נערך למבקש שימוע, במסגרתו ניתנה לו הזדמנות להגיב להחלטת המשיב לשקול את פיטוריו. לאחר שנעתר לבקשת המבקש לערוך לו ראיון בטרם קבלת החלטה בעניינו, החליט ראש אגף משאבי אנוש במשטרה על פיטוריו (הסמכות לפטר שוטר, הנתונה למפקח הכללי לפי סעיף 10(2) לפקודת המשטרה [נוסח חדש], תשל"א-1971, הואצלה לראש אגף משאבי אנוש בהתאם לסעיף 7 לפקודה).

3. המבקש עתר לבית משפט לעניינים מינהליים לביטול ההחלטה על פיטוריו. בית המשפט בחן את סבירות ההחלטה ומידתיותה, וקבע כי לא נפל בה פגם המצדיק את התערבותו. בית המשפט עמד על חומרת העבירה והסביר, כי אף אם המבקש לא ידע שהגב' מוסטפא היא תושבת האזור, נסיונו לנצל את מעמדו כשוטר כדי ל"השתיק" את המקרה מהווה עבירה חמורה שלעצמה. בית המשפט דחה את טענת המבקש, לפיה הורשע בעבירה שאין עמה קלון, בקבעו:

"מעשיו של העותר, אשר נקבע לגביהם כי אינם הולמים איש משטרה, פוגעים פגיעה ממשית באמות המידה המוסריות המחייבות איש משטרה, ועונים בכך להגדרת מעשים שיש עימם 'קלון' כמשמעותו בפקודת הקבע" (פסקה 7 לפסק הדין).

אגב, "פקודת הקבע", הנזכרת על-ידי בית משפט קמא לעניין הגדרת הקלון ומשמעותו, היא פקודת הקבע של המשטרה מס' 06.01.021 (נספח מש/3 לתשובה).

לבסוף עמד בית המשפט על חומרת האמצעי שהופעל נגד המבקש, אשר פוטר לאחר שירות ממושך ומשמעותי, וציין, כי חרף ההשלכות הצפויות לו ולמשפחתו בעקבות פיטוריו, אין לומר כי החלטת המשיב 2 חורגת ממתחם הסבירות בהתחשב במכלול הנסיבות.

4. ביום 11.3.2012 הגיש המבקש ערעור על פסק דינו של בית משפט קמא, ובצדו בקשה לצו ביניים. בבקשה נטען, כי סיכויי הערעור גבוהים, נוכח העמדה שהובעה בפסיקה ביחס לצורך לעגן את אמצעי המשמעת המנהליים בחקיקה ראשית. לעניין מאזן הנוחות נטען, כי למשיבים לא ייגרם נזק אם המבקש לא יפוטר, בעוד שלו עצמו עלול להיגרם נזק כלכלי רב. מנגד, טוענים המשיבים כי סיכויי הערעור נמוכים נוכח חומרת העבירה ופסק דינו המפורט והמבוסס של בית משפט קמא. לעניין מאזן הנוחות נטען, כי פיטורין אינם יוצרים מעשה בלתי הפיך, שכן ככל שהמבקש יזכה בערעור, ניתן יהיה להעסיקו מחדש, בעוד שהותרתו בתפקידו עשויה להביא למצב בלתי הפיך.

5. דין הבקשה לצו ביניים להידחות. כידוע, הן במשפט המינהלי והן במשפט האזרחי הכלל הוא שיש לבצע פסק דין באופן מיידי, ואין בהגשת ערעור כדי לעכב את ביצועו (ראו תקנה 42 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000; עע"ם 1990/11 רס"ר חלף נ' מפכ"ל המשטרה (לא פורסם, 3.5.2011) להלן: עניין חלף). במקרים בהם עלה בידי בעל דין לשכנע כי לערעורו סיכויים טובים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, או אז ישקול בית המשפט את עיכוב ביצוע פסק הדין (ראו עע"ם 7261/09 אדינייב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.10.2009); עע"ם 7445/11 רס"ר נג'ם נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 15.11.2011)). כפי שיוסבר להלן, בענייננו לא עלה בידי המבקש להוכיח כי מתקיימים התנאים האמורים, ועל כן אין הצדקה להיעתר לבקשתו.

6. ראשית, בלי שאטע מסמרות, נראה כי סיכויי הערעור אינם גבוהים. למשיב שיקול דעת נרחב בקביעת התאמתו ויכולתו של שוטר למלא את תפקידו כראוי (ראו בג"ץ 1802/08 חיים נ' המפקח הכללי (לא פורסם, 3.7.2008) להלן: עניין חיים). החלטה מינהלית זו אמנם נתונה לביקורת שיפוטית, אך גדרי ההתערבות בה הם צרים ותחומים בעיקר למקרים בהם מדובר בפגיעה בכללי המשפט המינהלי כגון: חריגה מסמכות, פגיעה בכללי הצדק הטבעי, החלטה הנגועה בשיקולים זרים או באי סבירות קיצונית (ראו עניין חיים וההפניות שם). בענייננו, בחן בית משפט קמא את הבסיס העובדתי להחלטת המשיב ואת מידתיותה, ולא מצא כי נפל בה פגם המצדיק התערבות.

נזכיר גם, כי עד לאחרונה, דרכו של שוטר להשיג על החלטה מינהלית בעניינו, היתה באמצעות הגשת עתירה לבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק. בשלהי שנת 2010 נכנס לתוקפו צו בתי משפט לענינים מינהליים (שינוי התוספת הראשונה לחוק), התשע"א-2010, לפיו החלטת המשיב הנוגעת, בין היתר, להמשך העסקתו של שוטר, נתונה לביקורתו של בית משפט לענינים מינהליים. כלומר, בית משפט זה איננו יושב עוד כערכאת ביקורת ראשונה על החלטת הרשות, אלא מדובר בערעור שהוא מעין "גלגול שלישי" (ראו עניין חלף, פסקה 4). עוד בטרם כניסת התיקון הנזכר לתוקף, גדרי התערבותו של בית משפט זה בשיקול דעתה של הרשות היו צרים ותחומים. קל וחומר, כי במצב הדברים החדש, הסיכוי שההחלטה המינהלית תשונה במסגרת הערעור פוחת, שהרי החלטה זו כבר עברה תחת שבט ביקורתה של ערכאה שיפוטית. במצב דברים זה, ונוכח פסק דינו של בית משפט קמא, חומרת העבירה ואופי הטענות בערעור, דומה כי סיכויי הערעור אינם גבוהים.

7. גם מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקש. מקובלת עליי עמדת המשיב, כי החלטה על פיטורי המבקש היא הפיכה, שכן ככל שהמבקש יזכה בערעורו ניתן יהיה להחזירו לתפקידו ולזכותו במלוא שכרו וזכויותיו, שהרי אף אם, כטענת המבקש, עלול להיגרם לו נזק כלכלי בעקבות פיטוריו, ברי כי אין מדובר בנזק שאיננו ניתן לתיקון, ובידי המשיב להעמיד את המבקש במצב בו היה אלמלא פיטוריו (ראו עניין חלף; וכן עניין נג'ם).