עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 8985/11

 

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

                                                                                                    

 

                                          

תאריך הישיבה:                     כ"ה בכסלו התשע"ב (21.12.2011)

 

בשם המבקשת בבש"פ

8985/11 והמשיבה

בבש"פ 9089/11:                   עו"ד איתמר גלבפיש

 

בשם העורר בבש"פ 9089/11

והמשיב 5 בבש"פ 8985/11:    עו"ד ששי גז

                                           עו"ד שי נודל

 

 

 

 

1.        העורר בבש"פ 9089/11, הוא המשיב 5 בבש"פ 8985/11 (להלן – העורר), עומד לדין יחד עם אחרים בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. לפניי שני הליכים הנוגעים להליכי מעצרו. בבש"פ 8985/11 מבקשת המדינה להאריך את מעצרו של העורר מעבר לתשעה חודשים ולתקופה של 150 ימים. בבש"פ 9089/11 מלין העורר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט צ' קפאח) לדחות בקשה לעיון חוזר בהחלטת המעצר.

 

2.        כתב האישום שהוגש נגד העורר ונגד חמישה עשר נאשמים נוספים מייחס להם ביצוע עבירות שונות ובהן פעולות סחיטה ועבירות אלימות. זאת, במסגרת "קו הלוואות" אשר הופעל על-ידי חלק מהנאשמים בעיר אור יהודה וסביבתה (לתיאור כללי של העובדות שבכתב האישום ראו החלטתי בבש"פ 8985/11 מיום 20.12.2011, פיסקה 2. באותו הליך נדונה בקשת המדינה להאריך את מעצרם של המשיבים 2 ו-9 בבש"פ 8985/11). מתוך אחד עשר אישומים בכתב האישום מיוחסות לעורר עבירות בגדר האישום הראשון בלבד. באישום זה מסופר, כי העורר השתתף במימוש תוכנית להשלכת רימון רסס אל עבר ביתו של המתלונן שנזכר באישום. נטען, כי ביום 27.1.2010 בשעות אחר הצהריים, פנה אל העורר אחד מעדי המדינה בפרשה המכונה א.ח. (להלן – עד המדינה), וביקש ממנו ליטול חלק בתוכנית. התוכנית יצאה אל הפועל מספר שעות לאחר מכן, בעקבות פעולות הכנה שונות שבוצעו על-ידי העורר, עד המדינה ונאשמים נוספים. העורר רכב על אופנוע והסיע עמו נאשם נוסף (המשיב 4 בבש"פ 8985/11; להלן – המשיב 4). השניים הגיעו לביתו של המתלונן כשהם מצויידים ברימון רסס. עם הגיעם למקום ירד המשיב 4 מן האופנוע, שלף את נצרת הרימון והשליך את הרימון אל עבר הבית. הרימון התפוצץ וגרם לנזק ברכוש. העורר והמשיב 4 נמלטו מן המקום.

 

3.        מאז הגשת כתב האישום, בחודש מרץ 2011, שוהה העורר במעצר. זאת, לאחר שנקבע כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית הקושרת אותו למעשים שיוחסו לו (ראו החלטת השופט א' א' לוי בבש"פ 4128/11 מיום 5.6.2011). בהמשך הגיש העורר לבית המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר בהחלטה לעוצרו עד תום ההליכים. העורר טען כי יש לשקול חלופת מעצר. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט צ' קפאח) דחה ביום 23.10.2011 את הבקשה. ערר על ההחלטה שהוגש לבית משפט זה נתקבל ביום 14.11.2011 (החלטת השופט ס' ג'ובראן בבש"פ 8139/11). בהחלטה בערר נקבע, כי התיק יוחזר לבית המשפט המחוזי לצורך הזמנת תסקיר של שירות המבחן שישמש לבחינת חלופת מעצר. תסקיר כאמור אכן הוגש לבית המשפט המחוזי. בתסקיר מיום 28.11.2011 נאמר, בין היתר, כי "קיים סיכון בינוני להמשך מעורבותו [של העורר] בביצוע עבירות אלימות במידת חומרה בינונית". לצד זאת, המליץ שירות המבחן לשחרר את העורר לחלופת מעצר בתנאי פיקוח אלקטרוני בבית הוריו. זאת, נוכח התרשמותו החיובית של שירות המבחן מן המפקחים המוצעים (הוריו של העורר ואחיו הבכור). לאחר שעיין בתסקיר קבע בית המשפט המחוזי (כבוד השופט צ' קפאח), ביום 7.12.2011, כי אין מקום לשחרר את העורר לחלופה המוצעת. בית המשפט המחוזי ציין, כי נסיבות ביצוע העבירה כמו גם עברו הפלילי של העורר ונסיבות נוספות הנוגעות אליו אינן מאיינות את מסוכנותו ואין בהן כדי להצדיק את שחרורו לחלופת מעצר. נגד החלטה זו מופנה הערר בבש"פ 9089/11. בערר נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי משלא אימץ את המלצת שירות המבחן. במקביל, ונוכח חלוף כתשעה חודשים מיום הגשת כתב האישום, עותרת המדינה בבש"פ 8985/11 להארכת מעצרו של העורר. החלטתי לדון בשני ההליכים במאוחד, בין היתר נוכח העובדה שהטענות בערר מתייחסות לסוגיית חלופת המעצר ולא, למשל, לחומר הראיות לכאורה נגד העורר. כלומר, השאלה המתעוררת בשני ההליכים היא משותפת: האם יש מקום לשחרר את העורר לחלופת מעצר.

 

4.        סבורני, כי בשלב זה אין מנוס מדחיית הערר וקבלת בקשת המדינה להאריך את מעצרו של העורר. אכן, נכון להיום חלו עיכובים משמעותיים במשפטו של העורר, שהוא גם משפטם של הנאשמים האחרים. כך, דיוני ההוכחות בתיק טרם החלו. זאת מטעמים שונים שתוארו בהחלטתי מיום 20.12.2011 בעניינם של המשיבים 2 ו-9. כפי שציינתי לגבי המשיבים 2 ו-9, הרי אף לעורר אין לייחס את האחריות לעיכובים בשמיעת הראיות. יחד עם זאת, נראה לי כי מידת מסוכנותו של העורר מצדיקה את המשך המעצר לעת הזו. מסוכנות זו נלמדת ממספר גורמים. הראשון בהם הוא חומרת המעשים המיוחסים לעורר. נכון הוא, שבחינת המעשים מצביעה על כך שחלקו של העורר במכלול המעשים המתוארים בכתב האישום הינו קטן, יחסית, בהשוואה לנאשמים אחרים בפרשה (חלקם שוהים אף הם במעצר). דא עקא, בחינת המסוכנות אינה נעשית אך ורק תוך השוואה למעשים המיוחסים לנאשמים אחרים. בחינה פרטנית של המעשים המיוחסים לעורר מלמדת לגישתי, על מסוכנות רבה. אזכיר, כי גרסת המדינה, שנמצאה לה תשתית לכאורית, היא שהעורר הסיע נאשם אחר על אופנוע לביתו של המתלונן ושם השליך האחר רימון רסס לעבר הבית. העורר אף סייע לכאורה לאותו אדם להימלט מן המקום. לעורר מיוחס עוד כי היה מודע לפרטי התוכנית; כי נטל חלק בהכנות לאירוע; ואף סייע בבחירת האופנוע בו ייעשה שימוש לצורך הסעת המשיב 4 אל בית המתלונן (ראו אישום ראשון, סעיף 25). אפילו המעשים המיוחסים לנאשמים אחרים בפרשה זו הינם חמורים יותר, באופן יחסי, מאלה המיוחסים לעורר, הרי בחינה עצמאית ופרטנית של המעשים שביצע, לכאורה, העורר מצביעה על מסוכנות מפליגה לשלום הציבור. בהקשר זה חובה ליתן משקל לנתון נוסף הנוגע לעברו הפלילי של העורר. העורר, כך מתברר, החל לרצות ביום 8.12.2009 עונש מאסר בפועל בדרך של עבודות שירות בבית החולים איכילוב בתל אביב-יפו. זאת, לאחר שהודה בביצוע עבירות של סיוע לתקיפה הגורמת חבלה של ממש וניסיון לקבלת רכב. בענייננו יש ליתן משקל לא מבוטל לכך שהמעשים המיוחסים לעורר באישום דנא בוצעו בחודש ינואר 2010, כלומר במהלך התקופה בה הוא ביצע עבודות שירות. נתון זה משליך, כמובן, על מידת האמון שיש ליתן בעורר. כמו כן, חובה להדגיש כי בהליך דנא צפויים להעיד מספר עדי מדינה ובהם עד המדינה שנזכר באישום הראשון. העובדה שעדותו של עד המדינה טרם נשמעה מחייבת, לגישתי, בחינה קפדנית במיוחד של מידת מסוכנותו של העורר.

 

5.        בהתחשב בטעמים אלה איני סבור כי ניתן לשחרר את העורר, בשלב זה, לחלופת מעצר. עם זאת, איני מתעלם מן ההמלצה החיובית בתסקיר של שירות המבחן. בתסקיר הומלץ, כאמור, לשחרר את העורר למעצר בית מלא בפיקוח הוריו ואחיו הבכור. אכן, עיון בתסקיר מלמד כי מדובר, כנראה, במשפחה נורמטיבית שתוכל לפקח על העורר באופן ראוי. אומנם, לעת הזו אין בהמלצה החיובית כדי להצדיק את שחרורו של העורר לחלופת מעצר. אך איני שולל את האפשרות כי לאחר שתושלם שמיעת עדותו של עד המדינה ניתן יהיה לבחון, שוב, את האפשרות לשחרר את העורר לחלופה שהוצעה בתסקיר שירות המבחן. אדגיש, כי עד המדינה יהיה, כנראה, אחד העדים הראשונים שעדותם תישמע במשפט. עוד יצוין, כי שמיעת ההוכחות במשפט צפויה להתחיל בחודש פברואר 2012. לפני סיום חובה לציין כי אף בעניינו של העורר איני רואה מקום להאריך את המעצר ב-150 ימים. נוכח העיכובים בשמיעת הראיות במשפט, ובהתחשב בטעמים האחרים עליהם עמדתי בהחלטתי מיום 20.12.2011 לגבי המשיבים 2 ו-9 (שם, פיסקה 5), נראה לי יש להאריך את מעצרו של העורר בתשעים ימים בלבד.

 

 

 

 

 

 

6.        אשר על כן, הערר בבש"פ 9089/11 נדחה ואילו הבקשה בבש"פ 8985/11 מתקבלת. הנני מורה, איפוא, על הארכת מעצרו של העורר (המשיב 5 בבש"פ 8985/11) בתשעים ימים, החל מיום 17.12.2011.

 

 

 

           ניתנה היום, כ"ט בכסלו תשע"ב (25.12.2011).

 

 

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   11089850_S12.doc   גק

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il