עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 7911/12

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

בש"פ 7911/12

לפני:

כבוד השופט א' שהם

העורר:

פלוני

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי לנוער בירושלים, מיום 25.10.2012, במ"ת 3120-10-12, שניתנה על ידי כב' השופט סג"נ – י' צבן

תאריך הישיבה: כ"ז בחשון התשע"ג (12.11.12)

בשם העורר: עו"ד וסים דראושה

בשם המשיבה: עו"ד אופיר טישלר

החלטה

1. לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לנוער, שניתנה ביום 25.10.2012, בתיק מ"ת 3120-10-12 (כב' סגן הנשיאה, י' צבן), בגדרו הוחלט לעצור את העורר עד לתום ההליכים במשפטו.

כתב האישום שהוגש נגד העורר

2. נגד העורר, קטין יליד 10.2.1998, תושב בית חנינה, הוגש כתב אישום המייחס לו שתי עבירות של מעשה סדום, לפי סעיף 347(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(1), (2) ו-(3), ובזיקה לסעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן חוק העונשין); תקיפה, לפי סעיף 379 לחוק העונשין; פציעה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 335(א)(1) ביחד עם סעיף 334 לחוק העונשין; איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין; וניסיון גניבה, לפי סעיף 384 ביחד עם סעיף 25 לחוק העונשין.

3. בכתב האישום נטען כי ביום 1.10.2012 בשעות הצהריים, הבחין העורר בקטין כבן 10 (להלן: המתלונן) אשר יצא מבית הספר בתום יום הלימודים, בדרכו לביתו. העורר ניגש אל המתלונן, אותו לא הכיר לפני כן, וגרר אותו באיומי סכין לרחוב סמוך. לאחר מכן, דרש העורר מהמתלונן לגנוב עבורו זוג אופניים שהיו בסמוך, וכאשר סרב המתלונן לדרישה זו, סטר לו העורר.

המתלונן, אשר פחד מהעורר, ניגש למקום חנייתם של האופניים, אך בשל המצאות אנשים, לא יכול היה לבצע את המעשה. או אז, דרש העורר מהמתלונן כי יגנוב את האופניים למחרת היום, והוביל את המתלונן לגבעה ריקה מאדם, ליד בית הספר.

העורר דרש מהמתלונן להתפשט, תוך שהוא מאיים עליו בסכין, אך המתלונן סירב לכך. בתגובה, תקף אותו העורר בכך שהכה אותו בפניו במכות ובאגרופים וגרם לו לדימום באפו. בעקבות המכות נאלץ המתלונן לציית לעורר, אשר הורה לו למצוץ את איבר מינו עד שהגיע לזקפה, ובהמשך, דרש העורר מהמתלונן לכרוע על הרצפה והכניס את איבר מינו לפי הטבעת של המתלונן, תוך שהוא גורם לו כאבים עזים. לאחר שביצע את זממו, נמלט העורר מהמקום.

תסקיר מעצר בעניינו של העורר

4. בית משפט קמא, אשר דן בבקשת המשיבה לעצור את העורר עד לתום ההליכים במשפטו, הפנה את העורר אל שירות המבחן לנוער לצורך הכנת תסקיר מעצר בעניינו.

בתסקיר, מיום 24.10.2012, נאמר כי העורר נמנה על משפחה ערבית מוסלמית המונה זוג הורים ושבעה ילדים, ומתגוררת בבית פרטי בבית חנינה.

בשיחה עם קצינת המבחן, הביעו ההורים את הפתעתם למשמע החשדות שיוחסו לבנם, שכן לדידם מדובר במעשים שאינם מאפיינים אותו ואת התנהגותו הכללית.

העורר עצמו טען כי הוא מתקשה מאוד במעצר, ולפי דיווח קצין מבחן, אשר פגש בעורר, עולה כי הוא מפוחד והלום מהמעצר, הוא חסר בטחון ובעל דימוי עצמי נמוך. הוא גילה נכונות ומוטיבציה לטיפול, וקצין המבחן הביע את דעתו כי לאור גילו הצעיר ומצבו במעצר, קיימת חשיבות למצוא לו חלופה הולמת.

בתסקיר צויין כי הורי העורר מבינים כי בית המשפחה בבית חנינה אינו יכול לשמש כחלופת מעצר, בשל מגורי קורבן העבירה בסמיכות מקום, ולכן הציעו להעתיק את מקום מגוריהם לדירה שבבעלותם במחנה הפליטים שועפאת, שם ימצא העורר במעצר בית.

בהתייחס לחלופה זו, נאמר בתסקיר כי היא אינה מספקת וכי יש צורך בחלופת מעצר מוסדית עבור הנער. בשיחה עם ההורים ועם העורר ניתנה הסכמה לחלופה זו. דא עקא, שבתסקיר נאמר כי אין מקום פנוי במעון נעול, העשוי לשמש כחלופה מוסדית, בשל תפוסה מלאה.

בנסיבות אלה, התלבט שירות המבחן באשר להמלצה אודות העורר, שכן, מחד גיסא, מדובר בעבירות חמורות ביותר, ומאידך גיסא, אין אפשרות לקליטתו של העורר לחלופה מוסדית, בחודשים הקרובים. לפיכך, הושאר הנושא לשיקול דעתו של בית משפט קמא.

החלטת בית המשפט המחוזי לנוער

5. ביום 25.10.2012, ניתנה החלטתו של כב' השופט י' צבן, סג"נ, אשר ציין בפתח דבריו כי אין מחלוקת לגבי קיומן של ראיות לכאורה והתקיימותה של עילת מעצר. לאחר עיון בתסקיר המעצר, החליט בית משפט קמא כי העורר ייעצר עד לתום ההליכים במשפטו.

שירות המבחן הונחה לבדוק, מעת לעת, אם התפנה מקום במעון השיקומי ולדווח על כך לבית המשפט עד ליום 28.11.2012.

כמו כן, נקבע דיון מעקב ליום 2.12.2012, בבית משפט קמא.

הערר

6. בערר שהוגש על החלטת בית משפט קמא נטען כי הותרתו של העורר במעצר עומדת בסתירה לסעיף 10א' לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971 (להלן: חוק הנוער), שלפיו לא יורה בית משפט על מעצרו של קטין, אלא כחלופה אחרונה.

עוד נטען, כי מדובר באירוע חד פעמי, בלתי מתוכנן, שהעורר הודה בו בהזדמנות הראשונה וקיבל אחריות מלאה על מעשיו. העורר מוסיף וטוען כי שחרורו לחלופת המעצר המוסדית אינה אפשרית בחודשים הקרובים, ולפיכך יש לנקוט באחד משני הצעדים: לשחרר את העורר לחלופת מעצר אחרת ולו באופן זמני, או לדרוש משירות המבחן לאתר עבור העורר מקום פנוי במקום אחר, וזאת "באופן מיידי".

7. בא כוח העורר, עו"ד וסים דראושה, טען כי אין להשלים עם מצב שבו, עקב אוזלת ידם של שירותי הרווחה ומצוקת ההשמה במעונות של חסות הנוער, קטין כבן 14 שנה ייאלץ להיוותר במעצר, מבלי לקבל מענה טיפולי.

בא כוח העורר הציג פסיקה שניתנה על-ידי בית משפט זה, ממנה עולה כי כאשר אין בנמצא פתרון לקטין מהמגזר הערבי, בשל חוסר במקומות זמינים במעונות נעולים, כי אז יש לשחרר את הקטין לחלופת מעצר שאינה מוסדית.

בהתייחס לחלופה המוצעת על-ידי העורר, נטען כי מדובר במקום המרוחק ממקום מגוריו של המתלונן בבית חנינה, כאשר הוריו של העורר, המודעים למצבו ולצורך להשגיח על בנם, ישמשו כמפקחים בכל שעות היממה.

לאור האמור, התבקשתי לקבל את הערר, ובהעדר חלופה מוסדית זמינה, להורות על שחרורו של העורר ממעצר, לחלופה בבית הוריו במחנה הפליטים שועפאת.

תגובת המשיבה

8. המשיבה מתנגדת לשחרורו של העורר לחלופת מעצר בלתי מוסדית, גם אם ל"תקופת גישור" בלבד. נטען, כי לא ניתן לאיין את מסוכנותו של העורר אם הוא ישוחרר לחלופה המוצעת, שכן הוא עלול לפגוע בקטינים נוספים המצויים בסביבתו, לרבות פגיעה אפשרית באֶחיו הקטנים.

עוד נטען, כי ניתן משקל מלא לעובדת קטינותו של העורר, אך אין להתעלם מהתנהגותו האלימה אשר לוותה באיומי סכין, ומביצוע מעשה הסדום בקטין אחר, שהיה כבן 10 בעת ביצוע העבירה.

בנסיבות אלה, כך נטען על-ידי המשיבה, ראוי להעדיף את האינטרס של שמירה על שלום הציבור ומניעת מעשים נוספים מסוג זה, על-פני עניינו של העורר עצמו. לפיכך, סבורה המשיבה כי יש להמתין עד שיתפנה מקום במעון מתאים, ובתקופת הביניים יש להותיר את העורר במעצר.

תסקיר משלים מטעם שירות המבחן לנוער

9. בתסקיר מיום 11.11.2012 נמסר כי מצבו של העורר בעת שהותו במעצר, קשה, כאשר לדברי אביו הוא הותקף על-ידי עצורים אחרים, על רקע לאומני, וכמו כן נטען כי העורר הוכה על-ידי סוהרי שב"ס.

אשר לאפשרות להשמתו של העורר במעון נעול, נאמר בתסקיר כי משיחה עם המפקחת הארצית על ההשמה והאבחון במעונות חסות הנוער, הגב' עדנה שמש, עולה כי בשל תפוסה מלאה במעון נעול ובהעדר צפי לקליטה, תיבחן האפשרות לקלוט את העורר במעון "אחווה" בעכו, שאינו מוגדר כמעון נעול.

לעורר נקבע ראיון הכרות, לגבי אפשרות הקליטה במעון "אחווה", ליום 5.12.2012 שעה 13:00.

יצויין, כי גם ההורים מוזמנים לפגישת הראיון וקצינת המבחן הבהירה להם את חשיבות הגעתם לפגישה. עוד צויין בתסקיר המשלים כי העורר חזר והבהיר כי הוא מוכן לשתף פעולה במסגרת שיקומית והביע מוטיבציה לטיפול.

בהתייחס לחלופה שהוצעה על-ידי הוריו של העורר במחנה הפליטים שועפאת, נמסר כי התקיימה שיחה עם ההורים והם מבינים את תפקידם כמפקחים, ומתחייבים להשגיח על בנם ולדווח על כל הפרה.

לאור האמור, חזר שירות המבחן והביע את עמדתו כי העורר זקוק לחלופת מעצר מוסדית. ההתלבטות באשר לשחרורו של העורר "לחלופת ביניים", בעינה עומדת, אך הודגש כי יש ליתן משקל להתחייבותם של ההורים לעמוד על קיומם של תנאי מעצר הבית ולמודעותם בדבר חשיבות הפיקוח על בנם.

דיון והכרעה

10. הערר דנן מציף, פעם נוספת, את הבעייתיות הכרוכה בחוסר הזמינות של חלופת מעצר מוסדית לקטינים, ובעיקר אמורים הדברים לגבי קטינים הנמנים על המגזר הערבי.

בבש"פ 6147/12 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.8.2012) ביטא השופט א' רובינשטיין את תחושת התסכול עקב המצוקה הקיימת במעונות הנעולים, כאשר אין בידי בית המשפט למלא, עקב כך, את חובתו לפי חוק הנוער.

השופט א' רובינשטיין הוסיף וציין כי:

"מזה שנים מתריע בית המשפט בעניין זה, ורק בעצם הימים האלה נזדמן לי עצמי להידרש למצב שבו מהיעדר חלופה מוסדית משוחררים נערים בעבירה חמורה למעצר בית, שעה שהחלופה המוסדית היתה מתאימה יותר הן להגנה על הציבור והן להם עצמם" (ראו גם, בש"פ 6031/12 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.8.2012)).

ועוד ראוי להביא מדבריו של השופט א' רובינשטיין בבש"פ 6718/06 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.9.2006):

"אציין כאן בצער, כי אין זו פעם ראשונה שבה נתקלתי בתור רב-חודשים למעון נעול. גם בצוק העתים, חשיבותם של מקומות מתאימים לטיפול לנוער היא עצומה, שכן הצלחה בטיפול ובשיקום של אדם צעיר אולי מצילה אותו מהרס חלילה, פשוטו כמשמעו".

דברים דומים נאמרו על-ידי השופטת א' חיות בע"פ 6381/11 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 23.10.2011):

"אכן, מצוקת המקום במעונות הנעולים בישראל היא בעיה כאובה ומוכרת ויש להצטער מאוד על כך שפתרונה מתמהמה, אף כי בית משפט זה עמד ושב ועמד בעבר על הפער הקיים בין מספר המקומות הפנויים במעונות אלה לבין צרכי ההשמה בפועל ועל כך שמצב דברים זה חוטא לעקרונות יסוד שהתווה המחוקק בעניין ענישת קטינים".

11. סבורני, כי מצב עניינים זה הוא בלתי נסבל ושיקולים תקציביים אינם יכולים להצדיק מציאות שמשמעה אי מימוש יעדיו ותכליותיו של חוק הנוער, השם את הדגש העיקרי על שיקומו של העבריין הקטין.

הנני מצרף את קולי לרבים אחרים, בבקשה למצוא פתרון בטווח המיידי למצוקת האכלוס במעונות הנעולים, ובכלל זה גם למצוא פתרון למגזר הערבי, שם המצוקה גדולה עוד יותר.

12. בענייננו, חזר שירות המבחן לנוער והמליץ על שחרורו של העורר לחלופה מוסדית, שכן הוא זקוק למסגרת שיקומית, אך, למרבה הצער, אין ניתן לקולטו במעון נעול, בשל העדר צפי לקליטה בחודשים הקרובים.

לפיכך, ממליץ שירות המבחן לבחון את האפשרות לקלוט את העורר במעון "אחווה" שאינו מוגדר כמעון נעול, ונקבע מועד לראיון היכרות עם העורר והוריו ביום 5.12.2012.

13. בנסיבות אלה, ועם כל הצער והתסכול שיש בדבר, הנני מורה על המשך מעצרו של העורר, עד להתבהרות התמונה בנוגע לאפשרות קליטתו במעון "אחווה".

אבקש לקבל הודעה מעדכנת מטעם שירות המבחן לנוער, עד ליום 8.12.2012, באשר לתוצאות הראיון ובאשר לצפי הקליטה של העורר במעון "אחווה".

לאחר קבלת הודעת העדכון, ובהתאם לאמור בה, יוחלט על המשך הטיפול בערר.

14. לסיכום, העורר יהיה נתון במעצר עד להחלטה אחרת בעניינו, ובשלב זה אין טעם לקיים את ההליכים הנוספים שנקבעו על-ידי בית המשפט המחוזי לנוער, בעניינו של העורר.

ניתנה היום, ‏כ"ח בחשון התשע"ג (‏13.11.2012).