עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 5184/13

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

רע"ב 5184/13

לפני:

כבוד השופט ע' פוגלמן

המבקשת:

אידה מאירוב

נ ג ד

המשיבים:

1. שירות בתי הסוהר

2. משטרת ישראל

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 10.07.2013 בתיק עת"א 52365-05-13 (כב' סגן הנשיאה א' טל)

בשם המבקשת:

עו"ד ישראל קליין

בשם המשיבים:

עו"ד אבישי קראוס

החלטה

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' סגן הנשיאה א' טל) שבגדרו נדחתה עתירת המבקשת נגד החלטת שירות בתי הסוהר שלא להוציאה לחופשה ראשונה ולשלבה בסבב חופשות.

1. המבקשת הורשעה ברצח ונדונה לעונש של מאסר עולם, שאותו החלה לשאת בשנת 2001. המבקשת סווגה לקטגוריה א, שהאסירים הנמנים עליה אינם יכולים לצאת לחופשה מטעמי שלום הציבור או ביטחון המדינה. בהתאם להוראות פקנ"צ 04.40.00 "חופשות אסירים", יציאתו של אסיר עולם לחופשה ראשונה טעונה אישור בכתב של נציב בתי הסוהר (להלן: הנציב). החלטת הנציב נסמכת, על פי הפקודה, על המלצת הוועדה הממליצה על הוצאת אסיר עולם לחופשה ראשונה (להלן: ועדת אסירי עולם) וכן, בעבירות מסוימות ובהן העבירה שבה הורשעה המבקשת, על המלצת הוועדה המחוזית לטיפול באלימות במשפחה (להלן: ועדת אלמ"ב).

2. בחודש נובמבר 2012 הגישה המבקשת עתירה לבית המשפט המחוזי נגד החלטת המשיבה שלא לאשר את יציאתה לחופשה ראשונה ולשלבה בסבב חופשות. בית המשפט קמא מצא שהאבחון הפסיכו דיאגנוסטי של המבקשת, שעליו נסמכה ועדת אלמ"ב, אינו עדכני. על כן הורה בית המשפט על עריכת אבחון נוסף שעל בסיסו תוכל ועדת אלמ"ב לתת המלצה עדכנית על יסודה ישקול הנציב מחדש את החלטתו. בעקבות החלטת בית המשפט, נערך למבקשת אבחון פסיכו דיאגנוסטי נוסף, וביום 23.4.2013 הובא עניינה פעם נוספת לפני ועדת אלמ"ב אשר החליטה שלא להמליץ על הוצאתה לחופשות. המבקשת הגישה לבית המשפט המחוזי עתירה נוספת נגד המלצה זו, ובמקביל בשירות בתי הסוהר הועבר הדיון לוועדת אסירי עולם שהמליצה גם היא שלא להוציא את האסירה לחופשות. ביום 10.7.2013 דחה בית המשפט המחוזי את עתירת המבקשת. בית המשפט סקר בפסק דינו את האבחון הפסיכו דיאגנוסטי העדכני, שממנו ניתן ללמוד כי מידת המסוכנות הנשקפת מהמבקשת לטווח קצר ותחת פיקוח היא נמוכה, אך גם כי במצבים בלתי מאורגנים ומורכבים יש סיכוי לחזרת המבקשת לדפוס ההתנהגות האלים. לאחר עיון במכלול המידע שהובא לפניו, ובכלל זאת בחומר מודיעיני חסוי שהובא לעיונו במעמד צד אחד, דחה בית המשפט קמא את הטענה כי ועדת אלמ"ב התעלמה מהאמור בחוות הדעת המקצועיות וקבע כי המלצתה סבירה.

3. מכאן הבקשה שלפניי. המבקשת חוזרת על הטענות שהועלו בעתירה ובהן הטענה כי המלצתה של ועדת אלמ"ב איננה סבירה משום שלא התבססה כלל על חוות הדעת המקצועיות. עוד טוענת המבקשת, בתמצית, כי החלטת בית המשפט המחוזי ראויה לבחינה נוספת בשל טעותו של בית המשפט קמא בהבנת האבחון הפסיכו דיאנוסטי ומסקנותיו בנוגע ליציאה לחופשות קצרות; בשל השלכותיה הנרחבות של ההמלצה שמשמעה, לדעת המבקשת, שלילת יציאה לחופשות למשך כל תקופת מאסרה; בשל משקל היתר שניתן למידע שהובא בחומר החסוי בעניין עמדתם של ילדי הנרצחת, למרות השנים רבות שחלפו מאז האירוע והעובדה שהמבקשת מתעדת לשהות בחופשתה בעיר אחרת; וכן משום שיציאה לחופשה בתנאים מגבילים צפויה לפתור את החשש שעלה מן האבחון הפסיכו דיאגנוסטי.

4. מנגד סבורה המשיבה כי דין הבקשה להידחות. ראשית, טוענת המשיבה כי הבקשה תחומה בעניינה הפרטני של המבקשת ואינה מעלה שאלה בעלת חשיבות ציבורית או משפטית ועל כן עליה להידחות על הסף. בנוסף, לטענת המשיבה גם לגופם של דברים אין מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. לטענתה, נכונה קביעתו של בית המשפט קמא לפיה המלצת ועדת אלמ"ב היא המלצה שהתקבלה תוך הפעלת שיקול דעת סביר ומכאן שהחלטת הנציב התקבלה על פי דין. עוד מציינת המשיבה שחוות דעת נוספות של עובדות סוציאליות, שניתנו לאחר מתן פסק הדין, מעלות כי המבקשת מצויה בתחילתו של תהליך טיפולי ושיציאתה לחופשה עלולה אף לגרום לנסיגה במצבה. לסיום ציינה המשיבה כי עניינה של המבקשת צפוי להיבחן מחדש על ידי הגורמים הרלוונטיים בחודש אפריל 2014, וכי המשך ההתקדמות החיובית של המבקשת בתהליכי הטיפול יילקח בחשבון על ידם במסגרת מכלול השיקולים.

5. לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובה, ובחומר החסוי, באתי למסקנה שדין הבקשה להידחות. לפי הגישה המחמירה, תינתן רשות ערעור על החלטה של בית המשפט המחוזי בעתירות אסיר רק במקרים שבהם מתעוררת שאלה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים (ראו רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (26.6.1986); רע"ב 6490/10 לוי נ' שירות בתי הסוהר‏ (6.9.2010)). הבקשה דנן נוגעת אך לנסיבותיה הפרטניות של המבקשת וככזו היא אינה מעלה שאלה עקרונית בעלת תחולה רחבה, המצדיקה מתן רשות ערעור.

6. גם אם אניח, לטובת המבקשת, כי אמת המידה למתן רשות ערעור בעתירות מעין אלה מקילה יותר (השוו: רע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה, פסק דינו של השופט (כתארו אז) א' גרוניס (11.3.2009); רע"ב 6687/09 אבוטבול נ' שירות בתי הסוהר, פסקה י"א להחלטת השופט א' רובינשטיין (24.8.2009)), מסקנתי הייתה נותרת בעינה. כידוע, אין עומדת לאסיר זכות קנויה לצאת לחופשה מבית הסוהר. מדובר בטובת הנאה שהענקתה נתונה לשיקול דעתן של הרשויות המוסמכות (ראו סעיף 36(א) לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"א-1971; תקנה 19 לתקנות בתי הסוהר, התשל"ח-1978; סעיף 1(ב) לפקודת נציבות בתי הסוהר מס' 04.40.00 בעניין חופשת אסירים; כמו כן, ראו והשוו רע"ב 623/12 צאפאנא נ' מדינת ישראל (14.3.2012) והאסמכתאות המובאות בפסקה 12 שם). הפעלת הסמכות בנושא זה נדרשת לאזן בין ההגנה על שלום הציבור מפני מסוכנות האסיר, כמו גם ההגנה על שלום האסיר עצמו, לבין חשיבות יציאתו של אסיר לחופשה מבחינת שיקומו ורווחתו. במקרה הנדון, נראה שהחלטת הנציב נסמכה על המלצותיהם של גורמים מקצועיים, וכבר נפסק כי במצבים אלו התערבות שיפוטית תעשה במשורה ורק במקרים שבהם חלה סטייה משמעותית ממתחם הסבירות (ראו רע"ב 4581/04 שרקיה נ' שירות בתי הסוהר (2.9.2004)). בענייננו בחנה ועדת אלמ"ב את מצבה של המבקשת וראתה לנכון לא להמליץ על יציאתה לחופשות לעת הזו, גם לאחר שנדרשה על ידי בית המשפט קמא לשוב ולבחון את המלצתה למול אבחון פסיכו דיאגנוסטי עדכני. ניכר כי הוועדה שקלה את מכלול הנתונים, ובכלל זאת את התהליך הטיפולי המשמעותי שעברה המבקשת והאבחון שהצביע על רמת מסוכנות נמוכה, ומנגד את קווי אישיותה המורכבים, הצורך בהמשך הטיפול והמידע בחומר החסוי. בנסיבות אלו, לא נמצא מקום להתערבות שיפוטית בשיקוליה המקצועיים של הרשות המוסמכת.

בצד האמור, לא מן המותר לציין כי החלטות בעניין חופשות ומסוכנות הן מטבען החלטות שנבחנות מחדש מעת לעת, בהתאם לנוהלי שירות בתי הסוהר. כפי שציינה המשיבה, עניינה של המבקשת צפוי להיבחן מחדש בעוד כחצי שנה. יש להניח כי עם המשך התקדמותה של המבקשת בתהליך הטיפולי, יחזרו ועדת אלמ"ב וועדת אסירי עולם ויבחנו אם השתנו הנסיבות ואם ניתן להמליץ להוציאה לחופשה ראשונה ולשלבה בסבב חופשות.

7. הבקשה למתן רשות ערעור נדחית אפוא.

ניתנה היום, ‏ט' בחשון התשע"ד (‏13.10.2013).