עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 3452/12

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

ע"א 3452/12

לפני:

כבוד הנשיא א' גרוניס

המערערים:

1. אלופר סימו

2. אלופר מלכה

נ ג ד

המשיב:

בנק הפועלים בע"מ – בנק משכן

ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בפתח-תקווה (כבוד השופט נ' שטרנליכט) מיום 18.04.2012 שלא לפסול עצמו מלדון בת.א. 4389/08

בשם המערערים: עו"ד חיים כהן

פסק-דין

1. ערעור על החלטת בית משפט השלום בפתח תקווה (כב' השופט נ' שטרנליכט), מיום 22.04.2012, שלא לפסול עצמו בת"א 4389/08.

2. המשיב נתן למערערים "אישור עקרוני" לקבלת הלוואה לרכישת נכס. לאחר אי אלו דברים לא העניק המשיב את ההלוואה למערערים. הרקע לערעור זה הוא המחלוקת בין הצדדים בשאלת מעמדו המחייב של אותו "אישור עקרוני" לקבלת הלוואה. בית משפט השלום בפתח תקווה (כבוד השופט נ' שטרנליכט) קיים מספר ישיבות מקדמיות בתיק נושא הערעור וכן קבע שתי ישיבות לשמיעת הוכחות: האחת, ליום חמישי 18.04.2012 (להלן – ישיבת ההוכחות הראשונה) והשנייה, ליום ראשון 22.04.2012 (להלן – ישיבת ההוכחות השנייה). בישיבת ההוכחות הראשונה הודיע המותב לצדדים כי בעברו, כעורך דין עצמאי, ייצג את המשיב בהליכי גבייה נגד חייבים עד שנת 1999 (להלן – ההודעה על ייצוג המשיב). לאחר הודעה הזו המשיכה ישיבת ההוכחות הראשונה להתנהל כסדרה ונשמעו עדים. בתחילתה של ישיבת ההוכחות השנייה, ביקש בא כוח המערערים לפסול את בית משפט השלום בפתח תקווה. בית המשפט דחה את בקשת הפסלות. בית המשפט כתב בהחלטתו כי ההודעה על ייצוג המשיב נמסרה לצדדים רק בתחילתה של ישיבת ההוכחות הראשונה, שכן לא זכר בזמן מתן ההודעה האם יידע את הצדדים קודם לכן ולמען הגילוי הנאות מסר את ההודעה בתחילת הדיון. עוד נקבע בהחלטה, כי ניתן היה לדחות את בקשת הפסלות רק בשל השיהוי בהגשתה, שכן בא כוח המערערים לא העלה את טענת הפסלות בהזדמנות הראשונה. לגופו של עניין, הוסיף בית המשפט כי ייצג את המשיב במסגרת הליכי גבייה שניהל נגד חייבים במספר סניפים אולם לא בסניף נשוא הדיון ורק עד מינויו כרשם באפריל 1999. עוד הוסיף, כי נוכח הזמן הרב שחלף מאז הפסקת הייצוג אין חשש למשוא פנים. בעקבות החלטה זו הוגש הערעור שלפניי.

3. המערערים הגישו ערעור פסלות. לטענתם, בית משפט השלום בפתח תקווה (כבוד השופט נ' שטרנליכט) הודיע על ייצוג המשיב רק בישיבת ההוכחות הראשונה, במהלך חקירת העדה השנייה על עבודתה בבנק ולא כפי שצוין בפרוטוקול בפתח ישיבת ההוכחות הראשונה. המערערים מוסיפים וטוענים, כי ביום 22.04.2012 הגישו בקשה לתיקון פרוטוקול ישיבת ההוכחות השנייה בה ביקשו לציין בפרוטוקול שבא כוח המערערים אמר לפרוטוקול שהודעת בית משפט על ייצוג המשיב נמסרה רק לאחר שחלק מעדי הבנק מסרו את עדותם. בית המשפט נעתר לבקשה לתיקון פרוטוקול אולם קבע כי אין בתיקון המבוקש כדי לשנות דבר מהחלטתו בבקשת הפסלות. עוד טוענים המערערים, כי רק בתום ישיבת ההוכחות הראשונה הייתה להם הזדמנות לבחון את ההודעה על ייצוג המשיב שמסר בית המשפט ולשקול האם הם מעוניינים להגיש בקשת פסלות. על כן הגישו את בקשת הפסלות רק בתחילת ישיבת ההוכחות השנייה. המערערים מלינים על האיחור במסירת ההודעה על ייצוג המשיב על ידי המותב וסבורים, כי קיים חשש ממשי למשוא פנים, שכן המותב גיבש לעצמו דעה קדומה בכל הנוגע להתנהלות המשיב אל מול המערערים.

4. דין הערעור להידחות. אין צורך להכריע בשאלה האם בית משפט השלום בפתח תקווה (כבוד השופט נ' שטרנליכט) מסר את ההודעה על ייצוג המשיב בעבר הרחוק בפתח ישיבת ההוכחות הראשונה או במהלכה. יש טעם לפגם בעובדה שבקשת הפסלות הוגשה רק בתחילת ישיבת ההוכחות השנייה. כבר מטעם זה ניתן היה לדחות את ערעור הפסלות. ודוקו: איני מקבל את גרסת המערערים לפיה גילו מידע מהותי המבסס עילת פסלות רק לאחר ישיבת ההוכחות הראשונה. מעבר לנחוץ ולגופו של עניין, היכרותו של המותב עם צד להליך כשלעצמה אינה יכולה לשמש עילה לפסילתו, שכן יש לבחון קיומו של חשש ממשי למשוא פנים הנובע מהיכרות זו. איני סבור, כי במקרה דנא, הוכיחו המערערים כי אלה הם פני הדברים. יש לבחון את כלל נסיבות המקרה בשים לב למאפייניה של ההיכרות, למשכה ולמשך הזמן שעבר מאז ההיכרות (יגאל מרזל, דיני פסלות שופט 260-261 (2006)). ייצוג המשיב על ידי כבוד השופט נ' שטרנליכט עת שימש כעורך דין, הסתיים לפני למעלה משתיים עשרה שנה. זאת ועוד, אין טענה כי העניין הנדון בפני בית המשפט עתה קשור בדרך כלשהי לעניינים בהם ניתן שירות משפטי על ידי כבוד השופט, בהיותו עורך דין, למשיב. אין לקבל שהקשר בו מדובר, בחלוף שנים כה רבות, מקים חשש ממשי למשוא פנים (למשל, בג"ץ 2148/94 גלברט נ' כבוד נשיא בית המשפט העליון, פ"ד מח (3) 573 (1994); למשל, ע"א 3623/02 נ.מ הובלות בע"מ נ' מילר ושות' חברה להנדסה בע"מ (לא פורסם 28.05.2002); ע"א 6640/00 בנק דיסקונט לשיראל בע"מ נ' יצחק סלע, פ"ד נד (5) 581 (2000)); יגאל מרזל, דיני פסלות שופט 244(2006)).