עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 4208/12

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

בע"מ 4208/12

לפני:

כבוד השופט נ' הנדל

המבקשת:

פלונית

נ ג ד

המשיבים:

1. פלונית

2. פלונית

3. פלוני

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב ברמ"ש 027009-11-11

בשם המבקשת:

עו"ד גרמן אוסטרובסקי

בשם המשיבה 1:

עו"ד אריה הבר

בשם המשיבה 2:

עו"ד רון עוזרי

בשם המשיב 3:

עו"ד ליאורה קנת

החלטה

1. מונחת לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו (רמ"ש 27009-11-11, כב' השופטת י' שטופמן), שבו נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב למחוק את בקשת המבקשת להצטרף להליך (ת"ע 9952-00, כב' השופטת ט' סיוון).

2. התיק העיקרי, שעניינו חלוקת העיזבון של פלוני המנוח, מתנהל בבית המשפט לענייני משפחה מזה כעשר שנים. בינואר 2007 הגישה המבקשת בקשה להצטרף לתיק, בטענה כי היא בתו של המנוח מנישואים קודמים. מטעמים שונים לא נתן בית המשפט החלטה בעניין. ביום 2.2.2011 פנתה המבקשת פעם נוספת לבית המשפט בבקשה להצטרף. לבקשה זו צורפה תעודת הלידה של המבקשת, אשר מעידה (לדבריה) על כך שהיא בתו של המנוח.

ביום 24.5.2011 קבע רשם בית המשפט, כב' הרשם א' שני, כי "בנסיבות כמתואר בבקשה, ובהן אי התייצבות [המבקשת] בישראל, תואיל [המבקשת] ותמציא ערבות בנקאית בגובה 20,000 ₪ כתנאי לצירופה להליכים". יצוין כי המבקשת הינה תושבת חו"ל. היא לא ערערה על ההחלטה, אך גם לא הפקידה את הערובה הנדרשת. ביום 31.5.2011 הגיעו באי כוחם של הצדדים לדיון בבקשת ההצטרפות המדוברת. המבקשת לא התייצבה לדיון, והדיון נדחה. ביום 26.6.2011 פנה בא כוח המבקשת לבית המשפט, וביקש להבהיר האם יש קשר בין אי-התייצבות מרשתו לדיון לבין חובת הפקדת הערבות שנקבעה על ידי הרשם. ביום 3.7.2011 קבע בית המשפט כי "אין בין החלטת בית משפט זה לבין החלטת כבוד השופט שני (במסגרת תפקידו כרשם) כל קשר". ביום 3.8.2011 קבע בית המשפט כי הדיון בבקשת ההצטרפות יתקיים ביום 9.11.2011, וכי אם גם הפעם לא תתייצב המבקשת בעצמה - תימחק בקשתה.

ביום 9.11.2011 התייצבה המבקשת לדיון שנקבע. ברם, בפתח הדיון התברר כי לא הופקדה הערבות שנקבעה על ידי הרשם. בא כוח המבקשת טען כי הרשם הורה על הפקדת ערובה משום שהמבקשת לא התייצבה להליכים, אך כעת משהתייצבה - אין עוד צורך בערובה. לחלופין ביקש הפרקליט ארכה נוספת להפקדת הערובה. בית המשפט דחה את הדברים, וקבע כי הנחיות הרשם והנחית בית המשפט בדבר הפקדת הערבות היו ברורות. מאחר שהערובה לא הופקדה - דין בקשת ההצטרפות להימחק.

המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. ביום 9.5.2012 דחה בית המשפט את הבקשה, תוך שהוא קובע כי טענותיה של המבקשת הן "תמוהות". צוין כי לא ניתן לקבל את טענת המבקשת, לפיה היא סברה שהחלטת בית המשפט מיום 3.8.2011 על התייצבות לדיון מבטלת את ההחלטות הקודמות מיום 3.7.2011 ומיום 24.5.2011 בדבר הפקדת הערובה. מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי.

3. במסגרת הבקשה טוענת המבקשת, כי סברה שרק אם יוחלט לצרף אותה להליך כצד - יהיה עליה להפקיד ערבות. לחלופין טוענת המבקשת כי סברה שהחלטת הרשם לחייבהּ בהפקדת עירבון נבעה רק מחמת זה שהיא לא התייצבה עד אז להליך. לכן, כאשר התייצבה לדיון ביום 9.11.2011 - חשבה שאין זה מחובתה להפקיד ערבות. המבקשת מדגישה כי מכל מקום לא היה זה נכון למחוק את בקשתה מיידית, אלא לאפשר לה שהות נוספת. זאת בהתאם להוראות תקנה 431 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סד"א) ולפסיקות בית משפט זה. המשיבים, מצידם, מדגישים כי ההחלטות השיפוטיות היו ברורות וחד-משמעיות, ולא היה מקום לספק בשאלה האם אכן יש להפקיד את הערבות. כן מציינים המשיבים שמאז החלטת הרשם ועד לדיון חלפו שישה חודשים, מבלי שהמבקשת טרחה להפקיד במהלכם את הערבות הנדרשת.

4. לאחר עיון בחומר - שוכנעתי כי אין ממש בטענותיה של המבקשת. יוזכר כי היא ביקשה להסתמך על הוראות תקנה 431 לתקנות סד"א, וכן על פסקי דין ואמרות מלומדים המתייחסים לתקנה זו. לשיטת המבקשת, כל אלו מלמדים על כך שלא היה מקום לדחות את בקשת ההצטרפות שהגישה אך מן הטעם שלא הפקידה את הערבות. אולם יש להבהיר, למען הסדר הטוב, שכל המקורות שצוינו אינם רלבנטיים באופן ישיר לענייננו: תקנה 431 עוסקת בעירבון שהופקד במסגרת הגשת כתב הערעור. ברם לא זהו המקרה שלפנינו, שהרי כאן מדובר על הפקדת ערובה במסגרת בקשת הצטרפות להליך העיקרי.

במישור העקרוני, ההבחנה שציינתי פועלת לכאורה לטובת המבקשת. עיקרון ידוע הוא במשפטנו שזכות הגישה לערכאות של תובע היא בעלת משקל נכבד ביותר, בעוד שזכות הגישה לערכאת הערעור של מי שכבר הפסיד בדינו הינה נמוכה יותר. מן הטעם הזה נפסק שיש להיזהר יותר בדחיית תובענה בגין אי-הפקדת ערובה, מאשר בדחיית ערעור בשל אי-הפקדת עירבון (רע"א 9686/09 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר (21.2.2010)). בראייה זו אני סבור כי המבקש להצטרף כצד להליך - קרוב יותר למעמדו של תובע מאשר למעמדו של מערער: הלוא עיקר ההבחנה בין תובע למערער היא שהאחרון כבר הפסיד בדינו. מכאן שהמבקש להצטרף להליך, אשר טרם הפסיד בדינו (שהרי בקשתו טרם הוכרעה), דומה יותר למעמדו של התובע. לכך יש השלכה על מידת הזהירות שבה ינקוט בית המשפט, בבואו לדחות בקשת הצטרפות על רקע אי-הפקדת ערובה כנדרש: מידת הזהירות תהיה גבוהה יותר מזו שנדרשת לגבי דחיית ערעור, וקרובה יותר לזו שנדרשת לגבי דחיית תובענה.

זאת במישור העקרוני. אך עדיין, אין הדבר אומר כי בית המשפט חייב לחכות עד אין קץ או עד שהמבקש להצטרף כצד להליך יהיה נכון להפקיד את הערובה. לאמור, ניתן לנקוט בגמישות אך העניין נתון לשיקול דעתו של בית המשפט ולא לשיקול דעתו של המבקש להצטרף להליך. מנקודת מבט זו, והמפגש בין הכלל המנחה לבין יישומו, ניתן לומר כי החלטת בית המשפט למחוק את בקשת ההצטרפות הינה סבירה, מידתית ועומדת ברף הזהירות הנדרש בהליכים כגון אלו. החלטת הרשם מיום 24.5.2011 היא ברורה לחלוטין, ומורה למבקשת להפקיד 20,000 ₪ ערבות בנקאית כתנאי להמשך ניהול ההליכים בעניינה. המבקשת לא הפקידה את הערבות. כחודש וחצי לאחר מכן הבהיר בית המשפט, בהחלטתו מיום 3.7.2011, שאין קשר בין חובת המבקשת להתייצב לדיון לבין חובתה להפקיד את הערבות המדוברת. הבהרה זו היא בבחינת התראה נוספת. המסקנה הברורה צריכה הייתה להיות שעל המבקשת להפקיד מיידית את הערבות, אם רצונה שבקשת ההצטרפות שלה תידון. ועדיין, חלפו ארבעה חודשים נוספים מבלי שהמבקשת הפקידה את הערבות. בנסיבות אלו, החלטת בית המשפט לענייני משפחה מיום 9.11.2011 למחוק את בקשת ההצטרפות הייתה סבירה ומתבקשת, ואינני מוצא מקום להתערב בה.

לכל אלו מצטרפים כמה שיקולים מעשיים, שאף אותם רשאי בית המשפט לשקול בבואו להכריע בבקשת רשות ערעור, ואשר מטים את הכף נגד מתן רשות לערער. ראשית, כאמור בתשובתו של משיב 3, מאז הגשת בקשה זו הגיעו הצדדים בהליך העיקרי להסדר פשרה, אשר אף קיבל תוקף של פסק דין. שנית, בית המשפט לענייני משפחה – בהחלטתו מיום 9.11.2011 – הורה על מחיקת בקשת ההצטרפות של המבקשת, ולא על דחייתה. מבלי לקבוע מסמרות בדבר, יש לכך משמעות. ולבסוף, מן החומר שלפניי עולה לכאורה שלפי שיטת המבקשת – עומדת לה זכות להגיש תביעה כנגד יורשי המנוח, מאחר והיא טוענת שהיא בתו של המנוח. אינני קובע כאן עמדה בסוגיה זו, אך נדמה כי יש בטענה כדי להצטרף אל הטעמים האחרים שציינתי.

לנימוקים אלו יש לצרף את ההיבט הדיוני לפיו עסקינן בבקשת רשות ערעור בגלגול שלישי, על כל המשתמע מכך בהלכת חניון חיפה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)).

5. הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, ובהתחשב בין היתר בקצב ניהול ההליך כולו, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ‏י"ג חשון תשע"ג (29.10.2012).