עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 8517/06

 

מידע בנושא עו"ד רשלנות רפואית ישראל, תביעות רשלנות רפואית, או ייעוץ ע"י עו"ד רשלנות רפואית תמצאו באתרים שונים מקבוצת עו"ד און ליין.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

השופט א' גרוניס:

 

 

 

1. לפנינו שני ערעורים וערעור שכנגד על פסק דינו של בית-המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט ר' ג'רג'ורה) מיום 4.9.2006, בו התקבלה בחלקה תביעתה הכספית של חברת שכטמן ושות' חברה לבנין בע"מ, המערערת בע"א 8753/06 והמשיבה (והמערערת שכנגד) בע"א 8517/06 (להלן – החברה או שכטמן), נגד משרד הבינוי והשיכון (להלן – המדינה).

 

 

 

 

2. העובדות הבסיסיות הנוגעות לעניין הן אלה: שכטמן הינה חברה קבלנית שזכתה ביום 25.2.1991 במכרז אשר ערך משרד הבינוי והשיכון לבנייתן של 98 יחידות דיור בגבעת המורה בעפולה עילית (להלן – יחידות הדיור או הדירות). מכרז זה היה אחד מני רבים אשר ערכה המדינה באותה תקופה בכדי לענות על הצורך בקליטתם של העולים הרבים אשר הגיעו לארץ מברית המועצות לשעבר. בעקבות זכייתה של שכטמן במכרז, התקשרה המדינה עם החברה במערך של חוזים. מערך זה הסדיר את התחייבותה של החברה לבניית יחידות הדיור כנגד התחייבותה של המדינה לרכוש את אותן הדירות אשר לא תצליח החברה למכור בשוק החופשי. המסגרת החוזית בין הצדדים כללה מסמכים רבים. נתאר בקצרה רק את אלו מהם הנדרשים לענייננו: דף ההסבר למשתתפים במכרז אשר הגדיר את תנאי המכרז; פרוטוקול מיום 12.2.1991 המתעד את שאלות הקבלנים והתשובות שניתנו להם על ידי נציגי המדינה במהלך סיור קבלנים באתר הבנייה; "חוזה פרוגרמה 1990" (להלן – חוזה הפרוגרמה), חוזה אחיד של המדינה אשר הסדיר את התחייבויותיהם המרכזיות של הצדדים; מחירון לעבודות בנייה ופיתוח חצר בבנית חברות וקבלנים בשנת 1990 – הסדר מחירים לרכישת דירה (להלן – המחירון), אשר תימחר את העבודות השונות אותן נדרשה החברה לבצע לפי חוזה הפרוגרמה; "חוזה מדף" ממשלתי, חוזה קבלני אשר הגדיר את מחויבויותיו הכלליות של הקבלן. בנוסף לחוזים כלליים אלו, אשר משותפים גם לפרוייקטים נוספים, נחתמו בין המדינה לחברה חוזה בנייה ספציפי ביום 22.12.1991 וחוזה רכישה ספציפי ביום 16.7.1992. חוזים אלו התייחסו במישרין לפרטיו של פרוייקט הבנייה נשוא ערעור זה. בעקבות צו שלטוני אשר הקפיא את הבנייה, סטו החוזים הספציפיים מתנאי המכרז המקורי והתייחסו לבנייתן של 60 דירות בלבד. מתוך 60 דירות אלו, נמכרו 4 דירות בשוק הפרטי ו-56 הדירות הנותרות נמכרו למדינה עבור תמורה מוסכמת במסגרת חוזה הרכישה הספציפי. ב-19 מן הדירות אשר נמכרו למדינה, בנתה החברה "מעטפות". מעטפות אלו הינן תוספות בנייה לדירות. מטרתן של המעטפות לאפשר את הרחבת הדירות במהירות ובעלות נמוכה, כך שכל שנותר להכשרתן למגורים הן עבודות גמר פנימיות (להלן – מעטפות ההרחבה או המעטפות). עוד נציין, כי סעיף 6 לחוזה הרכישה הספציפי תחם את מחויבות החברה בזמן כך שהחברה התחייבה "לגמור את המיבנים והפיתוח עד לתאריך 19/11/1992". ואולם, שני שינויים לחוזה הרכישה האריכו את התקופה האמורה עד ליום 15.8.1993.

 

 

 

 

3. ביום 30.5.1999 הגישה חברת שכטמן לבית המשפט המחוזי בחיפה תביעה כספית נגד המדינה על סך כ-3.2 מיליון ש"ח. במוקד התביעה עמדו שתי מחלוקות מרכזיות. המחלוקת הראשונה נגעה לחובתה הנטענת של המדינה לשלם לחברה את שווין של מעטפות ההרחבה שבנתה החברה בחלק מן הדירות. לטענת החברה, היה על המדינה לשלם בגין בניית מעטפות ההרחבה את שווין הריאלי. המדינה כפרה בחבותה החוזית לשלם לחברה את שווי מעטפות ההרחבה, מעבר לתמורה הכוללת אשר נקבעה בחוזים אשר נערכו בין הצדדים. עם זאת, בהתאם להחלטת ועדת המכרזים העליונה מיום 28.6.1992, שילמה המדינה "לפנים משורת הדין", כהגדרתה, תשלום אחיד לפי סכום בסיס של 11,348 ש"ח עבור כל מעטפת. החברה לא הסתפקה בתשלום האחיד אשר אישרה הוועדה העליונה ודרשה בתביעתה את מלוא העלות הריאלית של מעטפות ההרחבה, וטענה כי על המדינה לשלם לה סך של 62,702 ש"ח לכל אחת מ-19 הדירות בהן נבנו מעטפות. בקיזוז הסכום אשר שילמה המדינה בעקבות החלטת הוועדה העליונה הסתכמה התביעה בגין רכיב זה בכ-1.9 מיליון ש"ח. יוער כבר עתה, כי אחד מטיעוניה של החברה בסיכומים שהגישה בפני בית משפט קמא, היה כי נגד המדינה חל השתק פלוגתה בסוגיית חובתה לשלם לה את שווי מעטפות ההרחבה לאור פסק הדין שניתן בת.א. (י-ם) 1231/97 פזל חב' להנדס בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד הבינוי והשיכון (לא פורסם, 9.1.2002) (להלן – "פרשת פזל"). באותה פרשה, חייב בית המשפט את המדינה לשלם לחברה קבלנית אחרת את מלוא העלות הריאלית של מעטפות ההרחבה שנמסרו למדינה. חברת שכטמן סמכה את ידיה על פסק-הדין שניתן בפרשת פזל וטענה כי לאור הדמיון בין הפרשות והמערכות החוזיות אשר נדונו בהן, מנועה המדינה מלטעון נגד חבותה בתשלום עבור המעטפות.

 

 

 

 

4. המחלוקת השנייה בין בעלות הדין נסובה סביב עלויות ההחזקה של הדירות, אשר נבעו מהארכת תקופת הביצוע החוזי עד ליום 15.8.1993. לשיטתה של החברה, כל עבודות הבנייה בפרוייקט הסתיימו בחודש מאי 1992 ואולם רק בחודש אוגוסט 1993 ניאותה המדינה לקבל את החזקה בדירות. את העיכוב תלתה החברה בכישלונה של המדינה למלא את חובתה החוזית לבצע את עבודות הפיתוח הציבורי. החברה טענה כי כל עוד לא השלימה המדינה את עבודות הפיתוח הציבורי, לא יכולה הייתה היא להכשיר את הדירות לאיכלוס ולמוסרן לידי המדינה. במשך תקופה זו נדרשה החברה להוצאות כלליות אשר נבעו מהחזקתה בדירות. בתביעתה עתרה החברה לחיוב המדינה בתשלום הוצאות אלו בסך של כ-1.2 מיליון ש"ח.

 

 

 

 

5. ביום 4.9.2006 נתן בית משפט קמא את פסק דינו. בית המשפט המחוזי דחה את טענתה של החברה להשתק פלוגתה הפועל נגד המדינה. יחד עם זאת, לגופו של עניין קיבל בית משפט קמא את עמדת החברה בכל הנוגע לחובתו של המשיב לשלם לה את שווין של מעטפות ההרחבה, על פי התחשיב שהציגה. בית המשפט קבע בהקשר זה, כי על המדינה לשלם לחברה סך של 3,139,144 ₪, המשקף את ההפרש בין הסכום ששילמה המדינה בעבור מעטפות ההרחבה (בעקבות החלטת ועדת המכרזים העליונה) לבין הסכום לו טענה המשיבה. במחלוקת בעניין העלויות שנגרמו לחברה בגין העיכוב במסירת ההחזקה בדירות, הבחין בית משפט קמא בין שתי תקופות - בין יום 15.5.1992 ועד ליום 1.3.1993 לבין יום 1.3.1993 ועד ליום 15.8.1993, עת נמסרה בפועל החזקה בדירות. כממצא שבעובדה, קבע בית המשפט כי העיכובים בתקופה הראשונה נבעו ממחדלה של המדינה להשלים את עבודות הפיתוח הציבורי אשר היו באחריותה החוזית. לעומת זאת, העיכובים בתקופה השנייה יוחסו להתנהלותה של החברה. בגין עיכוב המסירה בתקופה הראשונה פסק בית משפט קמא לטובת החברה סכום של 1,099,186 ש"ח. בנוסף, נפסק לחברה תשלום של 159,510 ש"ח בגין הפרשי התייקרויות אשר נבעו מהארכת תקופת ביצוע חוזה הרכישה עד ליום 15.8.1993. בסופו של יום חייב בית המשפט את המדינה לשלם לשכטמן סכום כולל של 4,397,840 ₪ בצירוף הוצאות וכן שכר טרחת עורך דין בשיעור 10 אחוזים מן הסכום הפסוק.

 

 

 

 

6. בערעור המדינה שלפנינו משיגה היא על חיובה בתשלום שווי מעטפות ההרחבה ובתשלום ההוצאות שנשאה החברה בגין העיכוב במסירת החזקה בדירות. עוד טוענת המדינה נגד שיעור שכר הטרחה אשר נפסק לטובת החברה בערכאה הדיונית. בערעור שכנגד חוזרת החברה על טענותיה לפיהן היה על בית משפט קמא לדחות את התביעה משום מעשה בית-דין והשתק פלוגתה. נציין, כי בזמן שחלף מאז הדיונים בבית המשפט המחוזי, ניתנו בבית המשפט המחוזי בירושלים שני פסקי דין העוסקים בנסיבות דומות ביותר לנסיבות המקרה דנא. עניינם של פסק-הדין החדשים בשתי חברות קבלניות אחרות (אספן (בת.א. (י-ם) 3104/01 אספן בניה ופיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד הבינוי והשיכון (טרם פורסם, 28.7.2004) (להלן – פרשת אספן) ופבר (בת.א. (י-ם) 3120/01 אינג' אליהו פבר חב' לבנין והנדסה נ' מדינת ישראל משרד הבינוי והשיכון (טרם פורסם, 10.8.2006) (להלן – פרשת פבר)). שני פסקי דין אלו, עסקו אף הם בשאלת חבותה של המדינה לשלם לאותן החברות את שווי מעטפות הבנייה. בשני המקרים הוכרע, כי פסק הדין בפרשת פזל מהווה השתק פלוגתה מבחינתה של המדינה בשאלת תשלום עלות המעטפות. בערעור שכנגד, מסתמכת שכטמן על פסקי דין אלו, לאור נסיבותיהם הדומות. בערעורה מלינה שכטמן על קביעתו של בית משפט קמא לפיה אחריותה של המדינה בגין העיכוב במסירת החזקה בדירות הסתיימה ביום 1.3.1993 וטוענת כי המדינה אחראית גם על העיכוב בתקופה השנייה. עוד טוענת החברה כי מכוח הסכם המדף בינה לבין המדינה, חייבת המדינה להוסיף לתשלומים אשר הוטלו עליה בבית משפט קמא ריבית חשב פיגורים. רכיב זה לא הופיע בכתב התביעה המקורי בבית משפט קמא. הבקשה לתקן את כתב התביעה כדי שיכלול רכיב זה נדחתה בערכאה הדיונית.

 

 

 

 

7. השאלה המרכזית העומדת לדיון בענייננו הינה האם במסגרת החוזית שבין חברת שכטמן למדינה נדרשת המדינה לשלם לחברה את עלותן הריאלית של המעטפות, נוסף על התמורה הכללית עבור הדירות. שאלה זו, בנסיבות עובדתיות דומות, כבר נדונה בבית משפט זה. בע"א 9551/04 אספן בניה ופיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 12.10.09) (להלן – ערעור אספן ופבר) נדון במאוחד הערעור על פסקי הדין המחוזיים בפרשיות אספן ופבר. בערעור אספן ופבר, פסק בית משפט זה כי לשונם הברורה של ההסכמים בין הצדדים, כמו גם יתר נסיבות העניין, מעידות על כך כי אומד דעת הצדדים היה ליצור הסדר שלילי ביחס לתשלום נוסף עבור המעטפות. הנני סבור, כי קביעותיו של בית משפט זה בערעור אספן ופבר יפות גם לערעור שלפנינו. המסכת החוזית בפרשיות אספן ופבר דומה מאוד למסכת החוזית בעניין שכטמן, כאשר אותם המסמכים המרכזיים המסדירים את התחייבויותיהם ההדדיות של הצדדים זהים בשלוש הפרשיות. אכן, כפי שטענה לראשונה בסיכומיה בפנינו באת כוחה של החברה, נסיבותיה העובדתיות של הפרשה שבפנינו אינן זהות לחלוטין לנסיבות פרשיות אספן ופבר. שוני עובדתי יכול שיוביל לפרשנות שונה של אומד דעתם של הצדדים הקשורים באותה המסגרת החוזית. עם זאת, אינני סבור כי ההבחנות העובדתיות בין פרשיות אספן ופבר לבין הערעור שלפנינו מצדיקות תוצאה משפטית שונה בבואנו להעריך את אומד דעתם של הצדדים. סעיף 16 לחוזה הפרוגרמה קובע מפורשות כי "החברה מתחייבת למלא אחר תנאי ההיתרים והרשיונות בנוגע לעבודות המבוצעות על ידה, בין שניתנו על שמה ובין שניתנו על שם המשרד, ולנקוט בכל האמצעים הנאותים לשם הבטחת מילוי ההוראות והתנאים של ההיתרים ו/או הרשיונות על ידי מבצעי העבודות מטעמה". סעיף זה מטיל במפורש על החברה את המחויבות להתאים את עבודות הבנייה לדרישותיהן של הרשויות השונות. עיון בחוזה הפרוגרמה וביתר המסמכים המתווים את המסגרת החוזית בין הצדדים מלמד כי מעבר לסכום הכללי אשר התחייבה המדינה לשלם עבור הדירות, לא התחייבה המדינה לתשלום נוסף עבור המעטפות. אדרבא, סעיף 2.2 לדף ההסבר למכרז קובע כי "מחיר הבניה ליחידת דיור יכלול את כל העלויות של כל העבודות ושל כל הטיפולים האירגונים והאחרים הנדרשים לצורך מסירת יחידות הדיור נשוא מכרז זה למשתכנים, בין אם הם מפורטים במחירון ובין אם לא, כאשר הן מושלמות, מתאימות לתוכניות ולמפרטים המאושרים, מתאימות להנחיות תכנון 1:23 של המשרד אשר בתוקף בעת הגשת ההצעה וראויות לשימוש למגורים". אומנם, סעיף 28 למחירון קובע כי "דרישות של הוועדות הסטטוטוריות כתנאי לאישור היתר הבנייה, (ובלבד שמשהב"ש אישר מראש תשלום עבורם) ישולמו לפי תחשיב הנדסי". אין מחלוקת כי בנייתן של המעטפות נעשתה לפי דרישתה של הוועדה המקומית לתכנון ובנייה עפולה, שהינה ועדה סטטוטורית. ואולם, על מנת ליצור חבות מצד המדינה לתשלום עבור המעטפות נדרש אישור מראש של התשלום על ידי המדינה. חברת שכטמן טוענת כי אישור כזה ניתן על ידי המדינה במהלך סיור הקבלנים באתר הבנייה מיום 12.2.1991. באותו סיור נשאל נציג המדינה על ידי אחד הקבלנים הנוכחים "באופציה להגדלה – מה חייבת החברה לבצע?". בתגובה, ענה הנציג "על פי התכנון המפורט והאופציות אשר המחוז יחייב את החברה לבצע. התשלום יהיה ע"פ המחירון". אינני סבור כי ניתן לראות בתגובת הנציג "אישור מראש", כמשמעותו בסעיף 28. כפי שציין חברי השופט י' דנציגר בערעור אספן ופבר בעניינה של אותה התשובה: "כל שעשה נציג המדינה הוא להפנות למחירון המכרז, כפי שעושים אף תנאי המכרז בענייננו, מחירון, אשר כאמור לעיל, אינו קובע תשלום כלשהו עבור המעטפות" (ע"א 9551/04 הנ"ל, פיסקה 35). על כן, הייתי מציע לקבל את ערעורה של המדינה, ככל שזה נוגע לרכיב המעטפות.

 

 

 

 

8. בהחלט ייתכן שראוי לדחות את טענותיה של שכטמן בשל השתק שיפוטי הפועל נגדה. כל עוד עמדו בעינם פסקי הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים בפרשיות אספן ופבר, הרחיבה חברת שכטמן בטיעוניה הן בבית משפט קמא והן בבית משפט זה אודות הדמיון בין עניינה לבין פרשיות אלו. בערעורה שכנגד היא אף הגדירה את הפרשיות "תביעות אחיות בהן מתעוררות שאלות עובדתיות ומשפטיות זהות בכל הנוגע לפרשת 'המעטפות'". על כן, היא חזרה וטענה שיש להחיל לגבי עניינה את שנפסק בבית המשפט המחוזי בפרשיות אספן ופבר. ואולם, משניתן פסק הדין בערעור אספן ופבר, בין עת הגשת הערעורים בפרשה דנא לבין זמן הגשת הסיכומים, זנחה החברה לחלוטין קו טיעון זה והפליגה בסיכומיה אודות ההבחנות בין עניינה לעניינן של חברות אספן ופבר. כלומר, שכטמן שינתה קו טיעונה ב-180 מעלות (ראו והשוו, ע"א 8946/06 Warner Bros. International Television Distributionנ' רו"ח צבי יוכמן (לא פורסם, 1.8.2010)). אומנם, טענותיה של החברה להשתק פלוגתה נידחו על ידי בית משפט קמא. כלומר, היא לא הצליחה בטיעוניה בערכאה הראשונה. ואולם נראה כי המהפך בטיעונה של החברה אינו עולה בקנה אחד עם ערכי ההגינות הדיונית והשמירה על טוהר ההליך השיפוטי, אשר עומדים בבסיסה של דוקטרינת ההשתק השיפוטי (ראו למשל, בש"א 6479/06 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' משה שנפ (לא פורסם, 15.1.2007)). עם זאת, לאור התוצאה אליה הגענו לפיה יש לקבל את ערעור המדינה לגופו של עניין, אין נדרשים אנו לסמוך על דוקטרינת ההשתק השיפוטי במסקנתנו כי דין ערעורה של המדינה להתקבל בנושא המעטפות.

 

 

 

 

9. ועתה לסוגיה השנייה שבמחלוקת, היא הוצאות ההחזקה בדירות בין יום 15.5.1992 ועד ליום 15.8.1993. כממצא שבעובדה, פסק בית המשפט המחוזי כי רק במהלך התקופה הראשונה הובילו מחדלי המדינה לעיכוב במסירת החזקה בדירות, היינו מיום 15.5.1992 ועד ליום 1.3.1993. החברה מלינה על קביעה זו וטוענת כי היה מקום לקבוע שמחדלי המדינה הובילו לעיכוב במסירת החזקה גם בתקופה השנייה, קרי מיום 1.3.1993 ועד ליום 15.8.1993. המדינה, מצידה, סבורה כי אין היא אחראית לעיכובים בשתי התקופות כאחד. כידוע, לא על נקלה תתערב ערכאת הערעור בממצאים שבעובדה. בחנתי את טענות הצדדים מזה ומזה ולא מצאתי שיש בהן כדי להצדיק התערבות בקביעתו העובדתית של בית המשפט המחוזי. על כן, יש לדחות הן את ערעור המדינה והן את ערעור החברה בנושא זה. כמו כן, יש לדחות את ערעור החברה ככל שהוא נוגע לריבית חשב הפיגורים. לעניין זה נציין, כי בתביעה עצמה דרשה החברה ריבית, אך לא ריבית חשב. היא אומנם הגישה בקשה לתיקון כתב התביעה לשם הוספת ריבית חשב, אך הבקשה הוגשה לאחר שבעלות הדין הגישו את סיכומיהן לערכאה הדיונית. בנסיבות האמורות צדק בית משפט קמא בדחותו את בקשת התיקון. לבסוף, בערעור החברה נטען, כי היה על הערכאה הדיונית לצרף מע"מ לסכומים שנפסקו לטובתה. בסיכומיה, הסכימה המדינה לקבלת הערעור בגין רכיב זה ומכאן שהדיון בו מתייתר.

 

 

 

 

10. התוצאה היא כי ערעור המדינה מתקבל בחלקו, במובן זה שחיוב המדינה בפיצוי עבור המעטפות בסכום של 3,139,144 ש"ח מבוטל. נוכח תוצאה זו, אנו מעמידים את שכר טרחת עורך דין בו חויבה המדינה בערכאה הראשונה על סך של 125,000 ₪ למועד פסק דינו של בית המשפט המחוזי. הערעור והערעור שכנגד של החברה נידחים, למעט בעניין רכיב המע"מ, כך שיתווסף תשלום מע"מ לסכום אשר נפסק לטובת החברה בבית משפט קמא בגין העיכוב במסירת החזקה בדירות. על החברה להשיב את הסכום העודף שקיבלה מן המדינה בעקבות פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אם שולם לה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום התשלום. הסכום ישולם למדינה תוך 30 ימים מהמצאתו של פסק דין זה לחברה. החברה תישא בשכר טרחת עורך דין בערכאתנו בסכום של 30,000 ש"ח.

 

 

 

 

ש ו פ ט

 

 

השופטת מ' נאור:

 

 

 

אני מסכימה.

 

 

 

 

ש ו פ ט ת

 

 

 

 

השופטת א' חיות:

 

 

 

אני מסכימה.

 

 

 

 

ש ו פ ט ת

 

 

 

 

 

 

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' גרוניס.

 

 

 

 

 

 

 

 

ניתן היום, כ"ח באייר התשע"א (1.6.2011).

 

 

 

 

 

 

 

 

_________________________

 

 

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06085170_S23.doc טס

 

 

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il