עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 7159/12

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

בש"פ 7159/12

לפני:

כבוד השופטת ד' ברק-ארז

העורר:

פלוני

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 13.9.2012 במ"ת 28215-08-12 שניתנה על ידי כבוד השופט צ' קפאח

תאריך הישיבה:

כ"ה בתשרי תשע"ג (11.10.2012)

בשם העורר:

עו"ד מסארווה עלאא

בשם המשיבה:

עו"ד עידית פרג'ון

החלטה

1. בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 13.09.2012 (מ"ת 28215-08-12, כבוד השופט צ' קפאח) שבמסגרתה הורה על מעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

2. נגד העורר הוגש כתב אישום ביום 29.8.2012 אשר מייחס לו שלוש עבירות של מעשה מגונה בקטינה מתחת לגיל 16 לפי סעיף 345(ב)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) וכן עבירה של שהייה בלתי חוקית בישראל לפי סעיף 12(1) בחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952. על פי הנטען בכתב האישום העורר, תושב הרשות הפלסטינית, אשר אינו מורשה לשהות בשטח מדינת ישראל, נכנס לישראל ביום 21.8.2012. בשעות אחר הצהריים, ביום 22.8.2012, הגיע העורר לחוף ים בעיר תל-אביב-יפו וביצע מעשים מגונים על פי הנטען בשלוש קטינות, אגב רחצה בים, בניגוד לרצונן. על-פי כתב האישום, מעשה מגונה אחד ביצע העורר תוך כדי שהוא נצמד מאחור לגופה של קטינה ילידת 1997, אחז בחוזקה בשתי ידיו בישבנה ובתוך כך הסיט את בגד הים שלבשה, לשם גירויו המיני עד שזו נמלטה ממנו בשחייה. מעשה מגונה שני ביצע העורר תוך כדי שהוא נצמד מאחור לגופה של קטינה נוספת ילידת 1997, ותפס בחוזקה בישבנה, לשם גירויו המיני. הקטינה צרחה בתגובה והסתובבה לעבר העורר, שהתרחק ממנה עקב כך. מעשה מגונה שלישי ביצע העורר כאשר עמד מול קטינה נוספת, ילידת 1998, אשר שחתה לבד בים. הוא אחז בכוח ברגליה והושיבה על ברכיו. במצב זה תפס העורר בידו את איבר מינה לשם גירויו המיני. מיד לאחר מכן, חבר של העורר, שזהותו אינה ידועה למאשימה, נצמד אל אותה קטינה מאחור, בנוכחות העורר ותפס בכוח בישבנה. בשלב זה, נחלצה הקטינה מהעורר וחברו ושחתה לעבר החוף. העורר נעצר באותו יום.

3. בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה למעצר העורר עד תום ההליכים. ביום 13.9.2012 התקיים דיון שבסופו הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. הצדדים הסכימו כי קיימות ראיות לכאורה בעניין העורר וכן הסכימו כי קיימת עילת המעצר. אגב כך דחה בית המשפט קמא את בקשת בא-כוח העורר לשלוח את העורר לעריכת תסקיר מבחן בעניינו לצורך בחינת האפשרות לשחררו לחלופת מעצר והורה על מעצרו עד תום ההליכים. את החלטתו ביסס בית המשפט על הסיכוי הגבוה, לשיטתו, שהעורר לא יתייצב למשפט מאחר שהוא תושב הרשות הפלסטינית. לשיטת בית המשפט, למרות שניתן לקבוע ערבויות הולמות בעניינו של העורר קיים סיכון שגם אם ירצה להתייצב למשפטו, רצונו יסוכל על-ידי גורמים ברשות הפלסטינית או גורמים ביטחוניים ישראלים. בית המשפט קמא סבר כי קיים חשש שבנסיבות אלה לא ניתן יהיה לבוא בטרוניות אל העורר או אל הערבים בעניינו כאשר סיבת אי-ההתייצבות היא בעיה הנוגעת לצדדים שלישיים.

4. בא-כוח העורר טען בדיון לפני כי שגה בית המשפט כשנתן משקל כה מכריע לעובדת היותו של העורר תושב הרשות הפלסטינית בהחלטתו שלא לשקול כלל את שחרור העורר לחלופת מעצר. לטענתו, תוצאת החלטתו של בית המשפט קמא היא החמרה נוספת עמו בהשוואה למידת ההחמרה עם אזרח ישראלי שהיה מבצע עבירות בנסיבות דומות או אף חמורות יותר. לטענתו, אם העורר היה אזרח ישראלי בית המשפט היה, למצער, בוחן את האפשרות של שחרורו לחלופת מעצר ומבקש תסקיר מבחן בעניינו. בא-כוח העורר טוען כי העבירות בהן מואשם העורר אינן מצויות ברף חומרה גבוה. כן טוען העורר כי הוא נעדר עבר פלילי, נשוי ואב ילדים. לטענתו, נכנס לישראל כדי לחגוג את חג האיד-אל-פיטר. בא-כוח העורר טען כי ניתן להבטיח את התייצבות מרשו למשפט באמצעות ערבויות של אזרחי ישראל והפקדה כספית. מנגד, ביקשה המשיבה לדחות את הערר. לטענתה, יש לייחס משקל לחומרת העבירות המיוחסות לעורר, ואין לראות בהן עבירות קלות יחסית, כפי שהציגן בא-כוחו של העורר.

5. החלטתי כי דין הערר להידחות. המקרה שבפני משלב בין שני שיקולים המעצימים, בנסיבות העניין, זה את זה. העורר הוא תושב השטחים. עובדה זו מעצימה את החשש של הימלטות מאימת הדין (ראו: בש"פ 2987/10 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 10.5.2010); בש"פ 7055/09 אבו עיד נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 21.9.2009); בש"פ 6635/10 מחארזה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 20.9.2010)); עם זאת, כפי שנפסק לא אחת, אין בכך בלבד כדי לסגור לחלוטין את הדלת בפני אפשרות של שחרור לחלופת מעצר במקרים מתאימים (ראו למשל: בש"פ 3794/05 רשואן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 17.5.2006)). מבחינה זו, לשיטתי, הנימוקים המבוססים על עובדת היותו של העורר תושב השטחים לא היו מספיקים, כשלעצמם, כדי להצדיק את מעצרו עד תום ההליכים. אולם, בנסיבות העניין, העובדה המכריעה את הכף היא המסוכנות הטבועה בעבירות המיוחסות לעורר. בית משפט זה פסק, לא אחת, כי "שחרור נאשם בעבירות מין לחלופת מעצר הוא החריג ולא הכלל, נוכח המסוכנות הטבועה בעבירות מין והחשש להישנות המעשים" (ראו למשל: בש"פ 662/12 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 29.1.2012), פסקה 14). בא-כוחו של העורר שב וטען כי העבירות המיוחסות למרשו הן ב"רף הנמוך" של עבירות מין. אולם, לא ניתן להתעלם מן התעוזה שהפגין העורר בכך שלא הסס לתקוף, בזו אחר זו, שלוש נערות. עוד יש לתת את הדעת על כך שבחר לו כקורבנות קטינות צעירות לימים, בנות 14 ו-15. ניתן להתנחם בכך שקורבנותיו הפגינו במקרה זה מודעות ותושייה, אך הדברים יכלו להוביל אף לתוצאות חמורות יותר, בנסיבות אחרות.