עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 6804/12

 

 

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

 

 

 

 

 

 

 

 

השופט נ' סולברג:

 

1.        עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים המתמקדת בפרשנותה של רשות האכיפה והגבייה את הרפורמה החקיקתית בתחום ההוצאה לפועל העוסקת בהפעלת המסלול המקוצר; ביישׂומה; ובהכפפת רשמי ההוצאה לפועל למרותה של רשות האכיפה והגבייה.

 

עיקרי העובדות

2.        ברקע, תיקון מס' 29 לחוק ההוצאה לפועל, התשס"ט-2008 שנכנס לתוקף ביום 1.8.2009 (להלן: תיקון מס' 29). במסגרת התיקון התווסף פרק א'1 לחוק שעניינו: "הוצאה לפועל במסלול מקוצר – הוראת שעה". תכליתו של המסלול המקוצר היא ליצור מנגנון יעיל וקצר יותר מהליך הגבייה הרגיל על מנת להקל על גביית החוב; הן מצִדו של הזוכה, הן מצִדו של החייב. המסלול המקוצר מייתר פרוצדורות ומקצר הליכים במתן אפשרות לרשם ההוצאה לפועל לנקוט בהליכי גבייה מסויימים בלא צורך בהגשת בקשה מטעם הזוכה. בכך נחסכות גם הוצאות על תשלום שכ"ט לעורכי הדין; הן מהזוכה, הן מהחייב. המסלול המקוצר נחקק תחילה כהוראת שעה למשך שנתיים החל מיום 1.8.2009, בהמשך הוארך תוקפהּ עד לחודש ספטמבר 2012, וביום 25.7.2012 הוארך תוקפהּ למשך ארבע שנים נוספות, קרי - עד ליום 15.9.2016.

 

3.        תיקון מאוחר יותר, שגם אליו מתייחסת העתירה, הוא תיקון מס' 33 לחוק ההוצאה לפועל, התשע"א-2011 שנכנס לתוקף ביום 6.7.2011 (להלן: תיקון מס' 33). במסגרת התיקון הוצאו רשמי ההוצאה לפועל ממערכת בתי המשפט והוכפפו לממונה רשמי ההוצאה לפועל הכפוף למנהל רשות האכיפה והגבייה. ברם, התיקון לא שלל מרשמי ההוצאה לפועל את סמכויותיהם השיפוטיות. להשלמת התמונה העובדתית יצויין כי בעבר הוגשה לבית משפט זה עתירה דומה המכוונת נגד התיקון הנדון, ונמחקה בהמלצת בית המשפט ביום 26.3.2012 (בג"ץ 5620/11).

 

4.        בחנו את טענותיה המרובות של העותרת נגד הליכי חקיקתם של תיקון מס' 29 ותיקון מס' 33 לחוק ההוצאה לפועל ויישומם. הערנו את אשר הערנו במהלך הדיון על כך שהעותרת, לאור מעמדה, לא צריכה להיות נושאת הדגל במאבק נגד התיקונים הללו, בשים לב ליתרונות הגלומים בהם לזוכה ולחייב כאחד. להלן נידרש אל עיקרי הטענות הראויות לליבון.

 

תמצית נימוקי העתירה

5.        טענה מרכזית של העותרת היא ביחס לאפשרות הזמינה לתאגידים מסחריים להוציא לפועל חיובים שנפסקו לטובתם באמצעות שימוש במסלול המקוצר. העותרת טוענת כי פעולות רשות האכיפה והגבייה סותרות את תכליתו המקורית של המסלול המקוצר, והריהן סטייה מה'הבנות' שהושגו בין הצדדים. בטרם נחקקה הוראת השעה בנוגע למסלול המקוצר, חזרו נציגי רשות האכיפה והגבייה והבהירו כי התכלית ביצירת המסלול היא לסייע לאוכלוסיות מוחלשות לגבות את חובן. ואולם, במרוצת הזמן, נטשו הזוכים הפרטיים את המסלול המקוצר, וזה שינה את פניו והפך למסלול יעודי לתאגידים מסחריים.

 

6.        עובר לתיקון מס' 33 לחוק ההוצאה לפועל היו רשמי ההוצאה לפועל כפופים לרשות השופטת ולכללים החלים על שופטים. ברם, תיקון מס' 33 הכפיף את הרשמים לרשות האכיפה והגבייה. החשש שמתעורר בקשר ליישום המסלול המקוצר הוא בהעמדת הרשמים בניגוד עניינים, ובאיחוד של הרשות המבצעת עם הרשות השופטת: הרשם, כמי שכפוף כיום לרשות האכיפה והגבייה אמור במסגרת המסלול המקוצר לנהל עבור הזוכה את הליכי הגבייה, בשעה שהוא אמור להכריע גם בטענות הצדדים.

 

7.        לטענת העותרת, ישום המסלול המקוצר מביא לכך שרשות האכיפה והגבייה מאבדת את מעמדה כצד ניטרלי בהליך הגבייה. לאחר כניסתו לתוקף של תיקון מס' 33, רשמי ההוצאה לפועל הפכו להיות עובדי רשות האכיפה והגבייה, והם נאצלים לעסוק בייצוג הזוכים בהליך ובניהול התיק עבורם, בנוסף לעיסוקם שבשגרה – תפקידם השיפוטי. לדידה, בנסיבות אלה, מתעורר חשש כי אמון הציבור במערכת השיפוטית עלול להיפגע מחמת העדר ההגינות ולנוכח הפגיעה בשוויון.

 

8.        העותרת מוסיפה ומציינת כי ישום המסלול המקוצר סולל "מסלול עוקף לייחוד מקצוע עריכת הדין". תפקידיו של הרשם כפי שהוקנו לו במסגרת המסלול המקוצר המתיר לו לייצג זוכים בהליכי הגבייה סותרים את הוראות סעיף 20 לחוק לשכת עורכי הדין, ומשכך חל כרסום בייחוד מקצוע עריכת הדין במדינת ישראל, באופן המערער את האיזון בין זכויות הזוכה לבין זכויות החייב בהליכי ההוצאה לפועל, ואשר אינו עומד בקנה אחד עם תכלית החקיקה. לדידה, בנסיבות אלה נפגעת "ההרמוניה החקיקתית" בניגוד למגמה המחוייבת לעשות כל ניסיון אפשרי על מנת לקיים 'אחדות במשפט' והרמוניה בין הנורמות השונות. לנוכח הרציונל העומד בבסיס יחוד מקצוע עריכת הדין, הרי שבתהליך הפרשני המתאים יש לצמצם את היקף הייצוג של הזוכים על-ידי רשמים. החלת המסלול המקוצר, לשיטתה של העותרת, הריהי פגיעה כלכלית בציבור עורכי הדין העוסקים בתיקי הוצאה לפועל ומתפרנסים מהם.

 

9.        העותרת טוענת כי ישום המסלול המקוצר פוגע בעקרון השוויון ואינו עולה בקנה אחד עם תכלית החוק בכך שהוא מעמיד משני צדי המתרס את הזוכים החזקים ביותר (תאגידים מסחריים) ומולם את החייבים הנמנים על אוכלוסייה שעל-פי רוב היא קשת-יום. לשיטתה, המסלול המקוצר מעמיק את הפערים ביחסי הכוחות בין הזוכים לבין החייבים, באופן שאינו תואם את התכלית הסוציאלית העומדת ביסוד חוק ההוצאה לפועל. חלף הענקת סיוע משפטי למעוטי היכולת, רשות האכיפה והגבייה מעמידה לזוכים הגדולים במשק סיוע משפטי בחינם, כאשר ברי כי אותם זוכים אינם זקוקים לסיוע משפטי במימון המדינה. העותרת מוסיפה ומציינת כי ישום המסלול המקוצר אינו מתיישב עם הוראות סעיף 8 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו שעיגן את עקרון השוויון ואת זכות הגישה לערכאות כזכות יסוד חוקתית, ואינו עומד במבחני פסקת ההגבלה.

 

10.      לטענת העותרת, ישום המסלול המקוצר צפוי גם להביא לידי פגיעה קשה בפרטיותם של החייבים. סעיף 20ב(ב) לחוק ההוצאה לפועל קובע כי לא תתאפשר פתיחת תיק במסלול המקוצר נגד חייב אם סך כל חובותיו עולה על 100,000 ₪. על-פי סעיף 7ב לחוק ההוצאה לפועל, רשאי זוכה לבקש מאת רשם ההוצאה לפועל, בכפוף לתשלום אגרה והנמקת בקשתו, לעשות שימוש במאגרי המידע. ואולם, במסלול המקוצר, לכל זוכה או זוכה פוטנציאלי המבקש לפתוח תיק, ניתן מידע רגיש על אודות החייב באופן חופשי, ללא בקרה שיפוטית, ומבלעדי הסמכה מפורשת בחוק. לדידה, פרטים על אודות מצבו הכלכלי של אדם נמנים על "ענייניו הפרטיים של אדם" המוגנים במסגרת חוק הגנת הפרטיות. פגיעה זו מתעצמת מקום בו הלקוחות העיקריים של המסלול המקוצר הם התאגידים המסחריים אשר יכולים בקלות להשתמש במידע רגיש בקשר לחובותיו של אדם פרטי לטובתם ולצורך קידום עסקיהם.

 

11.      העותרת מציינת גם כי רשות האכיפה והגבייה עורכת קמפיינים משותפים עם זוכים וגובה עמלות, בהעדר הסמכה מפורשת בחוק לשם כך. רשות האכיפה והגבייה פיתחה מנגנון חדש לגביית חובות במסגרתו היא חוברת לאחד מהתאגידים המסחריים ויוצאת בקמפיין משותף, במסגרתו מוּצעת "מחילה" לחייב על שיעור ניכר מחובו בתמורה לתשלום יתרת החוב בזמן המבצע המשותף. לדידה, פרשנות רשות האכיפה והגבייה ופעולותיה אינן מתיישבות עם עיקרון חוקיות המינהל המאפשר לרשות ציבורית לפעול אך ורק בגבולות ההסמכה שהוענקה לה בדין. עוד מוסיפה העותרת ומציינת כי מתעורר חשש שמא מבצעי הגבייה המשותפים מתייחסים אך ורק לתאגידים מהסיבה שמדובר בזוכים שיש באפשרותם לממן את העמלה לרשות האכיפה והגבייה.

 

12.      לסיום – העותרת טוענת כי האופן שבו מיישמת רשות האכיפה והגבייה את הוראות המסלול המקוצר בחוק ההוצאה לפועל אינו יכול לעמוד במתכונתו הנוכחית. שידול תאגידי הענק לשכור את שירותי רשות האכיפה והגבייה, פניותיה היזומות לזוכים מיוצגים, יצוג התאגידים הגדולים על-ידי רשמי ההוצאה לפועל, ניגוד העניינים שבו נתונים הרשמים, פגיעה בתכלית החקיקה, כל אלה מקימים טעמים כבדי משקל ליצוק תוכן פרשני אחר להוראות המסלול המקוצר. בנוסף, עתרה העותרת בבקשה: (א) להורות לשר המשפטים לפעול לביטולן של הוראות המסלול המקוצר; (ב) להורות לרשות האכיפה והגבייה לפרסם ברשומות את הנהלים הפנימיים לפיהם מונחים הרשמים ופקידי ההוצאה לפועל לפעול במסגרת המסלול המקוצר; (ג) להורות לשר האוצר לחדול מלתקצב את המסלול המקוצר.

 

תמצית תגובת המשיבים 4-1

13.      בתגובה לעתירה טענה המדינה כי לא נפל כל פגם בפרשנות שנותנים המשיבים להוראות החוק. לדידה, הניסיון לצמצם את שימושם של תאגידים במסלול המקוצר, לא רק שאינו אפשרי מכוח לשונו הברורה של החוק ולפי תכליתו, אלא שהצעה זו גם הועלתה על-ידי העותרת תוך כדי הליכי החקיקה, נדונה בכנסת, ולבסוף – נדחתה על-ידי המחוקק; לראיה – החוק בנוסחו הנוכחי איננו מבחין בין זוכה שהוא אדם פרטי לבין זוכה שהוא תאגיד מסחרי. מוסיפה המדינה ומציינת כי השימוש במסלול המקוצר, בניגוד לעמדת העותרת, משרת לבד מן הזוכה, גם את החייבים, ומכאן שאין מקום להבחין בין מי שחייב לאדם פרטי לבין מי שחייב לתאגיד. לשיטתה, מלבד היתרון הטמון בייעול ההליך, רשות האכיפה והגבייה כלל אינה "זוכה" (בלשונה של העותרת: "הזוכה הגדול במדינה") בכל טובת הנאה אחרת. הזוכה משלם אגרה לשם פתיחת ההליך הן במסלול המקוצר, הן במסלול הרגיל, ומבחינת רשות האכיפה והגבייה אין כל הבדל בין זוכה שהוא אדם פרטי לבין זוכה שהוא תאגיד במה שנוגע לגביית החוב.

 

14.      המדינה טוענת כי חלק מהטענות שהובאו במסגרת העתירה דנן מבוססות על הנחות עובדתיות בלתי נכונות, ועל כן יש לדחותה רק מטעם זה. חלק אחר מהטענות הועלה על-ידי העותרת עוד במהלך הליכי החקיקה ואולם המחוקק בחר כאמור  לדחותן. כך למשל טענות הנוגעות לפגיעה הפוטנציאלית בפרנסת עורכי הדין עלתה לדיון בוועדת חוקה חוק ומשפט בכנסת במסגרת ישיבתה ביום 19.6.2012, ואולם המחוקק הכריע לטובת האינטרס הציבורי שבהתייעלות ההליכים ומתוך מגמה לחסוך בהוצאות כספיות מכיסו של האזרח. לשיטת המדינה, יש ליתן משקל גם לכך שהעותרת דנן נמנעה מלעתור בעבר לבית משפט זה נגד תיקון מס' 29 לחוק, כאשר המסלול המקוצר נכנס לתוקפו.

 

15.      באשר לטענות הנוגעות לייחוד מקצוע עריכת הדין ו'ההרמוניה החקיקתית', מציינת המדינה כי המסלול המקוצר אינו עומד בסתירה להוראות סעיף 20(2) לחוק לשכת עורכי הדין. לדידה, אף אם נניח כי פעולות מסוימות בוצעו עד לתיקון החוק על-ידי הזוכה עצמו או באמצעות בא כוחו, אין כל מניעה לקבוע בחוק כי מעתה, פעולות אלה תבוצענה על-ידי רשות האכיפה והגבייה עצמה. זו אינה מעניקה שירות משפטי חינם או סיוע משפטי לזוכים, ואינה מחליפה את עורכי הדין. תפקידה, לפי עמדת המדינה, מתמצה בהנעת מהלך הגבייה של חובות שנפסקו בבתי המשפט או חיובים אחרים הניתנים לביצוע כפסקי דין. בהקשר זה, מוסיפה המדינה ומציינת כי הפרקטיקה הנוהגת ברוב משרדי עורכי הדין באה לידי ביטוי ממילא בהעסקת עובדי מנהלה (ללא הכשרה משפטית) לצורך טיפול בתיקי הוצאה לפועל.

 

16.      המדינה מציינת כי לטענה העובדתית לפיה רשות האכיפה והגבייה מעניקה לתאגידים המסחריים גישה חופשית למאגרי מידע על חייבים, אין כל ביסוס, ומשכך יש לדחות את הסעד המבוקש בגינה מחמת העדר עילה. רשם ההוצאה לפועל כפוף להוראות סעיף 7ב לחוק ההוצאה לפועל המסמיכות אותו לצוות על גורמים שונים למסור מידע הנוגע לכתובתו של החייב, נכסיו, הכנסותיו והוצאותיו. לפי עמדת המדינה, מעבר לסמכויות המוקנות לרשם ההוצאה לפועל לבירור מידע על-פי חוק (סמכויות המוקנות לו גם במסגרת המסלול הרגיל), רשות האכיפה והגבייה לא מעניקה זכות עיון חופשית לתאגידים. ההיפך הוא הנכון. במסגרת המסלול המקוצר, אין כל צורך למסור את המידע לזוכה, שכן פעולת העיקול אינה מצריכה הגשת בקשה מטעמו. המדינה מוסיפה וטוענת כי מאחר ומצבו הכלכלי של החייב הוא למעשה התנאי היחיד לצורך ביצוע חיוב במסלול המקוצר לפי הוראת סעיף 20ב(ב) לחוק ההוצאה לפועל, לא מן הנמנע כי כשתידחה הבקשה לביצוע החיוב לפי המסלול המקוצר, יֵדע הזוכה שהחייב אינו עומד בתנאי האמור.

 

17.      ביחס לתיקון מס' 33, מדגישה המדינה כי טענות העותרת בדבר ניגוד העניינים המוסדי בפעולת הרשמים הועלו גם הן במסגרת הדיונים בוועדת חוקה חוק ומשפט בכנסת ונדונו על-ידה. עוד מוסיפה המדינה ומציינת כי בעניין זה הוגשה למחוקק חוות דעת מטעם המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (כלכלי-פיסקאלי). הכנסת היא זו שהחליטה להאריך את תוקפה של הוראת השעה נשוא עתירה זו. טענות העותרת משקפות תפיסה מוטעית בנוגע לעצמאותו של רשם ההוצאה לפועל בכלל, ובמסגרת המסלול המקוצר בפרט.

 

18.      באשר למימון המסלול המקוצר, טוענת המדינה כי אין כל בסיס לטענת העותרת כי על המדינה להפסיק לתקצב גוף שהוראת חקיקה ראשית הגדירה את תפקידיו. המדינה אינה מממנת את הזוכים על חשבונה, דווקא ההיפך הוא הנכון, קרי – יעילות הגבייה של המסלול המקוצר מביאה תועלת לכלל המשק והציבור, לרבות לחייבים.

19.      באשר לפגיעה הנטענת בעיקרון השוויון, טוענת המדינה כי אין בסיס משפטי לטענה כי שימוש במסלול המקוצר אכן מביא לידי פגיעה בעקרון זה. לדידה, גם הטענה כי מסלול זה מעמיק את הפערים בין הזוכה לבין החייב משוללת כל יסוד. יתרונו של המסלול המקוצר הוא בכך שאינו מאפשר להוסיף על החוב עלויות שכר טרחת עו"ד או אגרות נוספות הנגבות בגין בקשות המוגשות על-ידי זוכים או באי כוחם במסגרת ההליך הרגיל. המדינה מוסיפה ומציינת כי תפיסתה של העותרת עשויה להביא לכדי הפלייה בין חייבים, קרי – מי שחייב את חובו לתאגיד, תוטלנה עליו ההוצאות הנוספות הכרוכות בהליך הרגיל, בשעה שמי שחייב את חובו לאדם פרטי, יֵהנה מההטבות של המסלול המקוצר שבו לא מצטברות עלויות נוספות על קרן החוב הבסיסית.

 

20.      באשר לקמפיין הפרסומי, המדינה טוענת כי בסמוך להקמת המסלול המקוצר, נערך פרסום לכלל הציבור ברדיו ובאינטרנט וכמו כן הועסקו סטודנטים במספר לשכות הוצאה לפועל על מנת למסור לציבור הזוכים מידע על אודות המסלול המקוצר, וכן גם לסייע לזוכים שאינם מיוצגים בפתיחת התיקים. מטבע הדברים, הסטודנטים סייעו בעיקר לזוכים הפרטיים. אין מדובר איפוא בקמפיין שידול אגרסיבי נרחב של המסלול המקוצר לפני תאגידים בלבד, בניגוד לטענות העותרת. המדינה אינה מכחישה כי לעיתים ביקשו החברות מיוזמתן להיפגש עם נציגי המסלול המקוצר ונענו בחיוב, וכי מקום בו גופים גדולים מפנים תיקים בהיקף נרחב לביצוע במסלול המקוצר, נוהגת רשות האכיפה והגבייה לקיים פגישת עבודה שמטרתה קביעת סדרים מינהליים וטכניים-מחשוביים הקשורים בהגשת הבקשות.

 

21.      באשר לפניית רשות האכיפה והגבייה לזוכים מיוצגים שלא באמצעות באי כוחם, הבהירה המדינה כי המקום היחיד בו היו בעבר פונים ישירות לזוכה בתיק הוצאה לפועל הוא במשלוח העתק הודעה לפני סגירת תיק מחמת חוסר מעש, ואולם כיום עניין זה בא על תיקונו. המדינה מציינת גם כי רשות האכיפה והגבייה אינה יוזמת פגישות עם זוכים מיוצגים במטרה לשווק להם את המסלול המקוצר. לדידה, אין גם כל טעם לפגם במתן הסברים על המסלול המקוצר לגורמים הזכאים לקבל שירות במסגרת ההוצאה לפועל, קרי – אין כל מניעה כי הזוכים יבקשו לקבל יעוץ מעורך דין לעניין המסלול המקוצר, כשם שאין כל מניעה לכך שרשות האכיפה והגבייה תספק שירות לזוכים ללא תיווך של עורך דין.

 

22.      באשר למבצעי הגבייה, המדינה טוענת כי העותרת מערבבת מין בשאינו מינו בקשר להפעלת מבצעי הגבייה על-ידי רשות האכיפה והגבייה. זו אכן ערכה עד כה תשעה מבצעי גבייה לגבי תיקים שהתנהלו במסלול הרגיל, ואולם אין כל קשר בין מבצעי גבייה אלה לבין יִשום המסלול המקוצר, ומשכך יש לדחות את טענותיה של העותרת בעניין זה על הסף. עוד מציינת המדינה כי רשות האכיפה והגבייה לא גבתה עמלות כלשהן מאת הזוכים לצורך קיום המבצע, וכי טענה עובדתית זו היא חסרת שחר. רשות האכיפה והגבייה לא ניהלה משא-ומתן עם החייבים, הזוכים או מי מטעמם. לטענתה, הזוכים הם אלה שניהלו את המשא-ומתן עם החייבים ועדכנו את רשות האכיפה והגבייה בדבר גובה סכום החוב לאחר ההנחה, קרי – השובר שנשלח לחייבים נשא את סכום החוב כפי שחושב לפי הוראות הזוכה.

 

23.      באשר לסעדים הנוספים שביקשה העותרת (סיפא לפסקה 12 לעיל), משיבה המדינה כי שר המשפטים אינו מוסמך לבטל הוראות שחוקקו על-ידי הכנסת; הכללים לנקיטת הליכים במסלול המקוצר לפי סעיף 20י לחוק ההוצאה לפועל נחתמו ביום 27.11.2012 על-ידי מנהל מערכת ההוצאה לפועל ועומדים לקראת פרסומם ברשומות; אין בכוונת שר האוצר לחדול מלתקצב את הוצאות רשות האכיפה והגבייה הנובעות מיישום המסלול המקוצר שהוקם מכוח חקיקה ראשית.

 

תמצית תגובת המשיבה 5

24.      הכנסת טוענת כי היא אינה המשיבה הרלבנטית לנוכח העובדה כי במוקד העתירה טענות ביחס לאופן שבו הרשות המבצעת, ובה המשיבים 4-1 מיישמת את הוראות תיקון מס' 29 לחוק ההוצאה לפועל. לשיטת הכנסת, דין העתירה להידחות על יסוד הנימוקים המפורטים בתגובת המשיבים 4-1.

 

דיון והכרעה

25.      מוסכם ומקובל על דעת הכל, כי תכליתה של מערכת ההוצאה לפועל לשמש בתור "מנגנון, שבאמצעותו יוכל בעל דין שזכה בערכאות לממש את פסקי הדין, שניתנו לטובתו על ידי בתי המשפט כנגד מי שחויב בדין. מנגנון זה ראוי לו שיהיה יעיל, מעשי ובר-יכולת אכיפתית..." (ראו למשל: ע"א 711/84 בנק דיסקונט בע"מ, תאגיד בנקאי נ' פישמן, פ"ד מא(1) 369, 374 (1987), פסקה 5 לפסק-דינו של השופט ד' לוין; ראו גם בג"ץ 5304/92 פר"ח 1992 סיוע לנפגעי חוקים ותקנות למען ישראל אחרת – עמותה נ' שר המשפטים, פ"ד מז(4) 715, 757 (1993), פסקה 34 לפסק-דינו של המשנה לנשיא מ' אלון). בהקשר זה, ראו גם את דברי ההסבר ביחס להוספת פרק א'1 לחוק ההוצאה לפועל (ה"ח הממשלה 260 מיום 30.10.2006, בעמ' 96): "מוצע להקים מנגנון לגביית חובות... שיופעל על ידי מערכת ההוצאה לפועל לפי בקשת הזוכה, ושיהיה יעיל ומהיר יותר ממנגנון הגביה הקיים... מסלול הגביה המקוצר מאופיין במעורבות מינימאלית של הזוכה".

26.      על רקע האמור, למקרא נימוקי העתירה ותגובות המשיבים, ובעקבות הדיון לפנינו והשלמת הטיעון בעל-פה, אציין כי יש בתגובתה המפורטת של המדינה מענה הולם ומשכנע לטענות העותרת. שוכנעתי כי קבלת פרשנותה של העותרת ביחס להוראות המסלול המקוצר בחוק ההוצאה לפועל תפגע ביעילות המנגנון האמור שנוצר מכוח הדין, תאט את פעולות רשמי ההוצאה לפועל ועובדי היחידה לניהול תיקים במסלול המקוצר, תקשה על הזוכים לממש את זכייתם ותשפיע על מידת מעורבותם בהליך. תהיינה לכך שתי תוצאות שליליות, הן מבחינת הזוכה הן מבחינת החייב. האחת, מעורבותם של עורכי דין בהליכי הגבייה תגבר באופן ישיר, בניגוד לכוונת המחוקק לצמצם את הוצאות תשלום שכר טרחת עורכי הדין ולחסוך מכספם של שני הצדדים; השנייה, תקופת הגבייה צפויה להתארך במידה ניכרת. כפועל יוצא מכך, מבחינת החייב, החוב עשוי לצבור ריבית והצמדה; ומבחינת הזוכה, גביית החוב תידחה למועד שאינו ידוע. כיוצא בדברים הללו, המסקנה המתבקשת היא כי השימוש במסלול המקוצר משרת לבד מן הזוכה גם את החייבים. מן הראוי לזכור ולהזכיר כי מנגנון ההוצאה לפועל נועד להפוך את הפסק למציאות. בכך הוא מקדם לא רק את האינטרס של הזוכה אלא גם את טובת הציבור (ראו למשל: רע"א 4905/98 גמזו נ' ישעיהו, פ"ד נה(3) 360, 374 (2001), פסקה 17 לפסק-דינו של הנשיא א' ברק).

 

27.      חלק ניכר מטענותיה של העותרת מתייחס למתן אפשרות לתאגידים מסחריים להוציא לפועל חיובים שנפסקו לטובתם באמצעות שימוש במסלול המקוצר. ואולם, למקרא תיקון מס' 29 לחוק ההוצאה לפועל, ובפרט לאחר עיון בהוראות פרק א'1 שהתווסף מכוח התיקון האמור: "הוצאה לפועל במסלול מקוצר – הוראת שעה", שוכנעתי כי תאגידים מסחריים אינם מוחרגים מהוראות החוק שתכליתו הברורה היא להקל עם הזוכה ולהביא לייעול בהליכי הגבייה בין אם מדובר בזוכה שהוא אדם פרטי, בין אם מדובר בזוכה שהוא תאגיד מסחרי. טענת העותרת כי מטרת תיקון החוק היא לסייע לזוכה הפרטי מקרב אוכלוסיה מוחלשת בלבד אינה נתמכת במילותיו של המחוקק, ואת אשר נמנע המחוקק מעשות – בין במתכוון בין שלא במתכוון – לא נשלים אנו. אין זה מתפקידנו. חזקה על המחוקק כי אינו משחית מילותיו לריק, במיוחד כשמדובר בתיקון נקודתי, ואם רצה המחוקק להחריג תאגידים מסחריים מן המסלול המקוצר היה עליו לעשות זאת במפורש (ראו למשל: דנ"פ 40/80 קניג נ' כהן, פ"ד לו(3) 701, 742 (1982), בפסקה 14 לפסק-דינו של השופט מ' בייסקי; רע"א 3577/93 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' מוריאנו, פ"ד מח(4) 70 (1994); השוו: בר"ע 277/82 נירוסטה נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(1) 826, 831 (1983), פסקה 8 לפסק דינו של השופט א' ברק). ראו גם בהקשר זה גם את דבריו של הנשיא (לשעבר) מ' שמגר בע"א 6821/93 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' מגדל כפר שיתופי, פ"ד מט(4) 221, 313-314 (1995): "כוונת המחוקק נלמדת מנוסחו של החוק, ובו הביטוי לתכלית שהציבו לעצמם המחוקקים. מרגע צאתו לעולם, בקבלו תוקף של דין, משמש החוק – בתוכנו, במבנהו, בזיקתו לשיטה, בהקשרו וביחסו לחקיקה אחרת – בבואה נאמנה לכוונת המחוקק... 'החשוב הוא'... 'לא מה המחוקק רצה לומר אלא מה שאמר'" (ראו פסקה 56 לפסק הדין, והאסמכתאות שם).

 

28.      מן העבר השני, לא שוכנעתי כי הוראות המסלול המקוצר שעוגנו במסגרת תיקון מס' 29 לחוק ההוצאה לפועל אכן יוצרות "מסלול עוקף לייחוד מקצוע עריכת הדין", בניגוד לסעיף 20 לחוק לשכת עורכי הדין. העקרון הפרשני קובע כי בסתירה או באי-התאמה בין חקיקה מאוחרת לבין חיקוק מוקדם המצוי באותה דרגה נורמטיבית, ידה של החקיקה המאוחרת על העליונה (ראו עניין מגדל לעיל, בעמ' 554, בפסקה 119 לפסק-דינו של השופט ד' לוין). בחוקקו חוק חדש, יוצר המחוקק מציאות חקיקתית חדשה ומשנה את ההרמוניה החקיקתית הקיימת, תוך שנוצרת הרמוניה חקיקתית חדשה (ראו: אהרן ברק, "פרשנות במשפט", כרך שני: "פרשנות החקיקה" (הוצאת נבו – ירושלים, 1993), בעמודים 396-395). יש לפרש אפוא את הוראת החוק הכללית לגבי יחוד מקצוע עריכת הדין, על רקע ההוראות הספציפיות של תיקון מס' 29 שעוסק          במסלול הגבייה המקוצר.

 

29.      אשר לטענת העותרת כי ישום המסלול המקוצר פוגע לכאורה בעיקרון השוויון ומסייע בהעמקת הפערים בין הזוכים לבין החייבים בהליכי ההוצאה לפועל, אפנה לאשר ציינתי בפסקה 26 לעיל: "השימוש במסלול המקוצר משרת לבד מן הזוכה גם את החייבים". בהקשר זה, סבורני כי יש הגיון בעמדת המדינה כי דווקא תפיסתה של העותרת לעניין החרגת תאגידים מסחריים מהוראות המסלול המקוצר, היא זו שעשויה להפלות בין חייב שחב את חובו לתאגיד לבין חייב שחב את חובו לאדם פרטי, ובכך להביא לפגיעה בעיקרון השוויון.

 

30.      גם חששה של העותרת מפני מסירת 'מידע רגיש' במסגרת המסלול המקוצר לזוכים, ובפרט לתאגידים המסחריים, על אודות 'ענייניו הפרטיים' של חייב בניגוד לחוק הגנת הפרטיות (ובכלל זאת מידע על אודות מצבו הכלכלי של חייב שכלל חובותיו בתיקי ההוצאה לפועל עולה על סך של 100,000 ₪, בשים לב להוראת סעיף 20ב(ב) לחוק ההוצאה לפועל), לטעמי אינו מבוסס דיוֹ. המדינה ציינה בצדק כי אין זה מן הנמנע שהזוכה יבין שהחייב איננו עומד בהוראת סעיף 20ב(ב) לחוק ההוצאה לפועל כשתידחה הבקשה לביצוע החיוב לפי המסלול המקוצר. זאת ועוד, עמדת המדינה לפיה אין כלל צורך למסור מידע נוסף לזוכה לנוכח העובדה כי פעולת העיקול במסגרת המסלול המקוצר מייתרת את הצורך בהגשת בקשה מטעמו, נראית על פניה הגיונית.

 

31.      למסקנתי האמורה כי יש לדחות את העתירה מצטרפת גם העובדה כי העותרת ונציגיה היו שותפים מלאים להליכי החקיקה בכנסת בקשר להוראות המסלול המקוצר והכפפת רשמי ההוצאה לפועל למנהל רשות האכיפה והגבייה שעוגנו בהתאמה במסגרת תיקון מס' 29 ותיקון מס' 33 לחוק ההוצאה לפועל, נטלו חלק בדיונים והעלו טענות דומות שנדונו ונדחו. בנסיבות אלה, שוכנעתי כי לא נפל פגם בהליכי החקיקה (להרחבה בסוגית הביקורת על הליכי החקיקה ראו בג"ץ 4885/03 ארגון מגדלי העופות בישראל נ' ממשלת ישראל, פ"ד נט(2) 14 (2004), פסקה 56 לפסק-דינה של השופטת (כתוארה אז) ד' ביניש).

 

32.      זאת ועוד: בשים לב לעובדה כי תיקון מס' 29 לחוק ההוצאה לפועל התקבל בכנסת ביום 4.11.2008 ונכנס לתוקף ביום 1.8.2009, הרי שאין מנוס אלא לקבל את עמדת המדינה כי העותרת השתהתה בהגשת עתירתה בנוגע להוראות המסלול המקוצר. במכלול השיקולים שנטו לעבר דחיית העתירה, נתתי משקל גם לעובדה כי עתירה דומה ביחס לתיקון מס' 33 לחוק ההוצאה לפועל הוגשה בעבר לבית משפט זה ונמחקה בהמלצת בית המשפט (בג"ץ 5620/11). בנסיבות אלה, אינני רואה הצדקה להתייחס בגדרי העתירה הנדונה לשלל טענות העותרת על אודות ניגוד עניינים לכאורה שחל ביחס לרשמי ההוצאה לפועל.

 

33.      במאמר מוסגר, בהתייחס לסוגית השיהוי בהגשת העתירה ככל שזו נוגעת לתיקון מס' 29 לחוק ההוצאה לפועל, נתתי דעתי במישור העיוני להבחנה בין 'תקיפה מופשטת' של חוק לבין 'תקיפה קונקרטית' של חוק (ראו ע' פורת, "המהפכה החוקתית ותקיפה מופשטת מול תקיפה קונקרטית של חוקים", הוצג בכנס 'עשרים שנה למהפכת זכויות האדם', דצמבר 2011). בעוד בשיטה הראשונה (המודל האירופאי), ניתן לתקוף את החוק מיד עם חקיקתו, או אף לפני כן (בשלב הצעת החוק), הרי שהתקיפה על-פי השיטה השנייה (המודל האמריקאי) אפשרית ככלל רק לאחר שהחוק חוקק ויושם על אדם או גוף מסוים שנפגעים ממנו. דומה כי במרוצת השנים שיטת התקיפה הקונקרטית נשחקה ושיטת התקיפה המופשטת הולכת ומבססת את מעמדה במשפט הישראלי (ראו למשל: בג"ץ 2605/05 המרכז האקדמי למשפט ועסקים נ' שר האוצר (19.11.2009) שם הוגשה העתירה עובר למועד הקמת בית הסוהר נושא העתירה).

 

34.      בשולי הדברים אעיר על נספח 14 לעתירה, מסמך מיום 8.7.2012 שעניינו בהודעה משותפת: "חברת בזק יוצאת במבצע משותף עם רשות האכיפה והגביה על מנת להקל על לקוחות שנפתחו כנגדם תיקי הוצאה לפועל בגין חוב לחברה", כשבכותרת מתנוססים סמל המדינה וסמלה של רשות האכיפה והגבייה, תוך ציון הגורם המפיץ – דוברת רשות האכיפה והגבייה. דומני כי כוונותיהם רצויות אך מעשיהם אינם רצויים.  יש טעם לפגם בחבירה שכזו בין חברת תקשורת מסחרית לבין גורם ממשלתי (המופקד על יִשום הוראות חוק ההוצאה לפועל). מראית פני הדברים אינה טובה, כביכול רשות האכיפה והגבייה 'תופסת צד', ונותנת חסותה לחברת בזק כזוכה, אל מול החייבים. מוטב תעשה רשות האכיפה והגבייה את מלאכתה; בזק תפיץ את פרסומיה; ולא קָרַב זה אל זה.

 

סוף דבר

35.      על יסוד האמור לעיל אציע לחברַי לדחות את העתירה.

העותרת תשלם הוצאות ושכ"ט עו"ד  בסך כולל של 40,000 ₪; 35,000 ₪ למשיבים 4-1, ו-5,000 ₪ למשיבה 5.

 

           ניתן היום, י"ז בתמוז התשע"ג (25.6.2013).

 

 

 

 

 

המשנה לנשיא מ' נאור:

 

           אני מסכימה.

 

 

 

 

 

 

השופט צ' זילברטל:

 

 

          אני מסכים.

 

 

           הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט נ' סולברג.

 

 

           ניתן היום, י"ז בתמוז התשע"ג (25.6.2013).

 

 

 

 

 

 

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   12068040_O10.doc   עב

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il