עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 8497/11

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

ע"א 8497/11

לפני:

כבוד השופט י' דנציגר

המבקשת:

חברת בן יחזקאל אמנון (1991) בע"מ

נ ג ד

המשיבים:

1. דבורה ברגר

2. דרור בקר

3. רינה יצחקי (לוין)

4. יעקב אהרוני

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בת"א 836-10-10 שניתן ביום 6.10.2011 על ידי סגן הנשיאה א' ש' שילה

בשם המבקשת: עו"ד איתן ארז

החלטה

לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (סגן הנשיאה א' ש' שילה) בת"א 836-10-10 מיום 6.10.2011.

רקע עובדתי והליכים קודמים

1. בתמצית יאמר כי הסכסוך בין הצדדים נוגע לשווי עלויות הבנייה שעל המשיבים לשלם למבקשת במסגרת בניית בניין בראשון לציון שעתיד לקום על המקרקעין שבנדון.

2. כפי שעולה מהבקשה דנן, בתום מועד ההוכחות שהתקיים ביום 5.9.2011 הציע בית המשפט המחוזי לצדדים כי יינתן על ידו פסק דין לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ללא הנמקה, באופן שהצדדים יסמיכו את בית המשפט לפסוק על דרך הפשרה את סכום עלות הבנייה שישלם כל אחד מהתובעים (המשיבים בבקשה דנן) שהזמין שירותי בניה אצל המבקשת, כאשר טווח הפסיקה יהיה בין טענות התובעים שהעלות צריכה להיות העלות הנקובה בהסכם העקרונות לבין טענת המבקשת לפיה העלות צריכה להיות העלות שתקבע על ידי שמאי. הצדדים נתנו הסכמתם למתווה שהוצע על ידי בית המשפט המחוזי וביום 19.9.2011 התקיימו טיעונים בעל-פה.

3. ביום 6.10.2011 ניתן פסק הדין לפיו:

"לאחר עיון בטענות הפרקליטים אני קובע כדלקמן:

א. ההסכמים החתומים שבין הצדדים מחייבים ועל הנתבעת לקימם.

ב. מתמנה השמאי זוהר ברניר מרחובות לפעול על פי ההסכמה האמורה.

ג. התובעים 1 – 3 ישלמו את עלות הבנייה שבמחלוקת על פי העלות הנקובה בהסכם העקרונות בתוספת 15 אחוזים מההפרש שבינה לבין העלות שיקבע השמאי. לגבי התובעת 1 יחושב הסכום האמור גם באשר לעלות הקרקע לחדר.

ד. התובע 4 ישלם את העלות שבמחלוקת לפי הקבוע בהסכם העקרונות בצירוף 25 אחוזים מההפרש שבינה לבין העלות שייקבע השמאי.

ה. על המשיבה לשלם את התשלומים החלים עליה לצורך קבלת היתר בנייה ולקבל את ההיתר תוך 90 יום.

אין צו להוצאות".

4. כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגש ערעור לבית משפט זה. הערעור קבוע לדיון מקדמי לפני חברתי השופטת א' חיות, לעת הזו ליום 3.4.2012. ביום 26.1.2012 הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שבכותרת עד להכרעה בערעור העומד ותלוי לפני בית משפט זה, היא הבקשה המונחת לפני. בקשה לעיכוב ביצוע נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 11.12.2011.

נימוקי הבקשה

5. בבקשתה טוענת המבקשת כי על אף שעסקינן בפסק דין שניתן על דרך הפשרה, סיכויי ערעורה טובים שכן פסק הדין הביא לתוצאה בלתי סבירה עד כדי "חיסול כל סיכוי כי הבניין נשוא הסכסוך ייבנה. למעשה, פרויקט בהיקף של כ-35 מיליון ש"ח לא ייבנה לעולם בגלל פסק הדין". כמו כן נטען כי פסק הדין מתעלם מכל אותם בעלי מקרקעין שלא היו צד להליך ואשר יש להם זכויות בבניין שעתיד להיבנות. בנוסף לכך נטען כי פסק הדין גורם לאפליה בין בעלי המקרקעין השונים. זאת ועוד, המבקשת טוענת כי בעלי מקרקעין אחדים אף חידשו את תביעתם לפירוק שיתוף במקרקעין עקב תחושת האפליה אותה הם חשים וכן כי אחרים מבין בעלי המקרקעין לא הסכימו להאריך את החוזה שלהם אל מול המבקשת באופן שימנע את בניית הבניין, שכן בהעדר הסכמה עם כל בעלי הקרקע בנוגע לבניית הבניין אין כל אפשרות להוצאת היתר בנייה. המבקשת טוענת כי במידה ולא יעוכב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור תיכנס המבקשת למצב בלתי אפשרי בו מחד ניתן תוקף להסכמים עם המשיבים על המועדים הנקובים בהם, לרבות מועד תחילת הבנייה, ומאידך אין למבקשת כל אפשרות מעשית להתחיל בבנייה. בנוסך נטען כי אין כל טעם בשלב זה במינוי השמאי שיבדוק את עלויות הבנייה העכשוויות כאשר ברור בכל מקרה כי חוות הדעת לא תהיה רלוונטית לכשיסתיים ההליך בבית משפט זה ויהיה צורך בחוות דעת חדשה. מכל הטעמים שלעיל מתבקש עיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

דיון והכרעה

6. לאחר שעיינתי בבקשה ובפסק דינו של בית המשפט המחוזי הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

7. כידוע, הכלל הוא ביצוע פסק הדין של הערכאה הדיונית ואילו עיכוב הביצוע הוא החריג לכלל [ראו: תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; כן ראו: ע"א 7735/10 מרכז ע"ש ורסה סלומונס נ' מחלקת עבודות ציבוריות (מע"צ) מחוז ת"א והמרכז (לא פורסם, 21.10.2010), פסקה 8]. זאת ועוד, כאשר עסקינן בחיוב כספי, כמו במקרה דנן, הנטייה היא שלא לעכב את ביצוע פסק דינה של הערכאה הדיונית אלא אם כן, למשל, תוכח הכבדה משמעותית על השבת הכספים ככל שיתקבל הערעור (ראו למשל: החלטתו של השופט מ' בייסקי בבש"א 216/89 אברהמי ובניו חברה לבניין בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מג(2) 172, 174 (1989)]. הכבדה לא נטענה וממילא לא הוכחה בנסיבות העניין.

8. כמו כן, פסק דינה של הערכאה הדיונית יעוכב כאשר סיכויי הערעור טובים וכאשר קיים חשש כי באם לא יעוכב פסק הדין לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו היה והערעור יתקבל, דהיינו כאשר "מאזן הנוחות" נוטה לטובת המבקש [ראו למשל: החלטתה של השופטת א' פרוקצ'יה בע"א 7221/01 י.ג. רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל (נ.י.ב) שווק מוצרים והפצתם בע"מ, פ"ד נו(4) 178, 181 (2002)].

באשר לסיכויי הערעור; מבלי לטעת מסמרות בעניין זה נדמה כי סיכויי הערעור אינם טובים, זאת נוכח העובדה כי מדובר בפסק דין שניתן על דרך הפשרה כאשר הצדדים הסכימו כי לא תינתן הנמקה. משוכה גבוהה במיוחד עומדת בפני המבקש לערער על פסק דין שניתן בנסיבות כגון דא, שכן כידוע על אף שלבעל דין שמורה הזכות לערער על פסק דין שניתן על דרך הפשרה, מידת ההתערבות של ערכאת הערעור בפסק דין מסוג זה תהא מצומצמת ביותר ותוגבל למקרים חריגים בלבד [ראו למשל: ע"א 10838/05 זקס נ' קלינגר (לא פורסם, 23.3.2008), פסקה 5]. לכאורה, איני סבור כי יש בידי המבקשת להתגבר על משוכה זו בנסיבות העניין, שכן השיקולים בדבר אפליה בין בעלי המקרקעין השונים והשלכותיה של אפליה זו על גורל בניית הבניין היו צריכים להילקח על ידה בחשבון עובר למתן הסכמתה למתווה שהוצע על ידי בית המשפט המחוזי להכרעה בסכסוך שבנדון. המבקשת יכולה הייתה לצפות את האפשרות כי בית המשפט יפסוק כפי שפסק ואת השלכותיה הכלכליות והאחרות של פסיקה זו ומשכך על פני הדברים איני סבור כי נימוקים אלו מצדיקים התערבות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. מעבר לכך, בשלב זה לא הונח בסיס ממשי להערכותיה של המבקשת כי בניית הבניין תסוכל אם פסק הדין יוותר על כנו.

באשר ל"מאזן הנוחות"; גם אם הוצאת היתרי הבנייה תתעכב וכתוצאה מכך תמצא עצמה המבקשת מפרה חוזים ועקב כך תתחייב בתשלום פיצויים הרי שעסקינן בנזק כספי גרידא ומשכך לא ניתן לומר לגביו כי הוא בלתי הפיך. כמו כן, גם אם תידרש השלמה מאוחרת לחוות הדעת השמאית הרי שלכל היותר תחויב המבקשת בהוצאות נוספות עקב כך. פועל יוצא מהאמור לעיל הוא כי אין בידי המבקשת לבסס טענה לפיה יגרם לה נזק בלתי הפיך כתוצאה מדחיית הבקשה. יש להניח כי בית המשפט יביא במניין שיקוליו, במסגרת הליך פירוק השיתוף במקרקעין, את העובדה כי בנסיבות העניין עומד ותלוי ערעור לפני בית משפט זה.

9. אשר על כן, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ‏ב' בשבט התשע"ב (26.1.2012).