עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 7981/11

 

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

 

 

 

           לפניי בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים, החל מיום 6.11.2011 או עד למתן פסק דין בתיק ת"פ 9967-02-11 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.

 

1.        נגד המשיבים, יחד עם נאשם נוסף (להלן: חוגארי) הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות והחזקת סכין (למשיבים 1- 4); חבלה בכוונה מחמירה, איומים והחזקת סכין; והדחה בחקירה (למשיב 2). לפי הנטען בכתב האישום במועד הרלוונטי השתתפו המשיבים 1-4 בקטטה כשהם נושאים עימם סכינים (להלן: האירוע הראשון). במהלך הקטטה תקפו המשיב 1 והמשיב 4 אדם בשם איוב אבו אלכבאש (להלן: אבו אלכבאש), בכך שהחזיקו אותו וחבטו בו תוך שהוא מנסה להימלט מידם. בהמשך אף בעטו בו ונגחו בראשו עד שנפל ארצה. בהמשך לאירוע הראשון ובאותו היום,  פרצה קטטה נוספת, במהלכה איומו המשיבים 1-4 על המתלוננים, ביניהם אבו אלכבאש (להלן: האירוע השני). חוגארי, שהגיע גם הוא לזירת האירוע השני, תקף את אביו של אבו אלכבאש באמצעות מקל ובכוונה לגרום לו חבלה חמורה ולאחר מכן תקופו אותו המשיבים 1, 2 ו-5. כמו כן, המשיב 1 והמשיבים 4-5 דקרו והכו את אבו אלכבאש בכל חלקי גופו, המשיב 1 אף ניסה להטיח בראשו אבן בכוונה לגרום לו חבלה חמורה. בהמשך, ניסה המשיב 1 לדקור אדם נוסף וכן חלק מן המשתתפים הכו קטין שהיה מעורב בקטטה, בראשו באמצעות גרזן עד אשר התמוטט ונפל שותת דם. לאחר מכן המשיכו להלום בו באמצעות אלות בראשו ובגופו. לבסוף, לאחר האירועים המתוארים, ניסה המשיב 2 ליצור לעצמו אליבי באמצעות הנעת אדם למסור הודעה של עדות שקר.

 

2.          להלן אפרט את ההחלטות שניתנו בעניין מעצרם של המשיבים וכן את השתלשלות ההליכים עד כה במסגרת התיק העיקרי ובמסגרת הבקשה להארכת מעצר המונחת לפניי. פירוט זה נדרש לצורך הבהרת התמונה המלאה בתיק.

 

           ביום 21.2.2011 הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של המשיב 1 עד לתום ההליכים, בהסכמתו תוך שהוא שומר זכות להציע חלופה בהמשך. ביום 13.3.2011 הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של המשיב 3 עד לתום ההליכים – בהסכמתו מאחר שלא עלה בידו להציע חלופה ובכפוף לאפשרותו להציע חלופה בהמשך. ביום 22.3.2011 הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של המשיב 4, לגביו נקבע כי אין חלופה המסוגלת לאיין את מסוכנותו; כן הורה בית המשפט על מעצרו של המשיב 5 עד לתום ההליכים, לאחר שנדחתה החלופה שהוצעה על ידו. ביום 12.4.2011 הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של המשיב 2 עד לתום ההליכים תוך שהוא קובע כי היה ותהיה בידיו חלופה מוצעת אחרת, יוכל להציגה שוב לבית המשפט. על החלטות אלו לא הוגשו עררים או בקשות לעיון חוזר מטעם המשיבים.

 

           ב-20.2.2011 בוצעה הקראה של כתב האישום ולאחר השתלשלות הליכים ארוכה במהלכה  טענו המשיבים שטרם קיבלו לידם את מלוא חומר החקירה, ביום 7.7.2011השיבו המשיבים 1 ו-4 לכתב האישום. במועדים הבאים שהאחרון מביניהם היה ביום 9.10.2011 חקר המשיב 1 את אחד מעדי התביעה בחקירה נגדית. משטרם הסתיים משפטם של המשיבים, בחלוף מעל לתשעה חודשים, בהתאם לסעיפים 61 ו- 62 לחוק המעצרים, הוגשה בקשה זו שלפניי.

 

 

           ביום 3.11.2011 הופיעו הצדדים וטענו לפניי. בהחלטתי מאותו יום קבעתי כי מאחר ונקבע רק מועד אחד לשמיעת הראיות בתיק (ליום 5.12.2011) – יידחה מועד הדיון בבקשה להארכת מעצר ליום 9.11.2011 ובינתיים תפנה המבקשת לבית המשפט המחוזי בבקשה לקביעת מועדים נוספים. ביום 9.11.2011 טענו הצדדים בפניי לעניין הבקשה להארכת מעצר לגופה, וכן עדכנו כי קבועה למחרת ישיבת תזכורת בבית המשפט המחוזי לשם קביעת מועדים להמשך שמיעת המשפט. על כן ובהסכמת הצדדים הוריתי על דחיית הדיון בבקשה להארכת מעצר ליום 14.11.2011. לבקשתם המוסכמת של הצדדים נדחה הדיון ליום 22.11.2011. ביום 22.11.2011 הודיעו הצדדים כי הם מנהלים ביניהם משא ומתן לשם הגעה להסדר טיעון בתיק העיקרי ועל כן ביקשו כי בינתיים לא תינתן החלטה בבקשה. על כן, בהחלטתי מיום זה, נעתרתי לבקשת הצדדים וקבעתי כי באם משא ומתן זה לא יצלח, על המבקשת להודיע לבית המשפט בתוך 15 יום על המועדים שבית המשפט המחוזי קבע להמשך שמיעת התיק. כן קבעתי כי המשיבים יהיו רשאים להגיב על הודעה זו תוך 5 ימים מיום קבלתם אותה ובה יביעו עמדתם באשר לבקשה להארכת מעצרם. ביום 29.11.2011 הודיעה המבקשת כי הצדדים לא הגיעו להסדר וכי בית המשפט המחוזי קבע תשעה מועדי הוכחות בתאריכים הבאים: 5.12.2011, 18.12.2011, 1.2.2012, 9.2.2012, 15.2.2012, 26.2.2012, 1.3.2012, 13.3.2012, 20.3.2012. ביום 4.12.2011 הוגשה תגובתם שם המשיבים 2,4,ו-5 ובה נאמר כי המועדים שנקבעו הינם מצומצמים במספרם ובמשכם וברור כי בתוך תקופת מעצרם המבוקשת של המשיבים לא יישמע יותר מעד תביעה אחד. על כן, הם חוזרים על התנגדותם לבקשה להארכת המעצר. בהחלטתי מיום 5.12.2011 ציינתי כי רק שניים מהמועדים הקבועים בתיק הינם במסגרת תקופת הארכת המעצר המבוקשת (המועד 18.1.2012 והמועד 1.2.2012) ועל כן ביקשתי מבית המשפט המחוזי כי יעשה מאמץ לקביעת מועדי דיון נוספים בתיק. ביום 13.12.2011 הודיעה המבקשת לבית המשפט כי נקבע מועד דיון נוסף בתיק ליום 9.1.2012 (גם הוא בתוך תקופת המעצר המבוקשת). בהודעתה הדגישה המבקשת כי בית המשפט המחוזי "הבהיר כי אין ביכולתו להוסיף מועדים נוספים בחודשים הקרובים נוכח יומנו העמוס". כך עולה גם מהחלטת בית המשפט המחוזי שצורפה להודעה.

 

3.        לאחר כל אלה, הגיעה העת למתן החלטה בבקשה להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים, מעבר לתשעה חודשים. לטענת המבקשת  כנגד חמשת המשיבים קמה חזקת מסוכנות מאחר והם מואשמים בביצוע עבירות אלימות תוך שימוש בנשק קר. כן היא טוענת כי מסוכנותם של המשיבים 1-4 מתעצמת לנוכח עברם הפלילי המכביד. בנוסף לדבריה, אופי העבירות המיוחסות למשיבים מעלה חשש לשיבוש הליכי משפט ולהמלטות מן הדין – באם ישוחררו. כך במיוחד ביחס למשיב 2 המואשם בין היתר בעבירה של הדחה בחקירה. המבקשת מציינת כי היא ערה להתקדמות האיטית של התיק אך היא סבורה כי המשך המעצר חיוני ומוצדק.

 

4.        המשיבים מתנגדים לבקשה, וטוענים, בתמצית, כי משתמו תשעה חודשים אין עוד הצדקה להחזיק אותם במעצר. זאת במיוחד לאור העובדה שקשה לצפות, בעתיד הנראה לעין, את מועד סיום ההליכים נגדם. הם מבקשים, כי לאור התמשכות ההליכים לכל הפחות יתבקש תסקיר מטעם שירות המבחן באשר לאפשרות לשחררם לחלופת מעצר. המשיב 2 טוען, בנוגע לעניינו בלבד, כי יש לזקוף לזכותו את עברו שאינו מכביד וכן את העובדה ששירות המבחן לא שלל שחרורו לחלופה, אלא שלל את החלופה הספציפית. המשיב 1 טוען כי חלקו אינו מרכזי וכי לא נבחנה לגביו אפשרות לחלופה בשום שלב. המשיב 4 טוען גם כן כי חלקו אינו גדול וכי החלופה שהציע לא נבחנה לעומק. המשיב 5 טוען כי עברו נקי וכי חלקו באירועים קטן ועל כן הגיעה העת לבחון אפשרות לשחרורו.

 

           לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, וכן לאחר שעודכנתי אודות המועדים הנוספים שנקבעו, באתי למסקנה היא, כפי שאבהיר להלן, הינה כי דין הבקשה להתקבל.

 

5.        כלל ידוע הוא, נאשם שהיה נתון במעצר תשעה חודשים ומשפטו לא נגמר בהכרעת דין ישוחרר מן המעצר, אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את הארכת המעצר (ראו סעיף 61 לחוק המעצרים; בש"פ 9921/02 מדינת ישראל נ' סבג (לא פורסם, 1.12.2002)). כמו כן, עם חלוף הזמן והתמשכות ההליך, הולכות וגוברות משקלן של חזקת חפותו של נאשם וזכותו לחירות (ראו למשל: בש"פ ‎1150/01 מדינת ישראל נ' נמרודי, פ"ד נה(3) 232 (2001)). עם זאת, ישנם מקרים, שבהם חובה על בית משפט זה לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 62 לחוק המעצרים ולהאריך את המעצר בתשעים ימים נוספים (ראו למשל בש"פ 926/06 מדינת ישראל נ' מחמיר (לא פורסם, 6.3.2006); בש"פ 1461/07 מדינת ישראל נ' חכמיגרי (לא פורסם, 21.2.2007))

 

6.        אם כן, השיקולים שעלינו לשקול בשלב זה הם קצב התקדמות שמיעת הראיות בתיק, אופייה של העבירה ומידת המסוכנות הנשקפת מן המשיב.  

 

7.        מכתב האישום עולה כי המשיבים כולם, על אף חלקו השונה של כל אחד מהם, ביצעו והשתתפו בקטטה בה בוצעו לכאורה מעשי אלימות חמורים כלפי המתלוננים, וביניהם גם קטין. כך למשל, למשיבים 1 ו-4 מיוחסת תקיפה אכזרית של המתלונן אלכאבש שכללה מכות אגרוף בצלעותיו, גרירתו לסמטה, בעיטה ונגיחה בראשו (ראו האישום הראשון); המשיב 2 ו-5 הכו מתלונן נוסף באמצעות אלות בראשו, בעטו בו והכו אותו שוב ושוב (ראו למשל סעיף 12 לאישום השני); במהלך הקטטה תקף לכאורה המשיב 3 מתלונן שהוא קטין בחוזקה באמצעות גרזן אד אשר התמוטט הקטין ונפל (ראו סעיף 16 לאישום השני). ואלו כאמור, רק מעט מן הדוגמאות. על כן המסוכנות לכאורה, אשר טרם נסתרה, הנשקפת מן המשיבים כולם, גבוהה מאד.

 

8.        באשר לקצב התקדמות התיק בעניינם של המשיבים. כפי שניתן להסיק מן ההשתלשלות המפורטת לעיל, השהיתי את החלטתי עד אשר ייקבעו מועדים נוספים לשמיעת הראיות בתיק. במהלך תקופה זו, עדכנו הצדדים כי נקבעו עשרה מועדים לשמיעת ההוכחות, ביניהם רק ארבעה מועדים במסגרת התקופה שלגביה מתבקש המשך מעצרם של המשיבים (דהיינו עד תחילת חודש פברואר שנת 2012). מאחר ומדובר בתיק גדול וסבוך הכולל מספר נאשמים וכן עדים רבים, הרי שסבירותה של האפשרות ששלושת המועדים הללו יספיקו לסיום שמיעת התיק – נמוכה. עם זאת, לאור חומרת המעשים המיוחסים למשיבים, אשר נקבע על ידי בית המשפט המחוזי כי יש תשתית ראייתית לכאורית להוכחתם, וכן לאור העובדה שאכן נעשו מאמצים לקבוע מועדים נוספים ואלו נקבעו לתקופה הקרובה, אני קובע כי לעת הזו יש מקום והצדקה להארכת מעצרם. כמו כן, איני מוצא לנכון לקבוע, בשלב זה – במסגרת הבקשה שלפניי, דבר בנוגע לאפשרות לשחרר את המשיבים לחלופות מעצר. רק אציין כי ככל שביכולתם להציע חלופה רלוונטית הרי שפתוחה בפניהם הדרך, לפנות בבקשה לעיון חוזר לבית המשפט המחוזי. כמו כן, לא מן הנמנע, כי אפשרות זו תעלה שוב ככל שתתבקש הארכת מעצר נוספת בעניינם – והתקווה היא כמובן, שלא נגיע לכך.

 

            לאור האמור לעיל, אני מאריך בזה את מעצרם של המשיבים, בתשעים ימים, החל החל מיום 6.11.2011 או עד למתן פסק דין בתיק ת"פ 9967-02-11 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.

 

           ניתנה היום, י"ט בכסלו התשע"ב (15.12.2011).

 

 

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   11079810_H06.doc   שצ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il