עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 834/12

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

בש"פ 834/12

לפני:

כבוד השופט י' דנציגר

המבקש:

שמעון צמח

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בעמ"ת 29409-12-11 מיום 28.12.2011 שניתנה על ידי כבוד השופט צ' קאפח

בשם המבקש: עו"ד ג' בש

החלטה

לפני בקשת רשות לערור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט צ' קאפח) בעמ"ת 29409-12-11 מיום 28.12.2011, אשר דחה את עררו של המבקש על החלטתו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (השופט ש' בקר) במ"ת 53447-11-11 מיום 4.12.2011 בה הורה על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

רקע עובדתי והליכים קודמים

1. ביום 29.11.2011 הוגש לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו כתב אישום כנגד המבקש. בכתב האישום יוחסה לו כניסה למקום מגורים במטרה לבצע גניבה או פשע, עבירה לפי סעיף 406 (א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. לפי כתב האישום, התפרץ המבקש לדירה בחולון בכך שפתח את דלת הכניסה שהייתה סגורה ונכנס פנימה, במטרה לבצע גניבה או פשע, בעוד בעלת הבית (להלן: המתלוננת), חולה סיעודית המרותקת למיטתה, ישנה. לאחר מכן הגיעה למקום בתה של המתלוננת והיא הניסה את המבקש בצעקות.

2. בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה לעצור את המבקש עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. באותו מועד התקיים דיון בבקשה בבית משפט השלום, במסגרתו טען המבקש כי הוא נמצא בתהליך גמילה, וכי לא התכוון לבצע פשע אלא שמע את המתלוננת משתעלת ורצה להגיש לה עזרה. נוכח כך ביקש לשחררו לחלופת מעצר. המשיבה טענה מנגד כי המתלוננת לא סובלת מקשיי נשימה וכי המבקש פרץ לדירה. בית המשפט קבע כי היות שלמבקש 35 הרשעות קודמות, ביניהן בעבירות רכוש, ולחובתו שני מאסרים מותנים, טענתו בדבר רצון לסייע למתלוננת נדחית על פניה ולכן הורה כי יישאר במעצר עד החלטה אחרת.

3. ביום 4.12.2011 התקיים בבית משפט השלום דיון המשך בבקשה לעצור את המבקש עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. המבקש חזר וטען כי אין עדות לכך שביצע פשע או שהייתה לו כוונה לבצע עבירה, וכן טען כי לא ניתן לבסס כוונה כזו על עברו הפלילי. המבקש הוסיף וטען כי עברו הפלילי נובע מהתמכרותו לסמים וכי כעת הוא מטופל במטרה להגמל מהתמכרות זו. המבקש ציין עוד כי בתה של המתלוננת סרבה למסור עדות, עובדה המדגישה את העדר הראיות להוכחת המיוחס לו. המשיבה טענה מנגד כי נוכח עברו הפלילי המכביד הכולל עשרות עבירות רכוש וביניהן התפרצויות לדירות ונוכח כך שתלויים ועומדים כנגדו שלושה כתבי אישום בגין עבירות רכוש, יש לעוצרו עד תום ההליכים. המשיבה הוסיפה וטענה כי בתה של המתלוננת מפחדת מהמבקש ולכן לא התלוננה עליו במשטרה. בהחלטתו מאותו מועד קבע בית משפט השלום כי לא ניתן לקבל את גרסת המבקש שהיא "דחוקה ומאולצת". בית המשפט הוסיף וקבע כי נוכח עברו הפלילי המכביד והמאסרים המותנים שנגזרו עליו ונוכח חששה של בתה של המתלוננת מהמבקש, המצביע על פוטנציאל אלימות מצידו, יש לעוצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

על החלטה זו הגיש המבקש ערר לבית המשפט המחוזי.

4. ביום 28.12.2011 דחה בית המשפט המחוזי את הערר וקבע כי אין מקום לקבל את תגובת המשיבה. בית המשפט הוסיף וקבע כי החלטתו של בית משפט השלום לדחות את הסבריו של המבקש בנוגע לסיבת המצאותו בדירת המתלוננת היא סבירה, הגיונית ונכונה, וכי לכך יש לצרף את העובדה שהמבקש הכחיש כי היה בדירת המתלוננת כאשר נתפס בידי שוטרי הסיור ברחוב לאחר מכן. בית המשפט המחוזי קבע עוד כי צדק בית משפט השלום כאשר בחר שלא להפנות את המבקש לתסקיר נוכח עברו הפלילי המכביד.

מכאן הבקשה שלפני.

נימוקי הבקשה

5. בבקשה טוען המבקש – באמצעות באת כוחו, עו"ד גלית בש – כי הבקשה שלפני מצדיקה מתן רשות ערעור. זאת, נוכח כך שלטענתו אין להחיל את ההלכה שנקבעה בעניין חניון חיפה [ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982) (להלן: עניין חניון חיפה)] על בקשות רשות לערור בהתייחס להליכי מעצר. בהקשר זה, טוען המבקש כי ההחלטה לעוצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו גורמת נזק בלתי הפיך לתהליך הגמילה מסמים שהיה בעיצומו עובר למעצרו וכי עניינו מעורר סוגיות ציבוריות כלליות המצדיקות את התערבותו של בית משפט זה אף לפי ההלכה שנקבעה בעניין חניון חיפה. כך, טוען המבקש כי בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי התעלמו מטענותיו בנוגע לרצונו הכן להגמל מסמים ולכן החלטותיהם היו בלתי מנומקות ופגעו בזכותו להליך הוגן.

6. לגופו של עניין, טוען המבקש כי המצאותו ליד דירתה של המתלוננת לא הייתה מקרית כיוון שהיא נמצאת באיזור שבקרבתו הוא גדל וחי עד היום, וכי בידי המשיבה אין בדל ראיה לכך שהתקיים בו היסוד הנפשי של כוונה לבצע עבירה וזאת כיוון שהמצאותו בדירה הייתה תמימה. המבקש טוען עוד כי הערכאות הקודמות שדנו בעניינו שגו כאשר התייחסו לעברו הפלילי כראיה לכאורה, וזאת בניגוד להלכה שנקבעה בבית משפט זה. נוכח כל זאת טוען המבקש כי עניינו נמנה על אותם מקרים בהם נכון לשלוח נאשם למסגרת גמילה כבר בשלב המעצר, כיוון שהחל בהליך הגמילה עוד בטרם נעצר. לכן, עותר המבקש לכך שבית משפט זה יורה לשירות המבחן להכין תסקיר בעניינו אשר יבחן את התאמתו להליך גמילה בשלב המעצר בכלל ולתוכנית הפיילוט המופעלת בהקשר זה בבתי המשפט בתל-אביב-יפו בפרט.

דיון והכרעה

7. לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להיזקק לתגובת המשיבה.

8. כידוע, כיום מתאפשרת ביקורת שיפוטית על החלטתו של בית המשפט המחוזי בערר על החלטת בית משפט השלום אך ורק ברשות, להבדיל מהמצב הנורמטיבי הקודם לפיו הערר לבית המשפט העליון היה בזכות, וזאת על פי הקבוע בסעיף 53(א1)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996. לדידי, המבחן הבסיסי למתן רשות לערור ייגזר מהמבחן שנקבע בעניין חניון חיפה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי", קרי רשות לערור תינתן במקרים מיוחדים בהם מתעוררת שאלה עקרונית או בעלת חשיבות ציבורית, אף כי "מקרים מיוחדים" אלו לא יהיו נדירים בלבד. כך, תינתן רשות לערור גם באותם מקרים בהם סבור יהיה בית המשפט זה כי החלטת בית המשפט המחוזי על פניה אינה סבירה ופוגעת בזכויות הנאשם מעל למידה הדרושה לשם הגנה על האינטרסים הציבוריים, ובראשם האינטרסים של שלום הציבור ותקינות ההליך הפלילי [השוו: בש"פ 684/12 ברטלר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 31.1.2012)].

9. הבקשה שלפני לא מעוררת כל שאלה עקרונית החורגת מעניינו הפרטי של המבקש ומתייחסת למעשה לאופן שבו יישמו הערכאות הקודמות שדנו בעניינו את ההלכה בנסיבותיו של המקרה דנן [ראו והשוו: בש"פ 7068/11 בן שטרית נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 6.11.2011)]. וזאת למרות ניסיונו "לעטוף" אותה בשאלות כלליות כמו כן, לא השתכנעתי שהחלטתו של בית המשפט המחוזי בלתי סבירה על פניה או פוגעת פגיעה בלתי מידתית בזכויותיו של המבקש. לכן, דינה להידחות. למעלה מן הצורך, אציין כי לא התרשמתי כי נפל כל פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי. אכן, נפסק [בש"פ 1981/11 מדינת ישראל נ' סויסה (טרם פורסם, 21.3.2011)(להלן: עניין סויסה)] כי בבוחנו את האפשרות לשלוח נאשם לחלופת מעצר בדמות טיפולי גמילה (שהיא החריג ולא הכלל) ישקול בית המשפט כשיקולים מרכזיים את המועד בו החל הנאשם בתהליך הגמילה (עובר לביצוע העבירה או לאחריה) ואת פוטנציאל ההצלחה של הליך הגמילה. אולם, אל מול שיקולים אלו יבחן בית המשפט האם יש בהליך הגמילה כדי לאיין את מסוכנותו של הנאשם, ובכלל זאת יתייחס לעברו הפלילי של הנאשם. בהקשר זה, נפסק כי אין דינו של מי שאין לו עבר פלילי מכביד או שתקופה ממושכת לא היה מעורב בפעילות עבריינית, כדין מי שצבר עבר פלילי "טרי" או מי שנגזר עליו מאסר מותנה (ראו: עניין סויסה). בענייננו, למבקש עבר פלילי מכביד כששני עונשי מאסר מותנה "מרחפים מעל ראשו" ושלושה כתבי אישום נגדו מתבררים בימים אלו. בנסיבות אלה צדק בית המשפט המחוזי כאשר הורה על מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.