עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 6398/11

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

ע"א 6398/11 - א'

בפני:

כבוד השופט ח' מלצר

המבקשת:

עיריית עכו

נ ג ד

המשיבה:

אחים אנטון, חברה לעבודות בנין עפר ופתוח בע"מ

בקשה לעיכוב ביצוע בגדרי ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בתיק ת"א 313/08 מיום 4.8.2011 שניתן על ידי כב' השופט א' קיסרי

בשם המבקשת: עו"ד אדם פיש; עו"ד יובל אדלר

בשם המשיבה: עו"ד יורן גיל; עו"ד יובל שמיר

החלטה

1. בפניי בקשה לסעד זמני בגדרי ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט א' קיסרי).

2. המשיבה ביצעה עבודות שיקום ברחוב בעכו עבור המבקשת (להלן: העירייה). בתום העבודות, בשנת 2007, הגישה המשיבה לעירייה חשבון סופי, שהעירייה סירבה לשלמו. המשיבה הגישה נגד העירייה תביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה, לתשלום יתרת הסכום המגיע על פי ההסכם בין הצדדים, לשיטת המשיבה, בתוספת הפרשים שונים. העירייה התגוננה מפני התביעה בטענות שונות, שליבן בטענה לנזקים רחבי היקף שגרמה לה המשיבה. בפסק הדין נדחו עיקר טענות העירייה, התביעה התקבלה חלקית, והעירייה חויבה לשלם למשיבה סכום המגיע כיום לכשני מיליון ש"ח, בתוספת 200 אלף ש"ח הוצאות משפט.

3. העירייה הגישה ערעור על פסק הדין, המתמקד במספר קביעות בו, שהעירייה גורסת כי הן משפטיות: קביעה לפיה הימנעות העירייה מלטעון ב"זמן אמת" כנגד ליקויים בעבודות המשיבה משמעה שאין היא יכולה לטעון לנזקים שגרמה המשיבה; קביעה לפיה אין בחוות דעת מומחים מטעם העירייה כדי לבסס טענת קיזוז; קביעה לפיה אין העירייה יכולה לטעון לקיזוז שעה שלא פירטה טענתה זו כדבעי בכתב הגנתה, וכן חיובה בהוצאות משפט בהיקף ניכר.

1. עוד קודם להגשת ערעורה, הגישה העירייה בקשה לבית המשפט המחוזי לעיכוב ביצוע פסק הדין (בקשה שהעתק הימנה לא צורף לבקשתה הנוכחית). בית המשפט המחוזי דחה בקשה זו, בקובעו שמאזן הנוחות איננו נוטה לטובת העירייה, זאת בהיעדר חשש לאי-יכולת של המשיבה להחזרת הכספים במקרה של קבלת הערעור, ובהיעדר טענות קונקרטיות אשר לנזקים שייגרמו לעירייה אם תיאלץ לשלם את חיובה לאלתר.

2. מכאן הבקשה לעיכוב ביצוע שבפניי, שבגדרה – כפי שמאשרת המבקשת – היא "עיבתה" את התצהיר התומך בבקשתה, בכל הנוגע למשמעות פסק הדין ביחס למצב העירייה. היא גורסת כי סיכויי הערעור – טובים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתה. בעניין אחרון זה מבהירה העירייה, בין היתר, כי אין בתקציבה השוטף סכומים מהם ניתן לשלם את סכום פסק הדין, היא זקוקה למענקי איזון ממשרד הפנים על מנת לעמוד במתן השירותים לתושבים, ומנגד למשיבה – כגוף מסחרי יציב – לא ייגרם כל נזק כתוצאה מעיכוב ביצוע פסק הדין.

3. המשיבה מצדה מתנגדת לבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. היא מלינה על כך שהעירייה ראתה לנכון לשנות מבקשתה בבית המשפט המחוזי. היא גורסת כי פסק הדין הוא עובדתי באופיו, וסיכויי הערעור עליו – קלושים. מבחינת מאזן הנוחות מדגישה המשיבה כי אין טענה ביחס לחשש כי תוכל להשיב את הכספים במקרה של קבלת הערעור, אלא טענות לאקוניות של העירייה אודות קשייה לשאת בתשלום הכספים למשיבה, טענות שאין בהן כדי להצדיק את עיכוב ביצוע התשלום.

4. דין הבקשה – להידחות. כלל נקוט בידינו שהגשת ערעור לא תעכב ביצועה של ההחלטה, מושא הערעור, אלא אם כן יוכיח המבקש כי סיכויי הערעור טובים ומאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו. כלל זה חל ביתר שאת כאשר המדובר בבקשה לעיכוב ביצוע של חיוב כספי לפי פסק דין, שההנחה לגביו היא שככלל אין בביצועו המיידי כדי למנוע השבת המצב לקדמותו במקרה של קבלת הערעור, אף שפתוחה הדרך בפני המבקש להוכיח שאם יזכה בערעור יהא זה קשה עד מאד להשיב את הכסף ששילם (ראו: ע"א 7221/01 י.ג. רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל שיווק מוצרים והפצתם בע"מ, פ"ד נו (4) 178, 181 (2002); ע"א 7156/02 פישר נ' יוכמן (לא פורסם, 28.10.02)).

5. מבחינת מאזן הנוחות – אין העירייה טוענת כי קיים חשש שהמשיבה (המוגדרת על-ידי העירייה בבקשה כגוף "עמיד") תתקשה בהשבת כספי זכייתה, אם יתקבל הערעור, והבקשה מתמקדת רק בטענות בדבר קשיים העלולים להיגרם לעירייה, אם תיאלץ לשאת בחיובה לאלתר.

6. טענות אלה של העירייה קשה לקבלן כבר מבחינה דיונית, בהתחשב בעובדה שהעירייה עצמה מודה כי "עיבתה" את טענותיה שבבקשתה לבית המשפט המחוזי (בקשה אשר לא הוצגה לעיוני). בשים לב לכך שעל המבקש עיכוב ביצוע של פסק דין להקדים לבקשתו לערכאת הערעור – בקשה לערכאה הדיונית (ראו: תקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984), קיים קושי בכך שהעותר לעיכוב ביצוע, שבקשתו סורבה בערכאה הדיונית, יעתור לערכאת הערעור לעיכוב ביצוע, על יסוד תשתית עובדתית חדשה.

7. אף מבחינה מהותית, טענות העירייה אין בהן כדי להכניס את עניינה לגדר המקרים החריגים שבהם מצבה של הרשות המקומית יהיה בו כדי להצדיק את עיכוב הביצוע. נבהיר את הדברים.

אי-הנוחות של החייב בביצועו המיידי של פסק הדין – איננו נתון היכול להצדיק בדרך כלל את עיכוב ביצועו של פסק הדין, למעט במצבים שבהם הביצוע המיידי עלול לגרום לחייב נזק שאיננו בר תיקון (ראו: בש"א 216/89 אברהמי ובניו חברה לבנין בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מג(2) 172, 174 (1989)).

דברים אלה יפים, כמובן, אף לגבי חיוב כספי של רשות מקומית. נכון הדבר, כי עת עוסקים אנו בחייב דוגמת רשות מקומית קיים גורם נוסף, שיש להתחשב בעניינו, והוא – הציבור, העלול להיפגע מביצוע מיידי של פסק הדין (ראו: ע"א 9784/05 עיריית תל אביב יפו נ' עו"ד גורן (לא פורסם, 1.12.2005, להלן: עניין גורן); עע"ם 7979/09 שמואלי נ' ראש עיריית נהריה (לא פורסם, 25.10.2009); עע"ם 68/10 אדרי נ' שר השיכון (לא פורסם, 31.1.2010)). בנסיבות חריגות, שעה שברי כי יישום פסק הדין לאלתר יפגע בציבור, ייתכן שבית המשפט יראה בכך עילה לעיכוב ביצוע, ולו חלקי, של פסק הדין (ראו לדוגמה: עניין גורן; ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ (לא פורסם, 24.2.2010)). ברם לשם כך על המבקש לשכנע כי עסקינן במצב חריג וקיצוני, ולא כך הוא הדבר בענייננו.

8. ביצוע החיוב – שהעירייה נמנעה מלפרט את היחס בינו לבין תקציבה הכללי – ודאי עלול להכביד על קופת העירייה. אולם העירייה נזהרת מלטעון במקרה דנן מפורשות כי ביצוע פסק הדין עלול להביא להתמוטטותה הכלכלית, או אפילו שיימנע ממנה אפשרות להעניק שירותים לתושביה. העירייה מנסה בבקשתה להלך "בין הטיפות": להדגים את אי-הנוחות הכרוכה בתשלום המיידי של החיוב, אך לא להיחזות כמי שמצויה על סף חדלות פירעון. היא טוענת כי לביצוע מיידי של החיוב השפעה "הרסנית" (סעיף 9 לבקשה), אך באותה נשימה היא מבקשת להפיס את דעת בית המשפט שאם יעוכב הביצוע, הערעור יידחה ואז היא תידרש לשלם את הכספים – היא תוכל לעשות זאת, שכן "המדובר ברשות מקומית, ועל פי הפסיקה הרווחת, ניתן לסמוך על כך שתוכל לשלם את חובה אם תפסיד בערעור" (סעיף 21 לבקשה). היא טוענת כי אין היא יכולה לשלם את החוב מתקציבה השוטף, אך נמנעת מלטעון כי לא תוכל לאתר מקורות לתשלומו. היא טוענת כי כיום – אין ביכולתה לשלם, אך מאידך גיסא ניתן להבין כי תוכל לשלמם בתום 90 ימים ממועד החיוב (סעיף 22.2.6 לבקשה, סעיף 10 לתצהיר התומך בה).

9. שקלול האמור לעיל מובילנו למסקנה כי אין בבקשה כדי ללמד כי לסילוק מיידי של החיוב צפויה להיות השפעה דרמטית העירייה ועל השירותים שהיא יכולה להעניק לציבור. בנסיבות האמורות – העניין דנן ודאי איננו נכנס לגדרי המקרים החריגים, שבהם ניתן לומר כי מאזן הנוחות נוטה לטובת החייב.

10. הנה כי כן מאזן הנוחות די בו במקרה דנן להצדיק את דחיית הבקשה. בנסיבות אלה לא ראיתי להרחיב בסוגיית סיכויי הערעור, והמותב שידון במכלול הוא שיכריע בכך, כמובן. עם זאת אומר בתמצית, ומבלי לטעת מסמרות, שלאחר עיון בפסק הדין ובטענות שבערעור, דומה שבדרכה של העירייה עומדות מספר משוכות, שאותן יהיה עליה לעבור קודם שיתקבל הערעור. בנסיבות אלה, אין גם בסיכויי הערעור כדי להטות את הכף לטובת העירייה.

11. נוכח כל האמור לעיל, הבקשה לעיכוב ביצוע – נדחית. המבקשת תשא בשכר טרחת עורכי דינה של המשיבה בסכום של 7,500 ש"ח.

ניתנה היום, ‏כ"א שבט, תשע"ב (‏14.02.2012).