עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 7810/12

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

בר"ם 7810/12

לפני:

כבוד השופטת ד' ברק-ארז

המבקשות:

1. עיריית רמת גן

2. מנהלת הארנונה של עיריית רמת גן

נ ג ד

המשיבה:

משרד המשפטים – הנהלת בתי המשפט

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 8.8.2012 בתיק עמ"נ 18701-11-11 שניתן על ידי כבוד השופטת י' שיצר

בשם המבקשות:

עו"ד דביר ליבוביץ

החלטה

1. לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל-אביב-יפו

בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (השופטת י' שיצר). פסק הדין דחה את ערעורן של המבקשות על החלטתה של ועדת הערר לענייני ארנונה כללית שליד עיריית רמת-גן.

2. הנכס נשוא ההליכים דנן מוחזק על ידי הנהלת בתי המשפט (להלן: המשיבה) בתחום שיפוטה של המבקשת 1 ומשמש זה כעשר שנים לצרכיו של בית המשפט לענייני משפחה. במהלך תקופה זו הוטלה עליו ארנונה בשיעור מופחת. זאת, על יסוד סעיף 3(ב) לפקודת מיסי העירייה ומיסי הממשלה (פיטורין), 1938 (להלן: הפקודה), אשר מקנה פטור חלקי מארנונה בגין נכסים המשמשים את הממשלה או מי מטעמה (להלן: הפטור החלקי), ובדומה לנהוג ביחס לנכסים המשמשים כבתי משפט ברשויות מקומיות אחרות.

3. ביום 27.1.2008 הוציאו המבקשות למשיבה שומת ארנונה בשיעור מלא, מבלי להביא בחשבון את הפטור החלקי לפי סעיף 3(ב) לפקודה. המשיבה הגישה השגה בגין החיוב המלא, וזו נדחתה. ערר שהוגש לועדת הערר נדחה גם הוא. בהחלטתה מיום 12.5.2011 קבעה ועדת הערר כי יש לבטל את הפטור החלקי שהוענק עד כה למשיבה, מאחר שהוא חל רק על נכסים המוחזקים על-ידי הממשלה או מוסד מטעמה ומשמשים אותם – בשונה מנכסים המשמשים רשות נפרדת כדוגמת הרשות השופטת. על החלטתה של ועדת הערר הגישה המשיבה עתירה מינהלית לבית המשפט קמא.

4. בפסק דינו מיום 8.8.2012 קיבל בית המשפט קמא את עמדת המשיבה וקבע שהיא זכאית להמשיך וליהנות משיעור ארנונה מופחת בגין הנכס. בית המשפט קמא קבע בעניין זה שהנהלת בתי המשפט היא למעשה "מוסד מטעם הממשלה", כלשון סעיף 3 לפקודה, בהתחשב בכך שהקמת בתי משפט ותפעולם מצויים בסמכותו של שר המשפטים, והוא אשר מופקד על סדרי המנהל בהם. בנוסף לכך, בית המשפט קמא הדגיש שלעניין הפטור החלקי המוקנה בסעיף 3(ב) לפקודה אין מקום לאבחן בין נכסים המשמשים את הממשלה לבין נכסים המשמשים את המדינה, כפי שעולה הן מלשונו של סעיף 3 הנ"ל (העושה שימוש לסירוגין במונח "ממשלה" ו"מדינה") והן מהפסיקה העוסקת הנושא.

5. המבקשות טוענות כי עניינן מעלה שורה של שאלות עקרוניות בעלות חשיבות כללית. בהקשר זה, הן מצביעות הן על כך שהבקשה כרוכה בסוגיה הנוגעת לנכסים המצויים בשטחיהן של רשויות מקומיות בכל רחבי הארץ, והן על כך שפסק דינו של בית המשפט קמא עומד, לשיטתן, בניגוד לעקרון הפרדת הרשויות, המחייב הפרדה בין הרשות השופטת לרשות המבצעת.

6. לאחר עיון בבקשה, מצאתי שדינה להידחות.

7. פסק דינו של בית המשפט קמא עולה בקנה אחד עם פסיקתו הברורה של בית משפט זה, שפירשה את סעיף 3(ב) לפקודת הפיטורין כחל על כל החזקה בנכס "מטעם המדינה" אשר משמשת לפעילות שלטונית-ריבונית, מבלי לעמוד על הבחנות נוספות. ראו: ע"א 975/97 המועצה המקומית עילבון נ' מקורות חברת מים בע"מ, פ"ד נד(2) 433, 445-444 (2000). יתר על כן, המבקשות לא הצביעו על כך שהשאלה שהן מעוררות שנויה במחלוקת בין בתי משפט שונים, שיקול שמצדיק לעתים הענקתה של רשות ערעור (ראו: בר"ם 1874/12 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה חולון נ' אנג'ל (לא פורסם, 1.5.2012), בפסקה 9; בר"ם 1295/12 נורקייט בע"מ נ' עיריית פתח תקוה (לא פורסם, 12.3.2012), בפסקה 7)).

8. למעלה מן הצורך ייאמר, כי את פקודת הפיטורין, כמו כל דבר חקיקה, יש לפרש פרשנות תכליתית. כאשר בוחנים את התכלית של הענקת פטור חלקי מתשלום ארנונה לנכסי המדינה, בשל השימוש בהם למטרות ציבוריות כלליות הרי שזו חלה בבירור גם על נכסים המשמשים לפעילותם של בתי המשפט.

9. התוצאה היא שהבקשה נדחית. מאחר שלא נתבקשה תגובת המשיבה, לא ראיתי לתת צו להוצאות.

ניתנה היום, ‏כ"ה בכסלו תשע"ג (‏9.12.2012).