בפני:

כבוד השופטת ע' ארבל

העורר:

קובי טגיזאניאן

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי

בתל אביב -יפו מיום 11.4.11 בע"ח 12362-04-11

שניתנה על ידי כבוד השופטד' רוזן

בשם העורר: עו"ד ל' זמיר-חצרוני

בשם המשיבה: עו"ד מ' בוכמן-שינדל

החלטה

לפני בקשת רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו (כב' השופט ד' רוזן) מיום 8.4.11 שקיבל את ערר המשיבה על החלטת בית משפט השלום לתעבורה בתל-אביב- יפו (כב' השופט מ' דרורי) והאריך את איסור נהיגתו של המבקש בחמישה חודשים שימנו מיום 8.4.11.

1. ביום 9.3.11 נעצר המבקש לבדיקת רישיונות שגרתית כאשר רכב על אופנועו ונמצא כי הוא נוהג ללא רישיון תקף וללא ביטוח. בדו"חות הפעולה של המשטרה צוין כי עיניו של המבקש היו אדומות ומבריקות וכי המבקש התפרע, קילל את השוטרים וסירב לענות על שאלותיהם לגבי שימוש בסמים עובר לנהיגה. כן סירב המבקש לבקשת השוטרים למסור דגימת שתן לשם גילוי סמים בגופו. בהמשך, נלקח המבקש לתחנת המשטרה ושם נשלל רשיונו לתקופה של 30 יום והוא שוחרר בערבות.

נגד המבקש הוגש כתב אישום בגין נהיגה בשכרות, נהיגה ללא רישיון רכב ונהיגה ללא ביטוח ולצידו בקשה להארכת פסילת רישיונו עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. בבקשה צוין כי מחומר הראיות עולה שלאחר שהודע למבקש כי הוא אינו יכול להמשיך בנהיגתו, החל להתפרע וסירב לשתף פעולה עם השוטרים. כן צוין כי למשיב היו עיניים אדומות, לא היה יציב בעמידתו ונכשל במבחן "הבאת אצבע לאף". עוד צוין כי למבקש 12 הרשעות בתעבורה.

בית משפט השלום לתעבורה (כב' השופט מ' דרורי) דחה את בקשת המשיבה וקבע כי אין מקום לפסילת הרשיון עד לתום ההליכים. ערר שהגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי התקבל. בית המשפט (כב' השופט ד' רוזן) קבע בין היתר כי התרשמות השוטר שעיני המבקש אדומות ומבריקות והתנהגותו הפרועה של המבקש, מגבשות חשד סביר המאפשר לשוטר לדרוש מן המבקש ליתן דגימת שתן. כן הצביע בית המשפט על נסיבות נוספות המצביעות כנגד המבקש ומצא כי די בתשתית ראייתית זו בשלב זה של ההליך כדי להאריך את פסילת רשיונו של המבקש בחמישה חודשים שימנו מיום 8.4.11.

2. על החלטת בית המשפט המחוזי מופנית בקשת הרשות לערור שלפני.

בטרם אתייחס לטענות גופן, אציין כי עם קליטתה סווגה הבקשה בטעות על-ידי מזכירות בית המשפט כערר בזכות, אולם כפי שעולה מדברי ההסבר לתיקון לחוק (הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים)(תיקון מס' 9)(ערר שני ברשות והארכת מעצר או חידושו), התש"ע – 2010, ה"ח 533, 13.7.10, מדובר בערר ברשות. בדברי ההסבר מצוין במפורש כי התיקון חל גם על פסילת רשיון וזאת לפי סעיף 49 לפקודת התעבורה, שמחיל את הוראות חוק המעצרים לגבי אותם עררים.

ב"כ המבקש טוענת כי עניינו מעלה שאלה משפטית עקרונית הנוגעת לחשד הסביר הנדרש לפי סעיף 64ב(ב) לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן:פקודת התעבורה) המצדיק בדיקת שתן. לצד זאת, מעלה הסנגורית טענות נוספות, בין היתר בדבר סמכות השוטרים להורות למבקש כי אינו רשאי להמשיך בנהיגה ובדבר קביעותיו העובדתיות של בית המשפט, בדבר סדר השתלשלות העניינים.

3. ב"כ המשיבה טענה בתגובתה כי הבקשה אינה מעלה שאלה משפטית עקרונית המצדיקה מתן רשות ערר.

4. לאחר שעיינתי בבקשה ונספחיה ובתגובת המשיבה – מצאתי כי דין הבקשה להידחות אף מבלי שיתקיים דיון בנוכחות הצדדים (סעיף 53(א1)(2) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 (להלן: חוק המעצרים). על אף האופי העקרוני שניסתה ב"כ המבקש לשוות לענייננו, עיקר טענותיה נוגעות לקביעות העובדתיות של בית המשפט בנוגע להשתלשלות העניינים בעניינו הפרטני של המבקש ואיני סבורה שיש בהן כדי להצדיק מתן רשות ערר (ראו לענין זה: בש"פ 2786/11 ג'ריס נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 17.4.11); בש"פ 2942/11 ועקנין נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 13.4.11)). למעלה מן הנדרש, אף לגופו של ענין, סבורני כי די היה באבחנת השוטר כי עיניו של המבקש אדומות ומבריקות ובהתנהגות המבקש ותשובותיו לשאלות השוטר בדבר שימוש בסמים, כפי שפורט בהחלטת בית המשפט המחוזי, כדי להצביע על חשד סביר המצדיק את דרישת השוטר לביצוע בדיקת שתן לגילוי סם. נסיבות אלה, לצד הראיות הנוספות, ובכללן סירוב המבקש ליתן את הדגימה וכישלונו בבדיקת המאפיינים (אף אם אכן התרחשה לאחר דרישת בדיקת השתן כטענת הסניגורית) – מתגבשת לכדי תשתית ראייתית לכאורה. תשתית ראייתית זו, לצד המסוכנות העולה הן מן המעשים המיוחסים למבקש ובפרט מהתנהגותו הפרועה והן מעברו התעבורתי – מצדיקים את הארכת פסילת רישיונו בחמישה חודשים שימנו מיום מתן החלטת בית המשפט המחוזי ביום 8.4.11, כפי שנקבע בהחלטתו.