עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 5/10

 

 

 

 

 

 

 

 

השופט י' עמית:

 

1.        המנוח, עמאר עבד אל ע'אני ז"ל (להלן: המנוח) נדרס במכוון על ידי רכב בו נהג המערער 1 (להלן: ח'אלד) ולאחר מכן נורה מטווח קצר על ידי אחיו, הוא המערער 2 (להלן: מוחמד). זו תמצית כתב האישום בו הורשעו המערערים שבפנינו.

 

           על פי כתב האישום, בלילה שבין ה-13.7.2007 ל-14.7.2007 התקיימה מסיבת חתונה בכפר דיר אל-אסד, בה נכחו המערערים, המנוח ואחרים. בסמוך לחצות עזב ח'אלד את המסיבה, נכנס לרכבו והמתין לצאתו של המנוח. סמוך לאחר חצות עזב המנוח את המסיבה והלך עם שניים אחרים במורד הכביש. ח'אלד, שהבחין במנוח ובשניים הולכים בירידה בכביש, החל נוסע אחריהם באורות כבויים, בשלב מסוים הסיט את רכבו ימינה, פגע במנוח, התנגש בקיר והתהפך. המנוח נפצע ונותר שוכב על הכביש, ואז יצא ח'אלד מרכבו ההפוך כשבידו סכין וניגש אל המנוח, אך האנשים שהיו במקום הרחיקו אותו מהמנוח. כחלוף מספר דקות, בעוד המנוח שוכב על הכביש פצוע, הגיע מוחמד, ניגש אל המנוח, שלף את אקדחו וירה מטווח קצר לפחות שבעה כדורים שפגעו במנוח וגרמו למותו.

 

2.        ח'אלד לא הכחיש כי דרס את המנוח, אך טען כי היה מדובר בתאונת דרכים לא מכוונת, לאחר שבמהלך הנסיעה מכוניתו החליקה על מים שהיו על הכביש. ואילו מוחמד טען כי לא הוא ירה במנוח, אלא מישהו אחר שזהותו אינה ידועה.

 

3.        בית משפט קמא שמע את העדויות הרבות שהובאו בפניו, ולסופו של יום הרשיע את המערערים בעבירות שיוחסו להם בכתב האישום כלהלן: ח'אלד הורשע בחבלה בכוונה מחמירה – עבירה לפי סעיף 329 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) ונגזרו עליו, בין היתר, 9 שנות מאסר בפועל. מוחמד הורשע בעבירה של רצח בכוונה תחילה לפי סעיף 300(א)(1) + 301 לחוק העונשין ובעבירות בנשק לפי סעיף 144(א)+(ב) לחוק העונשין, ונגזר עליו מאסר עולם.

 

4.        על כך נסב הערעור שלפנינו.

 

           אקדים ואומר כי הערעור כולו נסב על קביעות של עובדות ומהימנות שאין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בהן, וכי עניינם של המערערים לא נכנס לאף אחד מהחריגים המצדיקים התערבות כאמור (לעילות התערבות ראו, לדוגמה, פסק דיני בע"פ 8146/09, 8264/09 אבשלום נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 8.9.2011)). הערעור שלפנינו מהווה מעין חזרה על הסיכומים בבית המשפט המחוזי, תוך הצבעה על סתירות נקודתיות כאלו ואחרות בעדותו של כל אחד מהעדים הרבים שהעידו במשפט אודות השתלשלות האירוע. ברם, ערכאת ערעור אינה מהווה ערכאה דיונית נוספת ואינה נדרשת לחזור ולבחון מבראשית, בזכוכית מגדלת ולפני ולפנים, כל פרט ופרט במארג הראייתי שהונח בפני הערכאה הדיונית (לתפקידה של ערכאת הערעור ראו, לדוגמה, ע"פ 7477/08 גץ נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 14.11.2011); ע"א 7079/09 שיבלי נ' בית החולים האנגלי (טרם פורסם, 13.2.2012)).  

 

           מכל מקום, הסתירות עליהן הצביע הסניגור המלומד בערעורו חלקן שוליות, חלקן מלאכותיות ומדומות, וחלקן סתירות של ממש שניתן להסבירן בכך שהמדובר היה באירוע קשה וטראומתי שאנשים רבים ראו אותו מזויות שונות ובקטעי זמן  שונים. בנוסף, אף בית משפט קמא קיבל כי חלק מהעדים אף שיקרו במודע לגבי פרט כזה או אחר במהלך הדרך, אם בשל חששם מהמערערים ואם בשל סיבות אחרות. על התופעה של טעויות ושקרים בעדויות, עמדתי לאחרונה בפסק דיני בע"פ 511/11 מריסאת נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 14.3.2012):

 

"...חלק מהסתירות ניתן ליישב נוכח טיבו ואופיו של האירוע שהיה מלווה באנדרלמוסיה רבתי. כמו סצינה בסרט המצולמת ממספר זוויות בקטעי זמן שונים, כך שכל אחד מהעדים רואה את הדברים ממקום עומדו, מזוית אחרת, ולעיתים בנקודת זמן אחרת. ייתכן כי חלק מהסתירות בדברי העדים מקורו בהעצמה והפרזה בתיאור האירועים.

 

כל שופט בערכאה דיונית, מכיר את התופעה של עדים טועים, ואפילו עדים המשקרים במידה זו או אחרת, מבלי שיש בכך כדי לאיין את גרסתם בליבה העיקרית של הדברים. מה מביא עד לשקר או לומר דברים לא נכונים? הנושא ראוי למחקר בפני עצמו והסיבות לכך רבות ומגוונות ולא אתיימר למצותן: יש שהעד אינו זוכר וטועה בתשובתו; יש שהעד מבקש לרצות את השואל או להוכיח כי הוא יודע את כל התשובות, ולכן הוא מספר גם על דברים שלא ראה במו עיניו; לעיתים מתערבבים הדברים שראה העד עם דברים ששמע מאחרים במועד מאוחר יותר; לעיתים העד משקר כדי להרחיק ממנו חשד שהוא משקר בדברים אחרים, או כדי להרחיק ממנו חשד שתיאם את עדותו עם אחרים או שמקור ידיעתו הוא מאחרים; לעיתים העד משיב באופן לקוני, מבלי לטרוח להבהיר דבריו אם כדי להסתיר דברים שאינם קשורים לנושא המשפט, אם מתוך חשדנות בסיסית ואם מתוך מגמה של 'לחסוך  במידע'; יש והעד סר פנים וזועף, בשל החקירה המכבידה עליו או שמכעיסה אותו מאחר שמפקפקים ביושרו. קיצורו של דבר - לא כל עד שמשקר או טועה בחלקים מעדותו, יש לקבוע כי אינו דובר אמת בגרסתו המרכזית, ומכאן מלאכתה של הערכאה הדיונית, לבור את התבן מן הבר, ולעיתים, כשיש צורך, אף להשתמש בכלל של 'פלגינן דיבורא'" (שם, פסקה 22).

 

 

           הסתירות והנקודות עליהן הצביע הסניגור המלומד, לא נעלמו מעיני בית משפט קמא שעמד בהכרעת הדין על אותן סתירות, ועל גרסאות סותרות או כבושות של העדים, תוך מתן הסבר לדברים.

 

5.        אסקור בתמצית את המסכת הראייתית שעמדה בפני בית משפט קמא ואשר עליה השתית את הרשעתם של המערערים. כפי שנראה להלן, ההרשעה מתבססת על עדויות של מספר עדי ראיה לכל שלבי האירוע, עדויות שבית משפט קמא נתן בהן אמון.

 

6.        המערערים הכחישו כי היו מסוכסכים עם המנוח, אך מהעדויות עולה כי בין המנוח ומשפחתו לבין משפחתם של המערערים אכן היה סכסוך, שמקורו בכך שהמנוח היכה בשעתו את אחיהם של המערערים בשם סעיד. למרות שהמערערים ומשפחתם היו נכונים לסולחה בעקבות התקרית, המנוח ומשפחתו סרבו לעשות סולחה, ועל פי העדויות שהיו מהימנות על בית משפט קמא, מוחמד ראה עצמו אחראי להביא לסיום הסכסוך ולסולחה, ואף התבטא כי אם לא יצליח בכך "יוכלו לירוק לו בפרצוף".

 

7.        על פי מספר עדויות, במהלך מסיבת החתונה הוחלפו מבטים עוינים בין המנוח לבין ח'אלד, כדי כך שחלק מהנוכחים הזהירו את המנוח, אשר ביקש מהם ללוותו בעת שעזב את החתונה. שניים מהנוכחים במסיבת החתונה, בשם יגאל דבאח ומוחמד סנעאללה, ליוו את המנוח בדרכו במורד הכביש. העדים ח'אלד קאסם אמון ועפו מוסא הבחינו כי ח'אלד המתין מספר דקות ברכבו, במקום ממנו ניתן היה לצפות על הבאים והיוצאים מהחתונה, ולאחר מכן החל בנסיעה איטית ובאורות כבויים, וכאשר התקרב למנוח האיץ את מהירות נסיעתו. ח'אלד קאסם אמון אף ציין בעדותו כי ח'אלד כיבה את אורות הרכב לפני שהחל לנסוע. עד נוסף בשם ח'אלד סעיד אמון, שעמד על מרפסת ביתו המשקיפה על הכביש, הבחין ברכבו של ח'אלד סוטה לכיוון המנוח, דורס אותו ולאחר מכן מתהפך.

 

           לא למותר לציין, כי זמן קצרצר לפני שח'אלד פגע במנוח, התקשר אליו עפו מוסא בטלפון והזהיר אותו. המנוח דחף את שני מלוויו לצד שמאל והלך לצד ימין, ומיד לאחר מכן ח'אלד מחץ את המנוח אל הקיר והתנגש בגדר ביתו של אחמד אלוויסי דבאח (להלן: אלוויסי) ורכבו התהפך.

 

           ח'אלד טען כי לא הבחין שפגע במישהו, כי לאחר שהתהפך הותקף על ידי כ-300-100 אנשים, וכי נדקר כאשר חולץ מהרכב, אולם לא הובאה כל עדות שתמכה בגרסתו. מנגד, שורה של עדים העידו כי ח'אלד יצא מרכבו ההפוך וניסה לפגוע במנוח. ח'אלד קאסם אמון העיד כי אחז בח'אלד כשהלה יצא מהרכב ההפוך עם סכין. בדומה, גם העדים יגאל דבאח, סנעאללה, סאלח עכאוי, מוחמד תאופיק דבאח, ואיברהים דבאח העידו כי ראו את ח'אלד מחזיק בסכין עם להב גדול. מוחמד ג'מאל עומר אף הוא העיד כי הבחין שח'אלד הוציא משהו מהמקטורן ועשה תנועת דקירה. עד בשם מוחמד אבו-נור הבחין כי ח'אלד בעט במנוח שהיה שרוע על הרצפה באומרו למנוח "זה מה שמגיע לך". גם יגאל דבאח וסאלח עכאוי הבחינו כי ח'אלד בעט במנוח.

 

8.        הנה כי כן, שורה של עדים הבחינו מתחילת הערב בח'אלד כשהוא ממתין ואורב למנוח במכוניתו, כשהוא נוסע באיטיות אחרי המנוח באורות כבויים, כשהוא דורס את המנוח, ולאחר מכן תוקף אותו, מה שבוודאי לא מתיישב עם גרסתו כי לא דרס את המנוח בכוונה ואף לא הבחין כי דרס אותו.

 

           בנקודה זו ניתן לצרף למועדון גם את השכל הישר, נוכח צירוף המקרים המופלא לפיו נורה המנוח לאחר שנדרס, עובדה שאף היא אינה מתיישבת עם גרסת ח'אלד כי המדובר בדריסה "תאונתית". לכך יש להוסיף, כי בעוד ח'אלד טען שרק במעצר נודע לו כי פגע במישהו כאשר התהפך עם רכבו, הרי שמוחמד אמר בחקירתו במשטרה כי ח'אלד אמר לו שפגע במישהו.

 

           אציין כי לא נעלמו מעיני בית משפט קמא סתירות שונות בעדויות העדים, סתירות שאינן נוגעות לליבת הארוע, כמו עדותו של יגאל דבאח באשר לאופן הגעת מכשיר הפלאפון ותעודת הזהות של המנוח לידיו של סנעאללה.

          

9.        בנקודה זו נעבור לחלק בכתב האישום הנוגע למעשה הרצח בו הורשע מוחמד. גם לגבי חלק זה של האירוע העידו מספר עדים שעל עדותם נסמכת הכרעת הדין (אציין כי בית משפט קמא לא זקף לחובתו של מוחמד התבטאויות תמוהות בשיחותיו עם המדובב שהושתל בתאו).

 

           מספר עדים העידו על כך שמוחמד עזב את מרפסת הדירה של נאיף אסדי לפני ארוע הדריסה והירי, כך שלא עמדה למוחמד טענת אליבי.

 

           העד אלוויסי סירב להעיד, אך הוקלט ללא ידיעתו בחקירתו במשטרה, שם סיפר כי ראה את מוחמד במקום הארוע כשהוא מחזיק באקדח, פורק אותו ומחזיר אותו לחגורתו. לא למותר לציין, כי אותו אלוויסי דיווח למשטרה על הירי במנוח, אך בתשובה למוקדנית אמר כי לא ראה מי ירה. סנעאללה, שליווה כאמור את המנוח בדרכו, זיהה את מוחמד כמי שירה במנוח באקדח, וכך גם יגאל דבאח. בדומה, העידו עכאווי סאלח וכן מוחמד תאופיק דבאח שמסר את גירסתו במשטרה רק כשבועיים לאחר הארוע. עד נוסף בשם מוחמד אבו-נור, אף הוא זיהה את מוחמד אוחז באקדח, ואף התקשר לדודו וסיפר לו על כך. עד נוסף בשם פארס מוסא, שהגיע למקום לאחר היריות, סיפר כי שמע אנשים מקללים את מוחמד וצועקים. נציין כי זמן קצר לפני כן, אבראהים דבאח הבחין במוחמד מגיע למקום במכונית הדייהו שלו וח'אלד עלה לרכב והשניים נסעו משם.

 

           כל עדי הראייה סיפרו כי מוחמד עמד בקרבתו של המנוח כאשר ירה, תיארו את צבע האקדח באופן דומה בהתחשב בתאורה ששררה באיזור (חום, שחור, אפור, אפור-כסוף), וחלקם תארו גם את פריקת המחסנית של האקדח לאחר הירי והכנסתו לאזור המותן. בית משפט קמא עמד בפירוט על כל עדות ועדות ביחס לכל פרט ופרט, וסיכם את הדברים באומרו כי "הסתירות הקלות בין העדויות השונות, אינן מהותיות ואף מלמדות על העדר תיאום גרסאות בין העדים השונים. ברי, כי בשעת לחץ באירוע ירי פתאומי, אנשים יכולים לטעות במספר היריות שנשמעו...".

 

[במאמר מוסגר אציין, כי במכוניתו של מוחמד נותרו שרידי ירי. על פי חוות דעת מעבדת סימנים וחומרים במז"פ, שרידי הירי יכולים להצביע על כך שבתוך המכונית או ממנה נורו יריות, או שהאזורים במכונית בהם נמצאו השרידים באו במגע עם אדם או חפץ שהיו מזוהמים בשרידי ירי. עורך חוות הדעת העיד כי אדם העומד במרחק של מטרים ספורים מאדם שיורה יכול להזדהם משרידי ירי, כי שרידי הירי שנמצאו במכונית הם טריים ולכל היותר מהימים הסמוכים לאירוע, וכי מקורם אינו בזיקוקין. עם זאת, בית משפט קמא לא מצא ליתן לשרידי הירי משקל, נוכח האפשרות שבחתונה נורו יריות שמחה והמערערים עמדו ליד היורים].

 

10.      הסנגור המלומד הצביע על כך, שעל פי דו"ח הפתולוג, שלושה קליעים חדרו לגופו של המנוח מגבו. לטענתו, הדבר עומד בסתירה רבתי לעדותו של יגאל דבאח, לפיה לאחר שהמנוח נפגע בדריסה הוא שכב על גבו, בעוד דבאח החזיק אותו בכתפיו, כך שהמנוח שכב על הגב לאורך כל האירוע.

 

           איני רואה בכך סתירה של ממש. הגיונם של דברים כי כאשר מוחמד ניצב עומד מעל המנוח עם אקדח שלוף, כשהוא יורה בו מטווח קצר, המנוח זז או ניסה לחמוק או לזוז, באופן שחלק מהקליעים חדרו דרך הגב.

 

           מספר דקות לאחר הירי במנוח נשמע רעש של פיצוץ (ת/116 הודעתו של אבראהים דבאח) ושני אנשים נפצעו קל, ובמרחק של כמאה מטר מהזירה נמצא קליע מעוך, התואם את הקליעים בגופו של המנוח. לאור זאת, טען הסניגור לאירוע ירי נוסף מהאקדח בו נורה המנוח. אלא שלא ברור אם רעש הפיצוץ נגרם כתוצאה מיריית אקדח או השלכת חזיז או רימון או זיקוק, כך שאין בהכרח קשר בין הקליע לבין רעש הפיצוץ. שנית, הקליע שנמצא יכול היה להיגרר במורד הרחוב בעשרות זוגות רגליים של האנשים שהגיעו למקום לאחר הירי במנוח.

 

           הסניגור הצביע על כך שסנעאללה מסר את גירסתו המלאה רק בחקירתו השלישית במשטרה. אך בית משפט קמא היה מודע לכך, וקיבל את הסברו של סנעאללה כי חשש מהמערערים, וכי רצה להרחיק עצמו מיגאל דבאח והמנוח, המוכרים כעבריינים, מאחר שחשש כי יהא בכך כדי לפגוע בגיוסו למשטרה. יתירה מזו, לגירסתו של סנעאללה אף נמצא חיזוק בעדותו של העד ערפאת אסדי, לפיה סנעאללה סיפר לו עוד באותו לילה כי ראה מי ירה במנוח.

 

           אף לא מצאתי ממש בשלל הטענות שהועלו לגבי התאורה ששררה באזור. בית משפט קמא שמע עדויות בקשר לכך וקבע כי אכן התאורה היתה חלשה, אך לא היה מדובר באזור חשוך לחלוטין, כך שעדי הראייה יכולים היו להבחין בנעשה בקרבתם, ולזהות את המערערים המוכרים להם.

 

11.      בנוסף לעדויות הראיה שהיו מהימנות על בית משפט קמא, מצא בית המשפט שלא לקבל את עדותם וגרסאותיהם של המערערים, בקובעו כי ח'אלד הסתבך בשקרים תוך שהוא מנסה להסתיר פרטים מחשידים ומפלילים, וכי גירסתו מעלה תמיהות רבות. בשורה התחתונה נקבע, כי "קיימת מסה קריטית של עדויות נסיבתיות המובילות למסקנה חד משמעית, כי דריסתו של המנוח היתה מכוונת". לגבי מוחמד, נקבע כי "התפתל בגירסתו ולא הצליח להתמודד עם עדויותיהם המפלילות של עדי הראייה".

 

12.      סיכומו של דבר, כי דין הערעור על הכרעת הדין להידחות. לפנינו אירוע שהיה לו מניע, אירוע שהורתו בחתונה בה היו נוכחים המנוח והמערערים, המשכו בדריסה מכוונת של המנוח על ידי ח'אלד, וסופו בירי של המנוח מטווח קצר על ידי מוחמד.

 

13.      ח'אלד ערער על העונש של תשע שנות מאסר שהושתו עליו. בטיעונו, הפנה הסניגור לנסיבותיו האישיות של ח'אלד כבעל משפחה, כי כתוצאה מהאירועים ביתו נשרף על ידי אלמונים, וכי משפחתו "הוגלתה" מהכפר במסגרת הסכם הסולחה אליו הגיעו הצדדים בתיווכה של ועדת הסולחה האיזורית.

 

           אומר בקצרה כי העונש שהוטל על ח'אלד אינו סוטה כלל וכלל מרף הענישה. המדובר במעשה שנעשה בכוונת מכוון ובקור רוח. דריסתו המכוונת של המנוח יצרה סיכון פוטנציאלי גם לשני מלוויו שהיו סמוכים אליו, ולא למותר לציין כי המנוח נפצע באורח קשה כתוצאה מהדריסה המכוונת. לכך יש להוסיף כי לאחר מכן אף ניסה ח'אלד להסתער על המנוח כשסכין מונפת בידו, מה שמוסיף נופך נוסף של חומרה למעשה הדריסה החמור כשלעצמו. ולבסוף, לח'אלד עבר פלילי והוא הורשע בשנת 2004 בתקיפת אדם באופן שנגרם לאותו אדם שבר באמה, כך שאין מדובר בכישלון חד פעמי שלו. לאור כל זאת, איני רואה הצדקה להתערב בעונש שהושת עליו, ולטעמי, בנסיבות החמורות של המקרה, העונש אף עומד על הרף הנמוך.

 

14.      סיכומו של דבר, שאמליץ לחברי לדחות את הערעור על כל חלקיו.

 

ש ו פ ט

 

השופטת ע' ארבל:

           ני מסכימה.

ש ו פ ט ת

 

השופט נ' הנדל:

           ני מסכים.

ש ו פ ט

 

 

           הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' עמית.

 

 

           ניתן היום, י' באייר התשע"ב (2.5.2012).

 

 

 

ש ו פ ט ת                              ש ו פ ט                               ש ו פ ט

 

 

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   10000050_E06.doc   עכב

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il