עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 7173/12

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

בר"ם 7173/12

לפני:

כבוד השופט ע' פוגלמן

המבקשים:

1. עליזה יאסו

2. אהרון מסלטון

3. יורשי עיזבון המנוחה שמחה מסלטון

נ ג ד

המשיבים:

1. הוועדה המקומית לתכנון ובניה ת"א

2. עיריית תל אביב

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו (כב' סגנית הנשיאה מ' רובינשטיין) בעמ"נ 2001-01-11 מיום 18.7.2012

בשם המבקשים:

עו"ד דניאל יאסו

החלטה

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כב' סגנית הנשיאה מ' רובינשטיין) שדחה ערעור מינהלי שהגישו המבקשים על החלטת ועדת הערר לפיצויים והיטל השבחה במחוז תל אביב (להלן: ועדת הערר).

1. המבקשים הם בעלים של מגרש בשכונת התקווה בתל אביב (להלן: המגרש). עד לשנת 1979 היו בנויים על המגרש שני מבנים: מבנה דו-קומתי ששימש למגורי המבקשים, ובצמוד לו מבנה חד-קומתי ששימש בעבר כבית כנסת. לאחר ביקור שנערך במקום וחוות דעת של מהנדס שניתנה בעקבותיו, הוצא למבנה החד-קומתי צו הריסה. בשנת 1979 נהרסו שני המבנים בידי המשיבה 2 (להלן: העירייה). הריסת המבנה הדו-קומתי נעשתה בשגגה. בשנת 1989 קבע בית המשפט השלום בנתניה שהריסה זו לא הסבה למבקשים נזק משום שהמבנה השני היה מבנה נטוש שאינו ראוי למגורים.

2. ביום 31.7.2005 פורסמה למתן תוקף תכנית תא/2670 (להלן: התכנית) לאיחוד וחלוקה ללא הסכמת בעלים בהתאם לסימן ז' לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: החוק), שחלה, בין היתר, על המגרש. עד לפרסום התכנית, היה המגרש חלק מחלקה שלה מאות בעלים בבעלות משותפת (להלן: החלקה) בשכונת התקווה בתל אביב. במסגרת התכנית הוגדרו והוקצו מגרשים נפרדים, בהתאם למפתח שחילק את בעלי הזכויות בחלקה לשלוש קבוצות. הקבוצה הראשונה, שלנמנים עימה הוענקו הזכויות בעלוֹת הערך הרב ביותר, היו "בעלים שזכויותיהם רשומות בלשכת רישום המקרקעין, אשר מימשו את זכויותיהם ומתגוררים בשטח". הקבוצה השנייה, שלנמנים עימה ניתנו זכויות מופחתות, היו "בעלים שזכויותיהם רשומות בלשכת רישום המקרקעין אך לא מימשו את זכויותיהם בדרך של בניה". הקבוצה השלישית, שלנמנים עימה ניתנו הזכויות הפחותות ביותר במסגרת התכנית היו "מחזיקים שזכויותיהם אינן רשומות בלשכת רישום המקרקעין".

3. במסגרת הוצאתה לפועל של התכנית סווגו המבקשים בקטגוריה השנייה. בעקבות החלטה זו, הגישו המבקשים תביעה לירידת ערך לפי סעיף 197 לחוק למשיבה 1. תביעה זו נדחתה. המבקשים עררו על ההחלטה לוועדת הערר בטענה שראוי היה לסווגם כמי שנמנים עם הקבוצה הראשונה, בין היתר מאחר שעל המגרש היו מבנים עד להריסתם בשנת 1979. ועדת הערר ציינה שלנוכח אופן הטיעון שלא היה סדור וברור, היא התקשתה לרדת לסוף דעתם של העוררים. עם זאת קבעה הוועדה שדין התביעה לירידת ערך במקרקעין להידחות מהטעם שהתכנית השביחה את זכויות המבקשים במקרקעין ולא פגעה בהן.

4. המבקשים ערערו על החלטת ועדת הערר לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים. בית המשפט קמא (כב' השופטת מ' רובינשטיין) דחה טענה מקדמית של המבקשים שלפיה ועדת הערר דנה בעניינם בהרכב חסר, ומשכך לא הייתה מוסמכת לקבל את החלטתה. לגופם של דברים קבע בית המשפט קמא שאין מקום להתערב בקביעת ועדת הערר שלפיה התכנית לא רק שלא פגעה בזכויות המבקשים, אלא אף השביחה אותן. בית המשפט קמא ציין את קביעת ועדת הערר שלפיה הריסת המבנים בשנת 1979 נלקחה בחשבון ובגינה הוענקו למבקשים זכויות בניה נוספות. לסיום ציין בית המשפט שעל המשיבות לסייע למבקשים לאתר את מי שנקבעו בהסדר החדש כשותפיהם במגרש על מנת שיוכלו לממש את מלוא הזכויות שהוענקו להם.

5. מכאן הבקשה שלפניי. בין היתר, נטען שנפלו שגיאות עובדתיות בפסק דינו של בית המשפט קמא שמצדיקות התערבות; שמפרוטוקול בית המשפט קמא הושמטו טיעונים שנוגעים לטעויות עובדתיות בהחלטת ועדת הערר; כי ועדת ערר חייבת למנות שמאי מכריע או מייעץ כל אימת שנקבע שלא ארעה כל פגיעה במקרקעין; ושאגב דחיית תביעה לירידת ערך שבמסגרתה נקבע שלא נפגעו מקרקעין, חובה לשקול את התנאים המפורטים בסעיף 200 לחוק. בנוסף טוען בא-כוחם של המבקשים שהתכנית קודמה תוך שהעירייה נמצאת במצב של ניגוד עניינים בהיותה בעלת זכויות בחלקה; ושבמסגרת הוצאתה לפועל של התכנית עברו העירייה וגורמים מטעמה על הדין בדרכים שונות.

6. דין הבקשה להידחות. אמות המידה למתן רשות ערעור על פסק דין של בית משפט לעניינים מינהליים בערעור על החלטה של ועדת ערר לפיצוים והיטלי השבחה הותוו בבר"ם 2237/11 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה "שורקות" נ' גרמנוב (לא פורסם, 23.9.2012) (להלן: עניין גרמנוב). נקבע שיש להתחשב בטיבה של ועדת הערר כגוף מקצועי בעל ידע ומומחיות לעניין תביעות לירידת ערך; במאפייניו המעין-שיפוטיים של ההליך לפני ועדת הערר; ובמספר הגלגולים שבהם נשמע העניין לפני בקשת רשות הערעור, ובפרט מקום שכלל הערכאות הקודמות באו לכדי מסקנה זהה. שיקולים אלו הם פועל יוצא של הצורך בניהול נכון של המשאבים המוגבלים של זמן שיפוטי שעומדים לרשותו של בית משפט זה. שקילתם מצדיקה אמת מידה מצמצמת למתן רשות ערעור בעניינים מהסוג הנידון (עניין גרמנוב, פסקה 14).

7. יישום אמת המידה האמורה על המקרה דנן מוליך למסקנה שאין עילה למתן רשות לערער. הבקשה אינה מעלה שאלה החורגת מדל"ת אמותיו של המקרה הקונקרטי (עניין גרמנוב, שם). עניינם של המבקשים נידון לפני שתי ערכאות, ובשתיהן נדחו טענותיהם ונקבע כי התכנית שבגינה הוגשה התביעה השביחה את ערך המקרקעין שבבעלותם, חלף שתפגע בהן. חלק ניכר מטענות המבקשים עוסק במאפייניו העובדתיים הקונקרטיים של המקרה כגון שטח המגרש במצב הקודם ובמצב הנוכחי לאחר התכנית, ושיעורי זכויות בניה למגורים בו. אף טענת המבקשים בנוגע לטעויות שנפלו בפרוטוקול סבה סביב טענות עובדתיות, ובקשה לתיקונו נדחתה בידי בית המשפט קמא. כידוע, בית משפט זה ימעט להיעתר לבקשות רשות ערעור שעיקרן טמון במאפייניו העובדתיים של המקרה (בר"ם 1328/11 וינברג נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה תל אביב (לא פורסם, 10.4.2011)). אף טענותיהם המשפטיות של המבקשים אינן מצדיקות מתן רשות ערעור. כפי שצוין בפסק דינו של בית המשפט קמא, סעיף 198(ו) לחוק קובע שוועדת הערר רשאית למנות שמאי מכריע או מייעץ בערר על החלטת ועדה מקומית. ההחלטה האם למנות שמאי נתונה לשיקול דעתה של ועדת הערר, ואינה מתחייבת בכל מקרה שמובא לפתחה (בר"ם 1874/12 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה חולון נ' אנג'ל, פסקאות 7-6 (לא פורסם, 1.5.2012)). הטענות בנוגע לניגוד עניינים של העירייה נטענו בעלמא וממילא אינן רלוונטיות בכל הקשור לתביעה לירידת ערך. גם יתר טענותיהם של המבקשים אינן מצדיקות מתן רשות ערעור לפי אמות המידה שנקבעו בפסיקה.

בקשת רשות הערעור נדחית אפוא. משלא נתבקשה תשובה, איני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, ‏כ"ו בחשון התשע"ג (‏11.11.2012).