עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 8289/11

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

בע"מ 8289/11

לפני:

כבוד השופט ע' פוגלמן

המבקש:

פלוני

נ ג ד

המשיב:

פלוני

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטים י' שפירא, ת' בזק-רפפורט וד' מינץ) בעמ"ש 25616-05-11 מיום 23.10.2011

בשם המבקש:

עו"ד זאב פלבר

החלטה

בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטים י' שפירא, ת' בזק-רפפורט וד' מינץ), בגדרו נדחה ברובו ערעור המבקש על החלטות בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (כב' השופט א' כץ) שניתנו במסגרת תביעה שהגיש המשיב (אביו של המבקש), לביטול או הפחתת מזונות בנו.

רקע

1. המבקש (להלן גם: הבן), המיוצג כאן באמצעות אימו (להלן: האם), הוא בנו הקטין של המשיב (להלן: האב). דרכיהם של ההורים, המוגדרים כחסרי דת, נפרדו זה מכבר ולבקשתם ניתן פסק דין להתרת נישואיהם, וכן פסק דין בעניין מזונות הבן. לפני מספר שנים עזבו האם והבן את הארץ ועברו להתגורר בבלארוס, ומשם, ככל שעולה מהחלטות הערכאות דלמטה, העתיקו את מקום מגוריהם בשנית לאוקראינה. לטענת האם, המעבר נעשה בידיעת ובהסכמת האב – שניתנה לשלוש שנים, בעוד שלטענת האב מעולם לא ניתנה הסכמתו לכך. האב פנה לבית המשפט לענייני משפחה בירושלים בתחילה בתביעה לביטול מזונות המבקש, שתוקנה לאחר מכן לתביעה להפחתת מזונות עקב שינוי נסיבות משמעותי. האם הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות בינלאומית ופורום בלתי נאות. לטענתה, הואיל והמבקש אינו מתגורר עוד בישראל, הפורום הנאות הוא בית המשפט המוסמך במקום מושבו של הילד, והדין החל הוא הדין הזר.

בית המשפט לענייני משפחה

2. בית המשפט (כב' השופט א' כץ) קבע כי מסורה לו סמכות השיפוט בתביעה. לשיטתו, כאשר מדובר בתביעה לשינוי שיעור מזונות שנקבעו לראשונה בישראל, לבית המשפט בישראל מסורה הסמכות להמשיך ולדון בעניין, ואין במעבר המבקש ואימו למדינה אחרת כדי לאיין סמכות זו. עוד נקבע כי האם לא הרימה את נטל ההוכחה לכך שבית המשפט בבלארוס הוא הפורום המתאים לדון בתביעה. בצד האמור נקבע, כי הדין שיחול בנסיבות העניין ממשיך להיות הדין הישראלי. בית המשפט קבע כי במקרה דנן אין להחיל את הוראות סעיף 17(ב) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי"ט-1956 (להלן: חוק המזונות), הקובע כי על חובת מזונות לקטין יחול דין מושבו של הילד. לשיטת בית המשפט, עסקינן בתביעה לשינוי שיעור המזונות – להבדיל מתביעה ראשונית לקביעת מזונות – בגדרה בוחנים כיצד שינוי הנסיבות משפיע על גובה המזונות המקורי. בחינה זו צריכה להיעשות לפי הדין שבמסגרתו נקבע שיעור המזונות מלכתחילה, הוא הדין הישראלי.

3. בדיון בבית המשפט לענייני משפחה נמחק כתב ההגנה של המבקש ואמו מפאת אי התייצבותם לדיון. בית המשפט קיבל את טענותיו של האב וקבע כי קיים שינוי נסיבות משמעותי – עזיבת האם והבן את הארץ לצמיתות ללא הסכמת האב או אישור בית משפט; שינוי ברמת החיים של הקטין עקב העזיבה; נישואיו השניים של האב והולדת ילדיו הנוספים – המצדיק התערבות בסכום המזונות והקטנתו. משכך, נקבע כי סכום המזונות המשולם למבקש, יקטן החל ממועד הגשת התובענה. עוד נקבעו מגבלות באשר לאופן תשלום דמי המזונות, מפאת חשש שמא כספי המזונות לא ישמשו לצרכיו השוטפים של הקטין, אלא לכיסוי חובותיה של האם. במסגרת מגבלות אלו נקבע כי כספי המזונות ישולמו בהעברה בנקאית ישירות לאם או לחשבון אישי חדש שיפתח על שמה בלבד.

בית המשפט המחוזי

4. על החלטות אלה, ערערו המבקש ואימו. בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטים י' שפירא, ת' בזק-רפפורט וד' מינץ) דחה את הערעור ברובו. נקבע כי בית המשפט הישראלי קנה סמכות לדון בתביעה, וכי המצאת כתבי התביעה למבקש, באמצעות אימו, נעשתה כדין. עוד נקבע כי בית המשפט הישראלי הוא הפורום הנאות לדון בתביעה, שכן ההחלטה המקורית לעניין המזונות ניתנה בישראל, ואך הגיוני כי בית המשפט הישראלי הוא שיכריע בעניין זה בשנית, אם חל שינוי נסיבות. בצד האמור, אושרה קביעתו של בית המשפט לענייני משפחה בשאלת תחולתו של הדין הישראלי. בית המשפט השאיר בצריך עיון את השאלה העקרונית בדבר הדין החל כאשר הילד אינו מתגורר עוד בישראל, אך קבע כי בנסיבות העניין, הדין הישראלי ימשיך לחול מחמת היעדר תשתית עובדתית מתאימה לעניין מקום מגוריו של הילד. בית המשפט קבע כי ככל שעולה מהראיות, מקום מושבו של הילד כיום הוא אוקראינה ולא בלארוס. משכך, חוות הדעת שהגישה האם בנוגע לדין הבלארוסי אינה רלוונטית, מה גם שזו הוגשה מבלי שניתן לכך אישור מבית המשפט. משלא הוכח מקום מושבו של הילד ולא הוכח הדין הזר, יחול – מכוח חזקת שוויון הדינים – הדין הישראלי. לגופו של עניין נקבע כי שיעור ההפחתה שנקבע בערכאה הדיונית הוא סביר. בצד האמור, נדחו השגותיה של האם לעניין המגבלות שהוטלו על אופן תשלום המזונות. עם זאת קיבל בית המשפט את ערעור המבקש ואימו בכל הנוגע למועד תחילת החיוב במזונות מופחתים וקבע כי זה יחול מיום מתן פסק הדין בלבד.

בקשת רשות הערעור

5. במוקד הבקשה שלפניי ארבע סוגיות מרכזיות: הראשונה, סוגיית הדין החל. המבקש ואימו חוזרים על טענתם כי היה על בית המשפט להחיל את הוראות סעיף 17(ב) לחוק המזונות גם על תביעה לשינוי גובה המזונות ולא רק על תביעה ראשונית לקביעת גובה המזונות. על כן, לשיטתם, צריך היה לבחון את התביעה נוכח הוראות הדין הזר. לטענתם חוות דעת בנוגע לדין האוקראיני לא הוגשה מפני שכתב התביעה המקורי התייחס למעבר לבלרוס ומפני שבית המשפט קבע בהחלטה מקדמית כי הדין החל הוא הדין הישראלי. הסוגיה השנייה נוגעת לשאלת הפורום הנאות. לשיטת המבקש ואימו, בתביעות נגד קטין יש לשקול את טובת הקטין ולא את טובת או נוחות ההורה. לטענתם, הוכחה לכך שהפורום הישראלי אינו הפורום הנאות נלמדת מהתוצאה הקשה שהתקבלה בבית המשפט לענייני משפחה, שמחק את כתב הגנתו של המבקש בגלל שלא היה ביכולתה של האם להגיע באופן אישי לדיון. הסוגיה השלישית היא אופן הפעלת שיקול הדעת של בית המשפט לעניין שינוי הנסיבות. המבקש ואימו טוענים כי הפחתת שיעור המזונות נעשתה על סמך ראיות קלושות בדבר יסוד רמת ההכנסה הממוצעת במקום מושבו של הילד. בה בעת, לא נבחן יוקר המחייה, הדומה למצב בישראל. לכן, לשיטתם, החלטת בית המשפט להפחית את שיעור המזונות יוצרת מצב אבסורדי שבו המבקש יאלץ לחיות בתנאי דוחק, בדומה לילדים אחרים במקום מושבו כעת. רביעית, משיגים המבקש ואימו על המגבלה שהוטלה על האם בגביית המזונות. לטענתם, פסק הדין מגביל ופוגע ביכולתה של האם מלמנות בא כוח בישראל שיסייע לה בניהול הליכי ההוצאה לפועל שביקשה לנקוט כנגד האב.

דיון והכרעה

6. לאחר שבחנתי את הבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. רוב הטענות שמעלים המבקש ואימו מוגבלות לנסיבותיו הספציפיות של המקרה, ואינן מעלות שאלה משפטית רחבה המצדיקה מתן רשות ערעור (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982); רע"א 4193/11 כראדי נ' נרקיס (לא פורסם, 14.6.2011)). כך בנוגע לשאלת הפורום הנאות וכן בנוגע לשינוי הנסיבות המצדיק הפחתת המזונות. אשר לטענות בנוגע למגבלות שהוטלו על האם בגביית דמי המזונות, לא הובהר כדי הצורך מדוע המגבלה שהציב בית המשפט לענייני משפחה מונעת מהמבקש ואימו לנקוט הליכים לגביית המזונות, מה גם שהיא רשאית לפנות בבקשה מתאימה במסגרת הליכי ההוצאה לפועל אם אכן יתעורר קושי כאמור. על כל פנים, ברי כי אין זו סוגיה המצדיקה מתן רשות ערעור.

7. בנוגע לסוגיית הדין החל – אפילו הנחנו לטובת המבקש ואימו כי שאלת הדין החל במקרה שבו נדרש שינוי שיעור מזונות של קטין שאינו מתגורר עוד בארץ לא הוכרעה בפסיקה, אין בכך כדי לסייע להם בנסיבות המקרה. קיומה של סוגיה משפטית עקרונית במסגרת הבקשה הוא אמנם תנאי מרכזי למתן רשות ערעור, אך אינו תנאי מספיק על מנת להיעתר לבקשה. עדיין יש לבחון האם המקרה דנן מתאים לצורך הבירור הכללי הנדרש (השוו: רע"א 9667/07 מדינת ישראל נ' כלל שירותים פיננסיים בע"מ, פסקה 7 (לא פורסם, 8.12.2010)). בענייננו, התשתית העובדתית שהונחה לעניין מקום מושבו של הקטין לוקה בחסר משמעותי. ככל העולה מהעובדות, המבקש ואימו העתיקו מקום מושבם מבלארוס לאוקראינה. אף-על-פי-כן, לכל אורך ההליכים, וגם במסגרת הבקשה שלפניי, נטען כי הדין הבלארוסי הוא שחל בנסיבות העניין. חוות הדעת שהוגשה לבית המשפט עוסקת אף היא בדין הבלארוסי, ולא בדין האוקראיני. בהיעדר תשתית עובדתית נאותה לעניין מקום מושבו של הקטין ומהות הדין הזר הנטען, לא עולה הצורך להידרש לשאלה העקרונית שהועלתה, וזו תישאר לעת מצוא.

8. הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ‏כ"ב בכסלו התשע"ב (‏18.12.2011).