עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 2773/12

 

 

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

 

                                                                                         

                                          

                                          

 

 

1.        ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ר' שפירא) במ"ת 54157-02-12 מיום 20.3.2012, בה הורה על מעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

 

כתב האישום

2.        נגד העורר ואדם נוסף (להלן: עכאוי) הוגש כתב אישום, ובו הואשם העורר בניסיון לשינוי זהות של מכונית; בהחזקת חלקי מכונית גנובים; בנסיבות מחשידות בכוונת פריצה; בהפרת הוראה חוקית; בקשירת קשר לביצוע פשע; בסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה; בשינוי זהות של מכונית; בהפרעה לשוטר במילוי תפקידו; בנהיגה ללא רישיון נהיגה ובעבירות בנשק.

 

3.        לפי האישום הראשון, ביום 25.3.2011 רכש העורר מכונית מסוג רנו מגאן מספר רישוי 22-597-29 (להלן: מכונית העורר). לעותר לא היה רישיון נהיגה תקף. ביום 5.1.2012 נגנבו לוחיות רישוי ממכונית מסוג רנו מגאן מס' 12-710-35, לוחיות אלו הגיעו לידי העורר ביודעו שהן גנובות. ביום 25.1.2012, פירק העורר ביחד עם אדם אחר את לוחית הרישוי של מכוניתו, וניסה להחליפה בלוחית הרישוי הגנובה, אך באמצע החלפת הלוחיות הגיע למקום פקח עירוני. העורר זרק את הלוחיות לתא המטען של מכוניתו. בחיפוש שערכו שוטרים במקום נמצאו בתא המטען של מכונית העורר שתי לוחיות זיהוי גנובות ממכונית מספר רישוי 12-710-35, שלושה כובעי גרב עם חורים לעיניים, אקדח צעצוע הנחזה כאקדח אמיתי, מיכל גז קטן, קטר, חבל, סרט הדבקה ושלוש כפפות. כל אלו נחשדים ככלי פריצה.

 

4.        לפי האישום השני, לאחר שנעצר העורר בגין העבירות שפורטו באישום הראשון לעיל, הוא הובא ביום 26.1.2012 לפני בית משפט השלום בחיפה אשר הורה על שחרורו בתנאים מגבילים ואסר עליו לצאת מכפרו ולהיכנס לעיר חיפה למשך שבעה ימים. ביום 31.1.2012 הפר העורר את החלטת בית המשפט, יצא מכפרו והגיע אל העיר חיפה, שם קיבל דוח חניה.

 

5.        לפי האישום השלישי המיוחס לעורר ולעכאוי, ביום 2.2.2012 נגנבו לוחיות רישוי ממכונית מסוג רנו מגאן מספר 14-084-35. לוחיות גנובות אלו הגיעו אל העורר ביודעו שהן גנובות. במועד כלשהו שאינו ידוע למשיבה, קשרו העורר ועכאוי קשר לבצע פשע של התפרצות או שוד. במסגרת הקשר זייפו השניים את סימני הזיהוי במכוניתו של העורר, בכך שפרקו את לוחיות הזיהוי והרכיבו במקומן את לוחיות הזיהוי של מכונית מספר רישוי 14-084-35. ביום 11.2.2012 סמוך לשעה 22:40, נהג העורר בחניון קניון הצפון בנהריה כשלידו ישב עכאוי, וכשבמכונית מותקנות לוחיות הזיהוי הגנובות. השניים ישבו במכונית ותִצפתו על מאבטח הקניון. השניים הצטיידו בחפצים שונים המשמשים לביצוע התפרצות או שוד, והם: קטר, פלייר, שני סכינים, מברג, כובע גרב, מספר כפפות, לבנה משתלבת עטופה בסמרטוט וקשורה בחבל, מוט עץ, פנס ובגדים שונים. כמו-כן, החזיק העורר בתא המטען של המכונית מטען חבלה מאולתר. שוטרים שהגיעו לחניון הקניון הבחינו בעורר ובעכאוי כשהם יושבים במכונית בנסיבות מחשידות, השוטרים התקרבו למכונית העורר והורו לשניים לעצור בצד. העורר ועכאוי הבחינו בשוטרים והחליטו להימלט מפניהם. העורר לא שעה להוראות השוטרים, האיץ את מהירות הנסיעה, עבר מנתיב לנתיב, עקף מכוניות, חצה צומת באור אדום ועוד. העורר סיכן בנהיגתו הפרועה את המכוניות והולכי הרגל אשר חלפו במקום. לבסוף איבד העורר שליטה על המכונית ו'נכנס' חזיתית בגדר האחורית של קיבוץ עברון. העורר ועכאוי נטשו את המכונית והחלו לברוח מהמקום בריצה. השוטרים רדפו אחרי השניים בפרדס תפוזים. העורר הצליח לברוח מהמקום, ועכאוי נעצר על-ידי השוטרים.

 

החלטת המעצר עד תום ההליכים

6.        בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה למעצר העורר עד תום ההליכים. בא כוח העורר טען בבית משפט קמא להעדר ראיות לכאורה ביחס לאישום השלישי. בית המשפט המחוזי קבע כי ישנן ראיות לכאורה הקושרות את העורר למעשים המיוחסים לו, ובהן: הימצאות מכונית העורר במקום ביצוע העבירות; גרסת העורר כי החנה את מכוניתו בבית הוריו נדחתה לאור הכחשת בני משפחתו של העורר כי נעשה שימוש על-ידם במכונית העורר או שהמכונית חנתה סמוך לביתם; איכון הטלפון הנייד של העורר הראה כי הוא נמצא בשעות הרלבנטיות לאירוע באזור עברון שבו התרחשה התאונה שקרקעה את מכוניתו. לעורר לא היה כל הסבר להימצאותו במקום; פלט השיחות ממכשירו הנייד של העורר מיום ביצוע העבירות, מלמד כי התקיימו מספר שיחות בין העורר ובין אביו של עכאוי. כשנשאל אביו של עכאוי כיצד נודע לו שבנו נעצר באותו היום, מסר האב כי אדם אשר שמו לא ידוע לו התקשר אליו ביום האירוע ומסר לו כי בנו נעצר. בית המשפט המחוזי קבע כי ראיות אלו מקימות תשתית ראייתית לכאורית לצורך הרשעתו של העורר במעשים המיוחסים לו, המצדיקה את מעצרו עד תום ההליכים. כמו-כן, קבע בית המשפט המחוזי כי מתקיימת עילת מעצר בעניינו של העורר, שכן העבירות המיוחסות לו מלמדות על מסוכנותו. עוד קבע בית המשפט כי אופי העבירות המיוחסות לעורר ועברו הפלילי מלמדים על חוסר מורא של העורר מרשויות החוק ועל קושי לתת בו אמון. בית משפט קמא קבע כי בהעדר אמון בעורר לא ניתן לשחררו לחלופת מעצר, ועל כן הורה על מעצרו עד תום ההליכים.

 

טענות הצדדים

7.        העורר, באמצעות בא-כוחו, שב וטוען בערר כי אין לחובתו תשתית ראייתית לכאורית המצדיקה את מעצרו עד תום ההליכים. לטענת העורר, שגה בית משפט קמא כאשר התעלם מראיות אשר יש בהן כדי להוכיח את אי-מעורבותו במיוחס לו במסגרת האישום השלישי, ובהן: העובדה כי השוטרים לא הצליחו לזהות את נהג המכונית; איכון הטלפון הנייד של העורר אכן מלמד כי נמצא בשעה 22:54 באזור עברון, אך בשעה 23:05 אוכן מכשירו באזור נהריה. התזוזה המהירה מלמדת כי העורר לא היה במנוסה רגלית כטענת המשיבה. בית משפט קמא התייחס לנתונים אלו וקבע כי סביר להניח כי העורר המשיך את מנוסתו באמצעות מכונית אחרת, מונית או טרמפ. לטענת בא-כוח העורר אין מקום להשערות מסוג זה בהליך המעצר עד תום ההליכים; העורר טוען כי הימצאות טביעות אצבעות אשר שייכות לאדם שזהותו אינה ידועה, במכוניתו של העורר, מחזקת את הסברה כי מכוניתו נגנבה וכי נעשה בה שימוש על-ידי אדם אחר. עוד טוען העורר, כי נתן הסבר לגבי החפצים אשר נמצאו במכוניתו, ולכן לא מתקיימת בעניינו חזקה כי מכשירים אלו הם מכשירי פריצה. ועוד טוען העורר כי שגה בית משפט קמא כאשר לא בחן חלופת מעצר בעניינו.

 

8.        המשיבה סומכת ידיה על החלטת בית המשפט המחוזי. לטענתה ישנו מארג של ראיות נסיבתיות אשר יש בו פוטנציאל להרשעת העורר במיוחס לו גם במסגרת האישום השלישי. לטענתה, אין בספקות אשר העלה העורר כדי לכרסם בתשתית הראייתית הלכאורית נגדו. עוד טוענת המשיבה כי אין לבחון חלופת מעצר בעניינו של העורר. העורר הואשם בעבירות המלמדות על מסוכנותו הרבה, וביניהן נהיגה תוך סיכון חיי אדם והימצאות ציוד פריצה ולבנת חבלה במכוניתו. על עילת המעצר בגין מסוכנות מתווספת עילה נוספת של חשש להימלטות מאימת הדין. בתיק הפלילי המתנהל נגדו לא התייצב העורר לדיונים באופן עקבי, על אף צווי ההבאה, ויש בכך כדי ללמד על חשש של הימלטות מהליכי שפיטה. כמו כן, לטענת המשיבה ישנו קושי רב לתת אמון בעורר באופן המאפשר את שחרורו לחלופת מעצר: העורר נהג משנת 2005 ללא רישיון נהיגה. על אף שנשפט על כך המשיך לנהוג ללא רישיון; העורר הפר לפי עובדות האישום השני באופן בוטה את תנאי שחרורו; נגד העורר עומד ותלוי מאסר מותנה בגין הרשעה קודמת; העורר הורשע בעבר בעבירות מרמה והוגש נגדו לפני כחודש כתב אישום נוסף ובו 20 אישומים בגין עבירות מרמה שיטתיות. על כן סבורה המשיבה כי לא ניתן לתת בעורר אמון מינימאלי הדרוש לצורך שחרור לחלופת מעצר.

 

דיון והכרעה

9.        למקרא החלטת בית משפט קמא והודעת הערר על נספחיה, ולמשמע טענות באי-כוח הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות.

 

10.      דעתי כדעת בית המשפט המחוזי באשר לקיומן של ראיות לכאורה. אומנם העורר לא זוהה על-ידי השוטרים, אך נגד העורר קיימת תשתית ראייתית לכאורית המורכבת מראיות נסיבתיות רבות, ובהן: העובדה כי המכונית שבה בוצעו העבירות היא בבעלות העורר ובמכונית אף נמצא ארנקו של העורר. השימוש במכונית העורר לצורך ביצוע העבירות מקים חזקה ראייתית לפיה הנהג במכונית באותה עת הוא העורר עצמו. גרסת העורר כי החנה את המכונית סמוך לבית הוריו ולא עשה בה שימוש, נסתרה על-ידי בני משפחתו, אשר טענו כי המכונית לא חנתה סמוך לביתם וכי הם לא עשו בה כל שימוש; סמוך למקום מעצרו של עכאוי, מצאו השוטרים את לוחיות הזיהוי המקוריות של מכונית העורר, אשר עליהן נמצאו טביעות אצבעותיו של העורר, דבר המרמז על כך שהעורר התעסק בהחלפת לוחיות הרישוי. לפי עובדות האישום הראשון, נעצר העורר כשהוא מחליף את לוחיות הרישוי במכוניתו עם לוחיות גנובות. יש בכך כדי ללמד לכאורה על פעילות שיטתית של העורר להחלפת לוחיות רישוי לצורך זיוף זהות מכוניתו; איכוני הטלפון הנייד של העורר מלמדים כי נמצא בשעות הרלבנטיות לאירוע באזור עברון, האזור שבו התרחשה התאונה אשר השביתה את מכוניתו. בא-כוח העורר טוען כי לפי איכוני הטלפון הנייד של העורר, ניתן לראות כי כ-10 דקות לאחר איכונו באזור עברון, הוא אוכן באזור נהריה ולאחר מכן ובמשך אותה שעה, אוכן בבית העמק, ירכא וג'דידה. לטענתו, יש בכך כדי ללמד כי העורר התנייד באמצעות מכונית, דבר אשר עומד לכאורה בסתירה לטענת התביעה כי העורר נמלט רגלית מהשוטרים. כשלעצמי דומני כי אין בטענה זו כדי לכרסם בתשתית הראייתית שכנגד העורר. העורר לא הסביר את סיבת הימצאותו באזור עברון ומסר כי אינו זוכר היכן היה באותו היום. הוא ציין כי ככל הנראה היה עם חברתו, אך הוא נמנע מלמסור את שמה באופן המאפשר לאמת את גרסתו. משלא הוסברו נסיבות הימצאותו של העורר במקום, מצאתי כי השערתו של בית משפט קמא כי העורר החל בהימלטות רגלית ולאחר מכן עלה למכונית אחרת היא סבירה. על כל פנים, זהו עניין שהמקום לבררו הוא בעת ניהול ההליך העיקרי, ואין בו כדי לכרסם בחומר הראיות; פלט התקשורת מלמד כי בוצעו מהטלפון הנייד של העורר שיחות אל אביו של עכאוי. אביו של עכאוי מסר בהודעתו כאמור כי אדם שזהותו אינה ידועה לו התקשר אליו בזמן האירוע להודיע לו כי בנו נעצר. לנוכח ראיות אלו, ועל אף הכחשתו של העורר את המיוחס לו, מצאתי כי ישנה תשתית ראייתית לכאורית מספקת המצדיקה את מעצר העורר עד לתום ההליכים.

 

11.      בא-כוח העורר היפנה להימצאותן של טביעות אצבע של אדם שזהותו אינה ידועה במכוניתו של העורר, וטען כי הדבר מלמד על נהיגתו של אחר במכונית בעת המרדף. אולם, טביעות אצבעות אלו נמצאו על צִדה החיצוני של המכונית, לא בתוכה, ועל כן אין בכך כדי להצביע כי אדם שלישי נהג במכונית בעת ביצוע העבירות. כך או כך, אין בהימצאות טביעות אצבע אלו כדי לסתור את התשתית הראייתית המצביעה על אשמתו הלכאורית של העורר. זאת ועוד, קשה להניח את הדעת בהסבריו של העורר לגבי הימצאות חפצים במכוניתו אשר יש בהם כדי ללמד על תכנון עבירות פריצה או שוד. כזכור, מדובר בכובעי גרב, כפפות, סכינים ולבנה עטופה בסמרטוט וקשורה בחבל.

 

12.      העבירות המיוחסות לעורר מלמדות על מסוכנותו. העורר נהג לכאורה במכונית בצורה מהירה ופזיזה, על אף שאין בידו רישיון נהיגה בר תוקף. העורר נמלט מהשוטרים וסיכן באופן נהיגתו את חיי הנוסעים בנתיב התחבורה. גם בהימצאות ציוד הפריצה ולבנת חבלה במכוניתו של העורר יש כדי ללמד על מסוכנות ממשית. אשר לחלופת המעצר – סעיף 21(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 מצווה כידוע שלא להורות על מעצר אם ניתן להשיג את מטרתו בדרך של חלופת מעצר אשר פגיעתה בחירותו של הנאשם, פחותה. אין להסיק מכך כי בכל מצב, בכל עניין ולגבי כל נאשם הכרח הוא להזמין תסקיר מעצר. במצבים שבהם נשללת על פניה האפשרות לחלופת מעצר, מכיוון שהנאשם הוכיח בעבר כי אין ליתן בו אמון, ומסוכנותו לבטחון הציבור היא רבה, אין הצדקה לבחינה של חלופת מעצר על-ידי שירות המבחן.

 

13.      לא בכדי הביע בית משפט קמא חוסר אמון בעורר, תנאי בלעדיו אין לשחרור לחלופת מעצר. במעשיו העיד על עצמו העורר לכאורה כי מורא החוק אינו חל עליו. העורר היה מוכן לסכן חיי הולכי רגל ונהגי מכוניות בשל רצונו להימלט מהמשטרה; במאסר-על-תנאי התלוי ועומד נגד העורר וגם בעובדה כי שוחרר בתנאים מגבילים מספר ימים לפני ביצוע העבירות הלכאוריות, לא היה כדי להרתיעו; העורר הוכיח בעבר כי אינו ראוי לאמון בית המשפט כאשר על אף צווי הבאה התחמק מהתייצבות לדיונים בתיק פלילי המתנהל נגדו בבית משפט השלום בעכו. לכל אלה יש להוסיף את העבר הפלילי ואת הרשעתו של העורר בעבר בין היתר בעבירה של שיבוש הליכי משפט. נגד העורר תלוי ועומד כתב אישום נוסף בגין עבירות מרמה. גם עבר תעבורתי מכביד יש לעורר. אכן, שוכנעתי כי לא ניתן להבטיח את מטרות המעצר בדרך של חלופת מעצר.

 

14.      על יסוד כל האמור לעיל, החלטתי לדחות את הערר.

 

           ניתן היום, י"ז באייר תשע"ב (9.5.2012).

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   12027730_O02.doc   עב

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il