עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 3196/12

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

רע"א 3196/12

לפני:

כבוד השופט י' דנציגר

המבקש:

פלוני

נ ג ד

המשיב:

קצין תגמולים

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 21.02.2012 בע"ו 39953-10-11 שניתן על ידי כבוד השופטת ח' וינבאום וולצקי

בשם המבקש: עו"ד ערן טל

החלטה

ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת ח' וינבאום וולצקי) בע"ו 39953-10-11 מיום 21.2.2012, בו נדחה ערעור על החלטת ועדה רפואית עליונה מיום 5.7.2011.

תמצית הרקע העובדתי והליכים קודמים

1. וועדה רפואית עליונה הפועלת מכוח חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 [נוסח משולב] קבעה כי שיעור נכותו של המערער יעמוד על 10% לפי סעיף 35(4)ג' לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגות נכות), התש"ל-1969 (להלן: מבחני הנכות) בגין שבר ראש זרוע ימין. כנגד החלטה זו הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי. ביום 16.3.2011 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אף הוא מפי השופטת וינבאום וולצקי, אשר בהסכמת הצדדים הורתה על השבת הדיון לוועדה על מנת שתנמק מדוע יש מקום לקבוע למבקש נכות לפי "סעיף סל" כפי שעשתה ומדוע לא תקבע נכותו לפי סעיף 40(1) למבחני הנכות, שהוא סעיף ספציפי הקובע "חיבור גרוע של עצם הזרוע (Humerus), קיים קיצור ניכר או זווית ניכרת עם הגבלה בתנועות המרפק או בכתף בצורה קלה או בינונית". בהקשר זה נדרשה הוועדה על ידי השופטת וינבאום וולצקי להתייחס לשאלה האם אין מדובר בחיבור גרוע של עצם הזרוע, זאת כיוון שהוועדה המחוזית ציינה כי החיבור הוא עם "וארוס". לאחר שהוועדה התכנסה בשנית ושמעה את המבקש ובא כוחו, ציינה הוועדה כי מעיון בתיק, מבדיקת המבקש וצילום רנטגן מיום 25.2.2009 היא לא מצאה שקיים "ציר וארוס" אלא השבר התחבר היטב בזווית שמתאימה לתחום הזוויות הנורמאליות ולכן לא ניתן לקבוע ש"החיבור גרוע". הוועדה ציינה כי בקביעת הנכות היא הלכה לקראת המבקש שכן אם הייתה צריכה לקבוע נכות לפי טווח התנועות הייתה צריכה לקבוע נכות בשיעור 1% בלבד. כנגד החלטה זו ערער המבקש בשנית לפני בית המשפט המחוזי.

תמצית ההליכים לפני בית המשפט המחוזי

2. בבית המשפט המחוזי טען המבקש כי הוועדה התעלמה מהדמיית ה-MRI מיום 9.5.2005 שעמדה בבסיס חוות דעתו של ד"ר מוזס מיום 12.3.2006, מומחה שמונה מטעם בית משפט בהליך אחר שעניינו תאונת הדרכים בה היה מעורב המבקש. בהקשר זה ציין בית המשפט המחוזי כי בחוות דעתו קבע ד"ר מוזס כי בבדיקת ה-MRI נראו אותם ממצאים שנמצאו בצילומי הרנטגן, ומכאן הסיק בית המשפט כי לא נגרם למבקש כל נזק אם הוועדה התייחסה רק לצילומי הרנטגן. בית המשפט קבע גם כי צילומי הרנטגן עדכניים יותר מבדיקת ה-MRI ומשכך רשאית הייתה הוועדה להתבסס עליהם. מעבר לכך, ציין בית המשפט כי הוועדה רשאית הייתה להעדיף את ממצאי בדיקתה הקלינית על פני ממצאי הדמיה. בנוסף הדגיש בית המשפט כי גם לפי הפענוח של ד"ר מוזס את הדמיית ה-MRI לא עמד המבקש בתנאים שנדרשים לצורך הכרה בנכות לפי סעיף 40(1) למבחני הנכות שכן ד"ר מוזס לא קבע כי מדובר ב"חיבור גרוע" ואף לא ציין כי החיבור הוא "עם קיצור ניכר או זווית ניכרת ועם הגבלות תנועה במרפק או בכתף...". מטעמים אלו קבע בית המשפט המחוזי שלא הייתה התעלמות מצד הוועדה מממצא כלשהו אשר יש בו משמעות, גם אם הוועדה לא התייחסה מפורשות לתוצאות בדיקת ה-MRI שמוזכרת בחוות דעתו של ד"ר מוזס. בית המשפט המחוזי סרב להתייחס להשלמה לחוות הדעת של ד"ר מוזס מיום 22.8.2011 מהטעם שזו לא הנוחה על שולחנה של הוועדה.

3. באשר לטענת המבקש כי הוועדה התעלמה ממצאי הוועדה עצמה לפיהם עולה כי קיים "חיבור עם וארוס", השיבה הוועדה כי היא עצמה לא מצאה חיבור כאמור. בית המשפט קבע כי עיון בפרוטוקול הוועדה מלמד שרק במקום אחד, במסגרת ההליך שהתנהל לפני הוועדה המחוזית, נרשם ממצא של "חיבור עם וארוס". בהקשר זה הדגיש בית המשפט המחוזי כי הוועדה הרפואית העליונה אינה מחויבת לקביעותיהם של רופאי הוועדה המחוזית. בישיבתה האחרונה מיום 5.7.2011 התייחסה הוועדה הרפואית העליונה לאותו ממצא של הוועדה המחוזית וציינה כי על פי בדיקותיה לא נמצא "ציר וארוס".

4. לאור כל האמור דחה בית המשפט המחוזי את הערעור. כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי מכוונת הבקשה שלפני.

תמצית נימוקי הבקשה

5. המבקש שב על טענתו לפיה הוועדה התעלמה מבדיקת MRI שהיא בדיקה מדויקת ביותר. לטענת המבקש שומה היה על בית המשפט להעדיף חוות דעת של מומחה שמונה מטעם בית משפט בהליך אחר מכוח עקרון הכיבוד ההדדי ומכוח "מעין השתק פלוגתא". זאת ועוד, המבקש מדגיש גם בבקשה שלפני את הסתירה בין קביעתה של הוועדה הרפואית העליונה לבין קביעתה של הוועדה המחוזית. עוד טוען המבקש כי הוועדה לא עמדה בחובת ההנמקה לאחר שהוצגה לה חוות דעת מנומקת של מומחה אובייקטיבי, שאז על הוועדה מוטלת החובה להצביע על מה שנחשב בעיניה כטעות בחוות הדעת ולנמק את שלילת המסקנה שבחוות הדעת.

דיון והכרעה

6. לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להיזקק לתשובת המשיב.

7. הלכה היא כי בית משפט זה לא יידרש לערעור ב"גלגול שלישי" אלא כאשר מדובר בנושא בעל השלכות משפטיות או ציבוריות שמעבר למחלוקת שבין הצדדים [ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)]. הלכה זו חלה אף כאשר הערעור הראשון היה על החלטה של וועדה רפואית עליונה לפי חוק הנכים (ראו למשל החלטותי ברע"א 946/10 ארונוביץ נ' קצין התגמולים (לא פורסם, 31.3.2010); רע"א 2008/11 פלוני נ' קצין התגמולים (לא פורסם, 12.6.2011); כן ראו החלטתו של השופט א' רובינשטיין ברע"א 6992/07 נזרי נ' קצין התגמולים (לא פורסם, 10.9.2007) והחלטתה של השופטת א' פרוקצ'יה ברע"א 9648/04 דהאן נ' קצין התגמולים (לא פורסם, 31.5.2005)].

8. הבקשה דנן אינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית שכן היא מתמקדת בנסיבותיו הפרטניות של המקרה דנן ונטועה בעניינו הקונקרטי של המבקש מבלי שיהיה בהכרעה בה השלכה ציבורית רחבה. כך הדבר באשר לטענה בדבר התעלמות כביכול מבדיקת ה-MRI או הסתירה לכאורה בין עמדת הוועדה המחוזית לוועדה הרפואית העליונה. בנוסף לכך, לא ברורה לי הרלבנטיות המשפטית של טענת המבקש בדבר עקרון הכיבוד ההדדי או "מעין השתק פלוגתא": חוות דעתו של מומחה, גם אם מדובר במומחה שמונה מטעם בית משפט, אינה מהווה הכרעה שיפוטית ומשכך אין לה נפקות כמעשה בית-דין. שיקול הדעת מסור לעולם בידי בית המשפט ואינו נחלתו של המומחה. ודאי שכך הדבר כאשר המומחה מונָה מטעם ערכאה אחרת.

9. בבחינת למעלה מן הצורך, דין הבקשה להידחות אף לגופה. אכן, הוועדה לא התייחסה מפורשות לבדיקת ה-MRI ורצוי היה כי תעשה כן, אך אין בהיעדר התייחסות כאמור כדי להוות הצדקה לקבלת ערעורו של המבקש מהטעמים שפורטו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, מהם עולה כי הוועדה יכולה הייתה לקבוע את שקבעה גם ללא היזקקות לבדיקת ה-MRI. זאת ועוד, כעולה מקביעתו של בית המשפט המחוזי, אף לפי חוות דעתו של ד"ר מוזס, המבקש אינו מקיים את יסודות סעיף 40(1) למבחני הנכות ומשכך אין בבדיקת ה-MRI כדי לשנות את התוצאה בעניינו. לא זאת אף זאת, אין בידי לקבל את טענתו של המבקש כי היה על הוועדה להצביע על כשל בחוות דעתו של ד"ר מוזס – ניתן להסתפק בכך שאף לפי חוות דעתו של ד"ר מוזס המבקש אינו מקיים את יסודות סעיף 40(1) למבחני הנכות.