עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 8126/11

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

רע"ב 8126/11

לפני:

כבוד השופט י' דנציגר

המבקש:

מחמוד מג'דבה

נ ג ד

המשיב:

שירות בתי הסוהר

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז מיום 26.10.2011 בעת"א 194-01-11 שניתן על ידי כבוד השופט א' טל

בשם המבקש: בעצמו

החלטה

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז מיום 26.10.2011 בעת"א 194-08-11 (סגן הנשיאה השופט א' טל), במסגרתו דחה בית המשפט המחוזי עתירה שהגיש המבקש כנגד סגירת אגף טעוני הגנה בבית סוהר שיטה.

1. המבקש הינו אסיר המרצה 21.5 שנות מאסר בגין עבירות מין, שוד בנסיבות מחמירות ושהייה בלתי חוקית. המבקש הגיש עתירה לבית המשפט המחוזי שעניינה סגירת אגף טעוני הגנה בכלא שיטה בצפון הארץ. המבקש, המוגדר כאסיר טעון הגנה, הועבר לכלא אשל כתוצאה מסגירת האגף.

2. טענות המבקש במסגרת העתירה בפני בית המשפט המחוזי ובמסגרת הבקשה שלפני הינן, בתמצית, כדלקמן: בעקבות סגירת אגף טעוני הגנה בכלא שיטה אין כיום בצפון הארץ אף בית כלא שכולל אגף טעוני הגנה, ולפיכך הועברו כל האסירים המוגדרים כך לכלא אשל בדרום ולכלא השרון במרכז. המבקש טוען כי החלטה זו פוגעת באסירים טעוני ההגנה שהינם תושבי צפון הארץ ובבני משפחותיהם, הנאלצים לנסוע מרחקים ארוכים על מנת לבקר את האסירים קרובי משפחתם. כמו כן, טוען המבקש כי החלטה זו מפלה בין אסירים טעוני הגנה במחוז הצפון לבין אסירים טעוני הגנה במחוזות אחרים. לבסוף טוען המבקש כי החלטה זו מכבידה על רשויות בתי הסוהר אשר נדרשות להסיע מהדרום לצפון אסירים טעוני הגנה הנדרשים להעיד במשפטים המתקיימים בבתי המשפט בצפון הארץ. המבקש טוען כי הוא נפגע אישית מההחלטה, מאחר והוא לא זוכה לביקורי משפחות במשך למעלה משנתיים, ממועד סגירת האגף בכלא שיטה, לאור קשיי ההגעה שחווים הוריו הקשישים. מכלול הטענות האמורות מעידות, לטענת המבקש, על כך שמדובר בהחלטה לא סבירה ולא עניינית, המצדיקה התערבותו של בית המשפט.

3. למען שלמות התמונה יצויין כי העתירה מושא הבקשה דנן אינה העתירה הראשונה שהמבקש הגיש בעניין זה. קדמה לה עתירה דומה שהגיש המבקש בשנת 2010, אשר נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי. בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש לבית המשפט העליון (רע"ב 4738/10) נדחתה אף היא, בהחלטת השופט גרוניס מיום 16.9.2010. בהחלטת השופט גרוניס נקבע כי טענותיו של המבקש אינן מגלות מה עניינו בהחלטת הסגירה ולא ברור אם כתוצאה מסגירת האגף המבקש נפגע באופן אישי או שמדובר בעתירה ציבורית. מכל מקום, נאמר בהחלטת השופט גרוניס, המבקש לא הצביע על פגם שנפל בהחלטת הסגירה, החלטה הנתונה לשיקול הדעת של שירות בתי הסוהר. לבסוף ציין השופט גרוניס, בהערה בשולי ההחלטה, כי מתגובת שירות בתי הסוהר עולה כי הוחלט לאחרונה לפתוח מחדש את האגף.

4. במסגרת העתירה בפני בית המשפט המחוזי ובמסגרת הבקשה שלפני טוען המבקש כי עד עתה לא נפתח מחדש אגף טעוני ההגנה, כי הלכה למעשה שירות בתי הסוהר אינו מעוניין לפתוח מחדש את האגף, וכי שירות בתי הסוהר הטעה את בית המשפט המחוזי ואת בית המשפט העליון שדנו בעתירתו הקודמת כאשר הצהיר כי קיימת כוונה לפתוח את האגף מחדש. המבקש ציין כי הוא נפגע אישית מהחלטת הסגירה, כאמור לעיל.

5. בית המשפט המחוזי קבע, בהחלטה מיום 26.10.2011 מושא הבקשה שלפני, שגם על פי גישתו של העותר (כי הוא נפגע אישית מההחלטה) יש לדחות את העתירה. בית המשפט המחוזי קבע כי דחיית העתירה מתחייבת מאחר שעדיין עומד הנימוק לפיו מדובר בהחלטה הנתונה לשיקול דעת שירות בתי הסוהר בכל הנוגע לסגירתם או פתיחתם של אגפים בבתי הסוהר, ולא נטענה כל טענה שמצדיקה התערבות בשיקול דעת זה. בית המשפט המחוזי ציין כי "גם אם העותר שהה באגף שנסגר, עד שנסגר, וגם אם האגף טרם נפתח, אין בכך כדי לגרום לקבלת העתירה לאור הנימוק הנ"ל".

6. יצויין כי במסגרת הבקשה הנוכחית ביקש המבקש למנות לו סניגור מן הסנגוריה הציבורית. מנגד, מציין המבקש כי פנה בעצמו בעניין זה לקליניקה לזכויות ולשיקום אסירים באוניברסיטת חיפה, וכי עורכת דין מן הקליניקה אף שלחה בעבר מכתב בעניינו לשירות בתי הסוהר. לא מצאתי שיש הצדקה או צורך בנסיבות העניין, להיעתר לבקשה זו, מן הטעמים שלהלן.

7. דין הבקשה להידחות. ככלל, רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בעתירת אסיר אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא רק במקרים בהם מתגלית בעיה משפטית בעלת חשיבות או נושא אחר שהוא בעל חשיבות כללית [ראו רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.6.1986); רע"ב 10408/03 זוננאשוילי נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 7.3.2004); רע"ב 7018/10 עמר נ' מדינת ישראל – שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 18.10.2010); רע"ב 2758/11 פייזייב נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 29.8.2011)].

8. כאמור, טענתו של המבקש הינה כי העברתו לכלא אשל בעקבות סגירת האגף בכלא שיטה פגעה בו. ככלל, אין לאסיר זכות קנויה לגבי מקום הכליאה שלו, ונקודת המוצא היא שהחלטה להעבירו לבית כלא אחר אינה פוגעת בזכות יסוד שלו ואינה מבססת עילת תביעה או עתירה. נקבע לא אחת שהחלטות מסוג זה הן בליבת שיקול הדעת המינהלי-ארגוני של שירות בתי הסוהר, ועל פי רוב לא יתערב בית המשפט בשיקול דעתו של שירות בתי הסוהר בעניינים מסוג זה [ראו והשוו: רע"ב 907/07 חביש נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 16.4.2007); רע"ב 7318/08 ברקאי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 1.2.2009); רע"ב 1460/11 אבוטבול נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 12.6.2011)]. החלטות מסוג זה מתבססות על מגוון רחב של שיקולים, בהם שיקולים כלל-מערכתיים כגון חלוקת עומס האסירים וצפיפות המתקנים, כמות הסוהרים במתקנים השונים ושיקולים נוספים מסוג זה, והתערבותו של בית המשפט בהן תהיה מצומצמת מאד ותישמר למקרים חריגים ביותר. יוער כי שיקולי נוחות של האסיר או נוחותם של בני משפחתו אינם משמשים בדרך כלל שיקול רלוונטי [ראו רע"ב 3097/08 פלוני נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 7.12.2008)]. די בכך כדי לדחות את הבקשה.

9. למעלה מן הצורך אציין כי טענותיו הכלליות והציבוריות של המבקש בנוגע לחוסר הסבירות שבהחלטת הסגירה נטענו בעלמא. לא הובאו בפני (ולא בפני בית המשפט המחוזי) נתונים כלשהם, ולו גולמיים, שיאפשרו לדון בשאלה זו, וספק רב אם טענות אלה ראויות להידון במסגרת עתירת אסיר.

לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ט' בשבט תשע"ב (1.2.2012).