עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 7725/12

 

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

 

 

 

           ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט צ' קאפח) שהורה על שחרור המשיב לחלופת מעצר בתנאים.

 

1.             ביום 26.7.2012 הוגש לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו כתב אישום נגד המשיב ונגד אחר שזהותו ידועה לעוררת אך טרם אותר (להלן: האחר). כתב האישום ייחס למשיב ארבע עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע; ארבע עבירות של שוד בנסיבות מחמירות (בחבורה ובשימוש בנשק); ארבע עבירות של פירוק חלק מרכב; ועבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. על פי הנטען בחלק הכללי של כתב האישום, המשיב קשר יחד עם האחר לבצע מעשי שוד של כמה תחנות דלק. במסגרת הקשר סוכם כי המשיב והאחר יגיעו לתחנות הדלק כשהמשיב נוהג ברכבו (אישומים 3-1), או ביחד עם נאשם 2 לכתב האישום (אישום 4), וימתין במקום בעת שהאחר, לבדו או עם נאשם 2, ישדוד את חנות הנוחות שבתחנה. לאחר מכן המשיב ימלט את המעורבים מן המקום ברכבו. עוד יוחס למשיב כי פירק לוחיות רישוי מכלי רכב שונים, ללא רשות בעליהם, במטרה להסוות את זהות כלי הרכב שישמש למילוט. לפי הנטען באישומים הראשון עד השלישי, פעלו המשיב והאחר לפי הדפוס האמור: בשלושה מועדים שונים הם הגיעו לתחנות דלק שונות, כשבכל אחד מהם המשיב נוהג ברכבו כשלוחיות הרישוי הגנובות מותקנות עליו. בהגיעם לתחנות הדלק, ירד האחר מן הרכב ושדד באיומי סכין את תכולת הקופות שבחנויות הנוחות וכן פריטים נוספים. באחד מאירועי השוד, היכה האחר את המוכר בעורפו. לאחר אירועי השוד, המשיב מילט את השניים מן המקום. לפי הנטען באישום הרביעי, הגיעו המשיב ונאשם 2 לתחנת דלק כשהמשיב נוהג ברכבו וכשלוחיות הרישוי הגנובות מותקנות עליו; האחר ונאשם 2 שדדו באיומי סכין את העובד בחנות הנוחות, והמשיב מילט את השלושה מהמקום. לאחר מכן הם נסעו לעיר לוד, שם ירד האחר מן הרכב והמשיב ונאשם 2 נשארו לשבת בו. באותה עת שהה באזור השוטר דניאל בלאי (להלן: השוטר), שחשדו התעורר בו למראה לוחיות הזיהוי של הרכב. משניגש השוטר לבדוק את הרכב, החל המשיב בנסיעה מהירה במטרה להימלט מן המקום, תוך שהוא מסכן את בטיחות המשתמשים בנתיבי התחבורה בנתיב הימלטותו. המשיב ונאשם 2 לא שעו לכריזתו של השוטר, ותוך כדי מנוסתם עברו פעמיים באור אדום, נמלטו מניידות משטרה שרדפו אחריהם ותוך כדי הימלטות אף נסעו נגד כיוון התנועה. לבסוף, כתוצאה ממהירות הנסיעה, התהפך רכבו של המשיב. העבירות שיוחסו למשיב אירעו בתוך פרק זמן בן שבעה ימים.

 

2.             בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה נגד המשיב ונאשם 2 בקשה למעצרם עד תום ההליכים המתנהלים נגדם. בבקשה נטען כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס להם בכתב האישום וכי קמה נגדם חזקת מסוכנות לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, מאחר שמדובר בעבירות אלימות שנעשה במהלכן שימוש בנשק קר ולנוכח הסיכון למשתמשים בדרך. עוד נטען כי קמה נגדם עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(א) לחוק, בהתחשב בניסיון הימלטותם מן המשטרה כאמור באישום הרביעי.

 

3.             בדיון מיום 14.8.2012 הסכימו באי-כוחם של המשיב ונאשם 2 לקיומן של ראיות לכאורה, אך עתרו לקבלת תסקיר מעצר. בית המשפט המחוזי הורה על הגשת תסקירים וקבע דיון להמשך. ביום 28.8.2012 הגיש שירות המבחן את תסקיריו לבית המשפט המחוזי. שירות המבחן התרשם כי מדובר בצעיר נעדר עבר פלילי שטרם מעצרו ניהל אורח חיים בלתי יציב, ללא עבודה קבועה; וכי הוא מתקשה לבחון באופן ביקורתי את התנהגותו הבעייתית, מפחית מחומרת המעשים המיוחסים לו, אך חש צער על התנהגותו. שירות המבחן העריך את המסוכנות הנשקפת מן המשיב כ"בינונית", וזאת לנוכח קשריו השוליים, חוסר גבולות ואימפולסיביות המאפיינים אותו וקשייו להכיר בבעייתיות בהתנהגותו. על כן סבר שירות המבחן כי חלופת מעצר תהא אפשרית רק בכפוף למציאת חלופת מעצר אפקטיבית, בליווי מפקחים אחראיים ודומיננטיים. לבסוף דחה שירות המבחן את האפשרות לשחרר את המשיב לחלופה אצל אימו ובפיקוח אחיו, וזאת עקב העמדה המגוננת שהציגו בנוגע אליו. ביום 29.8.2012 עתר בא כוח המשיב לאפשר לו להציג בפני שירות המבחן חלופות נוספות. בית המשפט נעתר לבקשה וקבע דיון המשך. לקראת הדיון, הוגש תסקיר משלים שלפיו נמצאו שני מפקחים ראויים, אחותו של המשיב וגיסו, שהדגישו את מחויבותם לפקח על המשיב. שירות המבחן המליץ לשקול על שחרור המשיב לבית אחותו. ביום 19.9.2012 נחקרו אחות המשיב וגיסו בבית המשפט. בחקירה זו עלה כי האחות יוצאת מעת לעת לצורך טיפול בילדיה, ולפיכך סבר בית המשפט כי אין מקום להסתפק בשני מפקחים אלה לבדם, אלא יש להציע מפקחים נוספים שיוכלו להחליף את האחות מעת לעת. ביום 10.10.2012 הוגש תסקיר שלישי בעניינו של המשיב אשר נמנע מלהמליץ על שני מפקחים נוספים שהוצגו בשל אי-התאמתם. ביום 16.10.2012 ביקש בא כוח המשיב לדחות את הדיון כדי לאפשר לו להציג מפקח חלופי נוסף, ובית המשפט דחה את הדיון. עוד באותו יום, שיחרר בית המשפט את הנאשם 2 – שלו מיוחס, כאמור, אישום אחד בלבד והתסקיר בעניינו מעיד על קבלת אחריות – לחלופת מעצר בבית אחיו בכסייפה, על בסיס המלצת שירות המבחן בעניינו.

 

4.             ביום 23.10.2012 הציג בא כוח המשיב שתי מפקחות אופציונאליות נוספות, בת דודתו ואחות נוספת, מורה במקצועה. לאחר שחקר את המפקחות הנוספות שהוצגו, הורה בית המשפט המחוזי (כב' השופט צ' קאפח) על שחרור המשיב לחלופה בתנאי מעצר בית מלא בבית בת-דודתו ובפיקוחה, בפיקוח אחיותיו ובערבות של גיסו; הפקדה במזומן של 8,000 ש"ח; התחייבות עצמית של המשיב, של המפקחות ושל ערב צד שלישי על סך של 10,000 ש"ח כל אחד; ובתנאי פיקוח של שירות המבחן לתקופה של שישה חודשים. בית המשפט סמך את החלטתו על מסקנת שירות המבחן שלפיה ניתן לשחרר את המשיב לחלופת מעצר הרמטית והדוקה שתפיג את מסוכנותו. מכאן הערר שלפניי.

 

5.             לטענת העוררת, בית המשפט המחוזי לא נתן משקל הולם למסוכנות הנשקפת מהמשיב כעולה מהעבירות המיוחסות לו; מן התעוזה הנדרשת לביצוען; ובמיוחד מן האישום הרביעי שממנו עולה כי המשיב נעדר כל עכבה או גבול. לטענת העוררת, רמת מסוכנות זו אינה מותירה מקום לשחררו לחלופת מעצר. עוד טוענת העוררת כי בית המשפט לא ייחס משקל מספיק לתסקיר המעצר הראשון ולרמת המסוכנות שנקבעה בו. לבסוף נטען כי העובדה שהעבירות המיוחסות למשיב בוצעו כולן בתוך פרק זמן קצר במיוחד, מעידה על מסוכנות מיוחדת, שכן המניעים לעבירות לא הובררו דיים בתסקיר שירות המבחן, באופן שמעלה חשש כי גורמים אלה עלולים להביא למעשים דומים בעתיד.

 

           המשיב, מצידו, סומך את ידיו על החלטת בית המשפט המחוזי. לטענתו, בית המשפט המחוזי אימץ את המלצת שירות המבחן לאחר שהתרשם באופן אישי מרצינותם של המפקחים ואין עילה לשנות מהחלטתו. המשיב מדגיש כי הוא נעדר עבר פלילי וכי החלופה אפקטיבית דיה כדי להפיג את מסוכנותו.

 

6.             כידוע, בקשה למעצר עד תום ההליכים נבחנת בשלושה שלבים. ראשית בוחן בית המשפט אם הובאו ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לנאשם; שנית נבחנת קיומה של עילת מעצר. אם מתקיימים שני תנאים אלה, או אז נדרש בית המשפט לבחון אם ניתן להשיג את מטרת המעצר באמצעי שפגיעתו בחירות הנאשם פחותה (סעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים). בית המשפט השוקל להסתפק בחלופת מעצר יבחן, בין היתר, את עברו הפלילי של הנאשם, את מספר האישומים, חומרתם ונסיבותיהם ואת תסקיר שירות המבחן (בש"פ 11053/05 אל אסד נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.12.2005); בש"פ 5887/10 מדינת ישראל נ' אחמידי (לא פורסם, 16.8.2010); בש"פ 5564/11 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (לא פורסם, 8.8.2011)).

 

7.             לאחר ששמעתי את טענות הצדדים לפניי, באתי למסקנה כי דין הערר להתקבל. המשיב אומנם צעיר הנעדר עבר פלילי, ושירות המבחן המליץ לשחררו לחלופת מעצר שלהשקפתו היא הדוקה ואפקטיבית. עם זאת, שירות המבחן הוסיף וציין כי הוא מתאפיין בחוסר גבולות ואימפולסיביות ומגלה קושי להכיר בקשייו ובבעיות הכרוכות בהתנהלותו, ועל כן העריך את רמת המסוכנות הנשקפת ממנו כ"בינונית". כידוע, המלצת שירות המבחן היא רק שיקול אחד בין מכלול השיקולים שבית המשפט נדרש לבחון, ושיקול הדעת הסופי בשאלה אם ניתן להשיג את מטרת המעצר באמצעות חלופה לעולם נתון לבית המשפט (בש"פ 7848/10 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 20 (לא פורסם, 2.11.2010)). להשקפתי, שקילת מכלול השיקולים הרלוונטיים מטה את הכף לקבוע שרמת המסוכנות הנשקפת מהמשיב גבוהה וכי לא ניתן לאיינה באמצעות חלופת המעצר המוצעת. אין חולק כי קיימות ראיות לכאורה למיוחס למשיב בכתב האישום ולפיו הוא היה מעורב, תוך פרק זמן של שבעה ימים בלבד, בלא פחות מארבעה מעשי שוד של עובדי תחנות דלק בשעות לילה מאוחרות, שכולם בוצעו תוך שימוש בנשק קר ולאחר תכנון מוקדם. חלקו של המשיב במעשים היה מרכזי: הוא העמיד את רכבו לטובת ביצוע העבירות; הוא גנב את לוחיות הזיהוי במטרה להסוות את זהות רכבו; הוא שימש כנהג המילוט בכל מעשי השוד; הוא נהג בפראות, חצה צמתים באור אדום, נסע נגד כיוון התנועה בעורק תחבורה ראשי וסיכן באורח ממשי חיי אדם בנתיני תחבורה באופן שאף גרם להתהפכות רכבו. תנאי לכך שבית המשפט יורה על חלופת מעצר הוא שניתן לתת אמון בנאשם (בש"פ 3161/10 מדינת ישראל נ' מהרבנד, פסקה 21 (לא פורסם, 2.5.2010)). על כן נפסק כי "מי שאיננו נרתע משוטר העומד בפניו ומסמן לו פיזית בצורה הברורה ביותר לעצור וכי מדוע יירתע מהוראה ערטילאית של בית המשפט המכתיבה לו תנאים כאלה ואחרים" (בש"פ 9701/06 מדינת ישראל נ' אלטסד (לא פורסם, 27.11.2006); בש"פ 7149/12 זהראן נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (לא פורסם, 11.10.2012)). חומרתן של העבירות המיוחסות למשיב, תדירותן והמסוכנות הנשקפת מהן כמכלול מוליכות למסקנה כי אין אפשרות לאיין את מסוכנותו של המשיב במידה מספקת באמצעות חלופת המעצר המוצעת. התוצאה היא שהערר מתקבל והמשיב ייעצר עד לתום ההליכים המתנהלים נגדו.

 

           ניתנה היום, ‏י"ב בחשון התשע"ג (‏28.10.2012).

 

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   12077250_M03.doc   טח

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il