עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 918/12

 

 

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

תאריך הישיבה:                     ח' בשבט התשע"ב (1.2.2012)

בשם המבקשת:                      עו"ד עדי מנחם

בשם המשיב:                         עו"ד יורם שפטל; עו"ד מיטל דנינו

 

 

          לפני בקשה שלישית להארכת מעצרו של המשיב מעבר לתשעה חודשים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), בתשעים ימים נוספים החל מיום 8.2.2012 או עד למתן פסק דין בעניינו בתפ"ח 24078-11-10 בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם מביניהם.

 

רקע עובדתי בתמצית

 

1.        התשתית העובדתית בעניינו של המשיב מפורטת היטב בהחלטתו של השופט י' עמית בבש"פ 5471/11 מיום 28.7.2011, בה דחה ערר על החלטה לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, וכן בהחלטתה של השופטת א' חיות בבש"פ 5675/11 מיום 11.8.2011 ובהחלטתו של השופט ס' ג'ובראן בבש"פ 8021/11 מיום 9.11.2011, בהן הוארך מעצרו של המשיב פעם ראשונה ופעם שנייה, בהתאמה, מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק המעצרים.

 

2.        כנגד המשיב הוגש כתב אישום בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע בעבירות של רצח ונשיאת נשק. כפי שעולה מכתב האישום, על רקע הסכסוך הכספי והעסקי שהתגלע בין המשיב ובין המנוח הגיע המשיב ביום 29.8.2010 למקום עבודתו של המנוח והתווכח עמו. עוד עולה מכתב האישום כי המשיב החליט להמית את המנוח ולצורך כך הצטייד בטלפון נייד ובכרטיס זיכרון שאינם ניתנים לאיתור והתקשר למנוח בשעה 00:51 ביום 30.8.2010 והציע לו להיפגש בשכונת לוס-אנג'לס באילת. המשיב הגיע לפגישה כשהוא מצויד באקדח אוטומטי בקוטר 9 מ"מ מסוג לא ידוע ולאחר שהמנוח הגיע למקום יצא המשיב מהרכב, נגש עמו לסמטה סמוכה שם שלף את האקדח וירה לעברו ארבע יריות מטווח קצר ונמלט. המשיב נתפס על ידי כוחות המשטרה כחודש וחצי לאחר מכן.

 

הליכי המעצר עד כה

 

3.        המשיב נעצר עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו. ערר על ההחלטה לעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נדחה כאמור על ידי חברי השופט עמית. קצב התקדמות ההליך העיקרי ביחס למועדים הרלוונטיים נדון בהחלטותיהם הנ"ל של חברתי השופטת חיות וחברי השופט ג'ובראן ולא אדרש בשנית לאמור בהן. יצויין כי בעת שניתנה החלטתה הנ"ל של השופטת חיות משפטו של המשיב טרם החל אך במסגרת החלטתה האריכה השופטת חיות את מעצרו של המשיב נוכח המסוכנות העולה מנסיבות ביצוע העבירות בהן הואשם ומאחר שמהפרוטוקולים וההחלטות שניתנו בעניינו עולה כי המשיב הוא שביקש פעם אחר פעם דחיות מנימוקים שונים ובכך תרם תרומה נכבדה לעיכוב שחל בשמיעת הראיות. עוד ציינה השופטת חיות כי עד לאותה עת לא הוגש מענה לכתב האישום חרף המועד לו התחייב הסנגור. בהחלטתו הנ"ל של השופט ג'ובראן הודגשה המסוכנות הרבה הנשקפת מהמשיב, עברו הפלילי הנכבד והעובדה כי לאחר הרצח מושא כתב האישום נעלם מביתו ולא ענה לטלפונים ונמצא על ידי המשטרה רק לאחר כחודש וחצי. משכך, קבע השופט ג'ובראן כי אף קיים חשש להימלטותו של המשיב מפני אימת הדין. לכן, קבע השופט ג'ובראן כי חרף העובדה שקצב התקדמות שמיעת הראיות בהליך העיקרי אינו משביע רצון יש להורות על הארכת מעצרו של המשיב. השופט ג'ובראן הורה לבית המשפט המחוזי לקבוע מועדים רבים להמשך שמיעת משפטו של המשיב במהלך תקופת ההארכה שניתנה.

 

ההתקדמות בהליך העיקרי

 

4.        מהבקשה דנן עולה כי לאחר שניתנה החלטתו הנ"ל של השופט ג'ובראן, ביום 20.11.2011 נשמעה עדותו של עד תביעה נוסף. כמו כן, ביום 4.12.2011 נשמעה עדותם של ארבעה עדי תביעה נוספים והמשך הדיון נדחה לשלושה מועדים שנקבעו בעבר במהלך חודש דצמבר 2011 ואף נקבעו חמישה מועדים נוספים לקיום דיוני הוכחות במהלך החודשים ינואר-פברואר 2012. כן ציין בית המשפט המחוזי כי במידת הצורך יקבעו מועדי הוכחות להמשך בכל יום ג' בשבוע. ביום 11.12.2011 נשמעה עדותם של ארבעה עדי תביעה נוספים. ביום 20.12.2011 נערך ביקור בזירת האירוע באילת. ביום 1.1.2012 נשמעה עדותם של שלושה עדי תביעה נוספים. ביום 8.1.2012 נשמעה עדותם של שלושה עדי תביעה נוספים. ביום 24.1.2012 נשמעה עדותם של שני עדי תביעה נוספים והמשך הדיון נקבע לשני מועדים שנקבעו בעבר 31.1.2012 ו-7.2.2012 וכן לכל יום ג' בשבוע למעט 14.2.2012. במהלך הדיון שלפני עדכנה המבקשת כי בישיבת ההוכחות אמש (31.1.2012) נקבעו שישה דיוני הוכחות נוספים לחודשים פברואר-מרץ 2012, זאת בנוסף על המועדים שנקבעו עד כה. המשיבה טוענת כי לדידה ששת הישיבות הקרובות יספיקו לסיום פרשת התביעה וההגנה גם יחד כאשר לשם מיצוי פרשת התביעה דרושות עוד שתי ישיבות בלבד.

 

           מכאן הבקשה שלפני;

 

נימוקי הבקשה

 

5.        בבקשתה טוענת המבקשת – באמצעות באת כוחה, עו"ד עדי מנחם – כי יש להאריך את מעצרו של המשיב נוכח המסוכנות הרבה העולה מנסיבות ביצוע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום. עוד טוענת המבקשת כי מסוכנותו של המשיב מתעצמת נוכח עברו הפלילי המכביד. כן טוענת המבקשת כי יש להאריך את מעצרו של המשיב נוכח החשש להימלטותו מפני אימת הדין, בשים לב לעובדה כי המשיב הסתתר במשך כחודש וחצי לאחר ביצוע העבירות המיוחסות לו עד שנלכד על ידי המשטרה. לטענת המבקשת החשש האמור מתעצם נוכח העונש הכבד הצפוי להיות מושת על המשיב אם יורשע בדין. המבקשת טוענת כי אמנם בתחילה התעכבה שמיעת ההוכחות במשפטו של המשיב אך זאת בעיקר עקב בקשות דחייה מצדו כפי שעולה מהחלטתה הנ"ל של השופטת חיות. המבקשת מציינת כי במהלך הארכת המעצר האחרונה מכוח החלטתו הנ"ל של השופט ג'ובראן התקיימו ונקבעו דיוני הוכחות רבים וחלה התקדמות משמעותית. להערכת המבקשת יידרשו שני דיוני הוכחות נוספים להשלמת פרשת התביעה. נוכח כל האמור לעיל מתבקש מעצרו של המבקש כאמור ברישא.

 

תגובת המשיב

 

6.        המשיב – באמצעות בא כוחו, עו"ד יורם שפטל – טוען כי טענת המבקשת לפיה שני דיוני הוכחות יספיקו למיצוי פרשת התביעה אינה מבוססת שכן שני עדי תביעה חשובים, האחים בן-שטרית, יצאו את ישראל, האחד בחודש דצמבר 2011 והשני בחודש ינואר 2012, זאת על אף שכנגד אחד מהם הוצא צו הבאה. בא כוח המשיב טוען כי איש לא יודע אם ומתי ישובו האחים בן-שטרית לישראל. בא כוח המשיב מדגיש כי המאשימה לא תוותר על עדים אלו ומשכך צפוי המשפט להגיע ל"מבוי סתום" באופן שיביא להתמשכות ההליך העיקרי עד למועד בלתי ידוע.

 

7.        בנוסף לכך, טוען בא כוח המשיב כי אמנם לא הגיש בקשה לעיון חוזר בנוגע לקביעה בדבר קיומן של ראיות לכאורה, זאת מטעמים אסטרטגיים של ניהול המשפט כיוון שלא רצה לגרום חלילה להרעת המצב של מרשו, אולם לטענתו חל כרסום ממשי בראיות. לדידו, ניתוח דו"חות התקשורת מצביע על כך ששיחת הטלפון שגרמה ליציאתו של המנוח מביתו בשעת לילה מאוחרת הגיעה ממרכז העיר אילת ואילו בשעה הרלוונטית, קרי – בין השעה 00:35 לבין השעה 00:57 שהה המשיב בביתו, בחלק אחר של העיר, כפי שעולה מסרטי מצלמות האבטחה שבקרבת ביתו. לטענת בא כוח המשיב, צירוף הכרסום בראיות לכאורה לצפי בדבר התמשכות ההליך לאור היעדרותם של האחים בן-שטרית, מטה את כפות המאזניים לעבר שחרור מרשו לחלופת מעצר. עוד טוען בא כוח המשיב כי נקודת האיזון נוטה לעבר שחרורו לחלופת מעצר גם מכיוון שבית המשפט אינו ערוך לזרז את ניהול המשפט מעבר לקצב שמיעת הראיות הנוכחי, על אף שעסקינן בהארכת מעצר שלישית מעבר לתשעה חודשים, שכן בית המשפט המחוזי נערך מראש לקיום דיוני הוכחות אחת לשבוע, לא בכל שבוע, מבלי שיש באפשרות בית המשפט לקבוע דיונים נוספים בתיק זה בשל אילוצי יומנו.

 

8.        באשר לטענתה של המבקשת כי קיים חשש להימלטות המשיב מפני אימת הדין; טוען בא כוח המשיב כי אם מרשו היה רוצה להימלט הוא היה מנסה לצאת את גבולות הארץ אך לא עשה כן. לטענת בא כוח המשיב הסיבה שמרשו הסתתר במשך כחודש וחצי טרם נעצר היא שבעבר הוא שהה פעמים רבות במעצר מבלי שהוגש נגדו כתב אישום בסופו של יום, והוא לא היה מעוניין לשוב ולהיעצר. עוד טוען בא כוח המשיב כי יתכן ששיקולים כגון מסוכנות הנובעת מטיב העבירה המיוחסת לנאשם, עבר פלילי, חשש להימלטות מפני אימת הדין ועבר פלילי יביאו להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים בפעם הראשונה או בפעם השנייה אך לא בפעם השלישית כאשר יש צפי ממשי להימשכות ההליכים ובפרט בשל היעדרותם הצפויה של שני עדי תביעה חשובים.

 

תשובת המבקשת

 

9.        המבקשת משיבה כי שיקולים כגון מסוכנות, עבר פלילי וחשש להימלטות מפני אימת הדין מצדיקים במקרה דנן את הארכת המעצר פעם נוספת. בהקשר זה מוסיפה המבקשת כי יתכן שככל שיחלוף הזמן נקודת האיזון תיטה לטובת הנאשם, אולם בנסיבות המקרה טרם הגיעה העת בה נקודת האיזון נוטה לעבר שחרורו של המשיב לחלופת מעצר. עוד מדגישה המבקשת כי בשלב זה ישנה קביעה בדבר קיומן של ראיות לכאורה וקביעה זו עומדת בעינה ומשכך לא ניתן להתייחס לכרסום הראייתי לו טוען בא כוח המשיב. עוד מטעימה המבקשת כי אין זה נכון לומר כי קצב שמיעת הראיות נותר כפי שהיה בתחילת המשפט שכן נקבעו דיונים רבים ונשמעו עדים רבים וישנו צפי ממשי לסיום שמיעת הראיות בתיק. עוד מדגישה המבקשת כי מהחלטת השופטת חיות הנ"ל עולה כי מרבית העיכובים עד הארכת המעצר הראשונה מעבר לתשעה חודשים התרחשו עקב התנהלות המשיב.

 

           לבקשתי התחייבה באת כוח המבקשת לברר עם פרקליטות המחוז כיצד אם בכלל תשפיע היעדרותם של האחים בן-שטרית על קצב שמיעת ההוכחות בתיק ותמסור הודעה בכתב לבית משפט זה. בהודעתה בכתב מיום 2.2.2012 עדכנה באת כוח המבקשת כי האחים בן שטרית יצאו מהארץ ביום 14.1.2012 ולא ידוע האם יציאתם מהארץ הייתה קשורה במתן העדות אם לאו. בטרם יציאתם מהארץ שוחחה באת כוח המאשימה עם העדים והם מסרו כי הם יגיעו למסור עדות במשפט אך לא התייצבו לשני מועדי דיונים אליהם זומנו. לאחר יציאתם מהארץ זומנו העדים לישיבת ההוכחות שנקבעה ליום 31.1.2012, אליה לא הגיעו ומשכך הוצאו כנגדם צווי הבאה ונקבע כי הם יעצרו מיד עם הגעתם לישראל ואף נקבעו תנאים מחמירים לשחרורם ונאסרה יציאתם מהארץ. באת כוח המבקשת מטעימה כי בשלב זה המאשימה אינה מוותרת על שמיעתם עדותם של האחים בן שטרית אך ככל שלא ניתן יהיה להביאם לעדות לאורך זמן תהיה המאשימה מוכנה לשקול את עמדתה בעניין זה מחדש.

 

10.      במענה לתשובת המבקשת טען בא כוח המשיב כי העיכוב שחל עד הארכת המעצר הראשונה מעבר לתשעה חודשים לא היה בשל התנהלות מרשו אלא משום שהמאשימה לא השכילה למסור לעיונו במועד את כל חומרי החקירה הנדרשים.

 

דיון והכרעה

 

11.      לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה ושמעתי את טענות הצדדים בדיון שנערך לפני, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הבקשה ולהאריך את המעצר כמבוקש ברישא מהטעמים המפורטים להלן.

 

12.      טרם אדרש לשיקולים השונים אותם יש להביא בחשבון בבוא בית המשפט להכריע בבקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, אבקש להתייחס למספר נקודות שעלו בטיעוני בא כוח המשיב.

 

13.      באשר לכרסום שחל לטענת בא כוח המשיב בראיות לכאורה; בדיון לא הובאו לעיוני הראיות לכאורה הנטענות ואף אם הצדדים היו מבקשים לטעון לעניין הראיות לכאורה לא הייתי מאפשר להם לעשות כן, שכן בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים אינה אכסניה משפטית נאותה לדון בקיומן או היעדרן של ראיות לכאורה [ראו למשל: בש"פ 9883/04 מדינת ישראל נ' שטרנברג (לא פורסם, 5.11.2004); בש"פ 1198/05 מדינת ישראל נ' שגב (לא פורסם, 9.2.2005)]. בהליך זה מתנהל בית המשפט העליון על סמך הקביעה הקיימת בדבר קיומן של ראיות לכאורה. אילו סבר בא כוח המשיב כי חל כרסום ראייתי היה עליו להגיש בקשה לעיון חוזר וטענותיו היו נבחנות. משלא עשה כן, והסיבה לכך אינה רלוונטית לצורך הדיון שלפני, לא אוכל להביא במניין שיקולי את הכרסום הנטען בראיות לכאורה ואין לי אלא להתבסס על ההחלטה האחרונה והתקפה לעניין קיומן של ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות למשיב בכתב האישום.

 

14.      באשר לטענת בא כוח המשיב לפיה אין חשש להימלטות מרשו מאימת הדין שכן הלה לא ביקש לצאת את גבולות הארץ טרם נעצר, ברי כי לא ניתן לקבל את הטענה. המשיב הסתתר מפני המשטרה וביקש להתחמק ממעצר ומשכך קיים לגביו חשש להימלטות מפני אימת הדין כפי שאף ציין השופט ג'ובראן בהחלטתו הנ"ל.

 

15.      באשר לטענתו של בא כוח המשיב לעניין היעדרותם של האחים בן-שטרית, דומני כי מדובר בטענה שכוחה אינו מבוטל אלא שטרם בשלה העת לבחון את נפקותה. במה דברים אמורים? היה והאחים בן-שטרית לא יופיעו למתן העדות באחד המועדים הבאים שיוחדו לפרשת התביעה וככל שהמאשימה לא תוותר על העדתם, באופן שיביא להתמשכות ההליך בעניינו של המשיב, הרי שיהיה מקום לבחון את הטענה במועד בו תתברר בקשה נוספת של המבקשת להארכת מעצרו של המשיב ולשקול האם יש בטענה זו כדי להטות את הכף לעבר שחרורו של המשיב לחלופת מעצר, זאת כמובן מבלי לקבוע מסמרות בדבר. ואולם, משצווי ההבאה נגד האחים בן שטרית הוצאו רק ביום 31.1.2012 וטרם חלף פרק זמן משמעותי לאחר צאתם מישראל סבורני כי לא ניתן לתת להיעדרותם משקל של ממש בשלב זה, מה גם שהמאשימה התחייבה לשקול מחדש את העדתם עם חלוף הזמן.

 

16.      עתה אפנה לדון באיזון הנדרש בין האינטרסים המתנגשים בשאלת הארכת מעצרו של המשיב. כפי שעמדתי על כך לאחרונה בבש"פ 663/12 מדינת ישראל נ' דרי (לא פורסם, 26.1.2012), הכלל הוא כי נאשם המצוי במעצר ישוחרר עם חלוף תשעה חודשים מיום הגשת כתב האישום נגדו אם טרם הסתיים ההליך המשפטי בעניינו ואילו החריג לכלל הוא הארכת המעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים. הכלל יפה גם לעניין נאשמים שמיוחסות להם עבירות חמורות ביותר. ברם, ישנן נסיבות בהן חרף התמשכות ההליכים יצווה בית משפט זה על הארכת מעצרו של נאשם, זאת בשים לב, בין היתר, למסוכנות הנשקפת ממנו לציבור לצד שיקולים כבדי משקל נוספים כגון הכבדה על מיצוי ההליך המשפטי עקב חשש להימלטות מפני אימת הדין או שיבוש מהלכי משפט והשפעה על עדים (שם, פסקה 11 להחלטה והאסמכתאות הנזכרות שם).

 

17.      לא ניתן לחלוק על המסוכנות הנשקפת מהמשיב מהטעמים שפורטו בנימוקי הבקשה, בשים לב לעבירות המיוחסות לו ולנסיבות ביצוען כמו גם לאור עברו הפלילי המכביד, לרבות בעבירות אלימות. כמו כן בעניינו של המשיב קיים חשש להימלטות מפני אימת הדין בהתחשב בעובדה כי הוא הסתתר במהלך חודש וחצי לפני מעצרו. באשר לטענתו של בא כוח המשיב לפיה נתונים כגון מסוכנות, עבר פלילי וחשש להימלטות מפני אימת הדין יהיו תקפים תמיד, אך כיוון שעסקינן בהארכת מעצר שלישית, כך לטענתו, יש ליתן לשיקולים אלו משקל מופחת בשל חלוף הזמן; טענה זו אינה מקובלת עליי בנסיבות המקרה הקונקרטי. יצויין כי בית משפט זה הורה על המשך מעצרם של נאשמים בעבירות המתה גם בהארכת מעצר שלישית ויותר [ראו למשל: בש"פ 6589/08 מדינת ישראל נ' באשה (לא פורסם, 30.7.2008); בש"פ 6590/08 מדינת ישראל נ' לוי (לא פורסם, 4.8.2008); בש"פ 4451/09 מדינת ישראל נ' מוסא (לא פורסם, 9.6.2009)]. והדברים נכונים גם לעניין הארכת מעצרם של קטינים החשודים ברצח, חרף העובדה כי בית המשפט נוהג במשנה זהירות בעניינם של קטינים [ראו למשל: בבש"פ 7842/10 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 3.11.2010)].

 

           ודוק, איני מבקש לקבוע כי תמיד יש להמשיך ולעצור חשוד שהואשם בביצוע עבירת המתה וברי כי ההחלטה בעניין זה היא פרי איזון מורכב המושפע מנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה. בנסיבותיו של מקרה זה איני רואה כיצד ניתן לשקול שחרורו של המשיב לחלופת מעצר, בשלב זה, לאור עברו הפלילי המכביד וכן לאור החשש להימלטותו מפני אימת הדין. זאת ועוד, קצב שמיעת הראיות במשפטו של המשיב הואץ ואיני יכול לקבל את עמדת בא כוח המשיב כי בשלב זה של המשפט דיוני ההוכחות מתקדמים באותו הקצב שבו התנהל המשפט בתחילתו. טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם הנתונים שהוצגו לפני על ידי המבקשת ושעליהם לא חלק עובדתית בא כוח המשיב. כאמור השפעתה של סוגיית התייצבותם של האחים בן-שטרית למתן עדות על המשך מעצרו של המשיב תתברר ככל הנראה בשלב מאוחר יותר ובשים לב לקצב התקדמות ההליך העיקרי.

 

18.      אשר על כן, הבקשה מתקבלת. הנני מורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים החל מיום 8.2.2012 או עד למתן פסק דין בעניינו בתפ"ח 24078-11-10 בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם מביניהם.

 

           ניתנה היום, ט' בשבט תשע"ב (2.2.2012).

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   12009180_W02.doc   הג

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il