עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 7095/11

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

בר"ם 7095/11

בפני:

כבוד השופט ע' פוגלמן

המבקש:

יהודה טוניק ושות' משרד עורכי דין

נ ג ד

המשיב:

מנהל הארנונה של עיריית תל אביב

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב-יפו בעמ"נ 106/09 שניתן על-יד כב' השופטת ש' ברוש.

בשם המבקש:

עו"ד יהודה טוניק, עו"ד דן טוניק

החלטה

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כב' השופטת (בדימוס) ש' ברוש), אשר דחה ערעור מינהלי שהגיש המבקש על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה שליד עיריית תל אביב-יפו (להלן: ועדת הערר או הוועדה).

1. המבקש הוא משרד עורכי דין הפועל מתוך נכס השוכן בקומות העליונות של בניין ברחוב קפלן בתל אביב (להלן: הנכס). בשנת 2006 מדדה העירייה את שטח הנכס לצרכי שומת ארנונה, ומצאה כי מדובר בשטח גדול יותר מכפי שחושב עד לאותו מועד. המבקש השיג על תיקון השומה וטען, כי בשטח הנמדד לצרכי חיוב אין לקחת בחשבון את שטח הגג, הנמצא בקומה ה-15 לבניין (להלן: הגג). לגישתו, שטח זה מהווה "גג פתוח" ואינו בר חיוב לפי צו הארנונה. השגתו זו נדחתה על-ידי המשיב בקובעו כי יש לסווג את הגג כ"מרפסת גג", סיווג בר חיוב לפי צו הארנונה.

2. הוועדה דחתה את עררו של המבקש. בין היתר, נקבע כי חלק מטענות המבקש חורגות מסמכותה העניינית של ועדת הערר – טענת המבקש כי הוספת שטח הגג לשומת הארנונה עולה כדי שינוי מדיניות הסותר את דיני ההקפאה; טענותיו נגד אופן קביעת תעריפי הארנונה, שלפיהן אלו חורגים מן המותר לפי חוק ההסדרים; טענה בדבר הפלייתו לרעה לעומת שכנו, המחזיק בנכס עם מאפיינים דומים, ועימו הגיע המשיב להסדר פשרה. לגופם של דברים, קבעה הוועדה כי יש לסווג את הגג כ"מרפסת גג", וסמכה את קביעתה בין היתר על הממצאים הבאים: הגג והנכס מרוצפים באופן אחיד; שטח הגג מתוחם בקירות ובחלקו מקורה באמצעות פרגולה; הכניסה לגג היא דרך דלת זכוכית יחידה מחדר הישיבות במשרד; עציצים וריהוט שהיה שם בעבר. טענתו של המשיב כי לא נעשה שימוש בפועל בגג, נדחתה כבלתי רלוונטית לשאלת הסיווג. עוד קבעה הוועדה, בניגוד לטענתו של המבקש, כי לא נדרשת בחינה של האמור בהיתרי הבנייה בנוגע לקומת הגג ודי בראיות המונחות בפניה כדי להכריע בשאלת סיווג הגג לצרכי ארנונה.

3. בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו (כב' השופטת (בדימוס) ש' ברוש) דחה את ערעור המבקש על החלטה זו. נקבע כי טענות המבקש בדבר חריגה מסמכות של העירייה והפלייה, אכן לא היו בסמכות הוועדה, וכן אינם בסמכותו של בית המשפט במסגרת ערעור מינהלי. בית המשפט דן, בבחינת למעלה מן הצורך, בטענות אלו ומצא כי אין בהן ממש. בין היתר, נקבע כי תיקון שומה איננו אסור לפי דיני ההקפאה, ככל שמטרתו לתקן טעות עבר; כי המשיב לא חרג מסמכותו בתעריפי הארנונה שנקבעו; וכן כי המבקש לא הצליח לבסס את טענת ההפליה. לגופו של עניין, אימץ בית המשפט לעניינים מינהליים את ממצאי הוועדה לעניין סיווג הנכס. הטענות נגד סמכותו של המשיב, ככלל, לחייב בארנונה גגות בנייני משרדים בתל אביב נדחו אף הן. בהקשר זה קבע בית המשפט, כי היעדר התייחסות מפורשת למונח "גג" בהקשרי חיוב מסוימים בצו הארנונה, לא מעידה על החרגתם מאפשרות לחיוב. לבסוף קיבל בית המשפט את קביעת הוועדה כי היתר הבנייה אינו נדרש להכרעה בשאלת הסיווג, על רקע הממצאים הרבים שעליהם עמדה הוועדה.

4. מכאן הבקשה שלפניי. המבקש חוזר על טענתו כי הטלת חיוב הארנונה על שטח הגג (שלא נכלל בשומת הארנונה לאורך השנים), היא בגדר שינוי מדיניות המשיב, מבלי ששונה צו הארנונה וללא קבלת אישור, כנדרש בחוק. לטענת המבקש, ככלל, לא מסורה למשיב סמכות לחייב בארנונה שטחי גג בבניין משרדים, שכן סמכות זו אינה מצויה מפורשות בצו הארנונה. עוד נטען כי ייעוד הגג נקבע במסגרת תוכנית הבנייה, וכדי לשנותו, נדרשת לרשות המינהלית תשתית עובדתית הולמת. לגישת המבקש, אי המצאת היתרי הבנייה על-ידי המשיב, הם בבחינת אי עמידה בנטל ההוכחה המוטל עליו כדי להצדיק את שינוי הסיווג. המבקש מלין על כך שבית המשפט קמא העביר אליו את נטל הראייה בעניין זה בניגוד להחלטותיו הקודמות. לבסוף, חוזר המבקש על טענת הפלייתו לרעה לעומת שכנו.

5. לאחר בחינת הבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כפי שהבהירו הערכאות הקודמות, הטענות בדבר שינוי מדיניות בלתי חוקי, אין מקומן בהליך של ערר. חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו-1976, בסעיפים 3(א) ו3(ב), מונה את העילות שבגינן ניתן להשיג על קביעת ארנונה כללית וקובע במפורש, כי ועדת הערר לא תדון בטענות אי חוקיות החורגות מעילות אלו (השוו: בר"ם 1541/08 טכנו חשמל טכנולוגיה מתקדמת לרכב (96) בע"מ נ' מנהל הארנונה עיריית טירת הכרמל (לא פורסם, 27.8.2008)). טענותיו של המבקש, שאינן נכללות בנושאים המסורים להכרעתה של ועדת הערר, ממילא אינן נתונות להכרעה במסגרת של ערעור מינהלי על החלטת ועדת הערר. מכל מקום, בית המשפט המחוזי, ראה להתייחס לגופן בפסק דינו, מעבר לנדרש.

6. הדברים יפים גם לעניין טענת ההפליה. אמנם, בית משפט זה לא פסל כי בנסיבות מסוימות ייתכנו מצבים בהם נכון יהיה להעלות טענה זו גם במסגרת ערעור מינהלי, אך לא נטע מסמרות בדבר (בר"ם 4021/09 מנהל הארנונה של עיריית תל אביב נ' חברת מישל מרסייה בע"מ, פסקה ל"ו (לא פורסם, 20.12.2010)), ובכל מקרה דרך המלך היא על-ידי הגשת עתירה מנהלית (ראו: בר"ם 8943/10 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' מנהל הארנונה של עיריית תל אביב (לא פורסם, 19.1.2011)). במקרה שלפנינו מצא בית המשפט להידרש לטענה, אך מצא כי לא הובהרה התשתית לטענה זו. אין עילה ליתן רשות ערעור על קביעה מעין זו.

7. השאלה המרכזית בבקשה זו נסבה על אופן סיווגו של שטח הגג לצרכי ארנונה. שאלת סיווגו של נכס לצרכי ארנונה איננה מהווה, ככלל, עילה למתן רשות ערעור (בר"ם 8943/10 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' מנהל הארנונה של עיריית תל אביב (לא פורסם, 19.1.2011)). זאת שכן, כידוע, סיווג נכס לצרכי ארנונה נעשה בהתאם לשימוש הספציפי שנעשה בנכס ועל פי צו הארנונה הפרטני הנוגע לעניין (ראו: בר"ם 2723/10 הוצאת ספרים עם עובד בע"מ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו (לא פורסם, 23.5.2010); בר"ם 10569/08 מילים שירותי כתיבה ותרגום בע"מ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו (לא פורסם, 24.3.2009)). הדברים אמורים גם ביחס לשאלת סיווגם של גגות שאינם למגורים בתל אביב, והדבר אינו מעלה שאלה כללית המצדיקה דיון נפרד (ראו: בר"ם 8940/10 אפריקה ישראל להשקעות בע"מ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב יפו (לא פורסם, 6.3.2011)). לא ראיתי לחרוג מכלל זה בנסיבות המקרה שלפנינו. קביעותיה של הוועדה בנוגע לסיווג הגג נשענו על הנתונים העובדתיים שהונחו בפניה, שהיו מפורטים דיים כדי לעמוד על טיב ייעוד הגג והשימוש שניתן לעשות בו. דרישתו של המבקש להצגת היתרי הבנייה – כתנאי לשינוי סיווג שטח הגג – אין בה ממש. זאת במיוחד, נוכח הממצאים העובדתיים המפורטים שעליהן נסמכה החלטת שינוי הסיווג. ניתן היה לתת משקל לאמור בהיתר הבנייה במסגרת שאלת סיווג הנכס, אך אין מדובר בראיה הכרחית. בית המשפט סבר אף הוא, כי סיווג הגג כ"מרפסת גג" היא המסקנה המתבקשת מהממצאים העובדתיים שהיו לפני הוועדה. כידוע, ערכאת הערעור תמעט להתערב בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית, והדברים אמורים ביתר שאת ביחס לערעור שני (ראו, למשל: בר"מ 4603/07 פיט סוכנויות ק.ד. בע"מ נ' מנהלת הארנונה בעירית חדרה (לא פורסם, 15.7.2007)).