עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 1949/12

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

בש"פ 1949/12

לפני:

כבוד השופט ע' פוגלמן

המבקשת:

מדינת ישראל

נ ג ד

המשיב:

פאדי חמדאן

בקשה להארכת מעצר עד תום ההליכים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996

בשם המבקשת:

עו"ד אושרה פטל- רוזנברג

בשם המשיב:

עו"ד נאג'י עאמר

החלטה

בקשה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים מעבר לתשעה חודשים החל מיום 23.3.2012 לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996.

1. לבית משפט השלום בחיפה הוגש כתב אישום המייחס למשיב שישה אישומים שונים בגין עבירות של גניבת רכב, פריצה לרכב בכוונה לגנוב, ניסיון לגניבת רכב, חבלה במזיד לרכב ופירוק חלקים מרכב. כמו כן מיוחסות לו עבירות של כניסה לישראל שלא כחוק. על פי הנטען בכתב האישום היה המשיב – תושב השטחים ששהה בישראל שלא כדין – אחראי לשישה אירועים שונים שבהם התפרץ לכלי רכב בדרך של ניפוץ שמשה, כאשר בשלושה מתוך ששת המקרים עלה בידו להתניע את הרכב ולנסוע עימו מהמקום עד שנטשוֹ. כמו כן נטען כי בחלק מהמקרים אף גנב המשיב חלקים מתוך כלי הרכב.

2. בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המדינה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים. המשיב הסכים על קיומן של ראיות לכאורה, ובית המשפט (כב' סגנית הנשיא א' קנטור) הורה על מעצרו עד תום ההליכים המשפטים בעניינו. בית המשפט קבע כי בעבירות המיוחסות למשיב – בגדרן עבירות רכוש שבוצעו בתדירות גבוהה, בשיטתיות ובמקצועיות – יש כדי להצביע על המסוכנות הנשקפת מהמשיב. ככל שעולה מהמסמכים שצורפו לבקשה, המשיב הציע חלופת מעצר בפיקוח של אדם ישראלי שעימו נהג לעבוד, אלא שבית המשפט קבע כי מדובר בחלופה שאינה קונקרטית, ולכן לא ניתן לקבוע כי יש בה כדי לאיין את מסוכנותו או את החשש להימלטות מהדין.

3. משחלפו תשעה חודשים וטרם הסתיים משפטו של המשיב, הוגשה הבקשה שלפניי להארכת מעצרו בתשעים ימים נוספים. לטענת המדינה, התמשכות ההליכים בתיק העיקרי נבעה מהתנהלות סנגוריו של המשיב. ייצוגו של האחרון הוחלף באופן תדיר והדיונים בתיק נדחו שוב ושוב בשל בקשתו – שבשלב מסוים חזר בו ממנה –לצרף את התיק דנן לתיק נוסף שהתנהל נגדו בבית משפט השלום בקריות (להלן: התיק הנוסף). לעניין המסוכנות טוענת המדינה כי המשיב פעל באופן שיטתי ומתמשך וביצע עבירות רכוש בתדירות ובמקצועיות. מעשים אלו לשיטתה מלמדים על המסוכנות הנשקפת ממנו לשלום הציבור. לטענתה, מסוכנות זו אף מתעצמת נוכח הרשעתו בעבירות דומות בתיק הנוסף, שבו נגזר עליו עונש מאסר בפועל בו הוא נושא כיום. כמו כן מצביעה המדינה על כך שלמשיב עבר פלילי קודם הכולל הרשעה בעבירות של זיוף והתחזות לאחר במטרה להונות. בצד האמור מדגישה המדינה כי המשיב איננו תושב ישראל, ולכן קיים חשש כי אם ישוחרר ממעצר הוא יימלט מהדין.

4. בא כוח המשיב טוען כי היתה זו התנהלותה של התביעה בתיק שעיכבה את התקדמותו בחודשיים האחרונים, וזאת משום שלא הועברו אליו כל חומרי החקירה חסרים, ביניהם חומרים מהמעבדה לזיהוי פלילי. בהודעה שהגישה המדינה בעקבות הדיון, דיווחה היא כי חומרי החקירה החסרים אותרו, ותואם בין הצדדים מועד לשם העברתם לידי בא כוח המשיב עובר למועד ההוכחות הקרוב. המשיב סבור כי התיק בעניינו אינו צפוי להסתיים במועד קרוב. לדבריו, מדובר בעבירות שדרגת חומרתן לא גבוהה וכי במקרים דומים הנטייה היא לשחרר לחלופת מעצר, מה גם שיש ביכולתו להעמיד לפני בית המשפט חלופת מעצר הולמת.

הכרעה

5. בבקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, נדרשים אנו לאזן בין זכותו של הנאשם לחירות – שחפותו עומדת לו – לבין האינטרס בדבר שלום הציבור ובטחונו וניהול תקין של ההליך (ראו למשל: בש"פ 1150/12 מדינת ישראל נ' דוידוב (לא פורסם, ‏14.3.2012); בש"פ 1099/12 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, ‏15.2.2012)). כידוע, התמשכות ההליכים בעניינו של נאשם השוהה במעצר מטה את נקודת האיזון כך שגובר משקלה של זכות החירות (ראו: בש"פ 2008/12 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 115.3.2012); בש"פ 6687/10 מדינת ישראל נ' מוראידי (לא פורסם, 20.9.2010)) אך יחד עם זאת עלינו לקחת בחשבון שיקולים נוספים כגון עוצמת הסכנה הנשקפת מהנאשם נוכח העבירות המיוחסות לו ועברו הפלילי; קצב התקדמות ההליך העיקרי ופרק הזמן הצפוי לשם השלמתו (בש"פ 1115/12 מדינת ישראל נ' מרזוק (לא פורסם, 9.2.2012); בש"פ 6638/10 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם 21.9.2010)).

6. לאחר שבחנתי את בקשת המדינה ושמעתי את טענות הצדדים, החלטתי להיעתר לה ולהאריך את מעצרו של המשיב כמבוקש. בנסיבות העניין מדובר במספר רב של עבירות רכוש ששיטת הביצוע שלהן דומה, דבר המלמד על מקצועיות ושיטתיות שיש בהן כדי להצביע על המסוכנות הנשקפת ממנו לשלום הציבור. מה גם שהמשיב הורשע בעבירות דומות במסגרת התיק הנוסף, בגינן נגזר עליו עונש מאסר בפועל של 10 חודשים, אותו הוא מרצה כעת. זאת ועוד, הואיל והמשיב הוא תושב השטחים, ששהה בישראל שלא כחוק, קיים חשש ממשי להימלטותו מהדין. אמנם שהייה בישראל שלא כדין אין בה כשלעצמה כדי למנוע את שחרורו של המשיב לחלופת מעצר, אך יש להעניק לכך משקל כחלק ממכלול השיקולים הצריכים לעניין (ראו: בש"פ 3131/08 מדינת ישראל נ' מחאמרה (לא פורסם, 1.7.2008); בש"פ 903/11 מדינת ישראל נ' ג'האלין (לא פורסם, 21.2.2011); בש"פ 7136/04 פיאלה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.8.2004)). אכן, ההליכים בתיק העיקרי לא התקדמו בקצב משביע רצון, אך עיקרם של העיכובים אינו רובץ לפתחה של התביעה, כמתואר לעיל. מהודעתה המעדכנת של המדינה נראה כי הוסרה אבן הנגף האחרונה שהובילה לעיכוב משפטו של המשיב וחומרי החקירה החסרים יועברו לבא כוחו עובר לדיון ההוכחות הבא. הנחתי היא כי הצדדים ובית המשפט הדן בתיק העיקרי יעשו מאמץ כדי להביא להתקדמות משמעותית במשפטו של המשיב בתקופת ההארכה המבוקשת, בחמשת המועדים שכבר נקבעו לשמיעת הוכחות וכן במועדים נוספים ככל שהדבר יידרש.

אני נעתר אפוא לבקשת המדינה ומורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 23.3.2012, או עד למתן פסק דין בבית משפט השלום בחיפה בתפ"ח 39173-06-11, לפי המוקדם מביניהם.

ניתנה היום, ‏כ"ד באדר התשע"ב (‏18.3.2012).