עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 7198/11

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

בש"פ 7198/11

בפני:

כבוד השופטת א' חיות

המבקשת:

מדינת ישראל

נ ג ד

המשיב:

עדיאל ווינר

בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996

תאריך הישיבה: כ"ה בתשרי התשע"ב (23.10.2011)

בשם המבקשת: עו"ד נילי פינקלשטיין

בשם המשיב: עו"ד ארנון איתן

החלטה

בפניי בקשה להארכת מעצרו של המשיב לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996, למשך תשעים ימים.

1. המשיב עומד לדין בבית המשפט המחוזי בירושלים בעבירות של שוד מזוין, נשיאת נשק, שיבוש מהלכי משפט, הדחה בעדות ואיומים. על-פי הנטען באישום הראשון, ביום 14.1.2011 נכנס המשיב לחנות נוחות בתחנת דלק בירושלים, ניגש אל הקופאי (להלן: המתלונן) וביקש למשוך כסף. משנאמר לו כי דרושה לשם כך תעודת זהות עזב את החנות אך כעבור כחמש דקות חזר, הוציא אקדח ממכנסיו, התקרב אל המתלונן מאחורי דלפק המכירה ובעודו אוחז את האקדח בידו דרש ממנו להוציא את הכסף. המתלונן סרב לעשות כן והמשיב דרך את נשקו ושב ודרש ממנו את הכסף תוך שהוא מאיים עליו "אם אתה מדבר מילה אני מפוצץ אותך". המתלונן הוציא אסופת שטרות מן הקופה אך המשיב דרש את כל הכסף בעודו מאיים בנשק לעברו והמתלונן, בתגובה, מסר לו את יתר השטרות שהיו בקופה. המשיב נטל מן המתלונן סכום של כ-3,500 ₪, דרש ממנו לשבת על הרצפה מאחורי דלפק המכירה ואיים עליו כי אם ירדוף אחריו "ייתן לו כדור", ואז עזב את החנות כשהכסף ברשותו. האישום השני הוסף לאחר הגשת כתב האישום המקורי, ובו נטען כי לאחר שהמשיב נעצר בגין האירוע המתואר לעיל, הוא התקשר אל המתלונן ביום 1.2.2011 מבית המעצר ואמר לו כי אדם מטעמו עוקב אחריו וכי כל פרטיו האישיים ידועים לו. המשיב הוסיף ואמר למתלונן כי בעדותו בבית המשפט עליו להעיד שהוא אינו בטוח בזיהויו וכי יש לו היכרות מוקדמת עימו ממקום עבודתו. כמו כן אמר המשיב למתלונן כי לפני שימסור את עדותו הוא ייפגש עם עורך דינו של המשיב על-מנת שיתדרך אותו, ואם המתלונן לא יעיד כפי שיתבקש אז "תהיה אתה אשם". למחרת הגיע המתלונן לתחנת המשטרה ודיווח על שיחת הטלפון האמורה. דקות ספורות לאחר שעזב את התחנה, התקשר אליו המשיב ואמר לו כי הוא יודע שפנה למשטרה ודיווח על שיחתם.

2. עם הגשת כתב האישום עתרה המבקשת למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. הדיון בבקשת המעצר ארך מספר חודשים מסיבות שונות, ובהן שליחת המשיב לבדיקה פסיכיאטרית, בה נקבע כי הוא אחראי למעשיו וכשיר לעמוד לדין; תיקון כתב האישום והוספת האישום השני, דבר שהצריך הערכות נוספת מצד ההגנה; חילופי סנגורים לאחר שסנגורו של המשיב התפטר בשל כך שמרשו קשר אותו לכאורה לאישום השני; סירובו של המשיב בשלב כלשהו לפגוש את סנגורו החדש וכן לצאת מתא המעצר ולהתייצב לשני דיונים; בקשת המשיב לצפות בעצמו בתקליטורים שבחומר הראיות לכאורה; והאפשרות שנתן בית המשפט למשיב, לפנים משורת הדין, לטעון טענות בעצמו לעניין המעצר, נוסף על הטענות שטען סנגורו.

בסופו של דבר, הורה בית המשפט בהחלטה מנומקת מיום 17.5.2011 על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

3. משחלפו תשעה חודשים ומשפטו של המשיב לא הסתיים, עותרת המבקשת להארכת מעצרו למשך תשעים ימים. על-פי המפורט בבקשה, הדיון בתיק העיקרי התמשך אף הוא וזאת, בין היתר, לאחר שהמשיב סירב לצאת מתאו ולהגיע לחלק מן הדיונים; נערכו חילופי סנגורים, כאמור, והסנגור החדש עתר לקבלת חומר חקירה נוסף וכן ביקש כי יתאפשר לו לפגוש את המשיב בבית המעצר ולצפות יחד עימו בחומר החקירה המוקלט (בקשה שהתעורר קושי מסוים להוציאה לפועל); ונתגלעו חילוקי דעות בין המשיב לסנגורו. כמו כן, הוחלף המותב הדן בעניינו של המשיב בעקבות בקשה שהגיש לפסילתו.

שמיעת ההוכחות החלה ביום 10.7.2011, אך מספר ימים לאחר מכן ביקש המשיב לייצג את עצמו ולשחרר את הסנגוריה הציבורית מייצוגו. לדיון מיום 19.7.2011 התייצב הסנגור הציבורי המחוזי אשר סבר כי אין מקום לכפות על המשיב את המשך הייצוג ובהחלטה מאותו היום קבע בית המשפט כי המשיב זקוק לייצוג משפטי ודחה את הבקשה לשחרר את הסנגוריה הציבורית מייצוגו, אך קבע כי ישקול לאפשר למשיב להפנות שאלות לעדים, לאחר חקירתם על-ידי הסנגור, ככל שיתעורר צורך בכך. בהמשך אותו דיון מיום 19.7.2011 נחקרו חמישה עדים בלבד מתוך שלושה-עשר העדים שהוזמנו, והחקירה התנהלה כך שהמשיב חקר את העדים ולאחריו חקר אותם סנגורו. בישיבה הבאה שהתקיימה בחודש ספטמבר נשמעו ארבעה עדי תביעה מתוך שמונה עדים שזומנו, וכל עד נחקר הן על-ידי המשיב והן על-ידי בא-כוחו. גם בדיון שהתקיים ביום 10.10.2011 נשמעו ארבעה עדים בלבד מתוך תשעה עדי תביעה שזומנו בשל ניהול החקירה הכפול שתואר, ולעת הזו קבוע דיון הוכחות נוסף ליום 13.11.2011, בו אמורה להסתיים שמיעת הראיות כולה. דיון נוסף קבוע ליום 21.11.2011 ובו צפויים להישמע סיכומים על-פה.

בבקשה שבפניי מציינת המבקשת כי בית המשפט עושה מאמצים רבים לקדם את שמיעת התיק אך קצב ניהולו מוכתב על-ידי המשיב אשר גרם לדחיות רבות של דיונים בשל סירובו להתייצב לדיון, בשל פיטורי סנגוריו ובשל התעקשותו לחקור בעצמו את העדים בנוסף על חקירת הסנגור. המבקשת מוסיפה וטוענת כי המעשים המיוחסים למשיב חמורים ויש בהם כדי להעיד על מסוכנות רבה הנשקפת ממנו. עוד נטען כי קיים חשש ממשי לשיבוש מהלכי משפט על-ידו שכן המשיב יצר לכאורה קשר עם המתלונן מבין כותלי בית המעצר, איים עליו וניסה לשבש את מהלכו התקין של ההליך. לבסוף טוענת המבקשת כי למשיב עבר פלילי מכביד הכולל תשעים ושתיים הרשעות בעבירות רכוש, אלימות ועוד, והיא מציינת כי אף תלוי ועומד נגדו מאסר על-תנאי בר הפעלה.

4. המשיב, מצידו, מתנגד לבקשה וטוען כי מעת שהחלה שמיעת המשפט נעשו מבחינתו מאמצים לקדם את שמיעתו באופן יעיל. לטענתו אין מדובר בתיק פשוט אלא בתיק שחומר הראיות בו מורכב ומסכת העדים אינה קצרה. המשיב מוסיף וטוען כי כבר בשלב הדיון במעצר עד תום ההליכים הלין על כך שחסרים חומרי חקירה רבים בתיק, וטענה זו אכן התגלתה כנכונה. אשר לאפשרות שניתנה למשיב לחקור את העדים נטען כי עיקר העבודה נעשית על-ידי הסנגוריה הציבורית, כי הדבר מאפשר למשיב להרגיש שהוא ממצה את הגנתו ואת זכותו למשפט הוגן, וכי אין כל פסול בכך. עוד נטען כי השאלות שמפנה המשיב לעדים הן שונות מן השאלות שמפנה אליהם סנגורו, וכי אף שמדובר במצב דברים בלתי שגרתי אין בכך כדי לעכב את שמיעת התיק. המשיב מוסיף וטוען כי הוא סירב לצאת מתאו ולהגיע לדיון בשל בעיות רפואיות עליהן ניתן ללמוד מן המסמכים אותם הציג בעת הדיון בפניי, ולבסוף הוא טוען כי טענת פסלות השופט שנטענה על-ידו אכן התקבלה ולא נפל כל דופי בהעלאתה. המשיב סבור כי מן הראוי ששירות המבחן יבחן בשלב זה אפשרות לשחררו לחלופת מעצר בבית הוריו וזאת נוכח חלוף הזמן מאז תחילת המשפט וכן בהינתן העובדה שהמתלונן כבר העיד ומסר את גרסתו ואין על כן סיבה לחשוש משיבוש מהלכי המשפט.

5. דין הבקשה להתקבל.

הלכה היא כי עם התארכות ההליך השיפוטי נדרש בית המשפט הדן בבקשה להארכת מעצר לבחון מחדש את נקודת האיזון בין זכותו של הנאשם לחירות לבין הצורך לשמור על שלום הציבור ובטחונו. יחד עם זאת, חלוף הזמן כשלעצמו אין בו כדי לאיין את משקלם של האינטרסים הציבוריים הניצבים אל מול חירותו של הנאשם ויש לבחון כל מקרה לנסיבותיו (ראו: בש"פ 8585/09 מדינת ישראל נ' פלוני, פיסקה 5 (טרם פורסם, 12.11.2009); בש"פ 6347/05 מדינת ישראל נ' פלוני, פיסקה 7 (לא פורסם, 7.8.2005); בש"פ 6511/09 מדינת ישראל נ' דוד, פיסקה 8 (טרם פורסם, 6.9.2009)). בנסיבות המקרה שלפנינו הכף נוטה במובהק אל עבר הארכת מעצרו של המשיב. אכן, פרק זמן לא קצר חלף מאז החל משפטו של המשיב ואף שנראה כי אין מדובר בתיק רחב היקף, הוא לא הסתיים במהלך תשעת החודשים שקבע לכך המחוקק. אולם אין ספק כי התנהלותו של המשיב המתוארת לעיל ובעיקר התעקשותו לחקור את העדים בנוסף לסנגורו, תורמת תרומה לא מבוטלת להתמשכות המשפט והיא גרמה לכך שבישיבות ההוכחות שנוהלו עד כה נשמעו רק חלק מן העדים ששמיעתם תוכננה. מכל מקום, כעת מצוי המשפט בשלב מתקדם ביותר, סיכומי הצדדים צפויים להישמע בעוד כחודש ימים וסופו של ההליך נראה לעין כבר בתוך תקופת ההארכה המבוקשת. לשיקולים אלה יש להוסיף את המסוכנות הרבה הנשקפת מן המשיב אשר לו מיוחס מעשה שוד נועז באיומי אקדח וניסיון לשבש מהלכי משפט תוך השמעת איומים כלפי המתלונן. על מסוכנותו של המשיב מלמד גם עברו הפלילי, שחרף גילו הצעיר הינו מכביד ביותר ולמרבה הצער המאסר המותנה התלוי ועומד נגדו אף הוא לא הרתיעו מלבצע לכאורה את המעשים המיוחסים לו. טעמים אלה כולם, בהצטברם יחד, מובילים אל המסקנה כי מן הראוי להיעתר לבקשה ולהאריך את המעצר.

הבקשה מתקבלת, אפוא. מעצרו של המשיב יוארך בתשעים ימים החל מיום 24.10.2011 או עד למתן פסק-דין בת"פ 42326-01-11 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם.

ניתנה היום, כ"ז בתשרי התשע"ב (25.10.2011).