עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 9765/11

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

רע"א 9765/11

לפני:

כבוד השופט י' דנציגר

המבקשת:

י.א גלבוע חברה לבנין בע"מ

נ ג ד

המשיבים:

1. פרופ' דן ביין

2. מיכה בירם

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה באב"ע 6174-10-11 שניתן ביום 16.11.11 על ידי כבוד השופט ע' גרשון

בשם המבקשת: עו"ד מ' לאליאן

החלטה

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ע' גרשון) באב"ע 6174-10-11 מיום 16.11.11, בו נקבע – במסגרת אבעיה שהגיש הבורר פרופ' דן ביין (שופט בדימ') (להלן: הבורר) – כי לאחר שאושר פסק בוררות בידי בית המשפט אין הבורר רשאי לתקן את הפסק לפי סעיף 22 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות).

רקע עובדתי והליכים קודמים

1. כפי שעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, בין הצדדים התנהלה בוררות בפני הבורר אשר בפסק בוררות מיום 29.5.2011 (להלן: פסק הבוררות) חייב את המשיב 2 (להלן: המשיב) לשלם למבקשת סך של 199,925$ בשער היציג הנכון ליום מסוים וכן סכומים נוספים בשקלים והכל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד לתשלום בפועל. בפסק הבוררות לא נקבע כי על הסכומים הנקובים יתווסף רכיב של מס ערך מוסף (להלן: המע"מ) ולמעשה לא נקבע דבר לגבי המע"מ. עוד עולה מפסק הדין כי ביום 1.6.2011 הגישה המבקשת בקשה לאישור פסק הבוררות ומשלא הוגשה בקשה לביטולו אושר פסק הבוררות ביום 30.6.2011. בהתאם לכך שילם המשיב למבקשת את הסכומים הנקובים בפסק הבוררות על פי תחשיב שערכה והציגה בפניו במכתב דרישה ששלחה אליו.

2. לאחר ביצוע התשלום על ידי המשיב פנתה אליו המבקשת וטענה כי במכתב הדרישה נפלה טעות כיוון שהסך של 199,925$ חושב ללא מע"מ. על כן דרשה המבקשת מהמשיב לשלם לידיה גם את רכיב המע"מ. המשיב סירב להיעתר לדרישתה של המבקשת ומשכך הגישה המבקשת לבורר בקשה לתיקון והבהרת פסק הבוררות כך שיורה כי על הסך של 199,925$ ייווסף מע"מ. כעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, ביום 14.8.2011 נתן הבורר החלטתו לפיה ספק אם נותרה בידו סמכות לערוך את התיקון או השינויים המבוקשים. הבורר הוסיף בהחלטתו כי "פסק הבורר לא התיימר ולא התכוון לסטות מהוראות החוזה הקובעות שלכל סכום ייווסף מע"מ". משכך, הנחה הבורר את המבקשת להפנות אליו בקשה כי יפנה לבית המשפט על דרך של אבעיה כדי שבית המשפט יקבע אם מוסמך הוא לתקן את הפסק אם לאו. בהמשך לכך הגישה המבקשת לבורר בקשה כאמור.

ההליכים לפני בית המשפט המחוזי

3. הבורר עתר לבית המשפט המחוזי על דרך של אבעיה וביקש כי בית המשפט ינחה אותו בדבר תיקון פסק הבוררות. הבורר ציין כי הוא סבור שנפלה טעות קולמוס בפסק הבוררות שכן הוא לא התכוון לסטות מהוראות החוזה שבין הצדדים שקבע כי על כל סכום ייווסף רכיב המע"מ. לאחר שהתקבלו תגובות הצדדים קבע בית המשפט כי משאושר פסק הבוררות על ידי בית המשפט, סמכותו של הבורר לדון בעניין פגה והוא אינו מוסמך להכניס שינוי כלשהו בפסק הבוררות, אף אם הוא סבור כי נפלה שגגה תחת ידיו. במסגרת תגובתה של המבקשת לאבעיה הועלתה על ידה בקשה חלופית כי בית המשפט עצמו יתקן את פסק הדין שאישר את פסק הבוררות. בית המשפט המחוזי דחה בקשה זו הן מטעמים דיוניים והן מהטעם שלא התקיימו התנאים הדרושים לפי סעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט) שכן חלפו למעלה מ-21 יום ממועד מתן פסק הדין. עוד הטעים בית המשפט כי לאחר שאושר פסק הבוררות סיים בית המשפט את תפקידו בכל הנוגע להליך הבוררות. כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי מכוונת הבקשה שלפני.

נימוקי הבקשה

4. המבקשת טוענת כי בעניינה קיימות מספר סוגיות מהותיות אשר כל אחת מהן מצדיקה מתן רשות ערעור. כך, טוענת המבקשת כי בית המשפט המחוזי שגה בקביעתו כי אין מקום לתקן את פסק הבוררות חרף העובדה כי ברור שנפלה בו טעות קולמוס וכי הצדדים הסכימו בחוזה שביניהם כי על כל הסכומים ייווסף מע"מ. לטענתה פסק דינו של בית המשפט המחוזי מנע ממנה סך של 150,000 ש"ח ובכך נגרם לה עיוות הדין. המבקשת טוענת עוד כי אם לא יתוקן פסק הבוררות יהיה צורך בקיום הליך חדש ונוסף בשאלת המע"מ. עוד טוענת המבקשת כי בית המשפט המחוזי דחה על הסף את בקשתה החלופית לתיקון הטעות מכוח סעיף 81 לחוק בתי המשפט. המבקשת מוסיפה וטוענת כי היה על בית המשפט למחוק את הבקשה ולא לדחותה.

דיון והכרעה

5. לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להיזקק לתגובת המשיבים.

6. כידוע, רשות ערעור על החלטות ופסקי דין של בית המשפט בענייני בוררות אינה ניתנת ככלל אלא במקרים חריגים המעוררים שאלה עקרונית, משפטית או ציבורית שאינה מוסדרת, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים לבקשה, או במקרים בהם נדרשת התערבותו של בית משפט זה משיקולי צדק או מניעת עיוות דין (ראו למשל: רע"א 6727/10 עיריית אופקים נ' האוסף חברה לשירותים בע"מ (לא פורסם, 6.10.10), פסקה 18; רע"א 5067/09 שרבט נ' שרבט (לא פורסם, 6.1.11), פסקה 26; רע"א 6489/09 מדובר נ' קרן קיימת לישראל (לא פורסם, 18.1.11), פסקה 17). לא מצאתי כי טענותיה של המבקשת מבססות עילה למתן רשות ערעור שכן בסוגיות שהועלו על ידה קיים מענה בדין כפי שיפורט להלן.

7. אף אם לצורך הדיון אתעלם מהעובדות כי פסק הבוררות אושר ביוזמתה של המבקשת והמשיב שילם למבקשת את הכספים לפי תחשיב שהיא עצמה ערכה, נשאלת השאלה האם אי ציון רכיב המע"מ בפסק הבוררות עולה כדי "פליטת קולמוס" או "השמטה" כמובנם לפי סעיף 22(א)(1) לחוק הבוררות? אמנם בשאלה זו אין קביעה נחרצת בפסיקה אולם הגישה הנוהגת היא כי כאשר פסק הבוררות "שותק" לגבי רכיב המע"מ ועולה בקשה על ידי מי מבעלי הדין לתקן את פסק הבוררות ולהוסיף את רכיב המע"מ, אין התיקון מהווה תיקון "טכני" ומשכך הבורר אינו מוסמך לבצעו, להבדיל למשל ממצב דברים בו נפלה שגגה באופן חישוב המע"מ על ידי הבורר עצמו, למשל כאשר הבורר חייב את מי מהצדדים בכפל מע"מ [ראו: סמדר אוטולנגי בוררות – דין ונוהג ב 872 (2005) (להלן: אוטולנגי); כן ראו: חוות דעתו של השופט א' רובינשטיין ברע"א 10001/08 אפרים פלינר ובניו חברה לבנים והשקעות (1994) בע"מ נ' מלאך (לא פורסם, 5.10.2010) (להלן: עניין מלאך) והשוו להערותיי שם; עוד השוו לדחיית בקשה לתיקון פסק דין בה התבקשה הוספת מע"מ על סכום הפיצוי שנפסק: החלטת הנשיא א' ברק ברע"א 3875/96 א. דורי חברה לעבודות הנדסיות בע"מ נ' ש. בן אברהם מהנדסים בע"מ (לא פורסם, 17.11.1997)].

8. אף אם תאמר כי רשאי הבורר לתקן את פסק הבוררות ולהוסיף את רכיב המע"מ שכן עסקינן לכאורה בתיקון טכני, הרי שבנסיבות העניין ניצב בפני המבקשת מחסום שלא ניתן להתגבר עליו – פסק הבוררות אושר ביוזמתה של המבקשת ובקשת התיקון הוגשה לאחר שפסק הבוררות אושר וקויים ככתבו וכלשונו. אכן, להבדיל מתיקון הליקויים המנויים בסעיפים 22(א)(3)-(4) לחוק הבוררות, בהם מוגבל הבורר ב-30 ימים לצורך ביצוע התיקון, הבורר אינו מוגבל בזמן, לכאורה, לשם ביצוע התיקון לפי סעיפים 22(א)(1)-(2) לחוק הבוררות. ודוק, חרף העדר מגבלת זמנים סטטוטורית כאמור אין הבורר רשאי לתקן את הפסק לאחר שזה אושר בידי בית משפט מוסמך [ראו למשל: החלטתה של השופטת ט' שטרסברג-כהן ברע"א 3224/99 מיארה נ' אליאב (לא פורסם, 26.9.1999)]. הטעם לכך, הוא שלאחר שפסק הבוררות אושר בידי בית המשפט המוסמך פסק הבוררות משנה מטיבו והופך לפסק דין לכל דבר ועניין (ראו: סעיף 23 לחוק הבוררות), קרי – ל"יציר פסיקה שיפוטית", וכיוון שכך אין בידי הבורר פררוגטיבה לשנות מתוכנו. לא זאת אף זאת, אף בית המשפט עצמו אינו מוסמך לתקן פסק דין המאשר פסק בוררות [ראו למשל: רע"א 8913/10 סופר אכונומיק 1999 בע"מ נ' עיריית באקה ג'ת (לא פורסם, 16.1.2011), פסקה 8 (להלן: עניין סופר אכונומיק)]. ברי כי אם בית המשפט אינו מוסמך להביא לתיקונו של פסק דין המאשר פסק בוררות, הרי שמכוח קל וחומר הבורר עצמו אינו מוסמך לשנות פסק דין שאישר את פסק הבוררות. משכך, צדק בית המשפט המחוזי משקבע בפסק דינו כי הבורר אינו מוסמך לתקן את פסק הבוררות בנסיבות העניין.

9. כמו-כן, לא נפלה כל טעות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בדחותו את הבקשה להורות על תיקון פסק הדין שאישר את פסק הבוררות, שכן כפי שהודגש בעניין סופר אכונומיק, סעיף 81 לחוק בתי המשפט אינו חל על תיקון פסק דין שאישר פסק בוררות, שכן על תיקון פסק בוררות בידי בית המשפט חולשות הוראות ספציפיות של חוק הבוררות בהיותן lex specialis (שם, פסקה 8). גישתו של חברי השופט רובינשטיין בעניין מלאך לפיה יש לבחון את תיקון פסק הבוררות באספקלריה של סעיף 81 לחוק בתי המשפט לא התקבלה בסופו של יום לאור היוותרותו בדעת מיעוט, שכן השופט ס' ג'ובראן ואנוכי צירפנו את דעתנו לעניין התוצאה בלבד תוך שהדגשתי הסתייגותי, הנשענת על ההלכה הפסוקה, מפני הרחבת סמכות התיקון של פסק בוררות, אליה הצטרף השופט ג'ובראן.

10. בנוסף לכך, איני סבור כי יש הצדקה להיעתר לבקשת רשות הערעור מן הטעם שדחייתה תגרום למבקשת עיוות דין. כזכור, המבקשת היא שביקשה לאשר את פסק הבוררות והיא זו שערכה את התחשיב שהוצג בדרישת התשלום למשיב ומשכך התשלום בוצע בהתאם לרצונה (ראו: עניין סופר אכנומיק, פסקה 10).

11. בשולי הדברים, אבקש להידרש לסוגיה שהועלתה על ידי בית המשפט המחוזי בפסק דינו. בית המשפט הפנה לסעיף טז' לתוספת הראשונה לחוק הבוררות לפיו פניית הבורר בדרך של אבעיה לבית המשפט תתאפשר במהלך ניהול הבוררות בלבד.

אוטולנגי סבורה כי מקום בו בורר מבקש את עצת בית המשפט בדבר קיומה של סמכות לבצע תיקונים לפי סעיף 22 לחוק הבוררות, רשאי הבורר לפנות לבית המשפט בדרך של אבעיה על אף שהבוררות הסתיימה, שכן סמכות התיקון לפי סעיף 22 לחוק הבוררות מסורה לבורר אף לאחר שסיים מלאכתו ונתן את פסק הבוררות (שם, עמ' 878; כן ראו: אוטולנגי א, בעמ' 713). ברם, בפסק דינו של בית משפט זה בע"א 177/83 סב"ם – שיטות בניה מתוחכמות בע"מ נ' אגודת קבוץ גליל ים, פ"ד לח(4) 718, 728-727 (1985) לא הובעה עמדה נחרצת בסוגיה זו וכל שנקבע הוא כי "אולי" רשאי הבורר לפנות באבעיה בנסיבות האמורות. זאת ועוד, עולה מפסק דינו של השופט צ' ברנזון בע"א 678/71 תשלובת מפעלי טמפו ירוחם בע"מ נ' אריעד בע"מ, פ"ד כו(2) 29, 32 (1972) כי הבורר אינו רשאי לפנות לבית המשפט באבעיה בנסיבות האמורות. הכרעה בשאלה זו אינה דרושה לצורך הבקשה דנן ויש להותירה בצריך עיון.