עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 4900/12

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

בש"פ 4900/12

לפני:

כבוד השופט ח' מלצר

המבקשת:

מדינת ישראל

נ ג ד

המשיב:

פלוני

בקשת רשות ערר

בשם המבקשת: עו"ד נעמי כץ-לולב

בשם המשיב: עו"ד שי רודה

החלטה

1. לפני בקשת רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ב' גרינברג) מתאריך 20.6.2012, שהורה על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר בכפוף למגבלות שונות, לאחר שגם בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת ת' בר-אשר צבן), הורה, באותו היום, על שחרורו של המשיב לחלופה בתנאים של מעצר בית.

להלן אפרט את הנתונים הרלבנטיים להכרעה.

2. בתאריך 13.5.2012 הוגש כנגד המשיב כתב אישום לבית משפט השלום בירושלים ובו יוחסו לו 12 אישומים בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש; תקיפת בת זוג; איומים כלפי בת זוגו לרצוח אותה ואת ששת ילדיהם; ומספר עבירות תקיפת קטינים על-ידי אחראי ואיומים – כלפי חלק מילדיו (שהם בגילאים: 7, 10 ו-12). במסגרת כתב האישום, נטען, בין היתר, כי המשיב תקף את אשתו כשלושה ימים לאחר ששבה מחדר לידה משום שצילמה את ילדיהם מחזיקים את התינוק. במקרה אחר נטען כי הוא תקף את אשתו משום שסבר שהיא לא אוהבת אותו, ומיד אחר כך הוא תקף את בתו בת השתיים עשר משום שאמרה לו שהיא תומכת באמה. בסמוך לאחר מכן, כך בכתב האישום, הוא תקף את בתו בת העשר באגרופו משום שהגיעה לסעודה ללא נעליים, ובזמן אחר, נטען כי תקף את בנו בן השבע בפניו ובראשו משום שזה הלך לבקר את סבו. באישום אחר, המשיב מואשם כי תקף את בנו בן השבע – בעט בגופו וסטר לו בפניו – משום שסירב לשיר זמירות שבת. בנוסף, הוא נאשם כי היכה את בנו בן השבע, משום שהבחין בו בעת שניגש אל המטבח לאחר שעת השינה. באישום נוסף, נטען כי המשיב איים לאחרונה על אשתו שירצח אותה בסכין ואף ירצח את ילדם בן השנתיים ובמהלך הארוע הזה, שהתרחש בתאריך 28.4.2012, היכה באגרופיו בראשה של אשתו וזאת כאשר היא מחזיקה בבנם בן הארבעה חודשים.

3. עם הגשת כתב האישום התבקש בית המשפט להאריך את מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים בענינו. בית משפט השלום (כב' השופטת ת' בר-אשר צבן) הורה על שחרורו של המשיב למעצר בית בבני ברק בפיקוח אימו ועל עריכת תסקיר מעצר על-ידי שירות מבחן. בית משפט השלום הנכבד דחה בקשה לעיכוב ביצוע של החלטתו והמשיב שוחרר באותו היום. למחרת, שמע בית המשפט השלום ערבים נוספים והורה כי אביו ואחיו הצעיר של המשיב, יפקחו על המשיב בעת מעצר הבית. בסמוך לכך הגישה המבקשת ערר לבית המשפט המחוזי בירושלים. בית המשפט (כב' השופטת ת' בזק-רפופורט) קיבל את הערר והורה לעצור את המשיב עד להחלטה אחרת, לאחר שיתקבל תסקיר המעצר. בתאריך 19.6.2012 הגיש שירות המבחן למבוגרים את התסקיר ובו הובעה עמדה חד-משמעית, לפיה אין לשחרר את המשיב לחלופת מעצר כלשהי (אפילו בשילוב עם מסגרת טיפולית)– נוכח רמת הסיכון הגבוהה והספציפית לפגיעה ממשית בקרוביו. שירות המבחן בחן גם חוות דעת פסיכיאטרית לגבי המשיב והיא היתה שלילית והעריכה כי נוכח מצבו הנוכחי הוא יתקשה לעמוד בגבולות שיציבו לו. נוכח האמור, הערכת שירות המבחן היתה כי נשקפת מהמשיב סכנה ממשית לפגיעה באשתו, על רקע רצונה להתגרש ממנו.

להשלמת התמונה, יש לציין כי כבר בתאריך 7.5.2012 פנו מנהלי מחלקת הרווחה ועובדת סוציאלית למשטרת ישראל ובמכתב צויין כי הערכת המסוכנות שלהם הביאה אותם למסקנה כי אשת המשיב וילדיו נמצאים בסכנת חיים ממשית.

4. כאמור, בתאריך 20.6.2012 בית משפט השלום קיים דיון והורה על שחרור המשיב לחלופה בתנאי "מעצר בית", בכפוף לכך שהמשיב יפקיד ערבות עצמית בסך 4,000 ש"ח והמפקחים יחויבו לחתום על ערבות אישית בסך של 6,000 ש"ח כל אחד. בית המשפט נימק את החלטתו בכך שהמשיב איננו מסוכן לציבור בכללותו וככל שנשקפת ממנו מסוכנות, לכאורה, זו ממוקדת באשתו וילדיו. בית המשפט קבע שהחלופה שהוצעה נותנת מענה לסיכון זה – הגם שכל חלופה לעולם איננה 'הרמטית' – ושהמקרה הזה אינו בגדר המקרים החריגים בהם יש לפגוע בחירותו של הנאשם לאור חזקת החפות. לבסוף, נקבע כי יש טעם לסטות מהמלצת התסקיר נוכח ההתרשמות האישית של בית המשפט משלושת המפקחים שהוצעו.

5. הערר שהוגש לבית המשפט המחוזי התקבל בחלקו, כך שבית המשפט החליט להדק את הפיקוח על המשיב באמצעות איזוק אלקטרוני והחליט להגדיל את סכום הערבויות של המפקחים לסך של 10,000 ש"ח. בית המשפט קבע כי יש בכך כדי לתת מענה לדאגות הכנות והחמורות הנשקפות מחוות הדעת המקצועיות שהוגשו. למחרת, הסכים בית המשפט המחוזי לעכב את ביצוע החלטתו עד לתאריך 22.6.2012 ומכאן הערר שלפני, שבמסגרתו החלטתי על השארת המשיב במעצר עד להחלטה אחרת במכלול.

6. בגדרי הבקשה למתן רשות לערור על ההחלטה של בית המשפט המחוזי הנכבד, טוענת באת-כוחה של המבקשת כי בעניין הנדון מתקיימות הנסיבות המיוחדות והחריגות שבגינן יש ליתן רשות ערר וכי שתי הערכאות הנכבדות דלמטה טעו בקביעתן כי ניתן לשחרר את המשיב בערבות. לסברתה, מסוכנותו המיוחדת של המשיב מחייבת מתן רשות לערור וקבלת הערר, שכן המפקחים המוצעים אינם מסוגלים לאיין, או להפחית את מסוכנותו של המשיב.

בדיון שהתקיים בפני בתאריך 22.6.2012 המבקשת הוסיפה וטענה כי המשיב גם מנע מאשתו לפנות לרופא לאחר שהיכה אותה בטענה כי הדבר עלול להפליל אותו.

7. המשיב טוען מנגד כי אין מדובר במקרה בעל חשיבות כללית, כי המסוכנות הנטענת מופחתת בחלופת המעצר שנקבעה וכי תסקיר המעצר מהווה רק המלצה לבית המשפט, שבנסיבות הראויות ניתן לסטות הימנה. בנוסף, בדיון שנערך בפני – בא-כוחו של המשיב ציין את העובדה שהערכאות הדיוניות הן שהתרשמו מהמפקחים שהוצעו, בעוד ששירות המבחן לא ראיין אותם. הוא גם הוסיף כי העובדה שהמשיב שהה במעצר עד כה במשך כחודשיים מהווה גורם מרתיע. לבסוף, הוא הדגיש בפני כי המשיב לא הפר את תנאי השחרור בעת ששוחרר ליום אחד.

משסקרתי את השתלשלות הדברים וטענות הצדדים – הגיעה עת ההכרעה.

8. המבחנים למתן רשות לערור לפי סעיף 53(א1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו- 1996 דורשים, על דרך הכלל, כי במכלול תימצא שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית, החורגת מעניינם של הצדדים להליך (ראו למשל: בש"פ 5092/11 צ'צ'לינצ'קי נ' מדינת ישראל (לא פורסם; 10.07.2011); בש"פ 7311/11 זידאן נ' מדינת ישראל (לא פורסם; 18.10.2011)). יחד עם זאת, בהתחשב במאטריה שבה עסקינן – דיני המעצרים – לעיתים רחוקות תוכל להינתן רשות לערור גם כאשר מתקיימות נסיבות פרטניות חריגות ומיוחדות המצדיקות זאת (ראו: בש"פ 2786/11 ג'ריס נ' ג'ריס (לא פורסם, 17.4.2011); בש"פ 5702/11 צופי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 8.8.2011); בש"פ 7559/11 חימי נ' מדינת ישראל, (לא פורסם, 27.10.2011); בש"פ 107/12 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.1.2012); בש"פ 684/12 ברטלר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 31.1.2012); בש"פ 4678/12 אבו שוקור נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 13.6.2012)). נסיבות חריגות ומיוחדות אלה עשויות להתקיים במקרים שבהם סבור בית משפט זה כי החלטת בית המשפט המחוזי פוגעת בזכויות הנאשם מעל למידה הדרושה, ומנגד במקרים שבהם סבור בית משפט זה כי החלטת בית המשפט המחוזי איננה מייחסת את המשקל הראוי לביטחון הציבור.

9. לאחר בחינת טענות הצדדים, ועיון בחומר שהוגש על ידם, הגעתי למסקנה כי במקרה שלפנינו מתקיימות אותן נסיבות חריגות ומיוחדות, המצדיקות הענקת רשות לערור וכן את קבלת הערר. אבהיר קביעותי אלה מיד בסמוך.

10. הנסיבות המיוחדות שבכאן מעלות חשש מוגבר לפגיעה חמורה ומסוכנת באשת המשיב וילדיו. העבירות המיוחסות למשיב הינן עבירות קשות, וכפי הנטען התנהגותו האלימה כפייתית ומסלימה והוא מצוי עתה בשלב של הפרעה אקטיבית (שאיננה מטופלת בתרופות שניתנו לו). לפיכך, נראה לי שאין בחלופת המעצר המוצעת כדי לאיין לעת הזו את מסוכנותו הלכאורית. אסביר: לפי הנטען בכתב האישום, המשיב איים באופן מופגן על אשתו (במספר מקרים כשהיתה בהריון) ועל ילדיו הקטינים, תוך שימוש באלימות פיזית קשה. בנוסף, במקרה אחד שאירע על-פי הנטען לאחרונה הוא איים להרוג את אשתו בסכין ואחר כך, לפי הנטען, הכה באגרופיו בראשה של אשתו בעוד שהיא אוחזת בתינוקם בן ארבעה חודשים, תוך שהוא מאיים להרוג גם את בנם בן השנתיים שהיה בצמוד אליה.

על פני הדברים נראה איפוא כי המשיב מסוכן מאוד לסביבתו הקרובה והוא נזקק לטיפול רפואי-פסיכיאטרי, שעד כה לא התקדם שכן המשיב לא נטל את התרופות שנרשמו לו. בנסיבות אלו, המפקחים המוצעים אינם מספיקים אל מול הסיכון הגבוה הנשקף מהמשיב, מה גם שלמדתי מעיון בחומר שהוצג בפני כי המפקחים שהוצעו אינם סמכותיים דיים כלפי המשיב ונראה שאין הם מסוגלים לטפל ולהשגיח עליו כראוי.

11. מסקנתי זו נתמכת, בין השאר, אף מהתרשמותי מההערכות השליליות החד-משמעיות והמשכנעות של כל גורמי הטיפול, שהובאו בפני. הנה כי כן, לא מצאתי טעמים כבדי משקל לסטייה מההמלצה השלילית של שירות המבחן (ראו: בש"פ 3201/10 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 6.5.2010)). זאת ועוד, במקרה זה התרשמות הערכאה המבררת מהמפקחים המוצעים – לא התמודדה עם האמור בתסקירים לגביהם.

12. נוכח כל האמור לעיל, הגעתי כאמור לכלל מסקנה – כי דין הערר להתקבל. עם זאת, אם בעתיד המשיב יקבל טיפול תרופתי, כפי שהוצע לו, או שמצבו ישתפר משמעותית והוא יציג חלופה הדוקה אחרת – הוא יוכל לחדש את הבקשה לחלופת מעצר בפני הערכאה המוסמכת.

ניתנה היום, ‏ה' בתמוז התשע"ב (‏25.6.2012).