עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 3987/13

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

בש"פ 3987/13

לפני:

כבוד השופטת ע' ארבל

העוררת:

מדינת ישראל

נ ג ד

המשיב:

איתן צבאג

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים

מיום 3.6.13 במ"ת 26749-05-13 שניתנה על ידי

כבוד השופטב' גרינברגר

תאריך הישיבה: כ"ז בסיון תשע"ג (5.6.13)

בשם העוררת: עו"ד ס' רוסו

בשם המשיב: עו"ד א' איתן

החלטה

ערר המדינה על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ב' גרינברגר) בה הורה על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר במסגרת מעצר בית מלא.

1. כנגד המשיב הוגש ביום 14.5.13 כתב אישום המייחס לו במסגרת ארבעה אישומים עבירות מין ואלימות כלפי בת זוגו (להלן: המתלוננת). על פי עובדות האישום הראשון, בשלושה ימים עוקבים הפעיל המשיב כלפי המתלוננת אלימות פיזית ומילולית, ובין היתר סטר לה על פניה, דרך עליה עם ברכו, משך בשערה והטיח ראשה בקיר. במועד השלישי שבו התרחשו המעשים הפר המשיב צו הרחקה שהוצא נגדו קודם לכן בעקבות תלונתה של המתלוננת במשטרה. על פי עובדות האישום השני, בשלב כלשהו הותר למשיב לפגוש את המתלוננת בלוויית ערב. נטען כי המשיב הפר את הצו במספר הזדמנויות, אשר במהלכן שב והפעיל כלפי המתלוננת אלימות פיזית. בין היתר הכה אותה במכת אגרוף בפניה, נעל אותה בשירותים, חתך אותה עם סכין גילוח בידה וברגלה, כיבה סיגריות על גופה, ירק בפניה והשתין על בגדיה. על פי עובדות האישום השלישי הכה המשיב ידיד של המתלוננת ששהה איתה בדירה. לאחר שסילק את הידיד מהדירה ביצע במתלוננת מעשה מגונה. לאחר מכן אזק את המתלוננת ולקח כסף מתיקה. המשיב סירב לשחרר את המתלוננת במשך מספר שעות, במהלכן הכה אותה, שרט וקילל אותה. כן איים לאנוס אותה, לפגוע במשפחתה ולהרעיל אותה. על פי עובדות האישום הרביעי הגיע המשיב לדירה בה שהתה המתלוננת עם אדם נוסף. המשיב איים על אותו אדם וציווה עליו להביא לו את כספו. לאחר מכן הכה אותו המשיב.

2. עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו. ביום 3.6.13 ניתנה החלטתו של בית המשפט המחוזי. בית המשפט בחן את חומר הראיות והגיע למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה ברף הנדרש, אם כי קיימת חולשה מסוימת בחומר הראיות. בית המשפט ציין את הודעותיה של המתלוננת ושל עדים נוספים, וקבע כי יש להיזהר בהערכת ההודעות שניתנו מפי מקורבים למתלוננת. כן ציין את החבלות על גופה של המתלוננת ואת שיחותיה עם מוקד 100 המעידות על ריבוי האירועים, תזמונם ועל מצבה הנפשי של המתלוננת בעת התלונה. עם זאת קבע בית המשפט כי ישנו קושי ראייתי מאחר שהעדים לא ראו את המשיב מבצע את המעשים המיוחסים לו, ולפיכך מדובר במצב של גרסה מול גרסה. בית המשפט הביע תמיהה שידידיה של המתלוננת שהעידו על האלימות כלפיה לא סייעו לה. עוד הוסיף בית המשפט כי הודעותיה של המתלוננת עצמה מעוררות תמיהות. כך למשל העובדה שהסכימה להיפגש עם המשיב לאחר שניתן צו הרחקה שוב ושוב; הוספת התלונה בדבר המעשה המגונה בשלב מאוחר של החקירה; ומטען חייה של המתלוננת הכולל עבר פלילי ושימוש בסמים. בית המשפט ציין את מעורבותה של המתלוננת במספר רב של תלונות במשטרה, בין כחשודה ובין כמתלוננת, עובדה המעוררת ספק במהימנותה. מנגד עמד בית המשפט על עברו הפלילי המכביד של המשיב ועל עילת המעצר הקיימת כנגדו, אך ממוקדת במקרה זה למתלוננת בלבד. בית המשפט ציין אמנם כי בעבירות אלימות כלפי בני משפחה יש להורות בדרך כלל על מעצרו של הנאשם עד תום ההליכים, אך לאור עוצמת הראיות הנמוכה במקרה זה, והקשר הקצר שהיה בין המתלוננת למשיב, מצא בית המשפט לנכון לחרוג מכלל זה בנסיבות המקרה.

לפיכך הורה בית המשפט המחוזי על שחרורו של המשיב למעצר בית מלא בבית הוריו ובפיקוח אביו. כן הורה על הפקדה כספית בסך 5,000 ₪, התחייבות אישית של המשיב, וערבות צד ג' של המפקח בסך של 5,000 ₪ כל אחד. עוד הורה בית המשפט על איזוק אלקטרוני ועל איסור ליצור קשר כלשהו עם המתלוננת.

מכאן הערר שבפניי.

3. באת-כוח המדינה טענה כנגד קביעתו של בית המשפט המחוזי כי ישנה חולשה בראיות. לטענתה, הודעתה של המתלוננת מפורטת ואינה מנסה להעצים את הפגיעה בה. לתמיכה בעדותה קיימות עדויות רבות אחרות, לא כולן ממקורביה של המתלוננת. כן קיימות חבלות על גופה ועדויות שוטרים הפוגשים אותה נסערת. בנוסף קיימת הקלטות של מוקד 100 ועדות שכן המכיר את השניים. הפרקליטה הוסיפה וטענה כי אכן מדובר באישה קשת יום אך אין בכך בלבד כדי להטיל ספק בדבריה. אירוע המעשה המגונה מתואר על ידה יום למחרת חקירתה הראשונה והיא מסבירה מדוע נזכרה בו. כן טענה הפרקליטה לעוצמת מסוכנות גבוהה. לטענתה, שלושת האישומים הראשונים מצביעים על אובססיביות כלפי המתלוננת ועל אלימות קשה מצידו. היא הדגישה כי המעשים חוזרים על עצמם למרות צו הרחקה הקיים נגדו. עוד ציינה את השפלותיו של המשיב את המתלוננת ואת ההתייחסות אליה כחפץ. היא ציינה כי המתלוננת כה חרדה מהמשיב שהיא לא מוכנה לבצע עימו עימות ללא נוכחות של שוטרים.

4. בא-כוח המשיב טען כי תחילה הואשם המשיב באינוס, אך עבירה זו ירדה מכתב האישום. לטענתו בכל שלב המעצר חל כרסום בעבירות המיוחסות למשיב. עוד טען הסנגור כי גרסתה של המתלוננת אינה עקבית ומורכבת למעשה ממספר גרסאות. הסנגור הוסיף כי בית המשפט המחוזי עיין במעמד צד אחד בעברה הפלילי של המתלוננת ונתן משקל גם לכך ולעובדה שהיא משתמשת בסמים קשים. הוא ציין כי המתלוננת המשיכה לבוא אל המשיב למרות טענותיה כלפיו. הסנגור תמך במסקנתו של בית המשפט המחוזי באשר לעוצמת הראיות וטען כי היא מצדיקה שחרורו של המשיב לחלופת מעצר גם בעבירות מסוג זה. לטענתו, למשיב אמנם עבר פלילי מכביד, אך אין מדובר בעבירות אלימות אלא בעבירות על רקע התמכרותו לסמים. הסנגור טען כי מדובר בחלופה הדוקה, בפיקוח אביו של המשיב שהינו אדם סמכותי ויכול להשפיע על המשיב.

5. לאחר שעיינתי בערר, בטענות הצדדים ובחומר הראיות שהוגש בפני באתי לכלל מסקנה כי דין הערר להתקבל. מעיון בחומר הראיות אני סבורה כי ישנן ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למשיב בכתב האישום, וכי אין מדובר בראיות בעלות חולשה כלשהי כפי שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי. המתלוננת מוסרת הודעה מפורטת המתארת מספר אירועים של אלימות והשפלות מצד בן זוגה. על הודעתה זו, למצער על עיקריה, חוזרת המתלוננת גם בהודעות מאוחרות יותר. אכן, המתלוננת בהודעתה הראשונה אינה מספרת על המעשה המגונה שביצע בה המשיב, אלא רק יום למחרת. עם זאת, כבר בהודעתה הראשונה מספרת המתלוננת כי המשיב הכניס יד למכנסיה וקרע את תחתוניה, כך שחלק מהאירוע מתואר כבר בהודעתה הראשונה. יום לאחר מכן מוסיפה המתלוננת כי המשיב אף הכניס אצבע לאיבר מינה. מכאן שאיני סבורה כי יש בכך לפגום בתלונתה. מעבר לכך, גם אם אניח שאין ראיות לכאורה לעבירת המעשה המגונה, הרי שקיימות ראיות תומכות לא מעטות לאלימות הפיזית שהפעיל לכאורה המשיב כלפי המתלוננת. ישנן מספר הודעות בתיק החקירה התומכות בהודעתה של המתלוננת. גם אם אף אחד מהם לא ראה באופן ישיר הפעלת אלימות כלפי המתלוננת הרי שהם מאשרים חלקים אחרים בסיפורה, כגון אלימות שהופעלה כלפי ידידי המתלוננת, ואלימות ששמעו עליה מפי המתלוננת. בנוסף קיימות ראיות אובייקטיביות התומכות בתלונתה. כך קיימים סימנים על גופה של המתלוננת התואמים את גרסתה ותומכים בה. כמו כן ישנן עדויות של שוטרים אשר ראו את סערת נפשה של המתלוננת, וכן הקלטות של מוקד 100 בהם מדווחת המוקדנית על בכי מצד המתלוננת, וכן על איומים שנשמעים ברקע מצד החבר שלה. אוסף הראיות המתואר יוצר תמונה שבשלב המעצר מספיקה לקביעה לפיה קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב.

אזכיר כי בשלב מקדמי זה אין צורך בקביעה באשר למהימנות העדים, אלא רק בקביעה האם יש פוטנציאל הוכחתי סביר הגלום בראיות שיהיה בו כדי להביא להרשעתו של הנאשם במיוחס לו. עוד חשוב לציין כי עבירות אלימות במשפחה מטיבן מבוצעות ללא נוכחות עדים נוספים, ולכן מטבע הדברים מדובר בגרסה מול גרסה:

"יש לזכור כי עסקינן בעבירות אלימות בתוך המשפחה, עבירות המתבצעות בחדרי חדרים ובסביבה מבודדת. לעבירות אלה, במרבים המקרים, אין בנמצא ראיות חיצוניות או עדויות נוספות מלבד עדויותיהם של מבצע העבירה הנטענת ושל קורבנותיו, ועימות של "גרסה מול גרסה" הוא כמעט בלתי נמנע" (ע"פ 4629/09 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 33 (18.11.09)).

לפיכך, העובדה שקיימת גרסה מול גרסה בעבירות מעין אלו אין בה כשלעצמה כדי לקבוע שישנה חולשה ראייתית במסכת הראיות לכאורה. עוד אדגיש כי דווקא במקרה דנן נחלש הקושי הקיים במצבים אלו של גרסה מול גרסה, וזאת לאור קיומן של ראיות לא מעטות התומכות לכאורה בגרסתה של המתלוננת.

6. באשר לעילת מעצר אין חולק כי היא מתקיימת במקרה זה. המדובר בעבירות אלימות במשפחה המבססות עילת מעצר על פי סעיף 21(א)(1)(ג)(5) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996. לצד זאת מתקיימת עילת מסוכנות ברורה ובעלת עוצמה גבוהה העולה מנסיבות המקרה הספציפי. עובדות כתב האישום יוצרות תמונה של אלימות קשה, השפלה והחפצה של המתלוננת, באופן שקשה לסבור כי ניתן לאיינו באמצעות חלופת מעצר. לכך יש להוסיף את עברו הפלילי המכביד של המשיב, גם אם לא בעבירות אלימות, ואת העובדה כי העבירות המיוחסות לו בוצעו שעה שעומד כנגדו צו הרחקה. החלופה שהתקבלה על ידי בית המשפט המחוזי ודאי אינה חלופה אידיאלית בהנחה שנשקפת למתלוננת סכנה מצידו של המשיב. החלופה נמצאת בעיר מגוריה של המתלוננת, כך שאפילו איזוק אלקטרוני אינו יכול לאיין את החשש מפגיעה במתלוננת. יצוין כי כבר נפסק כי במקרים של אלימות במשפחה אין די במרחק גיאוגרפי על מנת לאיין את מסוכנותו של הנאשם (בש"פ 9753/08 ש' מ' נ' מדינת ישראל (10.12.08)). מקל וחומר אמורים הדברים במקרה שבפנינו בו כלל אין ריחוק גיאוגרפי בין החלופה לבין מגורי המתלוננת.

7. על חומרתה של תופעת האלימות במשפחה בכלל ובין בני זוג בפרט עמד בית משפט זה לא אחת, ולא אחזור על הדברים הברורים מאליהם. עם זאת אציין כי בית המשפט נדרש לזהירות רבה בעבירות מעין אלה בשל החשש הקיים להסלמה באלימות ולפגיעה קשה בבת זוג שהעיזה להתלונן נגד מי שפגע בה, לעיתים במהלך תקופה ממושכת. ראינו לא אחת לצערנו מקרים בהם אלימות כזו הגיעה עד כדי נטילת חיים. מובן כי יש לבחון בראש ובראשונה קיומן של ראיות לכאורה, וכן יש לבחון כל מקרה לגופו, לבל נגרום עוול לנאשמים בשל עוולות של אחרים, אך גם לא ניתן להתעלם מהחשש המובנה בסיטואציות מעין אלו לשלומן של המתלוננות. על כך אמרתי בעבר:

"אלימות נגד נשים הפכה זה מכבר ל"מכת מדינה", ומספר הגברים הנוהגים באלימות כלפי נשותיהם הולך וגובר. על בית המשפט לומר את דברו במלחמה נגד תופעה מסוכנת זו, ולבחון בקפדנות יתרה כל מקרה, לפני שהוא מחליט על שחרורו של אדם המואשם בביצוע מעשים אלימים נגד אשתו, לבל ישמש השחרור הצעד הראשון בדרך לביצוע מעשה האלימות הבא." (בש"פ 1360/07 מדינת ישראל נ' טומבק (6.3.07)).

המעשים המיוחסים למשיב הם בעלי חומרה מיוחדת המצביעים לכאורה על מסוכנות רבה.

8. המסקנה היא, אם כן, כי דין הערר להתקבל. המשיב יישאר במעצר עד תום ההליכים נגדו.

ניתנה היום, ‏כ"ח בסיון התשע"ג (‏6.6.2013).