עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 3502/12

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

 

 

 

 

השופט ס' ג'ובראן:

 

1.        לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לנוער (ת"פ 50020-07, כבוד השופט ג'' קרא) מיום 20.3.2012.

 

2.        המערער הורשע ביום 20.3.2012, על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בכתב אישום מתוקן הכולל שני אישומים. במסגרת האישום הראשון הורשע המערער בעבירה של הריגה, על פי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); תקיפה, על פי סעיף 379 לחוק העונשין; איומים בצוותא חדא, על פי סעיף 192 לחוק העונשין והשמדת ראיה, על פי סעיף 242 לחוק העונשין. במסגרת האישום השני הורשע המערער בעבירה של הדחה בחקירה, על פי סעיף 245 לחוק העונשין. על פי עובדות כתב האישום המתוקן במסגרת האישום הראשון, ביום 29.10.2007 הלך המערער, קטין דאז, ברחוב ביחד עם אחר, כשהוא נושא על גופו סכין. באותה העת עמדו בקרבת מקום המנוח, שהיה קטין, ק' ומ' שהייתה קטינה אף היא. המנוח החל משוחח על האחר ואומר לו שהוא "מלשן" ודבר מה דומה לכך. המערער והאחר שחלפו על פני המקום סבו על עקבותיהם והחלו מתפתחים חילופי דברים בין הצדדים. המערער הרים ידו על מנת לתקוף את ק' אך הלה אחז בידו. המנוח תקף את האחר באמצעות אגרוף. לאחר מכן המערער תקף את המנוח והכה באגרופו בפניו. בשלב זה המערער שלף מכיס קדמי בחולצתו את הסכין ודקר באמצעותה את המנוח דקירה אחת עמוקה באזור בית החזה מצד שמאל כך שהסכין חדרה לליבו של המנוח. המערער והאחר נמלטו מהמקום וכאשר ק' פסע לעברם פנה אליו המערער באומרו "אתה רוצה שאני אזיין גם אותך?". המערער והאחר הלכו לביתו של המערער, שטפו את הסכין והחביאוה במטבח לאחר מכן שטפו את חולצת המערער בשדה נטוש. בהמשך הסתתרו יחדיו למשך חמישה ימים עד שהסגירו עצמם למשטרה. כתוצאה מהדקירה נפטר המנוח. על פי עובדות כתב האישום המתוקן במסגרת האישום השני, ביום 4.11.2007 בעת ששהו המערער והאחר בניידת משטרתית פנה המערער לאחר ואמר לו "מה שלא יהיה אסור לך לפתוח עליי".

 

3.        טרם מתן גזר דין, הורה בית המשפט המחוזי על הכנת תסקיר שירות מבחן בעניינו של המערער. על תסקיר זה בית המשפט ציין כי "לא נתקלתי במצבור כה קשה של נסיבות" ופירט את מצבו הנפשי של המערער אשר היה מצוי באשפוז פסיכיאטרי כפוי במהלך ההליכים נגדו שאף הושהו עקב כך לאחר שהרופא המטפל החליט כי לא ניתן לקבוע בוודאות את מצבו הנפשי בעת ביצוע העבירה והתגבש הרושם כי הוא היה במצב פסיכוטי חריף. בשל מצבו שתואר לא ניתנה המלצה טיפולית בעניינו והומלץ להטיל עליו מאסר בפועל ופיצוי למשפחת המנוח לצד המשך טיפול פסיכיאטרי ופסיכולוגי.

 

4.        בגזר דינו, התייחס בית המשפט להסדר הטיעון שנעשה בניגוד לעמדת משפחת המנוח ולכך שהוא נחתם בין היתר עקב מצבו הנפשי של המערער, הן בעת ביצוע העבירה והן בעת העמדתו לדין. במסגרתו, הוסכם כי יוטלו על המערער עשר שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי כספי למשפחת המנוח אשר 40,000 ש"ח ממנו יופקדו על חשבון הפיצוי. בית המשפט סקר את חוות הדעת הרפואיות שניתנו על ידי מערכת בריאות הנפש מהן עולה תנודתיות במצבו הנפשי. בית המשפט בחן את מדיניות הענישה בעבירות הריגה בעניינם של קטינים וציין כי העונש עליו הוסכם נותן משקל הן לקטינותו והן את מצבו הנפשי של המערער בעת ביצוע העבירה. בית המשפט קבע כי יש לקבל את הסדר הטיעון, אך קבע כי יש להורות על תשלום פיצויים גדולים יותר. לפיכך, גזר עליו בית המשפט 10 שנות מאסר בפועל; שנתיים מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, והתנאי הוא שלא יעבור עבירת אלימות מסוג פשע ופיצוי בסכום של 120,000 ש"ח.

 

5.        מכאן הערעור לפנינו המופנה כנגד רכיב הפיצוי בלבד. במסגרת הערעור, טוען המערער כי סכום הפיצוי חורג מרף הענישה הראוי בנסיבות העניין בכללן מצבו הנפשי החריג, אשר בעטיו הוא שוהה במתקן בריאות נפש עד ליום זה, ולנסיבות חייו. לטעמו, יש לתת משקל להיותו קטין ולשאר הנתונים הקשורים לתיק ולא רק לכאב ולסבל שנגרם למשפחת המנוח.

 

6.        במענה, טוענת המשיבה כי אין מקום להפחית את סכום הפיצוי ולעניין הקושי הכלכלי על המערער לפנות למרכז לגביית קנסות. לטענתה, למשפחת המנוח נגרם נזק משמעותי, הם נפגעו ביכולתם להשתכר וזקוקים לפיצויי לצורך טיפול. עוד טוענת היא כי בית המשפט איזן כראוי בין השיקולים עליהם מצביע המערער ונתן להם משקל בפסיקתו.

 

7.        טרם הדיון בפנינו הוגש תסקיר מבחן משלים בעניינו של המערער לפיו אביו הוא הגורם המשלם את הפיצוי והוא בעל נכות נפשית ומצב כלכלי דחוק. מהתסקיר עולה הרושם כי משפחת המערער מצויה במצב משברי מתמשך המוצא את עצמו גם בקשיים רגשיים ותפקודיים של קטינים נוספים במשפחה. באשר למערער עצמו, הוא מתואר כאסיר ללא דופי אשר משתתף בטיפול באופן מלא אך מצוי במצב נפשי שברירי. לפיכך, הוא ממצה את יכולת ההשתכרות שלו בכלא אך זו נמוכה.

 

8.        לאחר שעניינו בגזר דינו של בית המשפט המחוזי, בהודעת הערעור על נספחיה ושמענו את טיעוני הצדדים, מצאנו כי דין הערעור להדחות.  

 

9.        כידוע, ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים שבהם ניכרת סטייה של ממש ממדיניות הענישה הראויה או מקום בו מתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות זאת (ראו למשל: ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (3.7.2006); ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (3.2.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל, בפסקה 11 (29.1.2009)). כך גם באשר לרכיב הפיצוי, אשר בו תתערב ערכאת הערעור רק במקרים קיצוניים, כאשר גובהו חורג בצורה משמעותית ממדיניות הפיצוי שנקבעה בפסיקה, או בהתקיים נסיבות כלכליות חריגות (ראו: ע"פ 5761/05 מג'דלאוי נ' מדינת ישראל (24.7.2006) להלן: פרשת מג'דלאוי; ע"פ 10213/05 פלוני נ' מדינת ישראל (26.6.2006)). במקרה דנן, לא מצאנו כי ישנם טעמים חזקים דיים המצדיקים את התערבותנו בגובה הפיצויים. עיון בפסיקה מעלה כי שיעור הפיצויים שנפסק בהליך הנוכחי אינו חורג ממדיניות הפיצוי בגין עבירות דוגמת אלו שבהן הורשע המערער, הכוללות את עבירת ההריגה בה קופחו חייו של צעיר בן 16 שנים וחצי.

 

10.      נתנו דעתנו למצבו הנפשי המורכב והסבוך של המערער (כעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי ומתסקיר המבחן המשלים) וכן למצבה הקשה של משפחתו. ואכן, הקושי והטרגדיה הם גם נחלת משפחת המערער, הוריו ואחיו. כן, ניכר בתסקיר שירות המבחן המשלים כי המערער עושה צעדים חיוביים לשקם את בריאותו הנפשית והינו מתפקד כאסיר למופת בכל מסגרות בית הסוהר. עם זאת, לא מצאנו כי מצב זה מצדיק במקרה דנן הפחתה בגובה הפיצוי, שאינו כאמור חורג ממדיניות הפיצוי הראויה. ויוזכר כי בית המשפט המחוזי היה מודע למצב ואף סקר אותו בהרחבה בפסק דינו ונתן משקל לכלל הנסיבות אותן מציין המערער בהודעת הערעור.

 

           באשר לטענה בדבר אי יכולת כלכלית, כבר נפסק בפרשת מג'דלאוי כי:

 

"אין הסכום קשור מטבעו ביכולתו הכלכלית של החייב, כשם שבמשפט אזרחי אין בודקין בקביעת חיוב את יכולתו של החייב, ובהליך אזרחי דבר אחרון זה הוא עניין להוצאה לפועל לענות בו; ולכן הנושא שהעלה בא כוחו המלומד של המערער כעיקר טיעונו, קרי, אי יכולתו הכלכלית של שולחו, אינו יכול לשמש אמת מידה. לכאורה, ואיני מדבר דווקא במקרה דנא, תיתכן סיטואציה שבה ייפסק סכום שבשעת פסיקתו אין החייב יכול לעמוד בו, ולימים ישתפר מצבו הכלכלי אם מהשתכרות ואם ממקור אחר, ויכולתו תשתנה".

 

 

           אציין כי בפני המערער פתוחה הדרך לפנות למרכז לגביית קנסות בבקשה לפריסת הפיצוי לתשלומים (ראו: סעיף 5ב(א) לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה-1995); ע"פ 2951/12 ביאדסה נ' מדינת ישראל (2.8.2012)).

 

11.      אשר על כן, הערעור נדחה. אנו תקוה כי המערער ימשיך לצעוד בתלם בו החל ויחלים ככל הניתן וישקם את אורחות חייו, למענו ולמען משפחתו.

 

           ניתן היום, ט"ו בתמוז התשע"ג (23.6.2013).

 

 

_______________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   12035020_H05.doc/אמ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il